שאלה שמסקרנת אותי כבר זמן רב (כנראה יותר מדי זמן עם הסימולטור במחשב).

תחנת בקרה מכוונת מטוס לטוס בכוון נקודה מסוימת .
לפי המכ"מ התחנה יודעת כמובן היכן נמצא המטוס ומה כוון הטיסה שלו כדי לכוון אותו לאותה נקודה ולתת לו זווית טיסה בלי שהוא יצטרך לחשב משהו.
מה קורה אם למשל אותה מערכת מכ"מ בתחנה תקולה ?
איך ניתן לדעת באיזו זוית צריך לטוס המטוס כדי להגיע אל היעד בהנחה שהטייס אינו יודע היכן הוא בדיוק? איך היו מכוונים מטוסים לפני עידן המכ"מ?

הטיסה מבוקרת בשני תחומים:

טיסה בסביבת שדה התעופה וטיסה בין שדות תעופה. כמובן שיש את המישור הבינלאומי...

תחום שדה התעופה מוגדר בד"כ כתחום ברדיוס 3 מייל סביב השדה ובו שולטים פקחי הטיסה שיושבים במגדל הפיקוח.

בחלק משדות התעופה קיים מכ"מ בשם GCA - Ground Controlled Aproach המספק לטייס זווית וכיוון הנמכה לנחיתה כאשר תנאי הראות אינם מאפשרים "טיסת ראייה" אל השדה.

המערכת פועלת באופן כזה שבו הטייס מקבל הנחיות מן המגדל לגבי מיקומו ביחס למסלול ומכוון אליו עד ליצירת קשר עין לנחיתה.

מערכת מתקדמת יותר היא ה-ILS - Instrument Landing System שמציינת ע"ג צג ייעודי במטוס את מיקומו ביחס למסלול וכך אין כל צורך לקבל הכוונה מן הקרקע.

כאשר המערכות האלה אינן פועלות, ומזג האוויר אינו מאפשר "נחיתת ראייה" - המטוס מופנה לנחיתה במקום אחר.

בין שדות התעופה מבוקרת התחבורה האווירית ע"י מערך הבקרה ומערכות המכ"מ שלה. הבקרה עוקבת אחרי התקדמותם של המטוסים ומנתבת אותם בין נקודות ציון מוחלטות (נגיד מירושלים לתל אביב וכו') מערך הבקרה אינו מגדיר לטייס כיוונים במעלות... (נגיד פנה 73 מעלות ימינה).

כאשר מערך הבקרה קורס - יש בעייה של שליטה, וגם סכנה בטיחותית של הפרדה בין מטוסים הטסים בנתיב הטיסה. זה דומה לרמזור מקולקל, ועדיין ישנם חוקים ונהלים שמאפשרים שליטה בלי מכ"מ כמו למשל דיווח על מיקום המטוסים, יצירת מרווחים גדולים יותר וכו'...

דבר אחר - ניווט בין נקודות מבוצע ע"י ביות מערכת הניווט על משואות רדיו או ע"י הזנת נקודות GPS. במידה שאלו חדלים מלפעול - יש צורך לנווט בניווט מגע - כלומר בצמוד למפה והנוף שנראה מחלון המטוס. ישנן גם מערכות ניווט אינרציאליות שקוצבות זמנים בין נקודות ומחשבות את מיקום המטוס ביחס להתקדמותו בין נקודה לנקודה ע"י חישוב מהירות המטוס ביחס לאוויר, ורוחות - כלומר בסה"כ - מהירותו יחסית לקרקע...

מקווה שהצלחתי לענות.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

אם הטייס היה מסתמך על בקרה אווירית כדי לדעת היכן הוא נמצא. הבקרה קיימת כדי לתאם בין המטוסים.

הטיי מוצא את מקומו בעזרת מכשירי ניווט. הים עם GPS ומערכות אנירציאליות ופעם באמצעות עזרי ניווט רדיו למיניהם.

אנסה להתמקד בשאלה שלך:
הדברים הכי בסיסיים שכל מטוס יודע לתת לטייס/ים שבקוקפיט - כיוון הטיסה המגנטי (בלי להכנס לפרטים מיותרים), מהירות טיסה וגובה.
במידה והבקרה עובדת ללא מכ"ם, היא יכולה לקבל מהטייס את הנקודה שבה הוא נמצא, כיוון הטיסה שלו ומהירותו - מנקודה זו הבקר מבצע מה שנקרא בשפה המקצועית "הרצת DR" - הוא יודע נקודה שבה המטוס נמצא, כיוון טיסתו ומהירותו ובקלות אפשר "לשרטט קו" ולראות לאן הוא יגיע ולאן צריך לתקן אותו (אגב, את אותו הדבר בדיוק יעשה הטייס במידה ואין לו שום עזרי ניווט אחרים).

כפי שאתה יכול להניח, שיטה זו מאוד לא מדוייקת בהשוואה לבקרה-צמודת-מכ"ם (סטיה בכיוונים, השפעת רוחות, התבססות על דיווחי טייס, שינויים במהירות ועוד ועוד) ודורשת הרבה יותר תקשורת בקר-מטוס.
בעידן של היום, ברוב המטוסים יש מכשירי GPS שנותנים את כל הפרמטרים שהטייס צריך כדי לנווט בביטחה ובדיוק גבוה.
כפי שכתבו קודמיי - יש נהלים ברורים ומסודרים למצב ששירותי המכ"ם לא פועלים, ואגב - בעולם התעופה האזרחית חובתו של הבקר ליידע את הטייס אם הוא תחת שירותי מכ"ם או לא.
מקווה שעזרתי.

היו מערכות כמו LORAN, GEE ו- DECCA NAV שכולן התבססו על משואות רדיו למיניהן.
לפני זה פשוט היה צריך לנווט עם מפה מצפן וסטופר.