"לא רואים את האופק"

ממינטקביץ' לברונפמן: לא רואים את האופק

בהשקעה של 116 מיליון דולר, פרויקט אופק אמור היה להזניק את מערך המחשוב של בנק דיסקונט. שלוש שנים אחרי, התקציב הרשמי תפח ל-180 מיליון דולר, ובינתיים רק 20% מהמערכת נכנסו לפעולה. עובדים שהתריעו, מצאו את עצמם מחוץ לפרויקט. בכירים בדיסקונט מזהירים כי הפרויקט "תפח לממדים מפלצתים". בכיר לשעבר בבנק: "אם הם ימשיכו, זה יעלה פי שלושה כסף מהמתוכנן, ויימשך פי שלושה זמן". אבל דיסקונט בשלו: הכול מתקדם לפי התוכנית

איתי רום - גלובס
11/2/2005

ביום שלישי בשבוע שעבר נחתם המירוץ: אחרי מיקוח נוקשה רכש מת'יו ברונפמן את השליטה בבנק דיסקונט
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.globes.co.il/serve/images/links/ticker_icon.4.gif]
תמורת כ-1.3 מיליארד שקל (כ-300 מיליון דולר), המשקפים לבנק שווי של 68%-74% מההון. בהתאם למדיניות שנקבעה על-ידי המדינה, הליך רכישת הבנק לא לווה בבדיקת נאותות (דיו דיליג'נס). משמעות הדבר היא כי בחבילה שברונפמן רכש מהמדינה, עלולות להיות גם כמה הפתעות פחות נעימות.

מעניין מה יחשבו אנשיו של ברונפמן, והיו"ר החדש שלמה זוהר בראשם, כאשר יבחנו לעומק את הפרויקט המגלומני של שדרוג מערכת המחשב של הבנק. הם יגלו שם השקעה אדירה, שעשויה לצמוח למאות-מיליוני דולרים, בפרויקט שחרג בהרבה מלוחות-הזמנים המקוריים שלו, ועדיין רחוק מאוד מסיום מוצלח. הם יבינו שדיסקונט עוד עתיד להשקיע הרבה כסף בפרויקט, שמנהל המחשוב של בנק מתחרה מגדיר אותו "השקעה מוטרפת לחלוטין". בכמה כסף עוד מדובר? כנראה ביותר מאותם 100-200 מיליון שקל שבגללם המשא-ומתן על מכירת הבנק כמעט שהתפוצץ.

ב-2001 החל בנק דיסקונט בפרויקט שדרוג מערך המחשוב שלו. בעולם הבנקאות, המחשוב הוא לב-לבו של הבנק, ובלעדיו "אין בנק, יש רק כיסאות, שולחנות ובניינים", כפי שמגדיר אחד הגורמים העובדים בפרויקט. ב-31 באוקטובר 2001, הבנק חתם על הסכם לרכישת מערכת מחשוב בנקאי מקבוצת "אקסנצ'ר", חברת ייעוץ עסקי וטכנולוגי הפועלת ב-47 מדינות שונות בעולם ובסיסה בספרד. אקסנצ'ר התחייבה לשלוח צוות מאנשיה ללוות את תהליך ההטמעה המורכב של תוכנת החברה, "אלטמירה" שמה, במחשבי הבנק.

כמה ימים לאחר מכן יצא הבנק בהודעה לתקשורת ובה דיווח על ההסכם עם אקסנצ'ר. בעיתונות הכלכלית דווח אז כי ההשקעה הכוללת בפרויקט, שזכה לשם "אופק", תעמוד על 110 מיליון דולר. ראש החטיבה לתפעול ולמידע, נועם הנגבי, אף הגדיר את לוח-הזמנים לביצוע הפרויקט: שלוש עד ארבע שנים. כלומר: לכל המאוחר יושלם הפרויקט עד סוף 2005.

זה לא מה שקרה בפועל. בהדרגה התברר לאנשי דיסקונט כי תהליך הטמעת התוכנה הזרה בבנק הנו מורכב ובעייתי בהרבה מכפי שחשבו, ולוחות-הזמנים ועלותו הכוללת של הפרויקט החלו לטפס. הבנק עצמו מודה, בדוחות לרבעון ה-3 של 2004, כי לוח-הזמנים שהציג הנגבי ספג "דחייה המוערכת כעת בשנה אחת" (דהיינו, עד סוף 2006), וכי תקציבו הכולל זינק ל-155 מיליון דולר לפני מע"מ, שהם סכום-עתק של 181 מיליון דולר, וזה לפני מה שהבנק מגדיר "עלויות עקיפות בגין הפרויקט ובגין השפעותיו על התנהלותו השוטפת של הבנק".

לפי הדוח הכספי האחרון של דיסקונט, כבר הושקעו בפרויקט 81 מיליון דולר במערכות שהושלמו, ובמערכות שעדיין נמצאות בתהליך עבודה. מאז הושקעו מיליונים נוספים.

