אני מבין את אבא שלי בקשר לזה שהוא לא רוצה שאני אתגייס לקרבי.. וזה סיוט זה סרט רע שלא נגמר כל המריבות האלה עוד פעם ועוד פעם..
פעם סיפרתי את זה פה בפורום לפני איזה חודש וחצי עדיין זה ככה.. עכשיו הגיע הרגע...
מחר אני צריך ללכת לרופאה שתמלא לי טפסים שאני כשיר לקרבי...
אבא שלי עושה לי צרות אתם לא מאמנים.. עוד 10 ימים צו ראשון..
אבא שלי רוצה שאני אהיה ג'ובניק הוא ממש ממש עושה לי צרות אתם לא יודעים..
אני כבר לא יודע מה לעשות כל מה שתחשבו אמרתי.. תותחנים נ"מ חיל הים... הכל הכל לא...
וגם הוא לא יהיה רגוע רק עד שאני באמת אתגייס לג'ובניק... תמיד אני יכול להעלות פרופיל אבל אם אני מעלה פרופיל בחזרה לפרופיל גבוה... אין לי שום מנילה או רשימת העדפות.. הצבא ישים אותי איפה שהוא רוצה... ואם אני הולך ככה רגיל...אז יש לי לפחות את ההעדפות שלי..שהוא גם אומר שלא יתנו לי..
אני כבר לא יודע מה לעשות... אם אני מתגייס לג'ובניק..אני אהיה בבאסה שלא עשיתי מה שאני נמשך אליו... הם אומרים לי שזה לאכול חרא והכל ואני באמת לא יודע מזה כי לא הייתי שם... אבל..כל אחד לא היה שם והולכים ואני גם רוצה..
ואם אני אלך לקרבי אני אהיה בכאסח עם אבא שלי ואולי אגרום לו בעיות רפואיות לפי מה שהוא אומר...והוא גם ילחיץ את כל הבית... אבל אני אעשה מה שאני רוצה..

לדעתי זה יותר מתאים ל"מה שבלב"
את ההחלטות שלך אתה צריך לקבל לבד, הדבר היחידי שאני רוצה להמליץ לך עליו הוא לקבל את ההחלטות ביחד עם המשפחה שלך, לא לעשות דברים לבד ומתוך אינטרס של מרד נעורים או משהו כזה..
האם יש סיבה מיוחדת שאבא שלך לא רוצה שתתגיס לקרבי?

הביטחון שלי ..זה שאני הבן היחיד שלו..(יש לי 2 אחיות) ..זה שהוא היה בחיל הים בקרבי גם אבל עדיין הוא לא רוצה ואני מאמין שבגלל זה... הוא יודע מזה.. פשוט אני רוצה...
ואני מבטיח לבחור דברים שהם יחסית מתפשרים.. בכל קרבי יש סיכון אבל בוא נגיד שמודיעין שדה המטרה שלהם היא לא לחתור לקרב אלה למודיעין... אז זה טוב.. או נ"מ... אבל הוא לא מוכן לקבל כלום..

זו לא סיבה מספיק טובה, אבל זה משהו אחר..

אני לא חתרתי לזה שאתה צריך להתפשר עם ההורים שלך. אני אמרתי שכדאי ורצוי שתגיעו להחלטה משותפת. אני בדעה שכל אחד תורם באיפה שהוא נמצא. הוא רק צריך לתת את המיטב מעצמו. בין אם זה בש13 או באפסנאי ממטרות..

אתה מוכן לוותר על 3 שנים שבהן אתה לומד על החיים יותר מכל פרק זמן אחר בתמורה לסיפוק של אביך?
זאת שאלה שאתה צריך לענות עליה בעצמך.
מה אתה מעדיף, הסכמה של ההורים או סיפוק עצמי והגשמת חלום.

אני יודע שהתגובה שלי נשמעת קצת מכוונת. אבל לדעתי אתה צריך לעשות את השיקול שלך.
אני רק אגיד לך שאין הורים שיגידו לבן שלהם לקחת סיכון כל יום וללכת לקרבי.

