לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי         אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #10  
ישן 12-02-2005, 00:48
  גולבו כחולות גולבו כחולות אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.08.02
הודעות: 2,909
אל"מ גל הירש יהיה בסופו של דבר רמטכ"ל
בתגובה להודעה מספר 7 שנכתבה על ידי sapper שמתחילה ב "ומה יעשה הירש?"

אלא אם משהו ימנע זאת ממנו בדרך, בכל זאת הוא לפי דעתי (ולדעת רבים נוספים) אחד הקצינים הטובים והמבריקים בארצנו בשנים האחרונות לפחות (אם לא בכלל), הוא פועל באופן מדהים, אנושי וסמכותי והוא יודע מתי להשתמש בסמכות שלו אך מעולם אינו מנצל את הסמכות שלו, הלוואי וכל קצין וקצינה בצה"ל יקחו ממנו דוגמא אישית וילכו בדרכו המעולה, רק אצלו זה היה המקום היחידי בצה"ל שלא היו בו קומבינות ולא עזר לאף אחד שום ויטמין P, נאחל על כולנו שכלל צה"ל ישאב השראה ממנו וגם אולי שהמערכת הפוליטית תחקה את דרכו ומעשיו.

אל"מ גל הירש עלה והצלח !

לסיכום: יש לו את זה...
_____________________________________
"אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך, שאל מה אתה יכול לעשות בשביל מדינתך."



תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #13  
ישן 13-02-2005, 13:18
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,833
Facebook profile Follow me...
בתגובה להודעה מספר 10 שנכתבה על ידי גולבו כחולות שמתחילה ב "אל"מ גל הירש יהיה בסופו של דבר רמטכ"ל"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי גולבו כחולות
אל"מ גל הירש יהיה רמטכ"ל ...אלא אם משהו ימנע זאת ממנו ...

משהו ימנע?
אולי הוא בעצמו ימנע, בשנה האחורנה ניהל גל הירש מערכה קשה כנגד חיילים דתיים בכך שמנע מהם זמני תפילות המוקצים להם בפקודות מטכ"ל (דרש שיתפללו על חשבון שנתם, בבוקר ובערב, וסירב להקצות זמן לתפילת מנחה בצהריים, בניגוד לפקודות) בנוסף חייב צוערים דתיים בבה"ד 1 לשרת ביחידה מעורבת, צוערים וצוערות, בנות, בניגוד לכללי השילוב הראוי עליהם חתם הרמטכ"ל. בנוסף הכניס לבה"ד 1 תכנים שנויים במחלוקת (סידרה שנקראת, משהו בסיגנון: "היה אתה פלסטיני לשבוע אחד).

אם משהו ימנע מגל הירש להיות אלוף זה רק הוא בעצמו
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #20  
ישן 25-02-2005, 12:02
צלמית המשתמש של speedy_7
  speedy_7 speedy_7 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.08.04
הודעות: 452
תגובות
בתגובה להודעה מספר 19 שנכתבה על ידי צנחן1 שמתחילה ב "האיש הנכון במקום הנכון"

נדב פדן - קצין מעולה. מהטובים שיש. חד, חריף, חכם ומקצועי. צריך עוד כאלו.

גל הירש - אישית, לדעתי הוא "פה גדול" וחובב יותר מידי תקשורת סביב האגו שלו. כל אחד והסגנון שלו, אולם הפלסף שלו לא לטעמי. אבל יוסיפון, עד כה חשבתי שאתה כותב רק מה שאתה יודע. אל תיתן לבינ"שיות להשתלט עליך לחלוטין. גל הירש לא פעל בניגוד לשילוב הראוי, ואם היה עושה כך לא היה זוכה לגיבוי ממפקד מז"י, רונטל. לשים צוער חובש כיפה בפלוגה לא מעורבת בגדוד מעורב, שכל הפעילות המשותפת שלו עם הבנות זה אולי 2 הרצאות גדודיות במהלך הקורס - לא נוגד את השילוב הראוי. אין להם פעילות משותפת גדודית כמו מד"סים. להבנתי היה כאן מפגן כוח דורסני משהו של ההנהגה הרבנית שנועדה לשים לצה"ל תמרור אזהרה לקראת הפינוי בהתנתקות.

וחוץ מזה - איך בני גנץ קשור בכלל למרוץ לרמטכ"לות. מתי כבר יתאפסו?
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #31  
ישן 12-03-2006, 18:17
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,833
Facebook profile Follow me...
כתבה לא ברור לי איך הכתבה הזאת התפספסה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "אל"ם נדב פדן"

על הכוונת
מפקד בה"ד 1, אל"מ נדב פדן, נאשם בגרימת מותו של חייל, וממשיך להכשיר את קציני העתיד

עמרי אסנהיים
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://news.fresh.co.il/icons/maariv.gif]
18/11/2005 23:00
כמו אחד מאותם חוקי מרפי מקוללים, תאונת האימונים קרתה בזמן הרע ביותר. גם המקום שבו התקבלה הידיעה על האסון תרם לאירוניה המרה. סא"ל נדב פדן, ששלושה חודשים קודם התנדב להחליף את אייל וייס, מפקד דובדבן שנהרג, ביקר באותו יום ביוני 2002 בבית הוריו של אלי עיישה, לוחם היחידה שנהרג גם הוא בתקלה מבצעית בשנות התשעים. אחרי הביקור אמור היה פדן להמשיך עם חייליו לחברון, במסגרת פרק נוסף בבית המשוגעים המבצעי שאפף את היחידה בימים המטורפים שאחרי "חומת מגן ". אלא שאז התקשר מהצפון מפקד פלגת האימונים של היחידה, שניהל אימון ניווט עם חיילי המסלול. "חסר חייל", עידכן המפל"ג את פדן. אחרי רבע שעה צילצל הטלפון שוב. הבשורה היתה קשה. גופתו של החייל רועי דרור נמצאה. הוא חטף מכת חום ומת בעלייה למצוק הארבל.

"ההנחיות שלי היו טכניות", משחזר פדן לראשונה את שעבר עליו ועל היחידה. "לטפל בחיילים ובמפקדים, לראות שאף אחד לא מתבלבל, שעושים תחקיר כמו שצריך. גם בלי התאונה עסקתי בזה באופן מאוד אינטנסיבי. הגעתי ליחידה שהמפקד שלה נהרג וצריך להחזיר למסלול אנשים עם משברים וקשיים אישיים אדירים. הגישה האבהית הזאת, המשקמת, היתה חלק מההוויה שלי".

הימים הראשונים שאחרי הלם הטרגדיה הנוספת בדובדבן, יחידה שחטפה כבר מכל הסוגים והכיוונים, הוקדשו לתחקירים פנימיים. פדן: "גילינו שלא כל מה שנעשה היה בסדר. החלטתי להפסיק את פעילות מפקד הצוות. מפקד האוגדה החליט להפסיק את תפקידו של המ"פ. שמתי למפקד האוגדה ולאלוף הפיקוד את המפתחות על השולחן. הם אמרו לי'אל תדבר שטויות, תחזור ליחידה'. שוטרי מצ"ח חקרו את מפקדי פלגת האימונים באזהרה. אני נחקרתי שלא באזהרה, כעד. בסוף החליטו להגיש גם נגדי כתב אישום. קיבלתי את זה באופן אמביוולנטי. זה פגע בי באופן אישי, אבל מעולם לא הסרתי מעלי את האחריות כמפקד היחידה למה שקרה".