אלא שמתחקיר G עולה כי מצבו של הפרויקט חמור גם מהמוצג בדוחות. עלותו האמיתית של הפרויקט, מעריכים בכירים בבנק בעבר ובהווה, תהיה בסופו של דבר גבוהה בהרבה מהסכום הנוכחי שעליו מדובר, וגם לוח-הזמנים יידחה עוד יותר. גורם שליווה את הפרויקט משלביו הראשונים מעריך שהוא יושלם רק לקראת העשור הבא, "ואני אומר לך: זה יגיע ל-350 מיליון דולר". אפילו אם הסכום הזה הוא הערכה פסימית ומוגזמת, גם הערכות של גורמים אחרים המצויים בנעשה בפרויקט נעות עשרות-מיליוני דולרים מעל העלות הרשמית שעליה מצהיר דיסקונט.

כמה מעובדי הבנק, שבחרו להביע את ביקורתם בקול ואת התנגדותם לפרויקט - שהיו"ר, אריה מינטקביץ', תמך בו לכל אורך הדרך - מצאו את דרכם אל מחוץ לבנק. הם, וגם גורמים שעדיין עובדים בבנק, סבורים כי חלקים נרחבים בפרויקט עלולים להיגנז לחלוטין בשל קשיים טכניים בהטמעת התוכנה. המשמעות במקרה כזה היא עשרות-מיליוני דולרים שעלולים לרדת לבסוף לטמיון.

אם וכאשר זה יקרה, מינטקביץ' כבר לא יהיה שם. מי שייאלצו להתמודד עם הדברים ולבחון האם כדאי להמשיך לשפוך מיליונים על הפרויקט הם ברונפמן ואנשיו. למעשה, ברונפמן לא רכש בנק בעל מערך מחשוב איכותי ומוכן לפעולה, אלא בנק עם מערך מחשוב מיושן, הנמצא בעיצומו של תהליך שדרוג מורכב, הטעון השקעה של עוד עשרות-מילוני דולרים. כשנשאל השבוע היו"ר המיועד זוהר האם ימשיך בפרויקט, תשובתו הייתה "אני עוד לא יודע". מקורבים אחרים לברונפמן אישרו כי הנושא הועלה במסגרת המשא-ומתן לרכישת הבנק, ולא הכחישו כי הוא סייע להם בהורדת המחיר שנדרשו לשלם למדינה בעבור גרעין-השליטה (ר' מסגרת).

אופס, שכחנו 20 מיליון דולר

"אופק" הוא פרויקט המחשוב הבנקאי הגדול ביותר שמתבצע בישראל בשנים האחרונות, ונחשב למורכב ביותר ולקשה לביצוע מבחינה טכנולוגית. מועסקים בו כ-500 עובדים - אנשי אקסנצ'ר העולמית, אנשי דיסקונט וקבלני-משנה ישראלים.

כבר ההתחלה של הפרויקט לוותה בתקלה חשבונאית לא שגרתית. עם השקתו, העריכו בבנק דיסקונט כי ההשקעה בו תעמוד על 110 מיליון דולר. ההערכה הזו נקבעה בסיבם, חברת הייעוץ של הבנק, והיוותה הערכה כללית של עלות פרויקט בסדר-גודל כזה. הסכום המדויק שעליו הצביעו בסופו של דבר חברי הדירקטוריון, ושנרשם בדוחות הכספיים, הוא 116 מיליון דולר. אלא שלחברי הדירקטוריון ציפתה הפתעה קטנה, מספר שבועות אחרי שהרימו ידם בעד אישור ההוצאה החריגה: התברר שמדובר ב-116 מיליון, אבל לפני מע"מ. נועם הנגבי, שהציג בפניהם את ההסכם, פשוט לא ציין זאת. הפער, יש לציין, הוא כ-20 מיליון דולר.

"צריך להבין שבניגוד לחברה מסחרית, שם יודעים שהסכומים שמוצגים אינם כוללים מע"מ, אצל בנקאים זה אחרת", משחזר גורם שליווה את התהליך מראשיתו. "בדירקטוריון בנק, סכומי רכישות שעולים להצבעה כבר כוללים בדרך-כלל מע"מ. זה כך מכיוון שבנק לא רשאי להתקזז עם מע"מ. המסקנה שלי היא שלמישהו כאן היה אינטרס להציג את העסק כזול יותר".

הנגבי שולל את הטענה, וטוען בתגובה כי העניין נבע מבורותו אז בעולם הבנקאות: "זו הייתה טעות שלנו", הוא אומר. "אני בא משוק התוכנה הלא-בנקאי, ובשלב ההוא הייתי יחסית מאוד צעיר בבנק. לא הייתי ער לזה שכאשר מציגים בבנק סכום כספי, המע"מ לא מתקזז".

אתה אולי היית צעיר, אבל בישיבה יושבים דירקטורים ויו"ר הבנק.

"גם הם לא חשבו במושגים האלה. יו"ר הבנק לא מאשר תקציבים כאלה כל יומיים. זו הייתה טעות טכנית".

טעות של 20 מיליון דולר.

"ברגע שהבנו, תיקנו".

מתי שמתם לב?

"חודש אחרי הישיבה מישהו שאל אותנו, ענינו שזה לא כולל מע"מ, ומיד הבנו שלא הצגנו את זה כמו שצריך".