101 נוב' 07

זה נשמע אולי פשוט אבל זה לא...
כי ממש הולכות פה צעקות...
אחותי בלשכת גיוס 4 שנים(קבע)... והיא גם אומרת.. אבא שלי קרא לה בשאגה...אני מאמין שהיא לטובתו גם מאינטרס שהיא לא תסתכסך איתו או משהו.. וגם כי היא דואגת לי..
היא אומרת שהרבה קורה שהצבא לא נותן לך את מה שסימנת שאתה רוצה שיתנו לך..אני לא יודע עד כמה זה נכון.. אבל אני יודע שהרבה מקבלים אחת מ-3 ההעדפות שלהם...
אני די מפחד ללכת בראש שלי לפי מה שאני רוצה ולהגיד לו אבא החלטתי על קרבי...
הוא במילא במצב רגיש עם המשפחה שלו...(סבא שלי) אבל אין מה לעשות...אני מפחד שבאמת יקרה לו משהו זה לא יאמן הוא יותר לחוץ ממני...

תשמע, זה לא עיניין פשוט, מנסיון (אני הייתי צריך לשכנע את אמא שלי לחתום לי קרבי). תאמין לי שקיבלתי את אותן תגובות, ואני לא יודע בן כמה אבא שלך ומה מצבו הבריאותי, אבל כשסבתא שלי אמרה לי שמשהו עלול חלילה לקרות לה בגלל הגיוס שלי זה ממש הפחיד אותי. אבל אין מה לעשות ולפחות במקרה שלי המשפחה הבינה את זה. צריך להתפשר ואתה צריך להסביר להם שמצידך אתה לא מתגייס ליחידה המסוכנת ביותר ומצידם הם צריכים לתת לך את האפשרות לחוות את החיים שלך עד הסוף.

כל אחד והדרך שלו לשכנע את המשפחה שלו, אבל אני מציע שתשב עם אבא שלך אחד על אחד ותסביר לו כל מה שאתה מרגיש וחושב. תבהיר לו שאתה מבין את הדאגה שלו, אני מתאר לעצמי שהוא יבין מאיפה אתה בא ומה המניעים שלך (ואולי אפילו יקבל אותם).

מוכ"י

ישבתי אמרתי לו שאני אוהב אותו אמרתי לו שאני מבין את הדאגה שלו... אמרתי לו שאני מעריך את זה וזה מחמם לי את הלב... ואני רוצה לחוות את החיים כמו שהוא חווה כשהוא היה צעיר... ולעשות דוגרי מה שאני רוצה...יש לנו קרובים הרבה שנים במשטרה.. אם אני ג'ובניק הם יכולים להכניס אותי לשח"ם... ההכשרה שלהם די מעניינת.. לא ארוכה(לצערי).. יש תפקיד מודיעיני בשח"ם שמעניין אותי אבל לא שמים בו אנשים בקושי... זה מין בילוש... אני לא לוקח את זה כאופציה.. בכל מקרה מה שרציתי תמיד זה קרבי וניסיתי לדבר איתו ולא הולך כלום.. כמו לדבר לעץ..
מדאגה.. הבחור ממש מפחד... יותר ממני הוא מפחד... והוא מפחיד את אמא שלי גם הכי מצער אותי שהוא כולו מפחד ושזה באמת יכול לגרום לו לבעיות רפואיות .. הוא בן 50 ויש לו לחץ דם גבוה..
מה אתם אומרים.. ללכת לנסות תשח"ם הזה...? ... או מה

תשמע. יש הרבה שכול בזמן האחרון, יש יותר מדי לוויות ויותר מדי סיפורים קשים - אבא שלך כרגע חושב אך ורק... על עצמו, ועל החשש העמוק שלו לאבד אותך. אין כאן שום רציונאליות ולדעתי אי אפשר להגיע כאן להסכמה.
אתה צריך להחליט אם לחיות את החששות שלו (עכשיו ובעתיד), לעשות מה שאתה רוצה, או למצוא פשרה כלשהיא.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אצל כל מישהו זה משהו אחר...
לדוגמא אצלי אמא שלי ידעה מראש שזה אבוד... אני קרבי עד הסוף.
"תחנך" את ההורים שלך ותן להם להבין, שאתה לא ילד קטן.

קרה לי מקרה דומה
רציתי ללכת לקרבי פשוט כמו גבעתי או גולני ההורים לא הסכימו אמרתי להם אני הולך לשייטת אז הם אמרו לי לא אל תילך עדיף לך ללכת לקרבי הפשוט
אבל מה לעשות עכשיו בא לי שייטת שילמדו ליחיות עם זה.

