|
"והוא יהיה פרא אדם, ידו בכול ויד כול בו". אין פלא שגם הדת שלהם נראית ככה
"ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה וילדת בן וקראת שׁמו ישׁמעאל כי-שׁמע ה' אל-עניך, והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו ועל-פני כל-אחיו ישׁכן." (בראשית טז, יב).
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99...%A2%D7%90%D7%9C
http://www.arachim.co.il/Index.asp?...ryID=289&Page=1
כדי להבין את שורשי הסכסוך, אנו חוזרים 4000 שנים לאחור, לזמנו של אברהם אבינו – "אב המון גוים". כמובא בספר בראשית, בפרק ט"ז, חי אברהם שנים רבות עם שרה אשתו, אך לא נולדו להם ילדים. שרה יוזמת את כניסת הגר המצרית לביתם, והילד שנולד להגר ולאברהם נקרא ישמעאל. מעניין לגלות, ששמו ניתן לו בטרם נולד על ידי המלאך אשר פגש את הגר "על עין המים בדרך שור". וכך אומר לה מלאך ה': "הנך הרה, ויולדת בן, וקראת שמו ישמעאל..." (ט"ז, י"א).
לפני שאנו ממשיכים לגלות את תיאור הפרופיל של ישמעאל, נאזין לדבריו של רבי אליעזר הגדול המובאים ב'פרקי דרבי אליעזר' פרק ל"א. הדברים המובאים שם הינם חלק מהתורה שבעל פה, והם נכתבו לפני 1,900 שנים בקירוב. וכך נאמר שם: "שישה נקראו בשמותם לפני לידתם" (כלומר, שש דמויות בתנ"ך, נודע שמם לפני שנולדו), אחד מהם הוא ישמעאל. ומדוע נקרא שמו ישמעאל? מפני שבאחרית הימים יענו בני ישמעאל את בני ישראל, ומתוך הצער והלחץ יצעקו בני ישראל אל ה', וישמע ה' ויענם!. שנים רבות לפני שמאמיני מוחמד מחליטים להגיע לארץ ישראל, התנא הקדוש רבי אליעזר אומר שבסוף הדרך, באחרית הימים, יענו בני ישמעאל את בני ישראל. הללו יתפללו לה', וה' יענם. כלומר, הא-ל ישמע את תפילות ישראל הזועקים אל ה' בגלל הצרות והאסונות שהמיטו עליהם בני ישמעאל. מסר זה מקופל בשמו של אבי המענים: ישמע-אל.
פרט מפעים זה עדיין אינו חזות הכל, וכך ממשיך המלאך לעדכן את הגר: "והוא יהיה פרא אדם ידו בכל, ויד כל בו" (בראשית ט"ז, י"ב). כדי שנוכל לצבוע את הקלסתרון המבוקש במדוייק, עלינו לרדת אל שורשי הבלשנות העברית. בשפה העברית, בניגוד ללועזית, לא קיים מונח הדומה ל"פרא אדם". בעברית תמיד שם העצם מופיע תחילה ושם התואר מופיע רק אחריו. לדוגמא: אדם טוב, אדם יפה, אדם חכם, וכן בשלילה: אדם רע, אדם טיפש, וכן הלאה. מדוע אפוא הקדימה התורה הפעם את התואר לשם העצם? היה עליה לומר: 'אדם פרא'? נמצאנו למדים, כי אצל הישמעאלי, ה"פרא" הוא המהות הראשונית, כאילו שם העצם, וה"אדם" הוא רק תואר.
אחד מגאוני ישראל כותב לפני כמאה שנה: גם אם יהיה הישמעאלי עורך דין או רופא, במהותו הוא יישאר פרא ("חפץ חיים" על התורה).
פרופסור אדואר אבו סעיד מאוניברסיטת וירג'יניה טרח להדגים לנו את דברי ה"חפץ חיים" בגירסתם המודרנית. למרות גילו המתקדם הוא נסע 12,000 ק"מ, מארה"ב עד לדרום לבנון, כדי לזרוק אבנים ב'שער פטמה' על חיילי צה"ל. אתה פרופסור, מרצה מן המניין, זורק אבנים??? הלא אתה 'איש הרוח' המפורסם ביותר בעולם הפלסטיני? הרי חיילי ישראל כבר יצאו מלבנון? הלא עכשיו נמצא כל האזור בתהליך שלום?! 'לא'! 'יאמר הפרופסור', 'אני מחוייב קודם כל ל"פרא", ואחר כך לפרופסור! ומה באשר לסטודנטים הנהנים מלימודים, מחופש ומ'כל טוב אמריקה', ובכל זאת מחליטים להטיס מטוסים עמוסי נוסעים תמימים ולהתרסק, לזרוע מוות ושכול בקרב אזרחים שלווים שלא עשו להם כל רע. האם גם הם במדוכאים? ממה? מהכסף הסעודי? מהמושב הלא-נח של הבואינג?