גילוי העלות האמיתית, מכל מקום, לא הביא לשינוי כלשהו בהסכם עם אקסנצ'ר. חברי הדירקטוריון מחלו על הטעות ה"טכנית", ואישרו בחתימתם גם את הסכום החדש.

"תוכנה שעושים לה הרמת פנים לא נהיית יפה"

כדי להבין כיצד התפתחה הפרשה, צריך לחזור לרגע עוד ארבע שנים לאחור. הסיבוב הראשון של שדרוג המחשוב החל עוד ב-1997. בדיסקונט הגיעו אז למסקנה כי לא ניתן עוד להמשיך ולעבוד עם מחשבי הבנק מתוצרת יוניסיס, שנתפסו כמיושנים, וכי דרושה הסבה למחשבי יבמ, כפי שעשו מרבית הבנקים בישראל. זאת על אף שבנקים רבים ומכובדים בעולם (ובהם צ'ייס מנהטן, למשל), עדיין עובדים עם מחשבי יוניסיס. "מישהו התחיל לפחד פחד-שווא שיוניסיס תתפורר ותיעלם תוך יום", אומר ד"ר יצחק שמר, אז מנהל אגף מערכות מידע (אגף שכפוף לחטיבת התפעול והמידע, בראשות הנגבי). "כשעושים משהו בפאניקה, הפתרונות שמוצאים פחות טובים מפתרונות שמוצאים בראש צלול".

"הכניסו את הנהלת הבנק לפאניקה, שחייבים לזרוק את היוניסיס", מוסיף גורם בכיר בבנק באותה תקופה. "ההנהלה השתכנעה שאם הבנק לא עובר תוך שנה וחצי ליבמ, אין יותר בנק דיסקונט. יוניסיס עברה אז למחשבים קטנים, והיה חשש מוצדק שהיא לא תמשיך בקו מוצרי מחשבי המיינפריים, אבל העובדה שעד היום המחשבים האלה פועלים מעידה על כך שהלחץ היה מוגזם. פאניקה והיסטריה הם היועצים הכי גרועים לארגון, ולכן החלה בבנק שרשרת של החלטות שגויות. הראשונה הייתה להסב את התוכנה הקיימת, שעבדה על מחשבי יוניסיס, למחשבי יבמ".

ההחלטה הזו התקבלה על-ידי הדירקטוריון ב-1997. שמר אומר כי הוא סבר שהיא שגויה מהיסוד ותוביל לבזבוז של הון-עתק, והאגף בראשותו הכין תוכנית אחרת לגמרי לשדרוג המערכת הקיימת; אולם מינטקביץ', בהסתמך על יועצים חיצוניים, דחף למעבר מהיר ליבמ, והטיל בעניין זה את כל כובד משקלו. ביולי 1998 הודיע דיסקונט על רכישת מחשבי היבמ, שיועדו להחליף את מחשבי היוניסיס בתוך 18 חודשים. אבל ב-1999, כשהתברר שהבנק אינו מצליח ליישם את התוכנה ולו במחשב יבמ אחד, הפרויקט ההוא בא אל סופו העגום - ומיליוני הדולרים שהושקעו בו "הלכו לפח", כפי שמודה היום הנגבי. בין הבנק ליבמ פרץ סכסוך חריף בשאלת זהות אבי הכישלון, שהגיע לבסוף להליך בוררות וגישור שטרם הסתיים.

"מכיוון שנזרקו כאן לא-מעט מיליוני דולרים ובסוף חזרו לסקוור וואן", ממשיך הבכיר, "הפאניקה רק התגברה". תחילה חשבו בבנק לבצע פיתוח עצמי של תוכנה חדשה, אולם כעבור זמן לא רב, ולאחר ניסיון כושל לפתח לבד מערכת חסכונות ופיקדונות, הגיעו למסקנה שמדובר במהלך מסוכן מדי, והכריזו על פרויקט "אופק" להצטיידות בתוכנת-מדף מתאימה.

השלב הראשון בפרויקט היה הליך "בקשה להצעה" (RFP). לקו-הסיום הגיעו חברה איטלקית שהציעה יבמ, חברה אוסטרלית שהציעה נס טכנולוגיות, ואקסנצ'ר הספרדית. זו האחרונה נבחרה, בין השאר בשל היעדר הניסיון של השתיים האחרות בבנקים מערביים. האפשרות לרכוש מערכת מוכנה מאחד הבנקים בארץ לא מומשה, בשל חוסר רצון של הבנקים לשתף פעולה.

חברת מלל מערכות הישראלית, שבבעלות יו"ר איגוד בתי-התוכנה עמירם שור, הציעה את מרכולתה לדיסקונט, אולם נדחתה על הסף. "דיסקונט הלכו החוצה כשהיה להם את הפתרון אצלם בבית", אומר שור, מוותיקי התחום בישראל ומי שנטל חלק בהקמת מערכות המחשוב של הבנקים בשנות ה-60. "כשבאתי ואמרתי שאני יכול לתת להם מערכת בעשירית מהכסף שנתנו לאקסנצ'ר, הם לא רצו. אמרתי להם, 'תנו לי 10-15 מיליון דולר ותקבלו עודף'. גיל גידרון (שותף בכיר באקסנצ'ר ספרד ונשיא השלוחה הישראלית של החברה, א' ר') מכר להם תוכנה שלא נוצרה אתמול, לקח להם יותר מ-100 מיליון דולר, ועכשיו הוא עוד ירצה תוספת. הוא יפתח את האלטמירה על הגב של דיסקונט. לצערי הרב, זו דרך קבלת ההחלטות של מנהלים".

