כבר הרבה זמן שלא שמענו שמאלני שיסביר מהי בדיוק השיטה של השמאל.

לכן, אני אסביר קודם איך ומה השיטה הזו של מה שנקרא שמאל מדיני. יש בזה לא רק קצת אמת, אלא הרבה אמת, אבל הם לא מיישמים אותו במקום הנכון.

השיטה של וויתורים:

אם צד אחד מוותר, אז זה מוביל שגם הצד השני מוותר. אם צד אחד מתעקש, נהפכים כללי המשחק, שהכול זה רק כוח, אז גם השני נהיה יותר עקש בדעותיו, וגם הוא אינו רוצה לוותר. זה לערך השיטה בקצרה.

* * *

בואו נבדוק האם השמאל עצמו מיישם את השיטה שלו. ניקח את הדוגמה של עמונה: היה מדובר על כמה בתים עלובים של כמה מתנחלים. האם השמאל ניסה לבוא בהידברות, בוויתורים. כמה הוא השקיע על וויתורים. האם היה כל כך קשה לוותר. נכון, השמאל מתחבא מאחורי הבג"ץ שנתן לו את האור הירוק. אבל אל כל הבג"ץ זו מקשה אחת. הנה השופט רובינשטיין היה דווקא נגד הריסת הבתים ודרש עיקבו ההחלטה. ומי דרש מהבג"ץ לפנות ומה שיותר מהר. ומי דחף את ההחלטה ללכת דווקה בכוח, עם עלות ופרשים? ומי היה זה שהריע לכל המהלך הכוחני שהיה שם.

ניקח דוגמה הבאה: מצעד הגאווה. אפשר היה לוותר על זה לגמרי. אם מוותרים על חבלי ארץ מולדת, אם מוותרים על כל חבל גוש קיטף, "מי צריך את עזה?". הם היו יכולים להגיד באותה מידה ופי כמה יותר "מי צריך את מצעדי הזיונים האלו?". הכי הרבה היה אפשר להעתיק את זה לתל אביב, גבעתיים, הרצליה או משהו כזה. איפה שיש ריכוז יותר גבוה של שמאלנים. אבל השמאל לא וויתר, בשום אופן.

וככה זה על כל פסיק ופסיק. האם הם וויתרו לערוץ7 לשדר מתוך מדינת ישראל. אפילו לשדר מתוך הים לא וויתרו להם. מה בסך הכול, עוד ערוץ רדיו, יותר דמוקרטיה, יותר פתיחות. לא ולא. שום וויתור מצידם.

למרות כל זה, הם כל כך משוכנעים שאם רק נלך ללויתורים מול הערבים, הערבים יתמלאו רחמים מרובים עלינו וגם הם יוותרו לנו. אני חושב שהם פשוט משקרים או רק לנו או גם לעצמם. זה לא עובד ככה, והם עצמם יודעים.

שיטת הוויתורים עובדת ועוד איך. זה עובד בעיקר במשפחה, ובמעגל יותר רחב בתוך העם שלך, וגם זה לא תמיד. אבל השיטה לא עובדת עם אויבים מושבעים. זה עובד עם אנשים עדינים, לא עם אלו שאין להם שום בושה.

לכן הוויתורים היו אמורים להיות בעיקר מול בני עמנו. אבל השמאל התבלבל כמו שמתבלבל ומערב בין זכר לנקבה, בין אח שלהם לבין אויב שמטרתו להשמידנו, ובין מחבל לחייל שמגן על המדינה.

* * *

ואם השמאל עצמו אינו תופס את השיטה, איך הערבים יבינו. הערבים הם יותר פרימיטביים. המילה פרימיטבי זו לא מילה רעה. יש בזה גם טוב. יותר פשוט, יותר מקורי.

הגישה הזאת שיש שני מדינות לשני עמים אינה מתקבלת כלל וכלל אצלם. הם טוענים ובצדק מסויים: אז מה אתה אומר, אתה הגעת לבית שלי ואומר בואו נחיה ביחד באותו בית?

בואו נראה איך היה המשא ומתן עם מצרים להסכם שלום. הם לא וויתרו על כלום, גם אחרי שקיבלו את כל חצי האי סיני עם כל הנפט שיש בו. וגם מעבר לזה - הבטחה לאוטנומיה לפלשטינאים, בכדי שיוכלו להגיד לשאר הערבים שהם חשבו לא רק על עצמם. למרות כל זה, הם לא וויתרו על בית מלון אחד - טבה שישראל בנתה בכסף שלה.

איך מצפים מערבים הפלשטינים שיוותרו על יפו, חיפה ועוד.

לזכותו של אברהם בורג ייאמר שהוא הבין בפרדוקס של השיטה שלו, והיה מספיק הוגן להכריז שיש לו אזרחות צרפתית וגם קרא לכל היהודים להשיג אזרחויות זרות. למרות גל הגמגומים שלו.

* * *

שאלה: האם זה אומר לנצח נאכל חרב.

תשובה: לא ולא. צריכים שיטה יותר פשוטה. ההסברה שלנו אינה צריכה להתבסס על זה שהערבים הם הרעים שהתחילו נגדנו מלחמה ב48 ולכן בגלל זה אנחנו צודקים. זה לא יעבוד. אף ערבי לא יקבל שהוא האיש הרע. התעמולה שלנו צריכה להתבסס על זה שזו ארץ שלנו, ארץ ישראל. כן, רבותי, אל תתביישו, תגידו את המילה ארץ ישראל. לערבים יש גם כן ארץ וזו ערב הסעודית. אנחנו יכולים לחיות ביחד עם ערבים בשלום מושלם. הערבים בארץ שלהם - ערב הסעודית, והיהודים - בארץ ישראל. שלום על ישראל ושלום על בני ישמעאל.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)