לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה שנה טובה וגמר חתימה טובה לכל החברים ובני משפחותיהם !!! :-) חג שמח !!! חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חברה וקהילה > מה שבלב
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 20-07-2007, 04:30
  nadive nadive אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 23.03.06
הודעות: 907
קרבי/ עתודה, כן/ לא, לא/כן???

שלום חברי הפורום.
הרבה זמן לא כתבתי פה, וכן, אני מודה, נטשתי לפורום אחר, אבל מה לעשות? איכות זה רק פה, ובעיה כמו שלי דורשת את כל הלב ואת האנשים שאני סומך הכי על הדיעה שלהם (אני מסתובב פה יותר מאשר בשאר הפורומים).
אוקיי, אז נתחיל (הציפייה שלי עכשיו שזה יהיה ארוך כי הבעיה קצת מתמשכת, אז בבקשה תגמעו כל מילה), מאז שאחי התגייס לצבא החיים בבית שלי השתנו לגמרי: אבי, שתמך באחי לבתגייסותו לקרבי חזר בו כמעט שניה לאחר שעלה על האוטובוס ביום הגיוס וחיזק את דעתו מידי יום שעובר ושאחי בצבא (חי"ר- צנחנים, כמו אבא, ונראה לי ש- 4 דודים-חי"ר). פעם אחת ולא האחרונה בטירונות של אחי, הוא ממש נשבר, ממש נשבר, היו דיבורים שלו על זה שהו רוצה להרוג מישהו מתוך תיסכול אבל ברור שכולו דיבורים, עדיין, החברים שלו הוציאו ו את המכלול בלילה כדי שלא יירה בהם או משהו... ...אבל זה לפם אחרת. נמשיך, אחרי השיחה הזאת ועוד רבות אחריה נמאס להורים שלי המצב הזה של אחי עד שהם אפילו רצו להוציא אותו מהצבא, בלגן אחד גדול...
אל תדאגו, אחי נשאר שם, כמו גדול, לוחם במסייעת עכשיו.
;למה אני מספר לכם את כל זה? כי גם אני רוצה להיות אחד כז, גם אני רוצה להיות חייל אבל ישנן שתי בעיות. האחת: ההורים שלי הבטיחו לי שלא יתנו לי ללכת וגם אם אני יתקבל הם יוציאו אותי משם. הבעיה השניה היא שאני כבר לא רוצה ללכת בלב מלא לשרת בחיל הקרבי של צבא ההגנה שלנו, אני לא פוחד, אין מקום לפחד פה, זה לא אני.
מאז שאחי התגייס אני רק רוצה (או יותר נכון רציתי) תמיד להיות כמוהו, לקחת נשק ולדעת שאני נותן לאנשים שאני אוהב (וגם אלה שאני ממש שונא וששונאים אותי) לשון בשקט הלילה, שאני שומר על מישהו, שאני עושה משהו טוב. שאני מגן. כעבור כמעט שנה ו-4 חודשים אחרי הרצאות רבות וממושכות של ההורים שלי- במיוחד של אבי שנפצע בלבנון- הלהט של קרבי מתחיל ונעלם, אני פחות חושב על זה ופחות להוט לזה.
באחת השבתות אבא שלי הסביר לי על עתודה, מה שזה ייתן לי וכמה זה יכול לקדם אותי: ללמוד על חשבון הצבא. מי לאא מוכן? נראה הדבר הכי נכון לעשות. "מה אתה צריך לזחול בחולות ולהיכנס לבתים של ערבים? הא? זה לא מתאים לך, המשפחה שלנו כבר תרמה מספיק למדינה" הוא אומר לי, "לך לעתודה, תוכל ללמוד על חשבון הצבא, יהיה לך קצונה שתסיים ועבודה על המקום".
לומר את האמת, זה מאד מפתה, אבל זה על חשבון קרבי אז זה יוצר בעיה.
גם אחי שמשרת בקרבי לא אומר לי לא ללכת אבל אומר שזו תהיה טעות מבחינתי ו- 3 שנים שאני שורף סתם, וה- 3 שעות של צחוק שהוא שמפר לנו זה רק 3 מתוך שבועיים שלמים.
לומר את האמת, אני ממש רוצה עבודה אחרי הצבא, אני לא רוצה להיות בעבודות מזדמנות מסריחות כאלה ולא לעשות כלום חוץ מללמוד ומלעבוד... אני רוצה יותר מזה.
אבל מה, מקבלים גם לא מעט בקרבי, ואני לא מדבר על כסף כי זה יהיה לא נכון, אני מדבר על העיניין שאתה עשית את זה, מה יכול להיות קשה יותר ממה שעשית בקרבי? כלום! הכל קטן עליך!. בנוסף לזה, החלום שלי, הגדול מכולם הוא לטפס על האוורסט- פה יש את שתי הבעיות, אם אני הולך לקרבי, אני מחשל את עצמי, בונה את עצמי לניצחון, מינימום כאם ורצון שמעבר ליכולת של תלמיד (אני מתכוון לטפס אחרי הצבא). הבעייה השנייה היא שהטיפוס+צוות שיבוא איתך- מטפסים כמוך+מדריך (בד"כ לוקחים אנשים מכמה ארצות מצריך אחד)+שרפות שיעזרו בטיפוס= בערך.... בין 40 ל- 70 אלף, דולר.מאיפה לעזזל אני ישיג סכום כזה, אם אני יעבוד וילמד לפני הצבא אני ישיג אותו יותר מהר, בכמה שנים יותר מהר אבל אז תצוץ הבעיה הראשונה וליהפך.
אז אתם רואים- כל דבר שאני עושה בא עם דבר שיחסית שווה לו בערכו אבל בכיוון הנגדי: עתודה זה לא קרבי וקרבי זה לא עתודה, ולשניהם יש יתרונות וחסרונות.
מה גם, תלמידים של אבא שלי השתחררו מהצבא ואמרו לו שזה היה סיוט וטוב שנגמר! כי הזמן לא עבר מהר שם! להיפך.
שמעו, זה מפחיד, 3 שנים של סבל מתמשך, ואני רואה איך אחי השתנה בצבא, לא הייתי רוצה את זה, אני אוהב איך שאני עכשיו, אני פוחד שכל מה שאני מאמין בו ומתכונן אליו עכשיו, כל מה שאני מאמין בו, פשוט יעלם כלא היה. זה מפחיד אותי מאד, ממש מפחיד... אבל יכול להיות שהשינויים יהיו גם לטוב אבל זה סיכון לא קטן.

אני אומר לכם, אני לא יוע מה לעשות, באמת שלא.
אחד זה כמו חלום עם סיכון והשני זה לא סיכון אבל גם לא חלום.
זה ממש מדכא. אני יודע שבסוף אני יעשה מה שאני רוצה, אני לא שם על ההורים שלי בהחלטות שלי שאני קובע לעצמי. אני פשוט מבולבל, יש כל כך הרבה צדדים לסיפור הזה שאני צריך שעות כדי לפרוש את כולו על השולחן, זה ממש קשה מה שהולך אצלי בראש.

אני מבקש את דעתכם בסיפור הזה, מה אתם חושבים? מה אתם מציעים? אני בחרתי לפרסם את זה פה כי אני יותע שאתם האנשים שבאמת מתאימים ליעוצים פה, אתם הקומנדו של מה שבלב אין עליכם. באמת.

תודה לכם ולעוזרים, בוקר טוב.


נ.ב. שימו לב למשפט הראשון בחתימה שלי, יש לו הרבה השפעה עליי.

נערך לאחרונה ע"י nadive בתאריך 20-07-2007 בשעה 04:42.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #2  
ישן 20-07-2007, 05:05
  dani456 dani456 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.06.07
הודעות: 55
בעיה מוכרת
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nadive שמתחילה ב "קרבי/ עתודה, כן/ לא, לא/כן???"

שמעתי מלא פעמים על ההתלבטות בין להמשיך ללמוד י'ג-יד'/או ללמוד על חשבון הצבא לבין קרבי..
זה קרה אצלי כמה פעמים במשפחה ומה שאני יכול להגיד לך זה שתלך לאן שבא לך בלי לדפוק הרבה חשבון..
בקרבי אתה תעבור חוויות שישארו איתך כל החיים,וחברים לכל החיים..
אתה יכול לקבל אומץ ולהשתנות לגמריי..
אני מכיר כמה אנשים שקרבי הפך אותם מלפלפים לפטישים ואף אחד לא מסוגל לדבר איתם..
לימודים אפשר גם אחרי הצבא..
אני הייתי הולך על קרבי,גם אם ההורים לא היו מרוצים. אל תשכח שהם רוצים את הטוב ביותר בשבילך..
מה נראה לך שהם מעדיפים שתלמד ושיהיה לך עבודה אחרי הצבא או שתלך לסכן את החיים שלך?

בקיצור,תלך לאן שאתה רוצה..

בהצלחה!!
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #3  
ישן 20-07-2007, 12:57
  מראדונה מראדונה אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.07.06
הודעות: 127
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nadive שמתחילה ב "קרבי/ עתודה, כן/ לא, לא/כן???"

הייתי באותו מצב כמוך...הילד הכי קטן במשפחה..כל האחים היו בקרבי וגם הבני-דודים הגדולים...ובדיוק כמוך ההורים שלי ישבו לי על הראש כל יום שאני צריך ללכת למודיעין/עתודה וכולם אמרו לי שהיו מספיק קרביים במשפחה ואני לא צריך וכל זה...
הלכתי לקרבי...אני 4 חודשים בצבא...זה לא קל, זה לא כיף אבל גם בתקופה הקצרה שלי בצבא עשיתי כמה וכמה דברים שבאמת שום דבר שהייתי עושה בעתודה או מודיעין לא היה משתווה להם...
כשאתה מסיים מסע ארוך וקשה כל הרגליים כואבות אבל אתה מסתכל על המסע ורואה איך החברה דחפו אחד את השני ואיך כולם הלכו צמודים ובאלונקה כולם נתנו הכל זה פשוט שווה את זה...אני עכשיו רק בתחילת הצבא ואני עוד יעבור דברים שאני לא מסוגל לתאר אפילו..אבל עד עכשיו עברתי דברים שפשוט לא האמנתי על עצמי שעשיתי אותם....יצא לי לפחות איזה 10 פעמים עד עכשיו להגיד על משהו "זה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי"...אם זה מסע ואם זה זחילה של כיפה או יבשים עם אב"כ או כל דבר אחר...
ממה שאני יכול להעיד על עצמי ועל החברה שאיתי כרגע...אנחנו משבוע לשבוע לומדים עד כמה שבאזרחות היינו "חלביים"...לא ידענו באמת למה אנחנו מסוגלים והצבא מחשל אותנו בצורה מטורפת ומוציא מתוכנו כוחות שלא ידענו שיש לנו...
אתה תהיה שבוז בקרבי..גם בטירונות וגם אחרי זה...אבל זאת פשוט תחושה אדירה שיש לך חברה שטוב לך איתם..יש צחוקים יש חוויות...זה לא רק אתה אוכל חרא זה כולם ביחד ונמצאים 24 שעות ביחד ולומדים להכיר אנשים עד הפרט של מה אח שלהם הקטן אוהב לאכול או לא יודע מה....

בקיצור, אני מציע לך לא לחשוב על מה לעשות אחרי הצבא כי זה באמת רחוק ממך....אני חושב שכדאי לך ללכת לקרבי...זה קשה אבל זה יהיה כל-כך משתלם...ולא חסרים אנשים שעשו 3 שנים קרבי והגשימו את החלומות שלהם אחרי זה...זה לא בשמיים....
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #4  
ישן 20-07-2007, 19:24
  מריאל מריאל אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.04.06
הודעות: 1,390
גרפיקה בפירוש קרבי
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי nadive שמתחילה ב "קרבי/ עתודה, כן/ לא, לא/כן???"