באמת מצב לא נעים,
תשמע, לטעמי תלוי פה גודל הרצון שלך ללכת לקרבי, אם אתה באמת רוצה את זה כל כך, תנסה לגרום לאבא שלך להבין שזה חשוב לך מאוד, או שתנסה לשכנע אותו ולהסביר לו על יחידות קרביות "פחות" מסוכנות אם אפשר לומר כך.
שיהיה בהצלחה.

באמת תודה שאתם מנסים לעזור...
רק חבל שאבא שלי גם קצת מבין בצבא ויודע שלכל קרבי יש את הסיכון שלו...
ניסיתי "להכיר" לו את הפחות קרביים שנמצאים בגדר ה"קרבי" והוא פשוט לא מוכן...
אין מה לעשות..הוא בעצמו מקרה אבוד...
הוא פוחד שהצבא לא יתן לי את מה שאני אסמן במנילה ויתן לי דברים מסוכנים והוא אומר שאני לא יודע מזה צבא בכלל... ואני יודע שאני יכול לעשות מה שאני רוצה וברצינות הבן אדם הזה פוחד...
יקרה לו משהו בסוף... אז מה לעשות.... יש לי פה דילמה..
הבריאות של אבא שלי...או הרצון שלי להתגייס לקרבי...

אמא שלי גם מתנגדת בתוקף שאלך לקרבי ואני בן יחיד ככה שלשכנע אותה לחתום לקח לי שנה של מריבות ויכוחים וכעסים.

בסופו של דבר אני חושב שגרמתי לאמא שלי להבין שאת הצבא אני עושה ולא היא זה שלוש שנים שאני הולך לשרת ובגלל זה יש לי זכות מלאה להחליט איפה ואיך אני אעשה את זה.

אצלך הכל יותר פשוט אתה לא צריך חתימה בכלל.

דבר אם אבא שלך ותסביר לו שזה מה שאתה רוצה לעשות בשלוש שנים של הצבא או יותר וזהו.

אצלך זה פשוט בין אם הוא מסכים או לא אתה חופשי לעשות את מה שבראש שלך אל תדאג כמו שאמא שלי למדה להבין שזה מה שיהיה ולא אחרת ככה גם אבא שלך יבין תזכור שזה החיים שלך לא שלו.

ובכלל נותנים לבן 18 סמכות להרוג, לפצוע, לעצור,לבחור לכנסת ועוד....אבל לא לבחור מקום ודרך שירות צביעות קלאסית, אתה מוסמך להרוג אבל לא מוסמך להחליט איפה אתה רוצה לשרת.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

יקל עליך אם אני אגיד לך שזוהי החלטתך שלך ושלך בלבד.
אינך ילד יחיד ולכן זכותך ללכת לקרבי. אין להורים כל קשר בהחלטה והם אינם יכולים למנוע זאת, רק לשהקיף מהצד בזמן שהם רואים אותך חיי את חייך.
ברגע שתתגייס תגיע לגיל 18, הגיל שבו להוריך אין אחריות עליך וחייך הם חייך שלך ושלך בלבד. החלטותיך ישפיעו על עתיד שלך ולא על עתידם שלהם. אל תכנע לסחטנות (מצטער על המילה הבוטה) של אביך כאשר הוא אומר שיקרה לו משהו והוא ישתגע והוא ימות. הוא כמו עוד עשרות אם לא מאות אלפי אבות שלחו את בניהם לקרבי והוא בעצמו עוד שירת בחיל הים. כרגע מטרתו היא אחת - לשמור על התינוק שלו מכל רע והוא מבצע את השימוש באמצעים הברוטלים ביותר שהם רגשי האשמה שלך.
לא תבחר תותחנים כדי שאביך "ישמח" כיוון שאתה תבכה במשך שלוש שנים שאתה לא ביחידה שאתה רוצה. שוב, להזכריך, אלו חייך ואתה תצטרך לחיות עם ההחלטות שלך במשך כל החיים שלך, לא המשפחה שלך.

תבחר מה שנראה לך ורק לך לך כנכון, אך עשה זאת עם שיקול דעת.

