 |
21-06-2007, 05:20
|
 |
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
|
|
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
|
|
|
גם להומואים חלק בירושלים
לצעוד בירושלים זה בכלל לא דווקא. זה כמו הזכות לנשום או להתבטא. להיות הומו זה באמת לא גאווה גדולה, אבל לצאת מחושך לחיים של אור, זה כן. מיתרונות מצעד הגאווה
מחאת החרדים למצעד הגאווה לא ממש מעניינת אותי. פחות מטרידות אותי הנבואות השחורות, המזהירות מפני מלחמה בלבנון שתפקוד אותנו הקיץ, אם ההומואים יעיזו לצעוד בירושלים. אם תפקוד אותנו מלחמה ביולי, זה יקרה מסיבות אחרות, ואגב – הרבה מהחיילים שישתתפו בה יהיו הומואים.
זכותם של החרדים להתנגד למצעד מסיבות של אמונה. מותר להם להרגיש שפוגעים ברגשותיהם, והם בהחלט יכולים לצאת לרחובות ולהפגין בתנאי שהם אינם עוברים על החוק. אבל מבחינתי הרבה יותר מדאיגה ההתנגדות למצעד מצדם של חוגים ליברליים, שבימים של שגרה תומכים בשוויון זכויות להומואים וללסביות, ואף רבים מחבריהם הטובים הם כאלה.
מגרש המשחקים של אלי ישי
הטיעון הפופולארי ביותר הרווח בקרב נציגי מגזר זה הוא: "למה דווקא ירושלים?". ובכן – זה ממש לא דווקא. בתו של ראש הממשלה, דנה אולמרט, השיבה בחוכמה לטענה זו, כשאמרה: "השאלה למה בירושלים היא לא שאלה. היא שאלה המקבילה לשאלה למה לאנשים צריך לתת זכות הצבעה".
עם כל הכבוד, ירושלים היא לא שכונה חרדית קיצונית בבני ברק, והיא לא מגרש המשחקים הפרטי של אלי ישי. ירושלים היא בירת מדינת ישראל, ובמשך שנים אנחנו מנסים להחדיר את העובדה הזו למוחם של מדינות העולם, עד כה ללא הצלחה מרובה.
אין בעיה - אם יוחלט להכריז על תל אביב כעל בירת המדינה, סבבה, נסתפק רק בה. אבל כל עוד ירושלים היא בירתנו, ושם יושבים כנסת ישראל ומשרדי הממשלה, וכל עוד חיילים הומואים מתגייסים לצבא כדי להגן על הבירה הזו, זכותם לצעוד ברחובות העיר, בדיוק כמו כל מגזר או ארגון חוקי אחר.
אף פעם לא הייתם במסיבת פורים?
אותם ליברלים חילוניים שקוראים להשאיר את המצעד בגטו התל אביבי, לא מבינים שהקרב לא מסתכם בזכויותיה הלגיטימיות של הקהילה ההומו-לסבית, אלא בדמותה הדמוקרטית של המדינה. מה הייתם אומרים לו היו אוסרים, למשל, לקיים מצעד של נשים בירושלים?
גם הטענה על הפרובוקטיביות אינה במקום. כולנו מתמוגגים מהקרנבל של ריו, מתחפשים בפורים, משתוללים במצעד האהבה בתל אביב, או סתם יורדים לחוף הים ושוטפים את העיניים בגופות חצי מעורטלות. אבל כשמדובר בהומואים שמתנשקים, משום מה, זו התערטלות פומבית בלתי ראויה. תודו פשוט שלא נעים לכם לראות את זה.
גאווה על שום מה?
ובנוגע לגאווה – טיעון חביב נוסף על הניאו-מתנגדגייז הוא: "על מה יש להתגאות כל כך – שיעשו מה שהם עושים בבית פנימה". אני מודה שגם אני לא ממש מתחבר למוחצנות הומואית, ומעדיף לשמור את חיי הפרטיים לעצמי. אבל כשמישהו נאלץ במשך שנים רבות להסתתר מעצמו ומהסביבה, בהחלט אפשר להבין למה הוא חש בהמשך חייו צורך להתגאות במי שהוא.
דווקא ההתנגדות העזה והביטויים המשפילים, שלא לדבר על גילויי האלימות הקשים, רק מוכיחים עד כמה האירוע הזה נחוץ. לכולנו נדמה שהגענו לימות המשיח. שאנחנו חיים בעולם אוטופי וסובלני, שבו יכולים הומוסקסואלים לחיות כפי שהם, בלי שמישהו יעשה מזה יותר מדי עניין.
זה עדיין ביג דיל
אבל אנחנו שוכחים שמחוץ לגטו התל אביבי התמונה קצת אחרת. טוב שבא אלי ישי, והזכיר לנו את התמונה האמיתית, כשטרח לומר עד כמה הוא מתעב "את הזוהמה הזאת".
אני מוכן להסכים לעסקה: ברגע שמצעד גאווה בירושלים יהיה מובן מאליו ולא יהיה בו יותר צורך, אתמוך בשמחה בביטולו, או באיחודו עם מצעד האהבה. אבל כל עוד הומואים נאלצים לספוג ביטויים משפילים כאלה; כל עוד נערים צעירים צריכים להתבייש במשך שנים בזהותם; כל עוד אני בעצמי שוקל בדעתי אם לחתום על מאמר כזה בשמי המלא, או לא, יש מקום למצעד גאווה שיראה לכולם שהומואים הם לא בהמות מזוהמות.
קישור
_____________________________________
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