למה הבעת אז את נכונותך להתפטר?
"כי יש איזו מין סטיגמה כזאת שכשקורה אירוע קיצוני, אדם בכיר צריך לשלם בראשו אחרת יאשימו אותנו בתסמונת הש"ג".

אתה חושש מתוצאות המשפט?
"הסכנה תמיד קיימת. אני רוצה לצאת זכאי. אני חושב שבדברים שמאשימים אותי אני לא אשם. לא הרגשתי שהאירוע הזה קרה בגלל דברים שעשיתי לא נכון. אני לא חושב שבמסגרת שבה פעלתי הייתי יכול לעשות את הדברים אחרת. באופן בסיסי יש לי אחריות לאירוע. הוא קרה ביחידה שלי. אנשים שביצעו את התקלות שם הם פקודים שלי, האחריות לזה שהדברים ייעשו נכון היא שלי, ולכן יש לי אחריות".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/gallery/397/132.jpg]

אשמת גרימת מוות ברשלנות היא כבדה מאוד.
"נכון. ברמה הפילוסופית אתה אומר בואנ'ה, זה לא הוגן. כל השירות שלך עשית ועשית, ובסוף מטיחים בך האשמה כל כך קיצונית. מצד שני הורים הפקידו בידי חייל והוא נהרג. אי אפשר לברוח מאחריות כזאת".

בסביבה הקרובה שלך לא אמרו "עזוב את הצבא הזה קיבינימט" ?
"שמעתי המלצות מסוגים שונים".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]


בעייתיות מסויימת
משפטו של פדן עדיין מתנהל. למרות כתב האישום החמור הוא קודם, לא מעט בזכות הרוח הגבית שסיפק לו הרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון, בעבר מפקדו בסיירת מטכ"ל. כשהיה יעלון מפקד היחידה, נהרג החייל נחמיה אפרים במהלך אימון ניווט. אבל אז האווירה היתה שונה והמקרה לא זכה להד תקשורתי. פדן עצמו החליף לפני 13 שנה את ע' שהודח מפיקוד על פלגת האימונים בסיירת מטכ"ל לאחר ששניים מחייליה, ערן עופר וירון בר-דור, התייבשו למוות במהלך ניווט בדרום. היום ע' הוא מפקד הסיירת. אולי בשל כך קידומו של פדן למפקד חטיבת עציון, עוד לפני הגשת כתב האישום נגדו, לא נראה חריג. אבל היו מי שהביעו תמיהה לנוכח ההחלטה למנותו למפקד בית הספר לקצינים לפני כחצי שנה, בעת שעומד נגדו כתב אישום על גרימת מוות ברשלנות. "יש בזה בעייתיות מסוימת", מודה פדן, "אבל קיימים לזה תקדימים. עמוס בן-אברהם הגיע לפקד על בה"ד 1 אחרי שהורשע בגרימת מוות ברשלנות (באסון ההתייבשות של סיירת מטכ"ל בשנת 92' - ע .א). אני עוד לא הורשעתי. אני אומר בכל הזדמנות: אם אורשע, לא אשאר מפקד בה"ד 1. חד-משמעית. אני אעביר את הפיקוד כלאחר כבוד ואקח עלי את כל האחריות".

בינתיים הופכת הפרשה לאחד הדיונים המשפטיים המורכבים ביותר שנערכו בצה"ל. לפני שבוע פורסם כי שופטי בית הדין הצבאי המיוחד בקריה הורו למפקד מצ"ח ולפרקליט הצבאי הראשי לחקור מחדש עניינים לא סגורים בתיק. בין היתר התבקשו חוקרי מצ"ח לברר להיכן נעלם תיק התרגיל שהכיל את פרטי הניווט ושעליו חתם פדן.

בחינה של המציאות שבה פעל פדן בשלושת חודשיו הראשונים כמפקד דובדבן מצביעה על מידה של כפיות טובה בהעמדתו לדין. גם אם הופגנה מצדו מידה של רשלנות בכרוניקה שהובילה לתאונה, ספק אם הוא יכול היה לנהוג אחרת. דובדבן שאליה הגיע פדן היתה יחידה מוכת אסונות, שרויה בטראומה לאחר נפילת מפקדה, שלמרות כל אלה אולצה על ידי הממונים לרוץ ממבצע למבצע בלחץ בלתי פוסק. אחריות המפקדים הבכירים, אם בוחנים זאת לעומק, אינה פחותה מזאת של פדן.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
אמרו לי "תציל אותנו"
עוד כשהיה קצין בסיירת מטכ"ל הוצע לו לפקד על דובדבן. זה לא יצא לפועל. אחרי אסון א-סירה א-שמעליה, שבמהלכו נהרגו שלושה מלוחמי היחידה מאש חבריהם, נקרא פדן שוב לפקד על דובדבן. כשעלתה האפשרות היה משוכנע שהוא המועמד היחיד והופתע לגלות מועמד נוסף לתפקיד,חברו הטוב אייל וייס. פדן ויתר. "חשבתי שאייל מתאים בדיוק כמוני", הוא אומר. "היתה מבחינתי גם מציאות אישית מורכבת. הבטחתי לאשתי שאני הולך לעשות תפקיד אחר".

הוא החל לפקד על גדוד צוערים בבה"ד 1. וייס קיבל את דובדבן. בפברואר 2002 נהרג וייס כשקיר לבנים התמוטט עליו בסיומה של פעילות מבצעית. "הרגשתי על הפנים", אומר פדן, "כמו שמישהו מחליף אותך בעמדה וחוטף כדור. תחושת אשם. אני לא רציתי ללכת, הוא הלך ונהרג. כשאני מסתכל על הדברים באופן מפוכח ברור לי שזה לא תלוי בי, אבל ברמה האמוציונלית הפשוטה זה יצר אצלי תחושה קשה מאוד. כבר כשהגעתי לבה"ד 1 במקום לדובדבן הבנתי שעשיתי שטות. הרגשתי כמו איזה נסיך מפונק שעושה רק מה שנוח לו וכשהמערכת קוראת לו לדגל הוא לא בא, והתחרטתי. ביום שאייל נהרג ישר נפל לי האסימון שאני מחליף אותו בדובדבן".
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
פדן נחת ביחידה בימים המוטרפים שקדמו ל"חומת מגן". אזרחים ישראלים התפוצצו כמעט כל יום בתחומי הקו הירוק. מדובדבן ציפו שתשים את האצבע בחור שבסכר. פדן, שגדל בסיירת מטכ"ל שבה מתכננים מבצעים לאורך חודשים, התקשה בתחילה להתרגל לקצב התובעני של דובדבן. הוא השתלב בהדרגה, מכתיב ליחידה פעילות שגרתית כדי שהלוחמים ייצאו מהלם נפילת מפקדם הקודם. פדן: "לא בדיוק עבדנו על פי שש שעות שינה וגלגול מבצע בנוהל מלא. לפעמים אתה קם באמצע הלילה, קופץ לרכבים ורץ לתוך רמאללה כי עוד רגע מתאבד יוצא לירושלים. זה היה סחרור אדיר. בחודש וחצי הראשונים לא יצאתי הביתה. אחר כך חודשיים נוספים עברו עד שהייתי בחופשה מסודרת בבית. הייתי גונב שעה פה, שעה שם, אומר שלום לילדות וממשיך".

