ארבע סיבות:

1. נבחרי העם, כל חקירה נגדם קשורה עם הרבה פוליטיקה. יותר מדי מאמץ מושקע עם תפוקה קטנה מדי.

2. העתונות מתחילה להיות מעורבת, ואז כבר אי אפשר לעשות משפט צדק אמיתי. יש כאלו שהעתונות מיטיבה איתם, ויש כאלו שהעתונות נגדם. העתונות אינה מחוייבת לכללי המשפט ולהיות שוויוניים.

3. ייתכן גם שמנסים לתפור תיק. ותמיד יהיו חשדות שזה לא בתום לב.

4. סחיטה. גורמים שיודעים על השחיתות עלולים לסחוט את אשי הצבור להיות עוד יותר מושחתים, אחרת הם יגלו את מה שהם יודעים עליהם, או סתם ככה יעלילו נגדם.

בעצם, בגלל הסיבות האלו עשו את חוק החסינות. אבל בלחץ העתונות מורידים את חוק החסינות, וכל המדינה נהפכת לקרקס אחד גדול שמשתק גם את הדמוקרטיה וגם את מערכות המשפט והצדק.


חייבים להלחם בשחיתות, אבל את מאמצים צריכים לרכז במנהלים הבכירים של חברות ממשלתיות, ברשויות המקומיות.

נבחרי העם בכנסת, אם העם בחר בו, זו אך ורק אחריות של העם, של הבוחרים.

(מקרים כמו של עזמי בשארה, זה סיפור נפרד. עזמי בשארה מיוצג על ידי קבוצה באוכלוסיה שלא כל כך אכפת לה אם נבחריה יעשו פעולות שיביאו להשמדת המדינה.)

כשימגרו השחיתות מהיותר זוטרים, גם כשהם יגדלו ויהיו נבחרי העם, יש יותר סבירות שהם לא יהיו מושחתים.

ניקח לדוגמה את אהוד אולמרט. עכשיו NFC מפרסם המון זמן שחיתויות שלו ממתי שהוא היה ראש עיריית ירושלים וכשהוא היה שר. למה נזכרו עכשיו ולא מתי שהוא היה שר?

אותו דבר גם עם קצב. למה נזכרו אחרי 20 שנה, ולא מתי שהוא היה יותר צעיר, ואכן התנהג באופן שמייחסים לו.

ולסיכום, גם במלחמה הזאת נגד שחיתות, חשוב לזכור את הכלל: כמו שחשוב להיות צודק, גם חשוב להיות חכם.

עוד...
לתפוס אותם כשהם קטנים עדיין.
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=328423

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)