הגיע במייל, תודה רבה לדקל

אישה ושמה בושה -אפרת שטרן

הָיְתָה בֵּינֵינוּ פַּעַם

אִשָּׁה וּשְׁמָהּ בּוּשָׁה.

הִיא א הָיְתָה יָפָה,

הִיא א הָיְתָה אוֹפָה,

אַךְ מְחַזְּרִים הָיוּ לָהּ

מֵאֵילַת וְעַד מְטוּלָה:

גֶנֶרָל שֶׁאָנַס אֶת בִּתּוֹ,

אַדְרִיכָל שֶׁהִרְעִיל אֶת אִשְׁתּוֹ,

עִתּוֹנַאי שֶׁפִבְּרֵק כַּתָּבָה בָּעִתּוֹן

וְקַבְּלָן שֶׁהֶחְלִיט לְקַמֵּץ בְּבֶּטוֹן,

מְהַנְדֵּס שֶׁכִּיֵּס

וּמַנְכָּ"ל שֶׁמָּעַל –

הֵם יָדְעוּ שֶׁתָּמִיד הַבּוּשָׁה

בְּבֵיתָהּ

מְקַבֶּלֶת

קָהָל.

כָּךְ בַּחַמְסִינִים, בַּגְּשָׁמִים, בָּעֲרָפֶל, בָּעֲלָטָה –

מִכָּל פִּנָּה הִגִּיעוּ קְרִימִינָלִים אֶל בֵּיתָהּ,

כֻּלָּם סְמוּקֵי פָּנִים,

כֻּלָּם – בְּגֵו שָׁפוּף,

כֻּלָּם עָמֹק בִּמְעִילָם

טוֹמְנִים אֶת הַפַּרְצוּף.

וְהִיא גִּלְּתָה סִימְפַּתְיָה

לְכָל שְׂדֵרוֹת הָעָם,

תָּמִיד בְּרֹב אֶמְפַּתְיָה

לִטְּפָה הִיא אֶת רֹאשָׁם,

אֲפִלּוּ בְּיָמִים

שֶׁכְּבָר נָפְלָה מִן הָרַגְלַיִם,

וְגַּם כְּשֶׁאוֹטוֹטוֹ

נֶעֶצְמוּ לָהּ הָעֵינַיִם –

הִיא א סֵרְבָה לְאִישׁ, תָּמִיד עָבְדָה סְבִיב הַשָּׁעוֹן,

מִבְּלִי לָקַחַת יוֹם אֶחָד חֻפְשָׁה אוֹ שַׁבָּתוֹן,

וְא הוֹעִיל אֲפִלּוּ כְּשֶׁאָמְרוּ לָהּ הַהוֹרִים:

"גֶּעוַאלְד, זֶה א נָעִים! כָּל הַשְּׁכֵנִים כְּבָר מְדַבְּרִים!"

כִּי בּוּשָׁה הָיְתָה עוֹנָה: "אָכֵן, זֶה עֵסֶק תּוֹבְעָנִי –

אֲבָל תָּבִינוּ – הוּא תָּפוּר מַמָּשׁ לְמַעֲנִי."

אַךְ לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁל קְלִינִיקָה פּוֹרַחַת

שִׁנֵּי הַזְּמַן הֵחֵלּוּ לְכַרְסֵם בַּמְאָרַחַת,

וְגַּם קְלִיֶנְטִים שֶׁאַף-פַּעַם מִבֵּיתָהּ א מָשׁוּ –

הִתְחִילוּ לְהַבְחִין שֶׁהַשֵּׁרוּת הוּא כְּבָר א מַשׁ'וּ:

בְּנוֹכְחוּת אוֹרֵחַ

רֹאשָׁהּ הָיָה צוֹנֵחַ,

וְא תָּמִיד הִבְחִינָה מִי נִכְנַס וּמִי יָצָא,

הַאִם הָיָה זֶה הַנָּשִׂיא אוֹ ראשׁ הַמּוֹעָצָה(?)

הַאִם יוֹשֵׁב מוּלָהּ אַדְמוֹ"רשֶׁאַבְרֵכִים הִטְרִיד –

אוֹ שֶׁמָּא רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָהשֶׁמִּסְמָכִיםהִשְׁמִיד (??)

כֵּן, כָּל יוֹם הָיְתָה פָדִיחָה

כִּי לִזְכֹּרכְּבָר א הִצְלִיחָה

מִי חִפֵף וּמִי זִיֵּף וּמִי שִׁחֵד וּמִי מִלְכֵּד,

וּמִי שָׁדַד וּמִי מָעַד וּמִי בְּדִיּוּק בְּמִי בָּגַד - - -

וְכָךְ לְאַט-לְאַט

הִיא הָלְכָה וְדָעֲכָה,

וְהָלַךְוְהִתְקַצֵּר

גַּם הַתּוֹר לְיַד פִּתְחָהּ

לָכֵן כְּשֶׁיּוֹם אֶחָד בּוּשָׁה הוֹדִיעָה לָאֻמָּה

שֶׁאֶת הַבַּסְטָה הִיא סָגְרָה – א קָמָה מְהוּמָה,

וְאִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל

גַּם א מַמָּשׁ נִדְהַם

כְּשֶׁהַקַּרְיָן הוֹדִיעַ

שֶׁלְּבָבָהּ

נָדַם.

