הבעיה הכי גדולה שלי בלהכיר היא טיימינג תמיד שאני מגיע לרגע המתאים

אני לא מבקש טלפון או לא שואל אם היא רוצה לצאת איתי

תמיד לא משנה כמה פעמים אפגוש מישהי באקראי תמיד זה נגמר שאני צריך להציע לה

לצאת או לבקש מספר טלפון זה נתקע לי על הלשון או שאני נורא מפחד שהיא תגיד לא

הנה דוגמה לפני שנה הייתי מישהי שמאוד רצתה להכיר אותי בחורה מאוד נחמדה

ומעניינת למדנו ביחד יום אחד היא באה אליי לחדר ואמרה שמע אתה מוצא חן בעיני

ואני דחיתי אותה אין לי הסבר למה.

לפני חודש איך שגלגל מסתובב אמרתי לה אותו דבר אבל הטיימינג היה גרוע

היא כבר לא הייתה בשלה כמו אז והיו לה גברים אחרים בראש

האם גם לכם קורים דברים כאלה?

ועוד שאלה יש דרך טובה להתמודד עם הקטע של טיימניג ולא להחמיץ הזדמנויות?

תחייך אל העולם וייחייכו אלייך

תיזמון, בעברית, זה דבר אחר.

דבר שני: מה הבעייה שמישהי תגיד לך לא? מה אתה עושה מזה עניין גדול? אז היא אמרה לא, מה, עכשיו תהייה בדיכאון שבועיים? לא! אתה תלך להבאה בתור. זו דרכו של עולם.

דבר שלישי: אין דבר כזה תיזמון לכל דבר באותו זמן, מתי שאתה מרגיש שצריך לבקש מס' טלפון תבקש, אל תהסס זה יעלה לך ביוקר אחר-כך. אם אתה מרגיש באותו רגע שזה הדבר הנכון לעשות אז תעשה אותו.

הנה דרך שחוסכת את כל הקטע של היושר, כדי שהיא לא תגיד לך "לא!" בפרצוף: פשוט תשאל "יש לך סלולרי" אם היא אומרת כן אז 99% היא אוטומטית נותנת לך את המס', אם היא מתרצת משהו תמשיך לדבר, אל תתבאס, לא שווה לך, לפחות תהנה איתה עוד 5 דקות...


בהצלחה.

אין מה לעושת הכול בחיים זה תזמון,
גם לי היה מצב דומה, אין מה לעשות, באותה רגע התזמון מבחינתך היה לא טוב ועכשיו מבחינתה.
זה גורל, אל תהיה עצוב פשוט תמשיך האלה, תזמון חשוב גם בלימודים וגם בחיים המקצועיים.
הבעיה שאף פעם אתה לאדע האם עכשיו זה התזמון הנכון.

וגם אם היא תגיד לך לא?


תשמע, בחיים אי אפשר לא להפגע, מנסים ולא מצליח, מתגברים ועוברים הלאה. אני חושבת שלדעת לפעמים גם לקבל דחייה או להתאכזב בחיים זה מעין חוסן שיחזק אותך לבאות.

ולבעיה השנייה, פיפסת הזדמנות. לא נורא. יהיו עוד. להבא תלמד שאם מישהי שמוצאת חן בעיניך מתחילה איתך ישירות, אל תסרב, אני בטוחה שאת הלקח למדת


מטעויות לומדים

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."