לא פחדת מהפאשלות הקבועות כמעט שקרו למפקדי דובדבן לפניך?
"לא. הייתי כל כך בתוך האתגרים המבצעיים שלי ואני גם לא טיפוס שחושב על התחת שלו. הבנתי שהיחידה עובדת בקצב מטורף ולא סביר. דובדבן נשאבה לתוך מציאות ממש בלתי אפשרית. היו רגעים שאמרתי למפקד האוגדה'אני צריך איזה 24 שעות לעשות תחקירים, לאשר דברים, אני לא יודע מה קורה'. נגמר מבצע של היחידה בחברון, אני במבצע בשכם ולא יודע מה היה בחברון. המפל"גים היו מגיעים ואומרים 'אנחנו בסחרור. תציל אותנו'. היו מקומות שיכולתי והיו מקומות שלא. לכן לבוא ולהאשים אותי בגרימת מוות ברשלנות באימון של פלגת האימונים בצפון באותם ימים, זה כמו לשאול את אביגדור קהלני שנלחם כמג"ד בעמק הבכא במלחמת יום כיפור,'תגיד, עשית מסדר בוקר בבסיס שלך בנפאח?'. דובדבן ניהלה קרב על עמק הבכא של האינתיפאדה השנייה. מלחמה. וכשם שקהלני לא שאל את עצמו מה קורה עם רס"ר הגדוד בנפאח, אני לא שאלתי את עצמי מה קורה באימון בצפון".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

הם כבר היו גמורים
פדן מתמרן עכשיו בין הכשרת דור העתיד של מפקדי צה"ל לבין דיוני בית הדין. הוא בן 39, נשוי ואב לשתי בנות. למרות שסומן עוד בתחילת דרכו כמי שיטפס עד לקצה הפירמידה, סירב בתוקף לצאת לקורס קצינים.רק לקראת שירות הקבע בסיירת מטכ"ל הוא שוכנע לבסוף והפך למפקד צוות ביחידה. אחר כך,למרות הפצרות שיישאר,החליט לצאת ללימודי פילוסופיה ועיצוב תעשייתי. לקציני הסיירת הבחירה נראתה תלושה. "ביחידה כמעט נכנסתי למעמד של ליצן בגלל זה", הוא צוחק." אמרו לי'עוד מעט תלך לנו עם עגיל ותצבע את השיער'".

הוא מחזיק שני צל"שים שבהם זכה במסגרת סיירת מטכ"ל. על הראשון אסור לדבר מטעמי צנזורה. השני הושג בחג השבועות בשנת 90'. מחבלים מארגון הטרור של אבו אל-עבאס שטו בספינה לובית לחופי הארץ והורדו לסירות מרוץ עמוסות נשק במרחק 200 קילומטר מהחוף. סירה אחת ובה חמישה מחבלים נבלמה מול חוף געש. הסירה השנייה, שהובילה 11 מחבלים, הצליחה לנחות בחוף ניצנים. המחבלים היו מצוידים בקטיושות, בטילי נ"מ ובנשק כבד. פדן פיקד על שני צוותים של היחידה שהוזנקו לאזור במסוקי יסעור.

"הנחיתו אותנו במטווחים של ניצנים", הוא משחזר, "שבעהשמונה מחבלים חמושים שכבו בשבילי החוף, בין העצים. זיהינו אותם במשקפת, אחרי זה התחלנו להתגנב לכיוונם. כתוצאה מירי המסק"רים נוצרה שריפה בעצי האשל שגרמה לאמל"ח שהיה עליהם להתפוצץ. תפסנו אווירה לוחמנית. הם עצמם כבר היו די גמורים מההפלגה בים ומבוהלים מהמסק"רים. יישרנו קו מולם, נתנו מכת אש קטנה וצעקתי לעברם' וואקף, עלא ביטנאצ', תשכבו על הבטן. אספנו אותם עם כל האמל"ח.

"שר הביטחון משה ארנס ויצחק מרדכי שהיה אלוף פיקוד דרום ישבו על אחת הדיונות. הבאנו להם כלאחר כבוד את שבעת המוסקטרים. מצד שני, לא ידענו אם קיימים עוד מחבלים בין השיחים שהולכים לתקוע אותנו מהגב. האווירה היתה מאוד מתוחה.הרגשנו שעוד פעם מלון סבוי נוחת עלינו.פתאום רצה שמועה שמספר מחבלים השתלטו על מכונית סובארו כסופה שנוסעת על כביש אשקלון-אשדוד. כוח בפיקוד סגן מפקד היחידה, שהגיע עם יסעורים אחרינו, קיבל משימה לעצור את הסובארו. זה היה אחד מסרטי המתח המצחיקים ביותר שהיו בישראל. הלוחמים טסו מעל הכביש המהיר ונחתו כל פעם שזיהו סובארו כסופה. אחרי איזה שתיים-שלוש נחיתות מטורפות כאלו שבהן הוצאו מהרכבים משפחות מבוהלות במהלך טיול החג, הודיעו ללוחמים בקשר 'Hold your horses '. אני בטוח שהם הותירו כמה משפחות עם טראומה לכל החיים. תאר לך שפתאום נוחתים לך שני יסעורים ומשתלטים לך על הרכב".

בשנת הלימודים השנייה שלו שוכנע פדן לחתום על תוכנית שירות ארוכת טווח. הוא המשיך להתקדם בסיירת מטכ"ל עד לתפקיד מפקד פלגה. אחר כך קיבל לפיקודו גדוד נח"ל. כששב לסיירת כדי להגשים חלום ולהפוך למפקדה הפסיד למועמד שמולו,סא"ל הרצי הלוי." היה לי ברור שלא אזכה", אומר פדן. "עשיתי כמה טעויות בתהליך. לא הייתי סגור על זה שאני נשאר בצבא, ולא התנהגתי כמי ששם את עצמו כמפקד היחידה העתידי. אני חושב שהרצי היה הבחירה הנכונה. גם אני הייתי בוחר בו. אני לא אומר את זה מצנעה אלא בהסתכלות מפוכחת על המציאות".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

הילד קצת קיצוני
ביום השני להתנתקות עמד פדן בודד באחד הפתחים בגדר המקיפה את ההתנחלות שירת הים, אחראי לשני גדודי צוערים. בפנים התחוללה מהומת אלוהים. נוכחותו של קצין בדרגת אלוף משנה קיבצה פרחחים שהטיחו בו האשמות, קללות, מה לא. המעמד היה מביך. הוא שתק, מדי פעם, כשהשאלה היתה מעל החגורה, סיפק תשובה קצרה.

