יריית הפתיחה בחזית השינה נורתה בשנת 2000 עת השיקה בריטיש איירווייס את מושבי המיטות שלה, בהם השקיעה 200 מיליון ליש"ט. מאז התגברה התחרות, ועשרות חברות תעופה מיהרו להשיק גירסאות משלהן לכסאות "שהופכים את המסע לרגע של רוגע ונוחיות עילאיים", כהגדרת חברת תאי איירווייס.

לקרוא בין השורות - מה מציעות החברות

ככל שהמטוסים גדולים יותר, כך מספר השעות שהם מסוגלים לטוס רב יותר והצורך במרחב נוח לשינה עולה. "לא צריך יותר מטיסה אחת של 16 שעות, שאחריהן מצופה ממך להשתתף בפגישה, כדי להבין עד כמה חשובה נוחיות המושב", אומר ג'ון למפל, סגן נשיא בבריטיש איירווייס.

אם החברות כל כך משתוקקות לספק את הצרכנים, והנוסעים מצדם נהנים משינה נעימה, אז מה הבעיה? מסתבר כי סבך של מושגים שיווקיים מקשה מאוד על הנוסעים בפיענוחם על מנת שיוכלו להחליט היכן באמת הכי נוח לטוס.

קודם כל, כדאי לדעת שמושבים שוכבים (Lie-Flat Seats) ומושבים שטוחים (Flat-Bed Seats) אולי נשמעים כמו שתי דרכים שונות לומר אותו הדבר, אך הם ממש לא. הבנת ההבדל עשויה למנוע מכם להוציא יותר מ-8,000 דולר על לילה חסר שינה.

"השפה השיווקית כה מבלבלת, עד שאפילו נוסעים מנוסים לא יכולים לדעת בבטחה מהם ההבדלים בין האפשרויות השונות", אומרת סוזן דיימלר, סגנית נשיא לנושאי שיווק בחברת SeatGuru.com.

מה שעוד מוסיף לבלבול, הוא שאין מערכת תקנים למדידת רוחב המושבים, הזווית או הרווח לרגליים, "ולכן נותר לנו רק להאמין לחברות התעופה ולעדויות נקודתיות של לקוחות", מסביר מתיו בנט, מומחה למושבים בחברות תעופה, המפרסם את אתר First Class Flyer.

יש הבדל בין 172 מעלות ל-180 מעלות

אז הנה שיעור קצר שיעשה לכם מעט סדר: מושב רגיל (Recliner), יורד עד 160 מעלות מבסיס הכסא. למרות שמם מושבים "שוכבים" (Lie-Flat Seats) אינם באמת שוכבים. הם משווקים אמנם כמושבים שאפשר לפתוח למצב שטוח אך למעשה הם מגיעים רק עד כ-172 מעלות. המושבים השטוחים (Flat-Bed Seats) לעומת זאת, יורדים 180 מעלות למצב מאוזן לגמרי.

וזה עוד לא הכל: אף כי המושבים השטוחים אכן נפתחים לגמרי, לזווית של 180 מעלות, הם אינם מקבילים לרצפה, אלא נוטים באלכסון, כך שראשו של הנוסע גבוה יותר מרגליו. "חברות התעופה לא מדווחות על הזווית הזו", אומר בנט. "אך הזווית הזו קובעת עד כמה תחליקו כלפי מטה במושב".

המילוי חשוב לא פחות

לא רק זווית ההטייה היא משמעותית. חברת Eos איירליינס, חברת יוקרה הטסה אך ורק בין לונדון לניו יורק, החליטה לפני שנתיים להתקין במטוסיה מושבים שטוחים מאיכות טובה יותר. מייסד החברה, דיוויד ספרלוק, דחה את העיצוב המוכן, ודאג לעיצוב חדשני של מושב משתטח. אחד הדברים שהופתע מהם בתהליך, הוא מספר, הוא חשיבותו של מילוי המושב לנוחות היושבים: הצפיפות הנמוכה של חומר המילוי, שגורמת למושב רגיל להיות נוח, היא בדיוק מה שגורם למיטה להיות רכה מדי ולא נוחה. וירג'ין אטלנטיק פתרה בעיה זו באמצעות כפתור שבלחיצה אחת הופך את המושב: צד אחד של המושב הוא רך ומכוסה בעור רך, וצדו השני מכיל מילוי מוצק יותר.

המרווח לרגליים

בעיה נוספת המטרידה נוסעים רבים היא המקום שנותר לרגליים - המרווח בין שורות המושבים במטוס. יש מתח תמידי בין דרישת הצרכנים ליותר מקום, לבין רצון חברות התעופה לדחוס למטוס כמה שיותר מושבים.

אגב, שיטות המדידה של המרווח לרגליים שונות מחברה לחברה - מה שמקשה אף יותר על הנוסעים לצפות כיצד ייראו מושביהם בטיסה. למשל, יש חברות תעופה המגדירות את המרווח לרגליים על פי המרחק בין מושב אחד לזה שלפניו. אחרות מגדירות אותו על פי המרחק שבין משענת למשענת, המושפע מזווית השיפוע של המושבים.

כיום יותר ויותר חברות תעופה מצמצמות את רוחב המושב כלפי מטה, כך שהוא רחב יותר באזור הכתפיים מאשר ברגליים, מכיוון שלפי מחקרים הדבר מספק נוחיות רבה יותר בעת השינה. בחברות וירג'ין אטלנטיק ובריטיש איירווייס הצליחו לעקוף את בעיית מרווח הרגליים במחלקה הראשונה בדרך אחרת - הצבת המושבים באלכסון כלפי המעבר.

אם זה קריטי עבורכם, תוכלו לבדוק את האתר Flatseats.com, המפרסם את נתוני מרווח הרגליים של כ-160 חברות תעופה ברחבי העולם.


מקור:

http://consumer.themarker.com/tmc/a...layer3=consumer

בברכה,

Speed

יש הבדל?

ארקיע דחסה למטוסי ה753 שלה 265 מושבים שזה יותר ממספר המושבים שיש במטוסי ה763 (261 מושבים וזה עוד בקונפיגורציה של מחלקות עסקים ותיירים צפופות).במטוסי הA320 של ישראייר המושבים יותר צפופים ממטוסי הATR.זה בלתי נסבל!

זו חברת צ'ארטר למה ציפית?

אולי סאן דור היא חברת צ'רטר אבל לארקיע וישראייר יש קווים קבועים