*מידע נוסף בנוגע לשאלות ששאלת ולא נענו*
ב99% מהמיקרים (לא ראיתי מקרה שלא אבל יכול להיות שכן) אחת משלוש ההעדפות שלך הן המקום שאליו תתגייס ולרוב אפילו ההעדפה הראשונה שלך. היוצאים מן הכלל הם אם בחרת
גולני - 5
גבעתי - 4
שריון - 3
אתה תלך לשריון כי אין לשם ביקוש. אותו הדבר עם תותחנים.

מודיעין שדה יחידה מסוכנת כמו אם לא יותר מהחטיבות (גולני, גבעתי וכו'). מודיעין שדה נכנסים לבד וללא כוח מלווה עמוק לשטח האויב (בימינו בעיקר עזה והגדה). פולשים לבית, משתלטים עליו ומשם עוקבים אחרי המטרה עד שהיא יוצאת ומחסלים אותה או קוראים ליחידה אחרת שתחסל אותה. בכל מקרה - זה בהחלט לא בחירה שתרגיע את אביך.

תאמין לי שאצל רוב ההורים זה ככה גם אצלי זה ככה אבל אמרתי לאמא שלי דבר כזה שאני יתגייס אני יהיה בן 18 וחצי(קצת יותר) בגיל כזה אני יכול לקבוע לי מה טוב בשבילי ואם יהיה קשה ואני לא ירצה זה יהיה בעיה שלי ולא שלכם

מה לעשות אתה זה שהולך לצבא ולא אבא שלך ובחיים יש סיכון תאמין לי שהיום יותר מסוכן ליסוע בכביש החוף או לצאת בקניון כי מחבל יכול להתפוצץ אליך אז מה תעשה תשב כול היום בבית?

שוב אני מדגיש אצל כולם זה ככה וההורים יהיו מודאגים 3 שנים ולא משנה מה יהיה אתה צריך לדעת שבגיל כזה אתה צריך להחליט לעצמך אתה כבר לא ילד..


בהצלחה

לא קראתי את כל התגובות אבל ממה שאני מבין אבא שלך פשוטו כמשמעו - אגואיסט!

עכשיו שאני אגיד את הגישה שלי תנסו להבין אותה לעמוק ולא לפסול ישר.

הגישה שלי היא כזאת בנאדם צריך להיות טוב לזולת והכל אבל עובדתית בנאדם שלא טוב לו בחיים יתקשה להיות טוב לזולת, לפיכך הדבר הכי חשוב בחיים הוא הצלחה בדרך שלך ורק אז המשפחה וכו' כמובן שאם יש אירוע משפחתי אתה תלך אליו ולא אל העבודה אבל אתה צריך לדאוג שתהיה מרוצה במה שאתה עושה בחיים על מנת שיהיה לך טוב ותוכל להיות בנאדם יותר טוב אל הסביבה שלך, בנאדם ממורמר לא נעים לאפחד! לכן אני חושב שאם אתה רוצה חי"ר תלך לחי"ר אם אתה רוצה להתפשר ואתה חושב שתהיה מרוצה מהפשרה תתפשר! אבל בכל מקרה ההורים שלך לא יכולים לקבוע לך מה לעשות והכי חשוב שתעשה מה שיגרום לך להרגיש טוב ורק כך ההורים שלך יוכלו להנות ממך בתור ילד שלהם כי שהם יראו שאתה שמח הם גם ישמחו שאתה עצוב או כועס או ממורמר זה לא נעים להם, צודק הם חיים בחשש תמידי שיש את האפשרות שיש לקרות לך משהו אבל וואלה מה לעשות באותה מידה הם יכלו לתת לך את האוטו בשישי וחס וחלילה... ואז הם היו כועסים על עצמם בכל מקרה ככה שילד שמת תמיד ההורים ירגישו אשמים ואין מה לעשות.

יש חיים צריך לחיות אותם בצורה הכי טובה שאתה מוצא לנכון וכמובן גם לעשות מאמץ לשמור על אותם חיים!

אני במצב מאד דומה לשלך... גמאני מלש"ב צעיר, שההורים די עושים לו תמוות עם הגיוס לקרבי.
ממש בכמה מילים, לך אחרי מה שאתה רוצה ומה שטוב לך! אני יודע שזה נשמע אגואיסטי קצת אבל אין מה לעשות, אתה זה שמחליט בסופו של דבר ואתה זה שתעשה את 3 השנים האלה ככה או ככה... תעשה מה שטוב לך ומה שאתה רוצה ומרגיש לנכון.