הסיטואציה לא היתה זרה לו לגמרי. בסוף שנות השמונים, כשהיה סרן צעיר בסיירת מטכ"ל, חזר פדן ממבצע מעצרים מתוחכם סמוך לחברון. סביב מערת המכפלה הוא נקלע שלא בטובתו לעימות בין מתנחלים לפלשתינים. המתנחלים טעו לחשוב שהוא אחד החיילים שהגיע לפנותם. "ואז אני חוטף שם יריקות וסטירות", הוא נזכר, "בין השאר גם סטירה מאליקים העצני. הייתי בשוק טוטאלי. הייתי זקוק אחר כך לשיחות מוטיבציה ממפקד היחידה. נעלבתי. הרגשתי שהם כפויי טובה. אני לא סוחב את זה כמין צלקת שלא הגלידה, אבל עשיתי עשרות מבצעים שאני לא זוכר ואת האירוע הזה אני זוכר היטב. הוא העלה בי שאלות ותהיות רבות מאוד".

איך הרגשת באותו יום בשירת הים?"היו דברים שהביכו אותי, הרגיזו אותי או העליבו אותי, אבל בגלל הנפח והעוצמה של הצעקות קצת נאטמתי אליהם, לא מרצון. כשאנשים מתלהמים קשה מאוד לגלות כלפיהם אמפתיה. לעומת זאת התמונות הקשות ביותר שלי היו במכללה הקדם צבאית בעצמונה. המפגש שם עם קצינים שהיו פקודים שלי בנח"ל, בדובדבן, בסיירת מטכ"ל, היה בעל עוצמות רגשיות גבוהות במיוחד. העיניים שלי היו מזוגגות לגמרי. הרגשתי קצר מלהושיע. היה שם מתח אמיתי שאתה לא יכול להפוך למשהו אחר ממה שהוא. היו גם מפגשים מוזרים. אני פוגש את אחד מה'מחזקים', הילדים שהגיעו מיהודה ושומרון לגוש קטיף. הילד נראה לי מוכר, אבל אני לא לגמרי סגור מיהו. הוא זורק עלינו נורות תאורה מלאות צבע שמן. בכיס שלו יש דוקרן לפנצ'ור גלגלים. אני תופס אותו והוא אומר לי,'נדב, אני יודע מי אתה, איך אתה יכול לעשות דבר כזה?'. הוא לוקח את הטלפון שלו ומתקשר,'אבא, אתה לא מאמין מי פה!'. אני שואל אותו,'מי זה אבא שלך?', והוא אומר שם של רבש"ץ מעציון, הגזרה הקודמת שלי. האבא אומר,'שמע, הילד קצת קיצוני. אם אתם יכולים, תעצרו אותו ותביאו אותו הביתה'. דאגתי שיעצרו אותו".

למרות אחוז הדתיים הגדול יחסית בבה"ד 1 לא נרשמו סירובי פקודה, למעט שני צוערים שחתמו ויתור עוד לפני היציאה למשימה. אבל בית הספר לקצינים עלה בכל זאת לכותרות כשארבע חיילות השתזפו בתחתונים וחזייה ברפיח ים. "זה לא היה ממש תוך כדי המשימה", מסביר פדן. "אחרי הפינוי כשהיישוב היה ריק הן השתזפו מתחת לאחת מרשתות ההסוואה. הן הודחו מהקורס על התנהגות נורמטיבית בעייתית שלא מצופה מקצין".

שמח שלא ירינו

כמי שהגיע כקצין בדרגת ביניים בכירה לשטחים, האינתיפאדה השנייה הגדירה את דמותו הצבאית של פדן. בסוף שנות השמונים, כשהיה קצין צעיר באינתיפאדה הראשונה, הוא השתתף בקרב עם אנשי "הנשר האדום" בקסבה של שכם. מפקד החוליה שלף אם-16 במספרה מקומית ונורה על ידי כוח משותף של סיירת מטכ"ל ודובדבן. סגנו, שניסה להשליך רימון, ושני מחבלים נוספים נפצעו. אז זה היה נדיר. באינתיפאדה השנייה חוליות חמושות היו עניין של מה בכך.

חבריו של פדן מספרים עליו שהוא מחזיק בדעות יוניות. למרות זאת, ככל שהעימות תפס תאוצה, הוא החל לאמץ את הגישות התוקפניות יותר של קצינים כמו צ'יקו תמיר, שהיה אז מפקד חטיבת גולני ויאיר גולן, מח"ט הנח"ל. "השותפות שלי לגישה הזאת היא מאוחרת", מודה פדן. "בימי'חומת מגן' הראשונים הייתי אמור לכבוש עם דובדבן את המוקטעה. ישבנו אני ורוני נומה שהיה אז מג"ד בצנחנים ואמרנו'מה הם משוגעים? זה סוף העידן של הרשות הפלשתינית?', המהלך הזה לא היה ברור לי. אבל עם תחילת היריות בכניסה לרמאללה ירד לי האסימון. הבנתי שיש שינוי מוד ובתפישת הפעולה הזאת צריך להיות הרבה יותר אגרסיביים. פשוט לקח לנו זמן להפנים. אחרי שהפנמנו הפכנו שותפים לגישה של 'אם צריך לירות תירה, אל תדבר'".

" חומת מגן" נחשבת לגולת הכותרת של פדן ושל הקצינים בני דורו. הוא חדר עם דובדבן למוקטעה ביחד עם חטיבת גולני וכמעט נשם את ריח הפה של ערפאת מהחדר הסמוך. "פרצנו ראשונים דרך הפאה בחומה של תאופיק טיראווי", הוא משחזר. "בדרך לשם היה לנו מגע עם ארבעה חיילים של משמר הנשיאות. הם נפלו ואז כבשנו את האגף של טיראווי. תאופיק לא היה שם. אנחנו עולים לקומה הראשונה. הקומה השנייה נושקת לחדר הדיונים של ערפאת. אנחנו עוצרים. ההגדרה היתה שלא נכנסים. בינינו לבין הלשכה היתה דלת. היינו יכולים לפתוח ולהיכנס. בכיבוש השני של המוקטעה קיבלנו פקודה לכבוש את המבנה שגשר מחבר בינו ללשכת ערפאת. הדי-9 לא הפיל את כל הגשר אלא הותיר סטריפ צר שחיבר בין שני המבנים. אני חושב שאיזה 200 חיילים שלהם רצו על הקטע הצר של הגשר שנשאר. כמו לוליינים על חבל. אנחנו עומדים עם שני טנקים מולם וכל היחידה עם נשקים כשהם מול הכוונות. כמו מטווח ברווזים. רק להחליט והיינו הורגים אותם. אני שמח שלא ירינו".

אחרי שגמרו עם רמאללה עבר פדן עם חייליו לג'נין. דובדבן למזלה לא היתה שותפה לתופת שבמהלכה נהרגו 13 חיילי מילואים של חטיבה 5. בהתבטאות נדירה מודה פדן שמותם של המילואימניקים במחנה הפליטים הצפוף לא היה רק מזל רע. "לא פלא שהם נפלו שם", הוא אומר, "מחנה הפליטים בג' נין זו משימה שהצבא הטיל על חטיבת מילואים שהמח"ט שלה נמצא בחו"ל, והסמח"ט, איש מילואים שרוב העיסוק שלו עד אז היה לוגיסטי, מקבל דרגות תוך כדי קרב. זו חטיבה שלא הגיעה ללחימה מוכנה כמונו. מגיעים עורך דין, בנקאי, עולים על אפוד ויאללה לתוך מחנה הפליטים. הם נפלו כי הצבא הפעיל את כל המערך שלו כולל מילואים, וזה המס של הפעלת מילואים בתוך שטח כל כך מורכב".