אתה חושב שתוכנת האלטמירה של אקסנצ'ר מיושנת?

"זו לא תוכנה חדשה. היום החידושים מאוד דינמיים. תוכנה שפיתחת לפני כמה שנים ועכשיו אתה עושה לה הרמת-פנים כמו שעושים לאישה זקנה - זה לא עושה אותה יפה".

בדיסקונט מתפארים בכך שהבחירה באקסנצ'ר אושרה גם על-ידי סטיב קירבי, סגן מנהל חברת הייעוץ העולמית גרטנר. אלא שלא כל הגורמים בגרטנר חושבים טובות על אופן ביצוע הפרויקט. מי שכיהן אז בגרטנר כמנהל הייעוץ במזרח הים התיכון הוא לא אחר מד"ר שמר, הקובע כי "מבחן התוצאה מעלה תהייה מי קיבל את ההחלטות, באיזה תהליך הן התקבלו, ואיזו בקרה בוצעה עליהן. אם ההשקעה בהתאמות התוכנה עולה על ההשקעה בתוכנה הבסיסית, זה מוכיח חוסר כדאיות ואומר דרשני. אפשר לראות בזה כישלון שמגיע עד לרמת מועצת המנהלים של הבנק, כשהתוצאה מעלה שאלות לגבי התפקוד התקין שלה בבקרה על הפרויקט".

שלוש שנים, 20% מאחורינו

הרעיון לרכוש תוכנת-מדף שיוצרה בחו"ל ולפעול ליישומה בבנק ישראלי שנוי במחלוקת בקרב המומחים בתחום: חלקם סבורים כי לדיסקונט לא הייתה ברירה אחרת לנוכח מצב מערכת המחשב שלו באותו זמן. אחרים סבורים כי הייחודיות של מוצרי המערכת הבנקאית הישראלית והנחיות הרגולציה הישראלית גורמות לכך שהעסק כולו אינו משתלם, שכן תהליך הטמעת התוכנה והתאמתה לבנק יהיה מורכב, ארוך ויקר מדי.

מוצרי ההצמדה השונים, למשל, המהווים כ-40% מסך כל הכסף שהציבור בארץ חוסך, הם המצאה ישראלית ייחודית, שאינה נתמכת על-ידי אף תוכנה שפותחה בעולם. דיסקונט גם מציע סוגים שונים של מוצרים בנקאיים ייחודיים לו (למשל, הלוואות בתנאים מיוחדים), שתוכנת האלטמירה אינה מכירה אותם ואינה בנויה ליישמם מבחינה טכנית. במקום לוותר על המוצרים הללו, הוחלט להתעקש ולנסות ליישמם באלטמירה.

"המשמעות הייתה שהבנק נכנס לפרויקט שדורש המון שינויים במערכת הספרדית. זה יותר מסוכן, עם יותר בדיקות ויותר באגים", אומר מי שמצוי במדיניות הטכנולוגיה של הבנק. "את הסוג הזה של פרויקט, אקסנצ'ר כבר לא יודעת לעשות. היה צריך לשנות את הבנק לפי האלטמירה, אבל בפועל החליטו שאת כל הטירופים שיש בבנק - כל מיני סוגי הלוואות שיש אולי אדם אחד שמשתמש בהן, ומערכת שלמה קיימת רק עבורו - צריך להשאיר". כל התאמה כזו של התוכנה עלתה, כמובן, כסף רב.

"יצאנו לפרויקט עם מוטו של 'מתאימים את הבנק לאלטמירה, ולא את האלטמירה לבנק'", מודה הנגבי. "זו הייתה טעות. לא הערכנו נכונה כמה הקשיחות של הבנקאות הישראלית תאלץ אותנו לשנות את אלטמירה. במקור, באמת הייתה החלטת דירקטוריון שמתאימים את הבנק לאלטמירה. אבל כשנכנסנו לתוך הסוגיות, התברר שיש דברים כמו סליקה ופיקדונות שאתה לא יכול לעשות אחרת, בגלל תקנות של בנק ישראל".

בבנק גילו עד מהרה כי הבעיות ביישום הפרויקט הולכות ונערמות. אחד הקשיים שהתגלו, למשל, הוא מחסום השפה. הצוות הספרדי אומנם יודע לתקשר באנגלית, אולם העובדה הזו לא מונעת תקלות מביכות: "בפרויקט פיתוח אתה צריך לקבל אישורים מהמשתמשים על כל צעד ושעל שלך, כי בסופו של דבר הם אלה שיצטרכו להשתמש במערכת", מסביר בכיר באחת החברות המועסקות בפרויקט. "עכשיו, אני שואל אותך: למשתמשים יש כוח לקרוא מסמך של 200 עמודים באנגלית? אז המון פעמים נמצאים במצב שהמשתמשים אומרים, 'נו, עלא-באב-אללה, מה שייצא ייצא - מקבלים את המערכת ובסוף מקטרים. אבל מתגברים על זה על-ידי כך שמחליפים את הצוות הספרדי בצוות ישראלי ממטריקס, כדי להפחית את התלות בהם".

