|
קרבי/ עתודה, כן/ לא, לא/כן???
שלום חברי הפורום.
הרבה זמן לא כתבתי פה, וכן, אני מודה, נטשתי לפורום אחר, אבל מה לעשות? איכות זה רק פה, ובעיה כמו שלי דורשת את כל הלב ואת האנשים שאני סומך הכי על הדיעה שלהם (אני מסתובב פה יותר מאשר בשאר הפורומים).
אוקיי, אז נתחיל (הציפייה שלי עכשיו שזה יהיה ארוך כי הבעיה קצת מתמשכת, אז בבקשה תגמעו כל מילה), מאז שאחי התגייס לצבא החיים בבית שלי השתנו לגמרי: אבי, שתמך באחי לבתגייסותו לקרבי חזר בו כמעט שניה לאחר שעלה על האוטובוס ביום הגיוס וחיזק את דעתו מידי יום שעובר ושאחי בצבא (חי"ר- צנחנים, כמו אבא, ונראה לי ש- 4 דודים-חי"ר). פעם אחת ולא האחרונה בטירונות של אחי, הוא ממש נשבר, ממש נשבר, היו דיבורים שלו על זה שהו רוצה להרוג מישהו מתוך תיסכול אבל ברור שכולו דיבורים, עדיין, החברים שלו הוציאו ו את המכלול בלילה כדי שלא יירה בהם או משהו...  ...אבל זה לפם אחרת. נמשיך, אחרי השיחה הזאת ועוד רבות אחריה נמאס להורים שלי המצב הזה של אחי עד שהם אפילו רצו להוציא אותו מהצבא, בלגן אחד גדול...
אל תדאגו, אחי נשאר שם, כמו גדול, לוחם במסייעת עכשיו.
;למה אני מספר לכם את כל זה? כי גם אני רוצה להיות אחד כז, גם אני רוצה להיות חייל אבל ישנן שתי בעיות. האחת: ההורים שלי הבטיחו לי שלא יתנו לי ללכת וגם אם אני יתקבל הם יוציאו אותי משם. הבעיה השניה היא שאני כבר לא רוצה ללכת בלב מלא לשרת בחיל הקרבי של צבא ההגנה שלנו, אני לא פוחד, אין מקום לפחד פה, זה לא אני.
מאז שאחי התגייס אני רק רוצה (או יותר נכון רציתי) תמיד להיות כמוהו, לקחת נשק ולדעת שאני נותן לאנשים שאני אוהב (וגם אלה שאני ממש שונא וששונאים אותי) לשון בשקט הלילה, שאני שומר על מישהו, שאני עושה משהו טוב. שאני מגן. כעבור כמעט שנה ו-4 חודשים אחרי הרצאות רבות וממושכות של ההורים שלי- במיוחד של אבי שנפצע בלבנון- הלהט של קרבי מתחיל ונעלם, אני פחות חושב על זה ופחות להוט לזה.
באחת השבתות אבא שלי הסביר לי על עתודה, מה שזה ייתן לי וכמה זה יכול לקדם אותי: ללמוד על חשבון הצבא. מי לאא מוכן? נראה הדבר הכי נכון לעשות. "מה אתה צריך לזחול בחולות ולהיכנס לבתים של ערבים? הא? זה לא מתאים לך, המשפחה שלנו כבר תרמה מספיק למדינה" הוא אומר לי, "לך לעתודה, תוכל ללמוד על חשבון הצבא, יהיה לך קצונה שתסיים ועבודה על המקום".
לומר את האמת, זה מאד מפתה, אבל זה על חשבון קרבי אז זה יוצר בעיה.
גם אחי שמשרת בקרבי לא אומר לי לא ללכת אבל אומר שזו תהיה טעות מבחינתי ו- 3 שנים שאני שורף סתם, וה- 3 שעות של צחוק שהוא שמפר לנו זה רק 3 מתוך שבועיים שלמים.
לומר את האמת, אני ממש רוצה עבודה אחרי הצבא, אני לא רוצה להיות בעבודות מזדמנות מסריחות כאלה ולא לעשות כלום חוץ מללמוד ומלעבוד... אני רוצה יותר מזה.
אבל מה, מקבלים גם לא מעט בקרבי, ואני לא מדבר על כסף כי זה יהיה לא נכון, אני מדבר על העיניין שאתה עשית את זה, מה יכול להיות קשה יותר ממה שעשית בקרבי? כלום! הכל קטן עליך!. בנוסף לזה, החלום שלי, הגדול מכולם הוא לטפס על האוורסט- פה יש את שתי הבעיות, אם אני הולך לקרבי, אני מחשל את עצמי, בונה את עצמי לניצחון, מינימום כאם ורצון שמעבר ליכולת של תלמיד (אני מתכוון לטפס אחרי הצבא). הבעייה השנייה היא שהטיפוס+צוות שיבוא איתך- מטפסים כמוך+מדריך (בד"כ לוקחים אנשים מכמה ארצות מצריך אחד)+שרפות שיעזרו בטיפוס= בערך.... בין 40 ל- 70 אלף, דולר.מאיפה לעזזל אני ישיג סכום כזה, אם אני יעבוד וילמד לפני הצבא אני ישיג אותו יותר מהר, בכמה שנים יותר מהר אבל אז תצוץ הבעיה הראשונה וליהפך.
אז אתם רואים- כל דבר שאני עושה בא עם דבר שיחסית שווה לו בערכו אבל בכיוון הנגדי: עתודה זה לא קרבי וקרבי זה לא עתודה, ולשניהם יש יתרונות וחסרונות.
מה גם, תלמידים של אבא שלי השתחררו מהצבא ואמרו לו שזה היה סיוט וטוב שנגמר! כי הזמן לא עבר מהר שם! להיפך.
שמעו, זה מפחיד, 3 שנים של סבל מתמשך, ואני רואה איך אחי השתנה בצבא, לא הייתי רוצה את זה, אני אוהב איך שאני עכשיו, אני פוחד שכל מה שאני מאמין בו ומתכונן אליו עכשיו, כל מה שאני מאמין בו, פשוט יעלם כלא היה. זה מפחיד אותי מאד, ממש מפחיד... אבל יכול להיות שהשינויים יהיו גם לטוב אבל זה סיכון לא קטן.
אני אומר לכם, אני לא יוע מה לעשות, באמת שלא.
אחד זה כמו חלום עם סיכון והשני זה לא סיכון אבל גם לא חלום.
זה ממש מדכא. אני יודע שבסוף אני יעשה מה שאני רוצה, אני לא שם על ההורים שלי בהחלטות שלי שאני קובע לעצמי. אני פשוט מבולבל, יש כל כך הרבה צדדים לסיפור הזה שאני צריך שעות כדי לפרוש את כולו על השולחן, זה ממש קשה מה שהולך אצלי בראש.
אני מבקש את דעתכם בסיפור הזה, מה אתם חושבים? מה אתם מציעים? אני בחרתי לפרסם את זה פה כי אני יותע שאתם האנשים שבאמת מתאימים ליעוצים פה, אתם הקומנדו של מה שבלב אין עליכם. באמת.
תודה לכם ולעוזרים, בוקר טוב.
נ.ב. שימו לב למשפט הראשון בחתימה שלי, יש לו הרבה השפעה עליי.
נערך לאחרונה ע"י nadive בתאריך 20-07-2007 בשעה 03:42.
|
ראשי
צ'אט
20-07-2007, 03:30
מצב כלאיים