גמאני מתגייס לקרבי.

אבא שלי היה לוחם בפלס"ר גולני
דוד שלי נהרג במלחמת ההתשה בפלס"ר גולני (אח של אמא)
אני ממשפחה שכולה אז רק תבין את גודל האסון מבחינתם אם אני הולך לקרבי!

ובכל זאת אני הולך לקרבי... כי זה מה שהחלטתי... נקודה, עם כל הפוזות... הפרצופים, והכאסחים.

בקשר להחלטה שהיא שלי.. זה לא שהם כופים עלי פיזית... הם כופים עלי מבחינת המצפון כמו שמישהו פה אמר ויהיה לי מאוד קשה ללכת ולעשות תפקיד כשאני יודע שאבא שלי בסכנה רפואית ובגלל הרקורד הרפואי שלו בהחלט הוא יכול להיות בסכנה מדאגה מוגברת, בעיקר אלי...
אבא שלי רוצה שאני אלך לשח"ם(מי שלא יודע משטרה כחולה רגילה)...ה"טירונות" שלהם של ה-14 חודשים נשמעת בסדר דווקא אבל אני יודע שאחרי הטירונות התפקיד הוא משעמם...חוץ מתפקיד אחד של בילוש...שלזה אני נמשך... אבל זה רציתי אחרי הצבא... תמיד רציתי ללכת ולהיות לוחם בצה"ל...אחרי הצבא תכננתי לנסות ולהתקבל לשב"כ... בבית שלי צועקים עלי, בוכים, רבים ועושים הכל עושים לי מוות... אחותי בלשכת גיוס 4 שנים... היא אומרת האפשרות שיתנו לי מה שאני רוצה זה 50\50... כולם אומרים לי שהצבא ברוב המקרים לא נותן מה שאתה רוצה....(כולם פה בסביבה שלי)... אני סומך על עצמי ועל הצבא שלנו שאם אני אבקש מודיעין שדה\נ"מ\תותחנים יתנו לי לפחות אחד מהם..כי גם יש ביקוש זה לא חיילות שכל המורעלים הולכים אליהם כמו צנחנים או גולני...(גם בגלל מורשת)...
אני יודע שיתנו לי..למרות שיש פה אנשים מנוסים ממני אצלי בבית שאומרים לי שלא.. יש לי הרגשה פנימית ואני יודע שיתנו לי אם אני אלך למסלול..אבל זה פשוט לא אפשרי כבר אי אפשר לחיות בבית שלי לאור הבעיות הנוכחיות כשהבעיה שלי עם הצבא היא רק אחת מהם...
אמא שלי העלתה אפשרות לא רעה... שאני אלך לשח"ם ואנסה את העבודה שם...אם אני לא אהיה מרוצה אז אני אעלה את הפרופיל שלי ואתגייס לקרבי....
אבל יש לי פה שאלה...אם יש לי פרופיל נמוך ומעלים לי אותו אחרי שהתגייסתי לשח"ם ואז הצבא כבר לוקח אותי.... הם שואלים אותי לאן אני רוצה להתגייס?? או שישר משבצים אותי לאן שצריכים פשוט???.... זאת שאלה מכריעה בהחלטה שלי... אני חייב לדעת תשובה...
אם אני הולך מהתחלה על מסלול קרבי יש מנילה והכל... אבל ככה.. אם מעלים פרופיל...
מישהו שואל אותי לאן אני רוצה להתגייס??..

אם אבא שלך באמת לא רוצה לאבד אותך כדאי שיתן לך לחיות-את החיים שלך, בדרך שלך.

אתה מבחינתך צריך לחשוב קודם כל על טובתך אחרת כל החיים תשאר עם הידיעה שלא מימשת ולא הגשמת את עצמך וזה נורא הרבה יותר מלמות.

אני בכלל מתרשם שלאבא שלך יש איזושהיא טראומה שבטח לא אתה תוכל לפתור ולדעתי כדאי להפנותו לפסיכולוג שיעזור לו להתמודד עם חרדות.