הבעיות שמלוות את הפרויקט מגוונות, כפי שמעידים קבלני-המשנה שמעסיק הבנק. "בדיסקונט משקיעים המון בבדיקות", מספר ל-G גידי קמחי, מנכ"ל טסנת, חברת בדיקות תוכנה המועסקת בפרויקט, "אבל אני לא יודע אם זה תמיד נעשה באופן הכי יעיל או הכי טוב".

למה הכוונה?

"זה החל מהתיאום בין צוותי-העבודה, בעיות ניהוליות. אלף ואחד דברים שיכולים להיות בצוותים גדולים, בקבוצות של עשרות אנשים".

למה הפרויקט נמשך יותר זמן מהמתוכנן?

"רוב פרויקטי המחשוב לא עומדים בזמן. יש כל מיני דברים שאתה מגלה תוך כדי ריצה ולא צופה אותם מראש, וזה מעבר לתהליכי מכירה, אתה יודע - כשהספק רוצה למכור, הוא אומר ומתחייב על דברים שהם לא מספיק ריאליים".

הצטברות הבעיות גרמה לדחיות בלוח-הזמנים. כך, למשל, ב-13 בדצמבר 2004, בזמן שכבר החל תהליך מכירת הבנק, פרסם דיסקונט הודעה לעיתונות על השקתה של מערכת הפיקדונות, שהיוותה את אחד השלבים בפרויקט. בהודעה הוצהר כי "עד עתה מתנהל הפרויקט בהתאם ללוח-הזמנים". לוח-הזמנים, במקרה זה, הפגין גמישות: התכנון המקורי שלו ספג "דחייה המוערכת בשנה אחת", כפי שפורסם בדוחות הבנק, ואז עודכן לספטמבר 2004, ונדחה שוב, לנובמבר, ואז לדצמבר - החודש שבו הושקה המערכת לבסוף.

אבל מערכת הפיקדונות היא רק אחת מ-40 מערכות תשתית (פיקדונות, עו"ש, אשראי ואחרות) שאמורות, לפי הודעת דיסקונט, להיות מוחלפות במסגרת הפרויקט. בהודעה הנ"ל לעיתונות דיווח הבנק כי "עד כה הוחלפו שליש מהמערכות", אבל בפועל, מקור פנימי הבקיא בנתונים אמר ל-G כי מספר המערכות שהוחלפו אינו עולה על 20% מהסך הכללי. בבנק סירבו להציג את רשימת המערכות המיועדות להחלפה ואת אלו שכבר הוחלפו, אבל הנגבי מסר כי מספר המערכות המיועדות להחלפה אינו בדיוק 40 אלא "בין 40 ל-50". כשנשאל אילו מערכות הושלמו, הוא מנה תשע מערכות בלבד. המשמעות היא, שאחרי יותר משלוש שנים מאז שיצא הפרויקט לדרך, 80% ממנו טרם הושלמו.

זמן שווה כסף. במיוחד לאקסנצ'ר

העיכוב בלוח-הזמנים גורר הוצאות כבדות נוספות. "כשלוחות-הזמנים שלך נדפקים", מסביר מומחה למחשוב בנקאי, "אתה למעשה משלם כפול. למשל, אם יוצאת מחר הנחיה חדשה של בנק ישראל, אתה צריך ליישם אותה פעמיים: פעם אחת במערכות הישנות, כי הן עדיין ממשיכות לתת את השירות היומיומי, ופעם אחת במערכת החדשה, שאותה אתה מייעד להכניס לשירות בעתיד". גם המחירים שדורשת יוניסיס (שבמוצריה הבנק עדיין עושה שימוש) גדלו משמעותית מאז הוחלט לעבור למחשבי יבמ, והבנק ייאלץ לספוג את המחירים היקרים כל עוד לא יושלם הפרויקט.

אולם יש גורם אחד אשר לכאורה לא נפגע מהתארכות הפרויקט: אקסנצ'ר. ל-G נודע כי התשלום לחברה מבוסס על שיטת "טיים אנד מטיריאל", שבה מחושב התשלום בהתאם לזמן העבודה. "בצורת העבודה הזו, לספק אין אינטרס שהפיתוח ייגמר, כי ככה הוא רק מרוויח יותר", מסביר גורם בכיר באחת החברות המועסקות בפרויקט. הנגבי, בתגובה, מוסר כי "נקבע סכום-גג לתשלום לאקסנצ'ר" (ר' מסגרת).

