06-07-2007, 12:13
|
|
|
חבר מתאריך: 02.05.07
הודעות: 1,264
|
|
אני זוכר שכשהייתי מתאגרף, תמיד היינו מתאמנים על סיבולת ולא הרבה על כוח. המטרה הייתה "לשרוד" עד 10 סיבובים ולהיות "טריים" בסיבוב ה10 בדיוק כמו שהיינו בראשון.
אני לא הייתי מקצועי, לא קרוב אפילו, אבל כל חודש בערך היו טורנירים בין מכוני אגרוף באזור וככה היינו עושים את הקרבות. המאמן שלי, שכן היה מאמן גם אנשים מקצועים, אמר שהוא לא מעוניין אפילו לחשוב על לאמן מישהו אלא אם כן הוא רץ 2000מ במתחת ל7 דקות.
לא קרה לי אף פעם שאחרי קרב הייתי אומר לעצמי "ואללה אם הייתי עושה יותר תרגילי כוח, אם הייתי עושה בנצ' פרס עם עוד 15 קילו הייתי מנצח." לא, תמיד הקטע היה שלא התאמנתי עם מספיק אינטסיביות ולכך התעייפתי מהר מדי. אחרי הקרב השני הבטחתי לעצמי שאני יותר לא מתעייף והתאמנתי כדי שזה באמת לא יקרה יותר.
עם זאת, אני גם רוצה להגיד שאף פעם לא קרה שבנאדם שהתאמן לקרב רק חודש לפני, הצליח בו. מקסימום, שרד עד הסוף, אבל הפסיד (ובגדול) בנקודות. לא משנה כמה רצון היה לו, או כמה חזק הוא היה מנטלית ופסיכולוגית (ואכן פגשתי לא מעט כאלה,) זה פשוט לא אפשרי. יש גבול עד לאן אתה יכול להגיע רק עם כוח רצון, ואת הגבול הזה, לפחות בקרב אגרוף, אתה פוגש כבר בסיבוב הראשון.
אין קיצורי דרך בחיים. כדי להצליח, אתה צריך לעבוד קשה, הרבה שעות, בלי לוותר, אפילו כשאתה מתעלף מרוב עייפות או שאתה עושה ספרינט ואז מרגיש כאילו בא לך להקיא את הראיה השמאלית. יש ספורט שעושים בהפסקה בין מתמטיקה ושיעור תנ"ך, ויש את הרמה היותר גבוה שבו אתה כבר צריך להשקיע יותר מעצמך ומזמנך. אני חושב שכדי להגיע יחידות עילית אתה צריך את הסוג השני.
עוד פעם, אני ביום סיירות או גיבוש עוד לא הייתי, אמנם אני כן יגיע לשם בהמשך. אני קראתי הרבה מאמרים כאן, ודיברתי גם פנים אל פנים עם הרבה שהיו בגיבושים כאלה או אחרים. ואפילו שכולם כאן אומרים שזה הכל בראש, אני לא מאמין שזה 100% נכון. כאילו, אני לא הייתי ואתם כן, אתם יודעים איך זה, ואני לא. אבל אני עדיין מתאמן כמו חיה לימים אלו, כי אני בכל זאת מאמין שאין דבר כזה שכוח רצון נותן הכל. צריך להשקיע לפני המאמץ כדי לבצע מסימה עם אופן פיזי, בין אם זה יום סיירות או משחק כדוררגל או תחרות אטלטיקה.
_____________________________________
Keep away from people who try to belittle your ambitions. Small people always do that, but the really great ones make you feel that you, too, can become great. .
|