שיהיה בהצלחה והכי חשוב שתגשים את עצמך כמו שאתה רוצה כי אתה לא רובוט שמתוכנת להגשים את משאלות לבם של אחרים.

לי הייתה בעיה דומה.

הייתה תקופה שרציתי חי"ר... אבא שלי מאוד התנגד (הוא היה חי"רניק לשעבר)


אני הולך בסופו של דבר לתותחנים... יחד עם מס' חברים שלי ובסופו של דבר אני מרוצה מההחלטה שלי.


הדברים האלה הם לרוב חשבון נפש אישי ומורכב שלא נראה לי שמישהו יכול לעזור לך בו.
אני לא רוצה לתת לך עצה לכאן או לכאן כי אני ממש לא רוצה לקחת אחריות על העניין... לפי דעתי, אתה צריך לחשוב לבד והחליט מה הכי טוב לך.

עם כל הכבוד ... שתתגיס אתה תיהיה בן 18 ואתה יכול להחליט לבד את ההחלטה הזו .

אם אתה רוצה מאוד ללכת ולהיות חייל קרבי תעשה את זה ...אחר כך אתה תתבאס מאוד שזה לא קרה ושפספת משהו...

אבא שלך מפחד כמו עוד הרבה הורים ...אבל בוא נגדיר את זה ככה...אתה הולך היום ברחוב וחוצה את הכביש אתה יכול למות...ליסוע בשכונה עם האוטו לעשות תאונה ולמות חס וחלילה...לעלות על אוטובוס ולהתפוצץ .... חבל שתפספס את החויה להיות חיל קרבי אם אתה רוצה אותה כל כך .

מה שאני עומד לומר לא נועד לפגוע בך או באבא שלך.

נשמע לי כאילו לאבא שלך יש עיניין לא סגור על בנוגע לשירות הצבאי שלו(ואסור להתבייש בזה, יש היום המון המון חיילים קרביים שחיים תשירות שלהם מחדש כל פעם מחדש).
קח את אבא שלך לאיזה טיול רק שניכם ותנסה לדובב אותו בקשר לשירות הצבאי, אולי מהשיחה הוא יתפקח קצת והחששות שלו ירדו.

אני חושב שעדיפים היחסים עם אבא שלך על פני שירות בקרבי.
חוץ מזה יש הרבה תפקידים בעורף בהם אתה יכול לתרום לא פחות.
השירות הצבאי יגמר אחרי שלוש שנים,אני לא יודע אם תצטער על שלא שירתת אבל זה יתגמד לעומת מה שתרגיש אם יקרה לאבא שלך משהו או שהיחסים ביניכם יתערערו במידה שתנתקו קשר.

משפחה מעל הכל לדעתי.

Hydra , מה אתה מקשקש אם אתה לא יודע אז אל תדבר שטויות .. יחידות ספציפיות במוד"ש מבצעות את מה שאתה מדבר עליו .. הגדודים פשוט מתצפתים בעזרת אמצעים שונים .. .

בקשר לפותח האשכול , צבא זה לא הכול בחיים .. גם שתגיע ותספר למפקדים שלך על הבעיות אני מאמין שהם יגידו לך את זה .. . אל תרגיש לא נעים או לא יודע מה אם לא תלך לקרבי .. כמו שאמרו אפשר לתרום המון מהעורף והצבא לא יקום ויפול בזכותך או בגללך. נכון שיש יחידות "עורפיות" בקרבי אבל גם הם עושים קווים ויש רמת סיכון כלשהי .. בזמן מלחמה הם בעורף אבל לא בשגרה .. . קח את השיקולים שלך - משפחה באמת מעל הכול , מה יעזור לך להיות קרבי ולחזור הבייתה למשפחה שממש לא שמחה ותומכת בך ? תאמין לי שזה משביז , ההגעה הבייתה אמורה לתת בך כוחות חדשים (: .

תחשוב על זה טוב אם שווה לך לשבש יחסים עם אבא בשביל להיות קרבי.

בקשר לאם אתה מעלה פרופיל אז אם נותנים לך לבחור - אני חושב שכן יש לך סוג של אפשרות בחירה או לפחות לבקש העדפה או משהו כזה .. אחותך נראה לי מוסרת לך נתונים לא נכונים בגלל שהיא מנסה לתמוך באבא שלך ..