החברה הספרדית אינה היחידה שנהנית מהפרויקט. הוא מספק פרנסה נאה גם לשורת גורמים ישראליים המועסקים בו בקבלנות-משנה לצרכים שונים. הבולטת ביותר מביניהם היא מטריקס, שמבצעת חלק גדול מעבודות השירותים בפרויקט, ואף מנהלת חלקים שלמים בו, כגון מערכת ניירות הערך. אגב, ד"ר אביעם סלע, היום ראש חטיבת הביטחון והייעוץ האסטרטגי במטריקס, הוא גם זה שייעץ לדיסקונט לרכוש את מערכת האלטמירה של אקסנצ'ר, והוא עדיין מייעץ לדירקטוריון באופן שוטף.

מלבד מטריקס מועסקות בפרויקט, בין השאר, חברות בדיקת התוכנה טסנת וטסקום, חטיבת הבדיקות של נס טכנולוגיות, חברת קונסיסט, טלדור ועוד. בדיסקונט מתכוונים להעביר כל מערכת שאפשר לגורם ישראלי, כדי לחסוך את ההטמעה המייגעת של תוכנת האלטמירה הזרה.

בינתיים, ככל שעלותו העצומה של הפרויקט הלכה והתבהרה, התרבו בבנק החששות מהאופן שבו הוא ייתפש בציבור. לדברי גורמים פנימיים, המספרים שעליהם מדווחים בבנק כ"עלות הפרויקט" אינם כוללים עלויות נוספות, שנרשמו תחת סעיפים אחרים. כך, למשל, הבנק הגדיל משמעותית את אגף מערכות המידע, ונאלץ לעדכן את מחשבי יוניסיס לתקופת-הביניים. ההוצאות הללו לא נכללו בסכום הפרויקט הגלובלי, שאושר בדירקטוריון. מדיסקונט נמסר, בתגובה, כי "הבנק מקפיד על דיווחים לבורסה ודוחות כספיים, כנדרש, ואין אנו מוצאים לנכון לפרט נתונים כספיים מעבר לכך. עלויות פרויקט המחשוב נרשמות בספרי הבנק על-פי כללי הרישום של פרויקטים של פיתוח תוכנה".

"בבנק פחדו להרים את הראש"

את הביקורת על הפרויקט ניתן היה לפטור ככזו שבאה מעובדים זוטרים ממורמרים, אלמלא היו כמה מהמומחים הבכירים ביותר למחשוב בבנק שותפים לה. כמה בכירים באגף מערכות המידע של הבנק התריעו בפני מינטקביץ' כי פרויקט "אופק" סובל מליקויים רבים, שיעלו לבנק הון רב. אבל כמו בניסיון הכושל להעביר את התוכנה הקיימת למחשבי יבמ, מינטקביץ' בחר שלא לשעות לעצתם. חלקם מצאו את עצמם עד מהרה מחוץ לבנק. "נוצרה בבנק תחושה שאסור לדבר", מספר גורם העובד בפרויקט. "אנשים ממש פחדו להרים את הראש". גם בדירקטוריון לא נמצא מי שיערער בתקיפות-יתר על המדיניות הכללית.

אחד הקולות הקיצוניים ביותר נגד אופן התנהלות הפרויקט היה זה של משה לוי, סגן מנהל האגף למערכות מידע. לוי סיים את תפקידו בסוף 2003. קול סקפטי אחר היה זה של בועז לוין, מנהל האגף. גורמים שעבדו מולו מספרים כי לוין לא שלל את רכישת האלטמירה עקרונית, אך תיאר את אופן התנהלות הפרויקט כ"ניתוח לב ומוח לאדם גווע". לוין עזב את הבנק ביוזמתו מספר חודשים קודם לכן.

יהושע (אוסי) לאונר, לשעבר נשיא "יבמ גלובל סרוויסז ישראל" ועוזר למנכ"ל יבמ, ומבכירי ענף המחשוב בישראל, שימש כבקר צמוד למנכ"ל, גיורא עופר. לאונר הביע גם הוא הסתייגויות מהפרויקט "שהבנק לא אהב לשמוע", כהגדרת גורמים מקורבים, עד שבשלב מסוים הודיע לו עופר על סיום תפקידו והחלפתו ביועצים אמריקנים של ארנסט אנד יאנג. בסך הכול, מאז החליט דיסקונט לשדרג את מערך המחשוב שלו ב-1997, ישבו על כס מנהל אגף מערכות המידע בבנק ארבעה אנשים שונים.

ועכשיו אולי ייאלצו לגנוז

מה יהא בסופו של פרויקט "אופק"? גורמים בכירים בדיסקונט הביעו לאחרונה בשיחות פרטיות חשש שמא הטמעת האלטמירה לא תצליח במלואה, וכי בלית ברירה, הפרויקט ייקבר בשלב כלשהו - למרות כל ההשקעות שכבר בוצעו. "הפרויקט הסתבך והסתרבל ותפח לממדים מפלצתיים", אומרים אותם גורמים. "בבנק עדיין נאבקים עם תהליך ההטמעה של התוכנה, אבל לא יסיימו אותו. כל לוחות-הזמנים והתקציבים, אבד עליהם הכלח. בבנק ממשיכים להוציא עליו הון-עתק, וימשיכו גם בשנים הקרובות להוציא עוד הון-עתק. סביר להניח שאם הנהלת דיסקונט תודיע שהפרויקט נכשל, היא תצטרך לשלם בראשה. עצם העובדה שזה כבר עולה הרבה יותר ונמשך הרבה יותר ממה שחשבו בהתחלה, הייתה צריכה להדליק קודם לכן נורות אדומות". עמדה דומה מציג גם שמר, המעריך כי "לאור ההיסטוריה של הפרויקט עד כה, לא יהיה מפתיע אם הוא לא יושלם".