הָיָה זֶה יוֹם סַגְרִיר כְּשֶׁהִיא הוּבְלָה אֶל הַקְּבוּרָה

וְשׁוּם דִּבְרֵי הֶסְפֵּד אוֹ הוֹקָרָה אִישׁ א קָרָא,

וְאִישׁ מִכָּל לָקוֹחוֹתֶיהָ א הִזִּיל דִּמְעָה,

וְאִישׁ מִמְּחַזְּרֶיהָ א תָּלָה שׁוּם מוֹדָעָה

וְאִישׁ כַּיּוֹם כְּבָר א יוֹדֵעַ מִי הָיְתָה אוֹתָהּ בּוּשָׁה

שֶׁגְּבָרִים רַבִּים הַבַּיְתָה לְהַזְמִין א חָשְׁשָׁה,

כִּי עַל קִבְרָהּ צָמְחוּ מִזְּמַן קוֹצִים וַחֲרוּלִים

וּבַחֲצַר בֵּיתָהּ מְיַלְּלִים הַשּׁוּעָלִים

וְשׁוּם נָבָל אוֹ קְרִימִינָל כַּיּוֹם כְּבָר א מַשְׁפִּיל עֵינָיו,

וְשׁוּם נוֹכֵל – בִּמְעִילוֹ אֵינוֹ מֵלִיט פָּנָיו,

וְשׁוּם גַּנָּב בִּמְקוֹמוֹתֵינוּ א מַסְמִיק וְא מַחֲוִיר,

וְגַם אֶת הַשָּׁלָל אִישׁ א טוֹרֵחַ לְהַסְתִּיר

וְרַק קְשִׁישֵׁי הַדּוֹר,

בְּרֶגַע שֶׁל חֻלְשָׁה,

מוֹדִים שֶׁהֵם זוֹכְרִים עוֹד

אִשָּׁה בְּשֵׁם בּוּשָׁה,

שֶׁהָיְתָה (יֵשׁ לְהוֹדוֹת)

מְסוּרָה וְחָרוּצָה –

אַךְ כַּיּוֹם, מַה לַּעֲשׂוֹת,

הִיא כְּבָר

אֵינֶנָּה

נְחוּצָה

"היו להם ארבעה מחשבים, להם הם קראו ג'ון, פול, ג'ורג' ורינגו.
הם קנו מחשב נוסף, לו הם קראו יוקו,
וארבעת הראשונים הפסיקו לדבר זה עם זה" ניל גיימן

כל הכבוד על הכשרון,
הצלחת לתאר את מצבה של המדינה
בצורה מטאפורית אשר קולעת בדיוק
במקומות הנכונים.
יישר כח.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אבל זה לא רק שלעובדי הציבור שלנו אין בושה, לרובם גם אין להם אחריות ציבורית.
הם אף פעם לא יודו שהם טעו או עשו משהו לא נכון, וככה אפשר למצוא
בשרות הציבורי כל מיני לוקחי שוחד, מטרידים מינית וסתם גנבים "פשוטים".
בקטע הזה יש לנו מה ללמוד מהיפנים....

אנשים על ימין ועל שמאל מרמים, משקרים, גונבים, מלכלכים, משתמשים באלימות וכו'... כי "ככה נהוג" וכי "כולם עושים את זה" וכי "מה, תצא הפראייר היחיד במדינה?"

אנשים מתרצים תירוצים במקום להתבייש במעשיהם.

השיר, בלי קשר, מצויין.

סאנדמן.

מעובדי ציבור, שמקבלים את המשכורת שלהם מכסף שאני בעצם משלם (מיסים), אני מצפה לסטנדרטים הרבה יותר גבוהים.

אנחנו "לא מצפים מאחרים לשום דבר", כשהדבר הבסיסי הוא לצפות מכל אדם למינימום תרבות ולמינימום חינוך וקוד ערכי.

ואל תבין אותי לא נכון - ברור שלנבחרי העם, על אחת כמה וכמה - אבל אני חושב שהם ההשתקפות של החברה ולא ההיפך.

סאנדמן.

בדיוק כמו שתיארת בהודעה למעלה, החשש הוא "לצאת פראייר".
מה שבאמת מפריע לי הוא ההתייחסות לאנשים הכנים והישרים, במקרים כאלו, הם יוצאי דופן ומסתכלים עליהם בצורה שונה, שהרי אם יש לך ההזדמנות לרמות - מדוע שלא תעשה זאת?!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סאנדמן ואל תבין אותי לא נכון - ברור שלנבחרי העם, על אחת כמה וכמה - אבל אני חושב שהם ההשתקפות של החברה ולא ההיפך.

אני לא חושב שנבחרי העם הם השתקפות של החברה, הם מקרה מוקצן של המתרחש בחברה, הם מרשים לעצמם יותר, הם מוגנים יותר ומטבע הדברים יותר דברים נגישים להם.
אני חושב שדווקא הם צריכים להוות דוגמה, לטוב ולרע, להראות את הישרים והכנים (עד כמה שניתן לומר זאת על מי מהם) ולהעניש את החוטאים, גם במחיר הפיכת הראשון לשעיר לעזאזל.

ממש מתאר את המצב שלנו כיום לכן זה העלה בי מרירות קלה

בבגרות בספרות..
סגנון כתיבה מעולה!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.