הוויה של לחיות על החרב

פדן מודע למס נוסף, זה המוסרי, שמשלמת החברה על ההתערבבות באוכלוסייה האזרחית. קורס הקצינים בפיקודו מקדיש יום מיוחד למוסר בלוחמה. "הרבה פעמים עשינו טעויות", הוא מודה, "מציאות של לחימה לא בריאה לנפש אדם. היא לעולם מייצרת הסתכלות פחות טבעית על המציאות. לפעמים אלימה יותר, לפעמים נותנת תחושה של כוח, של שררה, של מותר. אני חושב שיש תהליכים שאנחנו מרגישים אותם היום למשל עם בני הנוער שלנו, או בכלל האלימות של החברה הישראלית, או הבוטות שלנו. הסחבקיות הישראלית היא חלק מאותה הוויה של לחיות על החרב".

זה לא תוצר מתחייב של התוקפנות שקצינים כמוך אימצו באינתיפאדה? "בכלל לא. הרצון שלנו לתוקפנות הוא לא בעיה פילוסופית אלא עניין מקצועי. אנחנו רוצים עכשיו לכבוש את רמאללה? בוא נכבוש. לא נתקדם שתי שורות בתים ואז נראה. ההתנהגות הערכית-מוסרית לא קשורה למיליטנטיות של החייל הבודד. היא נובעת מההבנה הבסיסית שהקרב ההכרעתי הוא הקרב המוסרי ביותר, כי יש בו פחות חיכוך והוא יוצר פחות נפגעים".

אין לי בעייה עם לוחמות
ההתגנבות לבית המשוגעים בבית לחם באפריל 2004 ענתה על החלום המבצעי הרטוב של פדן, שהיה אז מפקד חטיבת עציון. הוא שיגע את גדי אייזנקוט, מפקד אוגדת איו"ש, לצאת למבצע שנשמע כמעט דמיוני עם אחת היחידות המובחרות של צה"ל שפדן שירת בה בעבר. מידע מודיעיני דיווח שבאגף המנהלה של בית המשוגעים מסתתרים 12 מבוקשי פתח', תנזים וגדודי חללי אל-אקצה, שאחרי חלקם התנהל מרדף שנמשך שנתיים. פדן: "זה היה מבנה בעל קירות אבן ברוחב 80 סנטימטר, מוקף חומה של ארבעה מטרים גדר, בגודל של יותר מ-2,000 דונם . לקח לי הרבה זמן לשכנע שאפשר לבצע בלי לפגוע בכל המתחם וליצור אירוע בינלאומי מטורף. הלוחמים התגנבו בלילה דרך החומות, דרך פטרולים של האויב, סגרו על המבנה, ועם אור ראשון בבוקר הפעילו לחץ. המבוקשים נעצרו כולם חיים, בלי שריטה. בית המשוגעים המשיך לפעול חצי שעה אחרי יציאת הכוחות. אף עובד ואף משוגע לא נפגעו".

כמפקד חטיבה למד פדן להכיר גם את החיים מחוץ לעינית הכוונת. הוא התרגל לתמרן בין דרישותיהם של המתנחלים אל מול איכות חייהם של הפלשתינים. עם חנן פורת, תושב כפר עציון, היו לו שיחות מעניינות, אידאולוגיות. "האנשים בגוש עציון מצוינים", הוא אומר, "לפעמים מנסים דרך הידידות להשיג הישגים, אבל זה לא רק שם. מה, כשיש לך חבר מביטוח לאומי אתה לא מבקש לעקוף את התור? זה חלק מההוויה הישראלית בכלל של 'אני יש לי רק שאלה'. אבל האיזונים היו ברורים לכולם".

כמפקד בה"ד 1, איך אתה רואה את הדומיננטיות של חובשי הכיפות הסרוגות בקצונה הצה"לית? "כבר תקופה ארוכה, עוד לפני בה"ד 1, אני עד לכך שהקבוצה הזאת של הציונות הדתית, שהיא בעלת איכות אנושית גבוהה מאוד, לוקחת על עצמה אחריות של הובלה שקבוצות אחרות באוכלוסייה לא לוקחות".

ואיך נראית לך ההומוגניות ההולכת וגוברת הזאת?
"זה מדאיג. מדאיג מאוד. המצב הטוב ביותר לקצונה של צה"ל שהיא תהיה בבואה מאוזנת של גוני האוכלוסייה. היום יש נוכחות דומיננטית של הציונות הדתית".

כמפקד בית הספר לקצינים פדן חושב שהקצין הישראלי הנוכחי לומד יותר מהר, מתמודד טוב יותר עם מצבים חדשים, אבל מנווט ומתמצא בשטח פחות טוב מהדורות הקודמים. מחשבה רבה, אולי מטען שהוא סוחב איתו מלימודי הפילוסופיה באוניברסיטה, הוא מקדיש ל"מסמך הקצין", העוסק במציאת מכנה משותף לאפיון דמותו של המפקד הצה"לי. פדן: "גם כשאתה מסתכל על המפקדים של בה"ד 1 פעם, יה-יה (יורם יאיר) כזה, שהיתה לו שרשרת עם מגן דוד מזהב על תלתלי החזה והיה מפקד של קיפול שרוולים, ידיים שזופות וקול נמוך, כשהוא עסק בהכשרת הקצונה הוא טיפל בשאלות האלו. את הערכים צריך להגדיר".

בתקופתו בבסיס נסגר בית הספר לקצינות, בה"ד 12 והצוערות החלו משתלבות במחלקות של הבנים. "אני לא נבהל מנשים", הוא אומר, "אין לי בעיה גם שיהיו לוחמות בסיירת מטכ"ל. אבל האישה הלוחמת צריכה לעמוד בכל האתגרים: לשאת אותם משקלים, ללכת אותם מרחקים. אני מכיר כמה נשים שמסוגלות. אני יכול לספור אותן על יד אחת".

באמצעה של אחת הפגישות אנחנו נכנסים לדיון אישור תוכניות לקראת כניסתו של קורס קצינים חדש לבה"ד. מפקד הגדוד, שנקרא פעם שנייה למסור את תוכנית הקורס, נשלח על ידי פדן לעבודה לקראת אישור שלישי. אין לדעתו של פדן התייחסות מספקת לעובדה שהקורס יתקיים בתנאי מזג אוויר חורפיים.

