12-07-2007, 23:34
|
|
|
|
חבר מתאריך: 21.12.02
הודעות: 8,709
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Jack The Ripper שמתחילה ב "טוב אני רואה שהפורום די צולע-אז אשכול חדש!"
אני מרגיש רע עם עצמי.
אני התחלתי לשמוע מוזיקה קלאסית מגיל צעיר, אחר כך עברתי לשירים בעיקר רוקאנדרול, וכל מיני שנות ה- 50-60 (פול אנקה, פלאטרס, וכאלה).
הלהקה הראשונה שהערצתי הייתה צ'ילי פפרס, עם הדיסקים שלהם משנות ה- 90 (התחלתי להעריץ אותם בערך ב 97, כשהייתי ממש זאטוט, ואחרי שנתיים הם הפכו בערך ללהקה הכי גדולה בעולם).
בכל מקרה, אחרי שנה-שנתיים של פ'אנק, פאנק, סקא והיפ הופ התמקמתי עם הלהקה שעד היום היא היחידה שהצליחה להפיל אותי בצורה מחרידה למוזיקה. פלייסיבו
שמעתי כמה שירים שלהם, ופשוט נפלתי. מאותו רגע, התחלתי לשמוע הרבה מוזיקה בריטית, הגעתי לאואזיס, בלר, פלפ, רדיוהד, דה וורב, וגם ללהקות טיפה יותר ותיקות. בגלל פלייסיבו אני חושב שהתחלתי לאהוב את סמיתס, קיור, דיוויד בואי, טי-רקס, דפש מוד, קייט בוש, ועוד עשרות אמנים שפשוט התגלגלו מלהקה ללהקה, מאמן לאמן.
עוד להקה ששינתה לי את הכיוון, היא וויט סטריפס. היא דיי גרמה לי לאהוב את כל הגיטרות הצורחות א-לה ניל יאנג, שגרמו לי להתמכר בצורה עצבנית להארד רוק, גלאם, קאנטרי-רוק, בלוז רוק, פולק, ובעצם, ממש לא מעט להקות .
בכל מקרה, עד היום צ'ילי פפרס, פלייסיבו, ווויט סטריפס הם השלוש להקות האהובות עלי. ואני יכול לקשר כל אמן שאני מעריץ, תוך מקסימום 3 שמות לדעתי לאחת מהשלוש להקות האלה.
_____________________________________
|