סמי קינן, מנכ"ל "מחיש", חברת המחשוב של בנק המזרחי, לא מהסס לקבוע עמדה נחרצת: "ההשקעה של דיסקונט מוטרפת לחלוטין. מדובר בסכומים מדהימים. אני יודע שעלות הפרויקט כבר מגיעה ל-230 מיליון דולר. תחשוב שכל השליטה בבנק נמכרה ב-300 מיליון דולר. גם אם זה יצליח בסוף, זו השקעה שלא יכולה להיות טובה לבנק ישראלי. אולי זה מתאים לצ'ייס מנהטן, או לוואן. אני לא מאמין בפרויקטים של מעל 50 מיליון דולר, כי אין לך שליטה עליהם".

בכיר לשעבר בבנק מגיב בסקפטיות להודעת הבנק כי הפרויקט יושלם ב-2006. "אין לכך כל סיכוי", הוא קובע נחרצות. "הם יכולים להגיד את זה עד מחר".

יכול להיות שהבנק ייאלץ פשוט לגנוז חלקים נרחבים מהפרויקט?

"אחרי שהשקיעו בזה עשרות-מיליוני דולרים לא ניתן להגיד, 'פוס, זרקנו את כל הכסף לפח'. ההנהלה לא יכולה להרשות את זה לעצמה. אבל אם הם ימשיכו, זה יעלה פי שלושה כסף מהמתוכנן, בפי שלושה זמן מהמתוכנן, כשהתוצאה תהיה בשליש איכות ממה שהם תכננו".

"הלכנו בדרך הנכונה"

בדיסקונט מתארים את "אופק" כהצלחה גדולה. את העיכובים זוקפים שם, בין השאר, לחובת הרגולטור

"הפרויקט הוא פרויקט של הצלחה", מגיב נועם הנגבי, ראש החטיבה לתפעול ומידע, לטענות המוצגות בכתבה. "התמונה מראה שהלכנו בדרך הנכונה, שמביאה את הבנק לאן שהוא רוצה להגיע.

"פרויקט אופק מכניס תפישות מודרניות, שלא כולן מוכרות בארץ. זה שינוי תרבות, וההתמודדות איתו מייצרת הרבה ריקושטים. רבים מעובדי הבנק, כולל חברי הנהלה, אומרים שקשה להם, שהם לא רוצים שינוי. בנק זה מוסד שמרני, לא גוף היי-טק, ואנשים אומרים, 'מה רוצים מהחיים שלנו', אבל אין ברירה. כשאני בא לדירקטוריון ולהנהלה, אני שם את הדברים ללא כחל ושרק. העברתי דיווחים סופר-קשים על הפרויקט ויצאתי מוכה וחבול. הדירקטוריון כמעט הרג אותי, כי הפרויקט מסוכן ומורכב, והיו קטעים פחות נוחים מבחינתי. נכון להיום התגברנו עליהם".

הנגבי ואחרים בבנק טוענים ש"מרכיב מהותי" בעיכוב הפרויקט ובהתייקרותו הוא ההנחיות הרגולטוריות של בנק ישראל, שמגדילות את מידת ההתאמה הנדרשת לביצוע בין האלטמירה לבנק. "בשלב ראשון של הפרויקט, אין שום דרך לדעת בדיוק את אחוז ההתאמה הנדרש", מסביר שי ורדי, ראש ועדת ניהול הסיכונים בפרויקט וסגנו של הנגבי. "פתאום באה לך במשך שנתיים רגולציה כזו, שאתה שואל, איך בכלל ניתן לעשות ככה אפיון מראש? אתה עושה אפיון, ואז מגלה שבנק ישראל דורש ממך דברים אחרים. קשה מאוד לחזות את אחוזי ההתאמה ככה". בהמשך סייגו בבנק את הדברים, ומסרו כי הדרישות הרגולטוריות הן רק חלק ממכלול הסיבות שעיכבו את הפרויקט, וביניהן גם "מורכבות העסקים בישראל, מורכבות מירקם מערכות המחשוב ושינויים עסקיים הנובעים מהתפתחות הבנק".

בבנק ישראל, המלווה את הפרויקט ומפקח עליו, לא אהבו את הדברים. "השינויים שהבנקים התבקשו להנהיג במערכת המחשוב היו חיוניים", נמסר מהבנק. "מטבע הדברים, בנק שבו-זמנית ערך שדרוג נרחב של מכלול מערכת המחשוב, נדרש למאמץ מיוחד על-מנת לכלול בשינויים אלה גם את שינויי הרגולציה". אבל שלא לציטוט, הגיבו בבנק בזעם על הטענות. "תגיד לדיסקונט שאם הם טוענים שהרגולציה אשמה שהפרויקט שלהם התייקר מעבר למצופה, אני יכול לחשוב על עוד כמה סיבות", אמר בכיר בבנק ישראל. "תשאל אותם עוד פעם אם הם באמת רוצים להגיד את זה, ושאני אפתח את הנושא".

על ההערכות כי עלות הפרויקט עלולה להגיע ללמעלה מ-300 מיליון דולר מגיב הנגבי: "האם יש לכך סיכוי תיאורטי? אולי, אם מחר יבוא רגולטור ויגיד לנו להפוך את הבנק. כרגע, אני לא רואה איך אנחנו מגיעים לסכומים האלה. אנו צמודים ל-155 מיליון דולר (לפני מע"מ). בשלבים הבאים נעבוד קצת אחרת ונישען יותר על פתרונות ישראליים שדורשים פחות התאמה. הפתעות תמיד יכולות להיות".

מדוע בחרתם לעבוד עם אקסנצ'ר בשיטת "טיים אנד מטיריאל"?

"משום שבפרויקטים מסדר-הגודל הזה, לא ניתן לעבוד במחיר פיקס. כשאתה עובד במחיר גבוה, אתה חייב להתחייב מראש על התוצרים. בפרויקט כזה, כשאתה יוצא לדרך יש לך את המוטו, אבל אין לך אפיון מפורט, ואינך יכול להתחייב לתחולה ולמחיר".

לכאורה, לאקסנצ'ר אין מוטיבציה להשלים את הפרויקט.

"נקבע גם סכום-גג לתשלום לאקסנצ'ר".

כמה?

"אני לא רוצה להגיד".

ההערכות של דיסקונט הן שהפרויקט יושלם במהלך 2006. איך זה שבאקסנצ'ר מדברים על "מתישהו ב-2007"?

"אני לא יודע".

עלותו של פרויקט "אופק" הובילה לירידה במחיר הבנק?

"לכלה היו כל מיני נדוניות שהביאה איתה. אחד הדברים הוא מערכת המחשוב של הבנק. אם זה גרם לזה שהכלה תהיה פחות יקרה - בסדר, מה אני יכול לעשות? זה המצב. אנחנו עושים הכי טוב שאנחנו יודעים, ובהצלחה מאוד גדולה לשיפור המחשוב.

"האם אנשיו של ברונפמן השתמשו בזה במהלך המשא-ומתן? אני מניח שכן, ובצדק. זה לגיטימי. גם אני במקומם הייתי משתמש בכל דבר. בכל מקרה, אנחנו לא שמנו מייק-אפ להסתיר את המצב, הצגנו את כל המסמכים שצריך להציג, וענינו על כל השאלות שהם רצו שנענה עליהן. יכול להיות שזה העלה את ערך הבנק, כי יש כאן פרויקט התחדשות שמביא את הבנק לתנופה אדירה".

ביחס לטענות שעובדי הבנק חששו למתוח ביקורת על התנהלות הפרויקט, עונה הנגבי: "טוענים שאני ליברלי מדי. אנחנו מעודדים לשים הכול על השולחן ולבקר, ואנשים עושים את זה באדיקות. אני שמח שזה קורה. אבל אחרי ששמעת את כולם ועשית דיונים וקיבלת החלטות, צריך משמעת לבצען, אחרת דברים לא יתחברו.

"מדובר בשינוי תרבותי. זה פרויקט גדול מאוד, שעובד לפי מתודולוגיה של אקסנצ'ר, שקצת זרה לישראלים, ולכן היו קשיי עיכול. ישראלים אוהבים להיות עצמאים. היו כאלה שאמרו, 'לא, נעשה אחרת'. אחרי שאנשים ראו שהתוכנה מתיישרת ומתפקדת, התיישר להם הראש".

ומי שהראש שלו לא התיישר, כמו בועז לוין ומשה לוי, הלך הביתה.

"לוין ולוי אנשים מצוינים, ועשו דברים מדהימים בבנק. לצערי, הם נשרו לנו בדרך".

נשרו? הועזבו.

"עזוב, אני לא רוצה להיכנס ספציפית. הם נשרו ברוח טובה. זה לא אירוע טראומטי מבחינת הבנק, יש לנו מספיק אנשים טובים".

איך זה שבשש השנים האחרונות התחלפו ארבעה מנהלי מערכות מידע בבנק?

"אני לא יודע להגיד לך". בעניין טענותיו של עמירם שור, מבנק דיסקונט נמסר כי "הצעתו לא נדחתה על הסף, אלא נבדקה. הבנק נעזר בגורמי הייעוץ הטובים בעולם, והתוכנה של מלל לא נמצאת ברשימה שאלו הציגו לבנק, מכיוון שהיא אינה נתמכת על-ידי רשימת התקנות מינימלית מספקת. בנוסף, חברת מלל מערכות נעדרת משאבים ויכולות בהיקפים הנדרשים לביצוע פרויק מסדר הגודל המדובר". בבנק הדגישו גם כי ניהול הפרויקט התבצע בצורה מסודרת. "כל מקבלי ההחלטות, לרבות הנהלת הבנק והדירקטוריון שלו, נתמכו בחוות דעת של חברות ייעוץ חיצוניות מהשורה הראשונה בארץ ובעולם", נמסר.

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.06 שניות עם 10 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה