 |
15-07-2007, 16:48
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 26.05.07
הודעות: 914
|
|
|
'מאמר'-גדנ"ע חובלים 2007
יום שני: 9/7/2007
16:00;
אחרי חשיבה מרובה על:"מי לעזאזל מתחיל גדנ"ע בשעה 4" נזכרתי שיש בגרות בפיזיקה,
ואולי אני, עזבתי פיזיקה, אבל 98% מהגדנ"עים שאיתי לא.
ולכן, כולם התאספו בתחנת הרכבת בבת גלים בשעה מאוחרת זו לאחר הבגרות.. ואני?לאחר שינה מרובה וישיבות צוות בקורסי הדרכה שאני מעבירה.
אספו מאיתנו את הטפסים, התשלומים, התרגשות, פרפרים בבטן,
הולך להיות קשה?
הולך להיות קריעה?
הולך להיות דיסטאנס?
זמנים?
ציפיות?
אכזבות?
ישנתי 9 שעות, אבל אולי צריך יותר?ואולי יעיפו אותי כי הלב שלי פועם ממש חזק, בקצב רצחני, וזה ירגיש כמו חום?ויגידו שאני לא כשירה לגדנ"ע?
אבל לא! אין סיכוי אני חייבת לעבור!
זאת המטרה שלי מאז שאני זוכרת את עצמי,
זאת השאיפה שלי,
זה החלום.
אחרי הרבה מחשבות, הרהורים, ספקות מצד אחד והמון ביטחון מצד שני,
הבנתי שאני בטוחה בעצמי: יהיה מה שיהיה, אני את שלי אעבור, אני את שלי אעשה, אני אהיה מי שאני, הרי אני לא אוכל להיות 7 שנים מישהי אחרת במידה ואתקבל ליחידה.
אז די,
הפסקתי את הפיצול אישיות שלי בדקה הזאת ממש.
אחרי ההחלטה הזאת הצהרתי את גישתי לגדנ"ע...ראש פתוח, מה שיהיה יהיה.
וכשמי: אזרום ביחד עם האתגרים שיציבו לי.
יום שני השעה 17:00,
הגענו לבסיס,
עמדנו בתור לחתום על ציוד.
70% אני כבר מכירה,
יופי-את ה-70% האלו אהבתי..מעניין איך כל שאר ה-30%...
יום שני 18:30
ארוחת ערב: שולחן בנות.. איזה מצחיקות, באמת שאחת אחת שם איכותית,
היה כל כך מצחיק,
ב20 דקות של ארוחה. מעניין איך יהיה בלילה...
בלילה:
שיחה עם הצוערות...
מתוקות אחת אחת.
דיסטאנס?
נא...
כל שאלה שרק הייתה לנו יכולנו לשאול,
הכל כולל הכל, מתי שרק רצינו,
יום שלישי
5:20 בבוקר:
שעון מעורר של אוהל הבנות: התקווה בליווי בוב מרלי.
"יאללה בנות בוקר טוב, יש לנו כמה דקות להתארגן ליציאה, מדים, מימיות, חגורות הצלה, אנחנו יוצאים להפליג".
שוב התרגשות..
עמדנו בשלשות בין אוהל הבנים לאוהל הבנות,
דוד.
מושלי דוד.
שהצליח לגרום לרובנוף ואם תרשו לי לאמר: כולנו,
הערצה מהשניה הראשונה שראינו אותו,
כל מילה שהוציא מהפה, מהבוקר טוב ועד ללילה טוב היה דבר חכמה,
כל דבר שאמר הייתה בדרך מיוחדת,
דרך תומכת, אוהבת, רגישה, סוחפת, מלהיבה, רגועה.
התחלקנו לצוותים-לבד. בחירה חופשית שלנו- "ללכת בעקבות הלב"
(טיפ למי שהולך לגדנ"ע: תהיו עם מישהו אחד שיצא לכם להכיר ועם כל השאר חדשים לגמרי...זה רק יוצא טוב)
יאללה: ארוחת בוקר...
"כמה ביצים?"
"כמה שיש!"
אם תמצאו ארוחה אחת בלי לפחות 2 מאכלים העשויים מביצים בצורה זו או אחרת תודיעו לי.
אכלנו?שתינו?
לכיוון המרינה.
מושלי יקירנו אסף אותנו לתדרוך על ס"ג (סירת גומי) מדגם מארק 3.
אחת הסירות המגניבות שיש, ולנהוג עליה?חלום!
כל צוות קיבל צוער(בסיום שלבי הקורס), ובחור מילואימניק בוגר,
יאיר, וכל הצוערים שהיו לנו, וזה המון (לי כבר יש חרדת נטישה) רציתי להגיד לכם תודה ענקית על הקידום והתמיכה..
ויאיר, אז מה אם אני עושה מה בראש שלי לפעמים, ראית שאני בסדר למרות המהירות המופרזת
התחלנו ללמוד דברים מאוד בסיסיים, התחלנו להשיט את הסירה, ללמוד על צורות השטה, על שפת הסימנים(כי לא שומעים עקב המנוע),
בקיצור: לא צריך להגיע עם ידע קודם- מלמדים שם ה=כ=ל~!~
למדנו גם להציל אדם בים כאשר הוא נופל, (כן יש מה ללמוד)
הסירה שלנו למשל דרסה אותו הרגה אותו או שפשוט עד שהגענו אליו הוא מת מקור ורעב.
