למקרה שתתעניינו אי פעם בלוגיקה מאחורי העניין, הנה גירוי קטן למחשבה.
ביסוד כל השקעה נמצא אלמנט הזמן. כמו כל סטודנט טוב אחרי מספר שיעורי מבוא למימון, וודאי תאמרו כי הריבית מציינת את שווי הזמן של הכסף. זה נכון, והרבה שיטות היוון (המרה של שווי כסף עתידי למונחי זמן נוכחיים) בנויות על שער ריבית ותשואה.
אז איפה אופציות וחוזים עתידיים נכנס לידי ביטוי?
משקיע "מסורתי" בנייר ערך או אג"ח מעוניין להרוויח על השקעתו. בשיטה "המסורתית", רווחיו נובעים מההפרש בין הסכום שהוא שילם ובין מחיר המכירה (שמישהו מוכן כמובן לשלם). הנגזרת של השיטה הזו מחייבת שערך ההשקעה יעלה כדי שהמשקיע ירוויח. ישנה חד כיווניות בתועלת ההשקעה. רק אם מחיר המנייה יעלה, הרווחת. אם הוא ירד, הפסדת. אם נצא שניה מהפרספקטיבה של המשקיע הבודד, אנו נראה כי בשיטה הזו, כלל המשקיעים מרוויחים או מפסידים רק מהתנהגות מסויימת של המניה.
אופציות וחוזים עתידיים באים לפתוח את כיווני ההשקעה ע"י יצירת אפיק השקעה המאפשר רווחים גם בעיתות ירידה בערך המניה. מעבר לתועלת המיידית של המשקיע הבודד, אפשר לומר כי אם נתח השוק של האופציות והחוזים העתידיים מספיק גדול, הם יוצרים אפקט ממתן ירידות. ניתן לראות זאת בעיקר בשוק ה-Commodoties ושווקי המט"ח אצל פירמות המשקיעות במפעלים בחו"ל עם הון מקומי ולהפך. לדוגמא, הסחר בשוק הנפט מתבסס בעיקרו על הערכת אנאליסטים את היכולת של היצרנים לספק נפט ברמה המתאימה לביקושים. כדי לגדר את רמת הסיכון אליו צרכני הנפט נחשפים, הם מוכנים לשלם את הפרמייה הנדרשת כדי ליצור חוזה עתידי או אופציה (תלוי במספר משתנים) בינם ובין היצרן. כמובן שלכל מטבע יש שני צדדים ורמת הגידור אותה הצרכנים יכולים להשיג תלויה ישירות ברמת הסיכון של השוק והפרמייה הנדרשת.

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')