למה? כי הלב שלך אומר: קרבי, והלב שלך יודע מה הכי נכון בשבילך.
אתה תישנא את עצמך אם תלך בדרך של עתודה רק כי היא נחשבת פחות מסוכנת. אתה יודע מה נכון בשבילך. חבל ש"תמכור את עצמך" בשם הסיכויים.
אתה מכיר את המצב הזה של "מה היה קורה אילו"?
בוא נלך צעד מפחיד אחד הכי רחוק שאפשר: אדם חי את חייו ועשה את בחירותיו. ואז הוא מת. כשהוא למעלה מראים לו בין השאר, איך חייו היו ניראים אילו עשה בחירות אחרות. נניח אחת הבחירות שלו היתה בחירה "סולידית", ללכת על בטוח. כמו אצלך - ללכת לעתודה. דרך שנחשבת פחות מסוכנת. ופתאום מראים לו שאם הוא היה הולך לפי החלום שלו (בדרך שנחשבה פחות בטוחה ויותר מסוכנת), כשיש לו כל כך הרבה לתרום לעולם, הוא היה מוגן מאלהים, הוא היה יוצא מכל דבר ללא פגע, הוא היה מצליח להציל אנשים כה רבים, הוא היה שומר על כולם, אתה יודע איזו תחושת החמצה ואכזבה הוא היה חש באותו רגע? אני לא צריכה לספר לך - אתה יודע לבד.
לגבי כל הטענות של ההורים שלך: הם צודקים ולא צודקים בו זמנית. הם צריכים לזכור שסטטיסטיקה זה לא חוק חקוק בסלע, ובוודאי זה לא אומר באיזה אחוזים אתה תימצא - באלה של 90% או באלה של 10%.
אמנם לעשות עתודה מהווה נקודת פתיחה הרבה יותר טובה לחיים, במיוחד אחרי הצבא, בעבודה, לתואר שני או דוקטורט אם תירצה, במיוחד כשמחירי ההשכלה בשמיים, וזה מאוד קשה לעבוד וללמוד, שלא לדבר אם פתאום תחליט לעבור לגור עם חברה שלך ולתמוך בעצמכם, או אולי אפילו להקים משפחה באמצע. מצד שני במצב של היום זה לא אומר שאם אתה חכם אתה תצליח להרוויח הרבה למרות כל הכישורים שיש לך. אם יש לך עתודה זה עדיין לא אומר שלא תיצטרך לעבוד בעבודות מזדמנות או כאלה שהן לא ממצות את כישוריך.
אבל לעתודה יש חיסרון אדיר שלא נופל מכל הייתרונות שלה:
לצבא יש ייתרון עצום בזה שהוא נותן בשלות ובגרות נפשית, יש גיבוש עם אנשים. אם עושים עתודה, למעשה ההתבגרות הנפשית מתעכבת, וככל שזה נעשה בגיל יותר מאוחר - כך זה יותר קשה, ואתה יותר נחשב כמו ילד קטן מאשר אדם בוגר. והאמת, לפעמים מתייחסים לעתודאים בדיוק כך. מעריצים אותם על חוכמתם, אבל יש בעייה בחיבור עם אנשים שעברו כבר צבא, חלקם עם משפחה, ילדים, בני זוג, חובות כלכליות, שכר דירה, עבודה. לפעמים העתודאים מרגישים קצת בודדים והם "מוצאים אחד את השני". יש כאילו "חברת עתודאים" ו"חברת אלה שעברו צבא". זה לא חוק, אבל לפעמים זה קורה. ראיתי את זה. גם כשלמדתי וגם כשלימדתי.

עכשיו לגבי 70000 דולר שצריך כדי לטפס על הרים - תחפש מממן. יש אנשים רבים בקרב העשיריון העליון והיותר עליון שיש להם אינטרס לממן משלחות כאלה. יש גם נשיונל ג'אוגרפיק. אני בטוחה שיש גופים אחרים שיש להם אינטרס לשלוח אותכם כמשלחת לשם ולממן אותכם.
הצבא חשוב לך כדי לחשל אותך להגשמת החלום השני של חייך.
כסף - לא תמיד זה הולך לפי ססטיסטיקה. לפעמים הכל מזל. וכמו שאמרתי קודם - אם אתה עתודאי ומוכשר זה עדיין לא אומר שתעבוד ותרוויח 60000 ש"ח לחודש, ומצד שני זה לא אומר שאם לא למדת אז תעבוד בעבודות מזדמנות. אני דווקא מקרה טוב לזה. אני עוזרת מחקר בתנ"ך. אבל בחיים שלי לא למדתי תנ"ך. למדתי פיסיקה ומתמטיקה. אבל מכיוון שלמדתי בתוך העבודה על העבודה (חלק שנקרא "מסורה", הבוס שלי שם אותי אחראית לזה, וזאת בלי שום ידע מוקדם. לא למדתי לזה בחיים. וזה תחום שדורש ידע אדיר ונדיר. אבל לא יכולתי להגיע לשם בלי עזרתם של מסרנים אחרים ובלי עזרתו של הבוס שלי. אפילו שלא למדתי כלום, בכל זאת יש לי מילה ומתחשבים בדיעה שלי. וזה לא הולך ברגל.
בקיצור שום דבר הוא לא בטוח בחיים האלה, במיוחד לא אחוזים ססטיסטיים.
לך לקרבי, לך אחרי החלום שלך, זה הכי נכון לך, ואלהים ישמור עליך.

אני מאחלת לך שתחליט את החלטה הנכונה לך, ושתהיה שלם עם ההחלטה שלך.

_____________________________________
gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 06:34

הדף נוצר ב 0.16 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2020 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר