ראשית, תודה שקראת את התסריט.
דבר נוסף, קשה לי אישית מאוד לתאר את זה כמשהו שעובר בתור סרט,
זה קשור מאוד למה שZiZi כתב. חשבתי על זה בתור סרט, אבל זה "לא מושלם"
מבחינתי.
חשוב לי לציין שזהו תסריט ראשון, אני עדיין ממש בהתחלה של עולם התסריטאות,
ואפילו סתם בתור חובב שמתחיל לכתוב תסריטים - אני ניגש לכתוב דברים קצרים יחסית.
נכון, רומן וירטואלי / אינטרנטי הרבה יותר מעניין, אבל ניסיתי לכתוב משהו
שאולי כשרואים אותו על המסך הוא יוצר מתח, מסתורין ומשהו עוצמתי שקשה (לי) לתאר,
בשילוב כל השאר כמובן.
שוב, זה קשה מאוד כשהדמויות לא מדברות, קשה כשלא רואים אותם - זה מטיל מן מגבלה פיזית
עליהן ומכך זה מראה כניעה מסויימת והרגשה של חוסר בצורך לבטא רגשות, מחשבות - אתה עצמך,
בתור מישהו שיושב מול המחשב ומקליד בצ'אט.
דבר נוסף שעונה על השאלה "למה זה נראה ככה, למה אין הרחבה (?)" הוא העובדה כי רציתי להעביר
בתסריט מסר מאוד ברור, בלי לערב שום דבר שקשור לדמויות.
כלומר, נתתי להן חיים משלהן (לדמויות) - פחות או יותר, אבל לא באתי להראות משהו אינדיבידואלי, אלא
משהו כללי, אולי "תופעה" - משהו שיכול לקרות לכל אחד, וגם קורה לכל אחד. אולי נתון עובדתי, מחקרי...
הרעיון בפשטות הוא - שמי שאתה מציג בפני אחרים הוא לא מי שאתה. אם זה נכון בעולם האמיתי, בטח
שזה נכון כשאתה בעולם האינטרנטי. למה יש מגבלה פיזית? כי: א. זה אמור להיות רק מול המחשב.
ב. כי לא חשוב בדיוק איך הדמויות נראיות כסיפורים פרטיים, כדמות שמספרת את סיפור חייה. (אבל עדיין,
רואים קצת) ג. כי זה ממש ההיפך מפנים-אל/מול-פנים, כשרואים את האדם, מרגישים את הפיזיות שלו,
מאפיינים אותו אינטואיטיבית עוד לפניי שניגשים אליו, משוחחים עימו (או לא משוחחים..) וכו'..
לא בטוח שתבינו. זה משהו מאוד כללי, לא סיפור שמסופר על אדם שיש כמוהו רק אחד ויחיד (וזה הוא), ועוד אחד,
ועוד אחד כזה, וכו'.. אלא משהו כללי ורחב שמוסבר בצורה קצרה ולא מרחיבה.
ולכן כתבתי שזה הכי פחות חביב עליי, הכי פחות מועדף. הוא שולל ממני עצמי אפשרות להכנס לעולם הדמויות, משום שלא זו המטרה הראשית.
(עריכה עוד דבר חשוב, בתור סרט זה מאוד משעמם, אבל כשאני ניגש לכתוב, "לדמיין את זה כסרט" בא לי אח"כ או במקביל, אבל כאן קודם העוצמות, התחושות, הרגשות והמחשבות שלי נכנסו בי - וקודם כל חשבתי על זה. מכאן, שסיפור יעביר את זה בצורה וטובה (ומעניינת) הרבה יותר.
הרעיון של תסריט הוא בין היתר שהתוצר הסופי שמורכב ממנו מושפע (לטובה או לרעה) מהמרחב הקולנוע בכללותו - לא רק תסריט, אלא אמינות של מה שנראה על המסך (לא רק שחקנים), משחק, בימוי, הפקה, צילום, אמינות של סט וכו'.. כאן, משום שהתסריט שולל/מוריד אפשרויות ולא משתמש בכל הדברים ה"יפים" (ויזואלית, לדוגמא) של הקולנוע - זה נורא (ואיום) - משעמם. (לא מנצלים את יכולות השחקנים, אילו יכולים להיות אפילו לא שחקנים - סתם אנשים פשוטים (פנים לא רואים), לא מנצלים את הבימוי והצילום - זה "תקוע" ואין מה לביים), ולכן התייחסתי אליו בתור משהו שלא יוצג/מציגים קולנועית, אלא בתור סיפור שמומר לתסריט.
היה חשוב לי להדגיש את המסר (שמוסבר היטב, לדעתי, בפסקת הפתיחה) משום שהתייחסתם בעיקר לתוכן / עלילה, בלי לגעת במסר, אם מצאתם או לא מצאתם.
תודה על התגובה.
למדתי ממנה והיא חשובה לי, גם מבחינה רעיונית.
נערך לאחרונה ע"י ילד רע מאד בתאריך 21-07-2007 בשעה 01:15.
|
ראשי
צ'אט
13-07-2007, 12:14
מצב כלאיים