נפנה עתה לנקודה מהותית נוספת, החשובה ביותר להבהרת הנושא המדובר.
מן הראוי לציין, כי לפי התנ"ך, תופעת המתאבדים לכשעצמה וסימני הדרך על אודותיה, מקורה בעם אחר. לא מ'סבא ישמעאל' למדו הפראים הללו להיהרג על מנת להרוג. עניין המתאבדים מופיע בתנ"ך אצל העמלקים דווקא.
כאשר בני ישראל יוצאים ממצרים ביד רמה, כל הסביבה חוששת מהם (עד לאותה שעה מעולם לא ברח עבד ממצרים!) כל הגויים חרדים מהופעתם של בני ישראל בזירה הבינלאומית. רק עם אחד מוכן להתאבד כדי ללחום ביהודים – העם העמלקי. חז"ל מתארים זאת כאמבטיה רותחת, שאיש לא העז להכנס למימיה. בא אחד וצינן בקפיצתו את המים בעבור כולם. אמנם, הוא עצמו נכווה קשות במים החמים, אך בכל זאת רבה שמחתו עקב העובדה, שעתה ילכו רבים בעקבותיו (שמות י"ז, ח' ומדרש רבה שם).
גם במקום נוסף בתורה קראנו על התופעה העמלקית (דברים א', מ"ד): "ויצא האמורי היושב בהר ההוא לקראתכם, וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדבורים". רש"י (חי במאה ה-11) מביא את דברי חז"ל האומרים, כי המלים: "כאשר תעשינה הדבורים", כוונתן היא: "מה דבורה זו, מיד שמכה את האדם מתה, אף הם, מיד שמכים את ישראל – מיד מתים". מי הם אותם אמוריים מתאבדים? הדברים הכתובים כאן, בספר דברים, הם תמצית השתלשלות האירועים הנמסרת על ידי משה בכינוס המוני של כל האומה בסוף תקופת המדבר. האירוע עצמו התרחש קרוב לארבעים שנה לפני כן, בתחילת מסעי ישראל במדבר סיני.
הבה נקרא כיצד מתואר האירוע עצמו: "ויעפילו לעלות אל ראש ההר וגו'. וירד העמלקי והכנעני היושב בהר, ויכום ויכתום עד החרמה" (במדבר י"ד, מ"ד-מ"). למרות מותם של הפוגעים – העמלקים, הם לא היססו וניסו לפגוע בבני ישראל. נוכחנו אפוא שיסודה של תורת הארס והשנאה של המתאבדים הוא עמלקי, ואם כן עלינו להבין מה אירע כאן, כיצד השתלשלו הדברים, הרי המתאבדים המרצחים של ימינו הם מוסלמים?!
כדי שניטיב להבין זאת, נטה שוב אוזן לדבריו של רבי אליעזר הגדול ב"פרקי דרבי אליעזר", שם מובא הפסוק: "אוהלי אדום וישמעאלים, מואב והגרים, גבל ועמון ועמלק, פלשת עם יושבי צור" (תהילים פ"ג). רבי אליעזר מסביר, כי סנחריב, מלך אשור, בלבל את האומות והטמיע את עמלק בתוככי הישמעאלים.
מעניין, אך ניתן לזהות את המוטיב העמלקי לאורך כל ההיסטוריה. שותפו של העמלק הנאצי לפני כשישים שנה, העם היפני, השתמש אף הוא בשיטה זאת. במלחמת העולם השנייה נשלחו למלחמה נגד ארה"ב מתאבדים שנקראו 'קמיקזה'. וכיום, אם נרצה למצוא את העמלקי. המוטמע בתוככי ישמעאל, נוכל לזהותו בערבי המצהיר על נכונותו להתאבד. זהו המודל הקלאסי של שילוב שלשלת היוחסין בין ישמעאל ועמלק.
_____________________________________
יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)
נערך לאחרונה ע"י מדינאי בתאריך 04-07-2007 בשעה 10:02.
|
ראשי
צ'אט
04-07-2007, 07:01
avid"><SPAN dir=ltr ATTRIBUTES="mso-bidi-font-family: Narkisim">
מצב כלאיים
