 |
06-07-2007, 21:15
|
|
|
|
חבר מתאריך: 10.02.05
הודעות: 108
|
|
|
איש עם 100 נשמות
עיקר עבודתו של ג'ינו בשנות הסיירת היה "להגיע לשטח אויב בעומק ולהביא מודיעין, לחיל האוויר בעיקר. לבוא לעשות את העבודה ולחזור מבלי שירית כדור אחד מהנשק שלך, כמה שפחות הרוגים לנו ולהם ככה יותר טוב. היה מדובר בכל פעם במדינה עוינת אחרת. כבר אמרו לי שיש לי נשמות כמו שני חתולים, זאת אומרת 18 נשמות. אין לי הסבר אחר איך יצאתי משם בשלום.
"ברגע שחצית את הגבול אתה נרגש, אתה נרעש, אתה נפעם. הלב דופק כמו אלף התקפים ואתה נושם את האוויר, אז כל החושים שלך פתאום באים לידי ביטוי. אתה הופך לסוג מאוד מסוים של לוחם - לוחם וחיה. כל צעד וכל רחש נשמע ואתה הולך לפעמים ברגל, לפעמים ברכב עשרות ומאות קילומטרים, משימות שנמשכות ימים ולילות, לעתים שבועות. ואתה יודע שזה רק אתה ואלוהים ואין אף אחד בעולם הזה שיוכל לחלץ אותך משם חי.
"כבר היו עשרות פעמים שרציתי למות, מה שכמעט כמעט קרה, אבל אני קיבלתי את סגולות ההסתערבות שלי מאבא ומסבא ומהמון תרגול ולמידה וחזרה ושינון, כל פרק, כל דקה, כל שנייה מהמשימה. חזרתי, יצאתי ונכנסתי למה שאני מגדיר כיום כגיהנום הגדול. לכל אחד יש את סיוטי הלילה שלו. הסיוט שלי זה לראות את קליע הכדור יוצא אליך מטווח של חצי מטר. זה קרה לי במצרים במלחמת ההתשה ומזל שגמרתי את היורה ברגע. כי אתה בצד המודיעיני כמסתערב, וכמה שפחות לעשות רעש של החיים, ככה יותר טוב".
כשהיה צריך גם חיסלת?
"גם. חיסלתי רק ואך ורק כשהמצב בשטח ממש הצריך זאת. מילכדתי, פוצצתי עניינים, אבל רק כשזה היה ממש הכרחי. מטבעי אני אדם ששונא דם על הידיים. אבל החיסול הראשון שלי קרה לי לראשונה בחיי בפעולת לכידת מחבלים בכפר הערבי סמוע, ערב מלחמת ששת הימים. יצא לעברי מחבל ובמרחק של חמישה מטר יריתי לו ררנ"ט. הוא התפוצץ כמו שקית מים לשלושה-ארבעה חלקים והשאיר כתמים על הבגד המגואל בדם. זה היה ההרג הראשון של חיי. בעצם כולנו פה לוקים באיזה סוג מאוד מסוים של הלם קרב, ברמה זו או אחרת. אחר כך היה קל יותר לירות כדי להרוג.
"פעם בלבנון, בפתח-לנד בשנות השבעים העליזות, הייתי צריך לבצע איזו משימת חיסול זקיף במחנה מחבלים. שבוע-שבועיים התאמנתי בלתפוס ולחנוק עגלים צעירים בצווארם תוך ליפוף החבל בלאסו. אתה נאבק בעגל עד שהוא קורס. באותה התקופה אכלנו ביחידה הרבה בשר עגל כזה שגמרתי. אבל המשימה היתה להרוג זקיף. באתי וראיתי שבמקום סודאני ענק שאמרו שיחכה לי שם ישב איזה ערבי מסכן בן 80 פלוס, התחמם באש המדורה הקטנה שהצית לעצמו. ממש נכמרו רחמי, השלכתי לאש מעיל שכמייה ישנה שממנה פרצה אש גדולה והשמעתי ברקע קולות עבים כמו של שדים, ככה שאחרים מיהרו לברוח משם. הערבי המסכן הזה נפל מיד ומת לי מדום לב".
מה מחייבת מלאכת ההסתערבות?
"זה ללמוד את כל עניין סיפור הכיסוי. אם אני היום בן 58 ואני אומר לך שאני בא מהעיר נצרת ואני בא נניח בכלל מג'נין, מצפים שאכיר בגילי ובמעמדי מהי כל חמולה וחמולה בנצרת ובמה עוסקים אנשיה למשפחותיהם. אלה ואלה עוסקים במוסכים, אלה האחרים בהתקנת תריסים, אלה האחרים בסחר של ירקות ופירות, בסחר של עדרי בקר, עדרי כבשים. ואתה צריך להכיר שם בלי חוכמות את כל סוגי הכבשים שגדלות במזרח התיכון, על גוניהם. אני צריך לדעת לזהות אפילו ממרחק של 500 מטר אם זו כבשה מהסוג הבלדית או המרינו או אחרת. אחרת לא קונים אותך".
ואף פעם לא תפסו אותך?
"אף פעם. לא כמעט ולא כלום. אף פעם. היה לי מזל גדול כמו שלא היה לי מזל באזרחות".
מה אתה עושה אם תופס אותך שוטר בארץ ערבית?
"זו כבר תורה שלמה איך לצאת משוטרים. שם יותר קל, כי הכל בקשיש. תשמע מעשה בשוטר שתפס אותי בפקק בפאתי עיר ערבית מסוימת לפני כמה וכמה שנים כבר. הוא רוצה לראות תעודות. אבל אז אתה כבר יודע מה לעשות ואתה באופן הכי ספונטני, מבלי להכניס את האצבע לגרון חלילה, מקיא לו על הנעליים שלו ומיד מצטער ולאט לאט מתיידד אתו ומספר לו על אשתך בכפר זה וזה שכמה עושה לך צרות - אתה אוהב אותה. ואז השוטר מנקה את הנעליים בסמרטוט שמצאתי בצד הדרך ואני מחסל אותו מצחוק, צריך לדעת לצחוק ברגעי הפחד הגדולים ביותר. בעיקר יש לי צרור בדיחות אופייניות לכל מדינה ומדינה ערבית בכל ניב ערבי שתבקש".
אז אתה צריך בעצם להיות שחקן. זה רק הכל פה ממש תיאטרון.
"אני מניח שבנסיבות אחרות הייתי צריך להיות היום עם פנסיה יפה מהבימה או מהקאמרי. לקח לי לפעמים חודש, לפעמים חצי שנה, כדי להיכנס לדמות מקומית בארץ ערבית עם הבגד הנכון וקופסת הסיגריות הנכונה, המקומית, כדי להיכנס לאותה מדינה עוינת. כי אי אפשר להדליק סיגריה טיים או נובלס באמצע הכיכר הראשית בדמשק. כשאתה חוזר הביתה בימים הראשונים אפילו אשתך לא מכירה אותך, רק מהסירחון ומהזקן או השפם שגידלת.
"פעמיים נכנסתי לבד, פעמים עם בן זוג (שבתקופה מסוימת היה זה אבי דיכטר, שאני לימדתי אותו את כל מה שהוא יודע על ערבים). אתה חודר למדינת אויב, פעם זה מצרים במלחמת ההתשה למשל, ואתה צריך לנוע רגלית או לעתים עם רכב, פעם זה בבגדי פלאח פשוט, פעם כבעל הון מקומי ערבי, יושב ונוהג באוטו אמריקאי ענק ומשגע, פעם באזרחי, ויש לך משימה לבצע, ואתה יודע שזה כמו ללכת על חוד התער. ואתה הולך לחושך הגדול. וזה כבר סוג מאוד מסוים של אורגזמה. תאמין לי, כל פעם מחדש אהבתי את האורגזמה הזאת. ואוי ואבוי לך אם תדבר בערבית בניב לא מקומי חלילה, ואוי ואבוי לך אם לא תדע כמה עולה קילו עגבניות בשוק של, בוא נניח, דמשק או בגדד או קהיר".
היית מוכן נפשית למות באיזה כלא סורי או לבנוני או מצרי או בגדדי?
"למות? מה פתאום למות? העולם מחולק אצלי לשני סוגים: לאנשים שמקבלים התקף לב ולאנשים שגורמים לאחרים התקף לב. ואני לא מהטיפוסים שיתאבדו, עם כל הכבוד. כל הזמן הזה, כל השנים, שיחקתי משחק מחבואים עם המוות. כשאני הייתי חוזר ממשימה כזו, לאחר שלא התרחצתי ולא ישנתי כבר שבוע ימים או חודש, הייתי נכנס למקלחות ביחידה כשהצינורות שם הם בגודל של שני צול, מסובב את ברז המים החמים שרץ לי על הגב והפנים ומיד נרדם לשעה, לשעתיים. כבר קרה שהעירו אותי אחרי שלוש שעות במקלחת".
מה משמעות המלה גבורה עבורך?
"זה כמו לערסל ולחבק את הפחד מלמטה, מאיפה שהוא צץ בבטן המקרקרת. אבל אני רק בן אדם, בטח שפחדתי. אם אתה שולט בפחד טוב, הוא מציל אותך מכל מיני מצבים טראגיים. כשאתה כבר נכנס לשטח העוין, אתה פוחד על הילדים של הסיירת, שלהם זו הפעם השנייה או שלישית. וכבר החזרנו לא פעם הרוגים משם, כי מישהו עשה במכנסיים. גם היו במשך השנים תקלות מבצעיות שונות. אנשים לא הגיעו לנקודת המפגש או שחיכו ונמלטו בפחד מהמקום. יש כמה אנשים בסיירת שהיו שווים מכות על זה, אבל אני רחמן בן רחמנים. אני נדרתי נדר שעל יהודים אני לא מרים יד".
קרה לך שבעבודה שלך שינית והשפעת על פני החזית כולה?
"לא לעתים קרובות, אבל גם זה קרה. ערב מבצע שלום הגליל, למשל, הגיעו אלינו ליחידה כמה מבכירי חיל האוויר, בתוכם גם תתי אלופים והמון טייסים בכירים. אמרו לנו שלסורים יש טיל נ"מ חדיש, שהוא בלתי ניתן לפיצוח. מדובר היה בסוללות הטילים הרוסיים מסוג ס"א-6, שנחשבו אז לאימת טייסי חיל האוויר. אמרו שכל חיל האוויר יכול ללכת לנו, אם לא נעשה משהו. אני זוכר שראיתי תתי אלופים לבנים כסיד. אותה השעה היו פרוסים אצל הסורים כמה עשרות סוללות טילים שכאלה, אז תיכננו מבצע ועשינו מה שעשינו, ובוקר בהיר אחד נעלם להם טיל שלם על זחליו ועל מערכות האלקטרוניקה המתקדמות שלו. הגנב בים-בם הרים בלילה טיל רוסי אחד. חצי שנה אחר כך, במלחמת שלום הגליל, חיל האוויר גמר אותם, את כל סוללות הטילים הללו, בשעה וחצי של השמדה טוטאלית ובדיוק מבצעי מופלא". |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