חשוב לציין כי כל זמן פנוי שהיה לנו היה לנו "פעילות עם הצוערים" שתמיד נפתחה באותה שאלה: טוב: עכשיו תשאלו אותי כל מה שאתם רוצים לדעת על הקורס, ובאמת שחלבנו אותם כמה שיותר~!~( תנצלו את ההזדמנויות האלו!~!!!!!!!!!~!)
יום רביעי:
אותה שעה:
5:20.
ארוחת בוקר>
סיור לנמל חיפה,
בהחלט סיור טוב שיצא לנו לראות וללמוד על האניות העוגנות בנמל.
אחר כך עשינו סיור לעכו,
שם ביקרנו במוזאון אסירי המחתרות, ראינו סרט מדהים ומרגש שהעביר בכולנו צמרמורות מטורפות, ולפיניש נכנסנו לחדר הגרדום בו הוצאו להורג חברי האצ"ל,
"התקווה" כתובה על קיר, ומסביב לחבל התליה עמדנו ושרנו בגאווה אך בעצבות את ההמנון שלנו
בהדגש על מילים: 'להיות עם חופשי בארצנו ארץ ציון בירושלים!'
חזרנו למחנה,
התקלחנו,
ארוחת ערב,
להקת חיל הים בהרכב חסר הגיעה להופעה אצלנו-היה מאוד מאוד חביב מקפיץ ושובר שגרה.
תודה רבה לכם-תותחי על!
לילה טוב.
יום חמישי:
5:20
התקוה.
הפלגה לעתלית,
הגענו,
למהרהרים שביניכם: חשוב לציין שה"מאמץ" הפיזי היחידי שהיה בגדנ"ע היה לרוץ 4 מטר את רוחב המסילת רכבת וגם זה בריצה קלה.
אכלנו ארוחת צהריים,
מושלי נתן לנו עצות לחיים טובים יותר.
הרבה מהעצות אני כבר עלתי לבד ואני מיישמת אותן אבל באמת הוא פקח את עיניים להמון דברים שלא הייתי מודעת אליהם.
הוא הראה לנו תרגילון קטן מהגיבוש, כולנו התכוננו כב רנפשית למרתונים של כפיפות בטן מרפקים וספרינטים אך זה היה תפקיד פיקודי,
הוא לקח את ליאור* וביקש ממנה למנות 10 אנשים לעשות מפה של האזור בעזרת אביזרים.
והעביר עליה "משוב" בתור מנהיגה.
חזרנו בחזרה למחנה.
התקלחנו.
ארוחת ערב.
*ליאור: נערה מדהימה שהכרתי עוד מהמיונים: אם לא אחותי אז אשתי.
יום שישי ואחרון:
כולם מבואסים, היום חוזרים הביתה,
5 ימים תקועים אחד בת** של השני, למדנו להיות אחים כבר,
ופתאום נפרדים, הזוי לגמרי, אבל חוויה לא נורמאלית.
אחרי שהחזרנו כמעט את כל הציוד, חוץ ממכנסיים וחגורה, לבשנו את חולצות הגדנ"ע שקיבלנו יום לפני, חגורות הצלה והלכנו למרינה לאחר ארוחת בוקר,
החלנו להשיט את הסירות לכיוון המזח עליו ההורים התאספו וראו אותנו שטים,
מהר הגענו למרינה, החזרנו את הסירות העלנו למעלה, פירקנו את הציוד,
קיפלנו הכל והגענו אל ההורים הגאים,
הסתדרנו שלשות מולם כמסדר, קראו שם שם לכל מי שסיים את הגדנ"ע לקבלת תעודה,
שלחו אותנו להתקלח,
נפרדנו מכולם, והחלנו את דרכנו הביתה.
וואו,
חוויה מדהימה כבר תמה,
מזל שיש לנו עוד שלב שכולנו ביחד,
צוות 4 יקר, נהנתי מכל שניה איתכם!
תודה לכל הצוערים, תודה ליאיר המילואימניק!
תודה למושלי!
לענת המקסימה, הצוערת הכי הכי הכי שראיתי!את מדהימה!
לסמדר! לגיל! לאלה!
תודה לבנות המקסימות שהיו איתי באוהל וגרמו לי לחייך בכל שניה שרק ניתן,
תודה לבנים שעשו את הגדנ"ע יותר מאתגרת עם השוביניסטיות השופעת מהם
תודה לשומרים במגדל מעלינו שהציצו לבנות יוצאות מהמקלחות עם מגבות ובגדי ים..
ובקיצור..
אני אוהבת אתכם!
מתגעגעת!
מחכה כבר לגיבושון שנעשה,
ובעיקר לגיבוש בע"ה...
או יותר נכון:
לקורס.
המטרה בעיניים,
השאיפה בלב,
והמכשולים (רק) בראש.
נשיקות וחיבוקים!
להתראות במאמר על סיכום הגיבוש.
ים (צוות 4).
גדנ"ע חובלים 2007-מחזור 2.
(מגמת שיט-אימפריה)
לשאלות נוספות, פרטים, או סתם לחפירה נוספת אתם מוזמנים תמיד להיכנס אלי לאייסי:
203456385.
בברכת שבוע טוב!
ים שהרבני.
_____________________________________
"...אני עבד לחכמה שלך- ואין בך כלום שפוי..."
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
