יקבים רבים המקפידים על כשרות נוהגים "לבשל" את היין כדי להסיר חשש נסך.
לאחרונה גיליתי כי לדברי הרמב"ם - אסור לקדש על יין מבושל (רמב"ם הלכות שבת כט, יד).

האם מישהו יכול להרחיב?

האם אכן נוהגים כך כיום?

הנה ההלכה מספר שולחן ערוך הרב:

או"ח ער"ב על איזה יין מקדשין סעיף ט'

ט: יש אומרים שאין מקדשים על יין מבושל ועל יין שיש בו דבש שאין מקדשים אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח ויש אומרים שלא מיעטו אלא יין שאינו ראוי לנסך מפני גריעות שבו כגון מגולה ושריחו רע אבל המבושל אין פסולו למזבח אלא מפני שנשתנה מברייתו אבל לא נשתנה לגריעות אלא לעילוי כמ"ש בסי' ר"ד (ז) לפיכך מקדשים עליו ואין צריך לומר יין שיש בו דבש שאין פיסולו למזבח מחמת עצמו אלא מחמת הדבש שנאמר כי כל שאור וכל דבש וגו' וכן עיקר וכן נוהגים לקדש עליהם אפילו יש לו יין אחר אלא שאינו טוב כמותם:

אגב, כיום כל היינות שאנו משתמשים הם מבושלים, ולא בגלל "חשש יין נסך" הם פשוט חייבים לעבור פיסטור לפי התקן, והחימום מעל 65 מעלות גורם ליין להקרא "יין מבושל" וכך גם מיץ ענבים. אך כאמור, הם כשרים לקידוש בלי שום פקפוק.

מקור: http://www.chassidus.org.ru/chabadl...ech_bet/272.htm

..

אז אני מבין שמותר לקדש על יין מבושל. לרגע חששתי.

כמה מילים על פיסטור ובישול:
ראשית, מבחינה הלכתית, לדעתי, דינו של יין מפוסטר אינו כשל יין מבושל כי הפיסטור נעשה בתוך מיכלים אטומים ואין "אידוי". התנאי ההלכתי ל"בישול" יין הוא אידוי ולכן לא ניתן לקבוע חד משמעית כי יין מפוסטר אינו יין נסך (זו דעי בלבד - ואשמח לשמוע האם רבנים עסקו בסוגיה זו)

שנית, התקן הישראלי לייצור יין נקרא ת"י 1318 והוא כולל הגבלות רבות אך לא עוסק בחימום או פיסטור.
אכן יקבים רבים (לא רק בישראל) נוהגים לחמם יין למשך שניות מעטות בטמפרטורה של 60 מעלות כדי להאריך את חיי המדף של היין - אך זה נעשה בד"כ בסדרות של היין הפשוט - אותן סדרות תעשיתיות בהן תהליך ייצור היין קצר ואינו כולל יישון בחביות וכו'. מדובר בסוגי יין שאינם משביחים עם השנים, נהפוך הוא - הם מתקלקלים לאורך זמן.
סדרות היין המשובחות יותר אינן עוברות תהליך של חימום והדבר לא פוגע בעמידות שלהם לאורך השנים, להיפך - רובם משביחים עם השנים.

לסיום, הנה שני בקבוקי יין שצילמתי ואשר לא עברו חימום / בישול / פיסטור:

ושאלותיך אכן קשות. אני אנסה לבדוק את הנושא. בחיפוש "מעל פני השטח" ברשת, לא מצאתי הרבה חומר. יתכן שזה יקח קצת זמן.

..

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

כך היא מסורת כל הגאונים, רי"צ גיאת, הרי"ף, וגם קדמוני אשכנז.
אמנם, לאחר מכן שונתה ההלכה.
אך הרבה פוסקים סבורים כי גם כיום יש להקפיד לא לקדש על יין מבושל.
(דרך אגב - על פי מסורת הגאונים, יין מבושל ברכתו שהכל).

שיש איזה משהו שפוסל יין לא מבושל באם נגע בו/שתה ממנו מחלל שבת בפרהסיה ואם אני לא טועה גם גוי. בכל אופן, יין מבושל פותר את הבעייה הזאת

אגב - לא כל היינות מבושלים, יש יין אפרת (תקנו אותי אם אני טועה) שהוא לא מבושל.

שאלתי המקורית היתה "האם מותר לקדש על יין מבושל" ולא האם מותר לשתות אותו סתם כך.
שאלה נוספת שעלתה תוך כדי דיון: "האם יין מפוסטר הוא בהכרח יין מבושל - זאת לאור העובדה שפיסטור נעשה במיכל אטום ללא אידוי"

אשמח לקבל תשובה לשאלה השניה וגם דיעה נוספת לגבי השאלה הראשונה.

אכן שאלה מעניינת. ישנה מחלוקת לגבי כשרות יין מבושל לקידוש.
לדעת הרמב"ם: יין מבושל פסול לקידוש וגם לנסכים.
רש"י טוען שע"י הבישול היין הופך למוצר אחר ולכן צריך לברך"שהכל נהיה בדברו" ולא לקדש עליו.
הרמ"א( ר' משה איסרליש) כתב שהמנהג ביהדות אשכנז הוא כן לקדש על יין מבושל.
נראה שגם היום יש דעות שונות, מחמירות יותר ופחות.