האירוע שבו רועי דרור התמוטט למוות שינה בך משהו?
"לא משהו שאפשר לשים עליו את האצבע. אני חושב שהייתי זהיר מאוד גם לפני. הפרדוקס הוא שגם סטראוטיפית וגם מעשית אני נחשב למפקד שיורד לפרטים ומתעסק בדברים הכי קטנים. פשוט המציאות הביאה אותי למצב הזה. אבל נהרג לי חייל וכנראה שעשיתי משהו לא בסדר. יכול להיות שהייתי צריך להגיד:'במציאות כזאת אני צריך לעצור הכל'. לא אמרתי את זה".
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

משפחת ההרוג מעריכה וכועסת
מחוץ לבית המשפט שומר פדן על יחסי קרבה עם משפחת דרור, שבנה רועי נהרג בתאונת האימונים. לאחר המקרה נעתרו ההורים לבקשתו להרצות במסגרת הכשרת מפקדי הצוות בדובדבן. "הם מפרידים ביני כאדם לבין האחריות שהם תובעים ממני כקצין בצבא", הוא מסביר את היחסים המורכבים. "אני מניח שהם יביעו שביעות רצון אם אצא אשם במשפט".

"עם נדב הדברים באמת מתנהלים בשני מישורים", אומר יהודה דרור, אביו של רועי ז"ל. "במישור האישי הבנו שיש בפנינו אדם ישר, אמין, שלא מנסה לטייח. אבל מצד שני אמרנו לו בצורה מאוד ישירה שאנחנו חושבים שכל עוד עומד באוויר אירוע כל כך קשה, לא ייתכן שימנו אותו למח"ט ויעלו אותו בדרגה, כי בזה נותנים לו בעצם תעודת כבוד. זה לא שכל עוד הוכח אחרת הוא זכאי, אלא כל עוד לא הוכח אחרת יש נגדו כתב אישום. נדב יודע את דעתנו בעניין. אמרנו לו שלא נעמוד בשערי בה"ד 1 עם שלטים ונגיד שהוא לא ראוי להיות המפקד, אבל אנחנו חושבים שזו תעודת עניות עבורו שממנים אותו לתפקיד לפני שהסתיים המשפט. אנחנו לא צמאי דם. אף אחד לא רצה שרועי ייהרג. אבל אף אחד גם לא עשה הכל כדי שרועי באמת ייצא חי מהעניין הזה, ועל זה צריכים לתת את הדין. אין לי ברמה האישית דבר וחצי דבר נגד נדב. ההפך, אנחנו אוהבים אותו. אבל הצבא אצלנו קיבל ציון נכשל חזק".
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #32  
ישן 12-03-2006, 18:23
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,833
Facebook profile Follow me...
הנה טקסט שכתבתי בעבר הנוגע לנדב פדן
בתגובה להודעה מספר 31 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "לא ברור לי איך הכתבה הזאת התפספסה"

זה היה כשדיווחתי מעצמונה על ההתנתקות 17-08-2005 בשעה 01:47:
"זה היה מפגש טעון בין אחים"
כך הגדיר אל"ם נדב פדן, מפקד בה"ד 1 את הטקס במכינה בעצמונה. "20 שנה שאני בצבא וכבר יצא לי לנאום בפני פורומים גדולים ומכובדים, כבר יצא לי, לצערי, להספיד חיילים שלי (ואני מקווה שלא יצא לי שוב) ומעולם לא קרה לי שלא מצאתי את הדרך, שנשארתי ללא מילים כפי שקרה לי עכשיו".
"זה היה מאד מרגש, נתתי לתלמידי המכינה את גירסאת "בית הילל" של מכתב הפינוי. היה לי קשה להקריא אותו בדיוק כלשונו אז הוספתי מעצמי תוספות והסברים".
אחרי פדן דיבר הרב רפי פרץ, טייס וסא"ל במיל', ראש המכינה הקדם צבאית. הוא הזכיר לתלמידים שלרגע זה הם התכוננו כבר זמן, הוא הזכיר את נאומו מהשבוע שעבר בו אמר להם כי ברגע שיודיעו להם שעליהם להתפנות הם יעלו לאוטובוסים, ועכשיו הגיע הזמן לעשות זאת בקומה זקופה.
אחרי דבריו פתחו את ארון הקודש וקראו פרקי תהילים ותפילה: "ה' הוא האלוקים, אנא ה' הושיע נא, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", תוך כדי התפילה נכנס האלוף דן הראל והצטרף לתפילה יחד עם אנשי הסגל של בה"ד 1 שכבר היו בבית המדרש.
דמעות זלגו מהעיניים של כל מי שנכח באולם, קצינים בכירים, האלוף, הרבנים, העיתונאים, תושבי עצמונה והתלמידים.
לאחר התפילה שרו אנשי המכינה כשהחיילים מצטרפים אליהם 'אני מאמין בביאת המשיח, ואף עלפי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא', ואז את ההמנון, התיקווה, ו'שיר המעלות בשוב ה' שיבת ציון היינו כחולמים' במנגינת התיקווה כפי שנהוג לשיר ביום העצמאות.
אחר כך נסגר ארון הקודש, הרב דפק על השולחן והכריז, "הגיע הזמן".
התלמידים והרבנים החלו להתקדם, מתייפחים, אל היציאה, שם חיכה להם אלוף הפיקוד.
נראה היה שלרב רפי קשה עם הבכי, הוא הכריז "הגבורה והנחישות שהיו פה בשבוע האחרון צריכות להימשך". הזדקף והחל לצעוד. אז החל אחד הרבנים האחרים לשיר "קווי ה' יחליפו" ו"לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב". התלמידים אחזו זה בכתפו של זה ורקדו יחדיו. צוערים מבית הספר לקצינים וקציני צה"ל הצטרפו אל הריקוד, אייל אייזנברג, מח"ט גבעתי, חיבק שני קצינים שלו לשעבר ורקד איתם, צוער מקורס קצינים חיבק את אחיו, הרב סא"ל ילון פרחי חיבק את מפקדו הקודם שבא עכשיו לפנותו, אל"ם נדב פדן, ורקדו יחד.
כך נמשכו הריקודים, הרב רפי רקד עם אלוף הפיקוד.
התלמידים והקצינים יצאו יחד אל האוטובוסים שהמתינו להם.
התלמידים העייפים שכל היום עסקו בפירוק ואריזת המכינה, בית המדרש והפנימייה עלו לאוטובוסים ונסעו לכיסופים. הצוער שאחיו לומד במכינה קיבל רשות ללוות את אחיו אל מחוץ לרצועת עזה.
האוטובוסים עזבו את המקום כשהם משאירים אחריהם אווירה קשה.
הרב רפי הלך לביתו שבישוב עצמונה שעדיין לא פונה.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #34  
ישן 12-03-2006, 23:52
צלמית המשתמש של רועי AZ
  רועי AZ רועי AZ אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 26.01.05
הודעות: 13,739
"אין להקפיץ, אלא אם יש משהו חשוב להוסיף"
בתגובה להודעה מספר 33 שנכתבה על ידי שיShai שמתחילה ב "יוסה, בקצב הזה תצטרך להיחסם..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי שיShai
יוסה, בקצב הזה תצטרך להיחסם

מה זאת ההקפצה המטורפת הזאתתת


מישו פה צריך לקרוא את דבר המנהל....
מצד שני, אין להקפיץ אשכולות ישנים שלא לצורך. לפני הכתיבה חישבו היטב: "האם המידע שאני עומד לכתוב הוא חיוני, חדש ומוסיף על הנ"ל". חישבו על כך שוב אחריי שכתבתם ולפני שאתם שולחים.


