14-07-2007, 15:30
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.01.07
הודעות: 630
|
|
נו ו.. עדיין לא קיבלתי את הטענה
בלי להיכנס לדקויות של בחינת טווח התיקים האפשרי, עדיין פיזור השקעה הוא רעיון מצויין. המודלים הפשוטים (אני לא אכנס ליותר מתקדמים כי זה ייקח שעות) מאפשרים לך "לבחור" את רמת התשואה שאתה מעוניין בה ולאחר שיקלול מסויים (כיום בעיקר ממוחשב) יוצרים תיק השקעות המייצג את רמת התשואה שנבחרה ובהתאם מורידים את רמת הסיכון למינימום האפשרי. איך זה נעשה, זה קצת יותר מורכב.
בקצרה, בוחנים בעזרת כלים סטטיסטיים את ההתנהגות של מניות אל מול מדדים ידועים ובוחרים מתוך טווח המניות העומדות בקריטריונים שהגדרת את אלו שיש לך מידע טוב עליהן שלא נכנס לתוך הפונקציה כערך מתמטי (למרות שיש הרבה כלכלנים ומשקיעים שייצווחו עכשיו שהוא כבר משוקלל). כעיקרון המודל (CAPM כדוגמא מיושנת משהו אבל עדיין תקפה) שואף לקחת מניות בעלות נתוני פתיחה המתאימים להגדרה שלך וליצור קומבינציה של מניות בתיק ההשקעה כך שסטיית התקן של התשואה שלך תהיה מינימלית.
בתרגום לעברית, אחרי שהגדרת למנהל ההשקעות שלך שאתה רוצה תשואה על ההשקעה של 10% לצורך הדוגמא, המנהל מריץ מודלים סטטיסטיים כדי למצוא את המניות שיפגעו במטרה שהצבת לתיק עם מינימום סיכון.
ישנן 2 בעיות מרכזיות עם כול השיטות הישנות והמודרניות:- המידע שלך על התנהגות המניה הוא מהעבר ולא תמיד מייצג את העתיד של המניה. במיוחד בטווח הארוך מאוד (אחת הבעיות עם השיטה של באפט).
- נדיר שמנהל תיק השקעות יצליח לבחור חודש אחרי חודש ושנה אחרי שנה תיקים שישברו את השוק. יש לא מעט מחקרים כלכליים על הנושא ומחקרים בקבה"ח שמראים כי אין מנהל השקעות שלאורך כל הקריירה שלו הצליח להוציא תשואות נטו (ללקוח בניכוי העמלה שהוא לוקח) שהם גבוהות יותר באופן מובהק מהתנהגות השוק. לכן הפופולאריות של המדדים. נדמה לי שישנה טענה שישנו מנהל אחד שכן הצליח, פיטר לינץ' אבל אומרים כנגדו שהקריירה שלו היתה קצרה מדי ואם הוא היה ממשיך לאורך הזמן הסטטטיסטיקה היתה מיישרת אותו.
http://finance.walla.co.il/?w=/138/934348
_____________________________________
The Chrismas Truce
המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')
|