נערך לאחרונה ע"י רועי AZ בתאריך 12-03-2006 בשעה 23:56.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #36  
ישן 19-06-2006, 06:51
  hanoch_giv hanoch_giv אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 04.04.06
הודעות: 80
בקשר לטעויות בצבא
בתגובה להודעה מספר 35 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "בין הפטיש לפדן"

לדעתי יש נטיה בעיתית (זה לא בא מהצבא אלא לחץ מהמערכת האזרחית\פוליטית\משפטית) של להעיף כל אדם שעשה טעות מקצועית למשל במקרה של נדב פדן החלק שלו באירוע לא נובע מזילזול בחיי אדם אלא (אם בכלל) טעות מקצועית - במקרה כזה להעיף אדם מקצועי שלמד את הלקח (ולהביא במקומו קצין אחר שאולי רק היה לו מזל ולא קרתה לו תקלה דומה) לדעתי זה טעות.
לדעתי יש ערך מוסף בקצין שעשה טעות למד ממנה ועכשיו בתור דוגמה אישית יעביר את הלקח.

מקרה אישי שהיה לי שמחזק את הטענה: בקורס מ"כים שלי היה לנו מ"פ שהיה מפק"צ ביחידה מובחרת ונשפט על טירטורים של החיילים שלו בטירונות (ירי מעל ראשים, קאדרים...) הוא עשה את הטעות הזאת כי זה מה שהוא הכיר ביחידה. לדעתי השיעור הכי גדול שאפשר ללמוד על איך לאמן חיילים ואיך לא לטרטר היה מאדם כזה שעשה את הטעות ולמד ממנה.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #37  
ישן 17-11-2006, 09:57
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,833
Facebook profile Follow me...
כתבה כמה הפז"ם בין אל"ם לתא"ל?
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "אל"ם נדב פדן"


העונש על רשלנות שנגמרה במוות: עיכוב בדרגה

ארבע שנים לאחר שחייל מיחידת דובדבן נהרג במסע ניווטים, לקחו על עצמם קצינים בצה"ל אחריות לטרגדיה. הבכיר ביניהם, אל"מ נדב פדן, "יצא בזול" וקידומו בדרגה יעוכב בשנתיים
חנן גרינברג
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין:
http://news.fresh.co.il/icons/ynet.gif]
פורסם: 15.11.06, 23:17

פרסום ראשון: מפקדים בצה"ל מודים לראשונה כי מעשיהם והצטברות מחדליהם הובילו למותו של חייל בעת אימון בשנת 2002. אך מתברר כי בכיר הנאשמים - מפקד בית הספר לקצינים של צה"ל, אלוף-משנה נדב פדן - יישא בעונש קל יחסית של עיכוב בקידומו בדרגה לשנתיים. שלושה קצינים זוטרים צפויים לעונשים כבדים יותר. בהסדר הטיעון שאותו רקמו בכירי הפרקליטות הצבאית, שהגיע היום (ד') לידי ynet נקבע שאיש מבין הקצינים לא יישא ברישום פלילי.
יותר מארבע שנים לאחר שהחייל, סמל רועי דרור ז"ל , חייל ביחידת דובדבן, מת בצוק ארבל בעיצומו של מסע ניווטים, הודיעו חמישה קצינים בצה"ל, מפקדיו של החייל, כי הם לוקחים על עצמם את האחריות לטרגדיה. מדובר במי שהיה מפקד היחידה דאז, אל"מ פדן, סא"ל ערן וולק, אז סגן מפקד היחידה וכיום סגן מפקד החטיבה המרחבית בנימין וכן שלושה קצינים נוספים, מפקד פלגת האימונים, קצין בדרגת סרן ושני מפקדי צוותים בדרגת סגן שהשתחררו בינתיים מצה"ל.
נגד החמישה הוגש תחילה כתב אישום חמור בגין עבירה של גרימת מוות ברשלנות, מה שלא הפריע לקדם את אל"מ פדן וסא"ל וולק באישור הפרקליט הצבאי הראשי, תא"ל אבי מנדלבליט. ההליך המשפטי נמשך למעלה משנה, עד שלאחרונה בהתערבות ישירה של בכירי הפרקליטות הצבאית, לרבות תא"ל מנדלבליט, התובע הצבאי הראשי, אל"מ לירון ליבמן והסנגורית הצבאית הראשית, אל"מ אורנה דוד, החלה להירקם עיסקה בין הצדדים שתביא לסיומו של ההליך המשפטי.
הצדדים הופיעו בפני בית הדין הצבאי המיוחד בקריה והציגו את עיקרי ההסכם בפני השופטים. חמשת הקצינים הודו כי מעשיהם הביאו למותו של דרור ז"ל. התובע, עו"ד סרן (מיל') נדב ויסמן ציין כי "תהיה הצהרה של כל הנאשמים שהצטברות של המחדלים שלהם היא הסיבה המרכזית למות המנוח".
במסגרת ההסכם נקבע כי קידומם של שני הקצינים הבכירים, אל"מ פדן וסא"ל וולק, מתוקף צעד פיקודי של הרמטכ"ל, רב-אלוף דן חלוץ, יעוכב, כך שלא יוכלו לעלות בסולם הדרגות, עד שימלאו שש שנים מיום הענקת דרגתם הנוכחית. כמו כן יוטלו עליהם עונשי מאסר על תנאי. בנוגע לשלושת הקצינים הזוטרים בפרשה, ישנה מחלוקת בין הצדדים לגבי אופי העונש וזה ייקבע בבית הדין כאשר התביעה מבקשת הורדה לדרגת סמל ואילו הסניגורים יעתרו בדרישה להוריד אותם בדרגה אחת בלבד לצד ביצוע עבודות שירות. "ההבנה שלי", הוסיף התובע, "באופן חד משמעי שאין כאן פשרה אלא הודאה אמיתית".
כתב האישום המתוקן יכלול עבירה של התרשלות שאינה נושאת רישום פלילי. בית הדין הצבאי צפוי לחדש את דיוניו בתוך שבועות ספורים ואם יאשר את הסדר הטיעון תבוא הפרשה הטרגית על סיומה.

_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #42  
ישן 17-11-2006, 12:29
צלמית המשתמש של RP.
  משתמש זכר RP. RP. אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 04.11.04
הודעות: 6,985
סיירת מטכ"ל
בתגובה להודעה מספר 40 שנכתבה על ידי HU99 שמתחילה ב "אם כבר הקפיצו... איפה שירת..."

הגיע עשה תפקידים עד למפקד פלגה. לאחר מכן היה מג"ד בבה"ד 1, ולאחר מותו של אייל וייס ז"ל הפך להיות מפקד דובדבן, לאחר מכן מפקד חטמ"ר עציון ואז למפקד בה"ד 1.

מבחינת הדרך הוא די דומה לגל הירש (מתחיל ביחידה מיוחדת, מסלול קידום מהיר, פיקוד על יחידה מיוחדת, חטמ"ר ובה"ד 1) יצא לי להיות בבה"ד 1 תחת גל הירש וגם תחתיו, ופשוט שני אנשים שונים לחלוטין מבחינת התנהגות.

בעוד גל הירש הוא בן אדם שאוהב לדבר (והרבה), יודע לדבר מצויין, מאוד מאמין בכל עניין הכבוד לדרגות בכירות ותמיד דואג שידעו שהוא נמצא ומאוד מאוד אוהב (או לפחת אהב) תקשורת - והוא גם הודה בזה בעצמו...

לעומתו נדב פדן הוא בן אדם הרבה יותר צנוע, לא דברן גדול, ולא אחד שירוץ לתקשורת אחרי כל מבצע מוצלח - הוא לא אחד שייכשל בלשונו מול התקשורת פשוט מן העובדה הפשוטה שהוא לא ירוץ אליה כמו גל הירש.

לדעתי הבעיה גם שלו שגם הוא לא מילא אף תפקיד של מפקד חטיבה סדירה (במקרה של נדב פדן אפילו לא גדוד סדיר!), לא עשה אף תפקיד מטה, ולמרות שהוא בן אדם מבריק לא בטוח שיש לו את הכלים או הותק (לא פחות חשוב לדעתי) להיות מפקד אוגדה עדיין.

אני משווה את זה לדוגמה לתא"ל נועם תיבון, שהתחיל באופן די דומה לנדב פדן (במטכ"ל), עשה שם כמה תפקידים, אבל בניגוד אליו הוא פיקוד עד גדוד סדיר (צנחנים), פיקד על חטמ"ר ולאחר מכן על חטיבה סדירה (נח"ל) וגם על שניהם במקביל (לאחר מותו של דרור ויינברג), וגם עשה עכשיו תפקיד מטה ארוך (רחכ"א בזרוע היבשה), ולדעתי בן אדם כזה מגיע הרבה יותר בשל לתפקיד מפקד אוגדה.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #43  
ישן 07-05-2007, 18:14
  HSNR HSNR אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.03.06
הודעות: 28
תיקון - הוא היה מג"ד 932 ולא מג"ד בבה"ד 1
בתגובה להודעה מספר 42 שנכתבה על ידי RP. שמתחילה ב "סיירת מטכ"ל"

מפקדים

אברהם ירושלמי - יוני 1976
דורון בנדל - 1976-1978
עדי ליבנת - 1978-1979
שמואל ביין - 1979-1980
ישראל לנדסברג - 1980-1981
מתי הררי - 1981-1982
סנדר בן-ארי - ינואר 1982 - יוני 1982
מוטי מוסקל - 10 ביוני 1982 - 28 יוני 1982
יהודה מאיר - יוני 1982 - ספטמבר 1982
חי אדיב - 1982-1983
אמל אסעד - 1983-1984
אלי אמיתי - 1984-1985
דוד זרחון - 1985-1987
אביעזר סגל - 1987-1989
גדי בראון - 1989-1990
עמוס בן-אברהם - 1990-1991
עופר מלכה - 1991-1992
דבוש שמעון - 1992-1993
אייל נוסובסקי - 1993-1995
דרור פלטין - 1995-1996
יריב סנדלון - 1996-1998
נדב פדן - 1998-2000
חן ליבני - 2000-2002
אביב רשף - 2002-2004
רן כהנא - 2004 ועד היום אברהם ירושלמי - יוני 1976
דורון בנדל - 1976-1978
עדי ליבנת - 1978-1979
שמואל ביין - 1979-1980
ישראל לנדסברג - 1980-1981
מתי הררי - 1981-1982
סנדר בן-ארי - ינואר 1982 - יוני 1982
מוטי מוסקל - 10 ביוני 1982 - 28 יוני 1982
יהודה מאיר - יוני 1982 - ספטמבר 1982
חי אדיב - 1982-1983
אמל אסעד - 1983-1984
אלי אמיתי - 1984-1985
דוד זרחון - 1985-1987
אביעזר סגל - 1987-1989
גדי בראון - 1989-1990
עמוס בן-אברהם - 1990-1991
עופר מלכה - 1991-1992
דבוש שמעון - 1992-1993
אייל נוסובסקי - 1993-1995
דרור פלטין - 1995-1996
יריב סנדלון - 1996-1998
נדב פדן - 1998-2000
חן ליבני - 2000-2002
אביב רשף - 2002-2004
רן כהנא - 2004 ועד היום

מתוך אתר הנח"ל
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #44  
ישן 22-03-2007, 18:08
  גונס גונס אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.05.04
הודעות: 457
מידע אל"ם נדב פדן נידון למאסר על תנאי בפרשת מות החייל רועי דרור
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "אל"ם נדב פדן"

פורסם: 22.03.07, 17:42
בית הדין הצבאי המיוחד בקריה קיבל את עסקת הטיעון עם אלוף משנה נדב פדן וסגן אלוף ערן וולק בפרשת מותו של לוחם דובדבן, רועי דרור במהלך אימונים. אלוף משנה פדן, היום מפקד בית ספר לקצינים בצה"ל, ובזמן האירוע מג"ד דובדבן, נידון לשישה חודשי מאסר על תנאי ועיכוב בדרגה עד חודש ספטמבר 2009. סגן אלוף וולק, היום מפקד חטיבת רמאללה, ובזמן האירוע סגן מפקד יחידת דובדבן, נידון לחמישה חודשי מאסר על תנאי ועיכוב בקבלת דרגה עד אוקטובר 2008.



השופטים, אלוף ד"ר עודד מודריק ואלוף משנה ניר אביה, כתבו בגזר הדין: "כל המערכת הצבאית כשלה, למרות כל התחקירים הקודמים לא נלמד דבר".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3379991,00.html
_____________________________________
אם אין אני לי מי לי? אך מה אני בשל עצמי?

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #50  
ישן 24-11-2008, 19:51
  offerd offerd אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 04.04.05
הודעות: 3,036
הצלשים האלה נבדקים מזה יומיים מאז שמסרת את הידיעה
בתגובה להודעה מספר 49 שנכתבה על ידי strong11 שמתחילה ב "צריך לעדכן באתר הגבורה את סיפור הצל"שים האלו שמוזכר בקצרה מעלה"

אולי זה ישמע מוזר אבל ללא סימוכין מתאימים אני לא ממהר להכניס צלשים לאתר
לפני כחצי שנה היתה כתבה גדולה בידיעות אחרונות (אם אינני טועה) על ניצב בר לב מהמחוז הדרומי.
גם שם היו מדווחים שני צלשים.
אחרי הרבה מרדפים למדתי שאלה צלשים יחידתיים של דודבדן ולא צלשים אישיים. עיתונאים נוטים לעתים לבלבל, להפריז, לקבל מידע מוטעה וכיו"ב...
אני נזהר בעניין ובודק כמה פעמים וזאת כדי לשמור על האמינות של אתר הגבורה ועל דיוק המידע שבו.
_____________________________________
קישורים:
מאמרים בצבא ובטחון / לעפר דרורי / אתר הגבורה / פלוגה י'/79 / SIGTRS / OODPM / גדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com


להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-subscribe@yahoogroups.com

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 21:55

הדף נוצר ב 1.29 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2018 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר