23-07-2007, 18:53
|
|
|
|
חבר מתאריך: 11.04.07
הודעות: 36
|
|
אני חוזרת בתשובה, כבר קצת יותר מחצי שנה.
קודם כל מה שזה עשה לי זה שינה את כל תפיסת החיים שלי, זתומרת התחלתי להסתכל על דברים בצורה שונה, צורה יותר גבוהה, מבחינה יותר רוחנית, כל דבר שקרה לי קיבלתי את זה באהבה ובאמונה שכל דבר קטן קורה מסיבה מסויימת, שגם אם לא מבינים את זה עכשיו, אז נבין בשלב מאוחר יותר(למרות שלפעמים גם לא מבינים בכלל). כמו שכתוב(בגמרא אם אינני טועה): "אין האדם נוקף אצבע מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". ואני באמת מאמינה בזה עכשיו.
מבחינת ההרגשה, באיזשהו אופן זה מילא אותי מבחינה רוחנית, נפשית.
ההרגשה באה לאט לאט, פתאום הרגשתי שיש לי יוותר מצב רוח שאני יותר שמחה, שיש לי יותר חשק לעשות דברים, פשוט הרגשה שממלאת את כולך, הרגשה עמוקה שבאה מבפנים, משהו אמיתי.
בנוסף לכל הדברים האלה זה גם לימד אותי להיות סבלנית יותר, לא להתעצבן, בהתחלה היה נורא קשה כי לפעמים מתעצבנים משטויות , והכעס הוא מהשטן! ועכשיו אני בנאדם הרבה יותר רגוע, אני חושבת פעמיים לפני שאני אומרת דברים, באמת פתאום הכל נהיה יותר רגוע ואני מאמינה באמת שיהיה טוב.
גם כשמקיימים את המצוות מרגישים כאילו יש לך שמירה בטוחה מלמעלה, אני מרגישה שאלוקים איתי כל הזמן! וזאת הרגשה נפלאה.
בקשר לשאלה של האהבה של אלוקים.
אני אתאר לך מצב כזה: יש אבא ויש לו שני בנים. הבן האחד מקשיב לאבא, עושה את כל מה שהוא מבקש ממנו, ואילו הבן השני אינו מציית לו כלל, הוא עושה מה שמתאים לו מתי שמתאים לו. את מי האבא יאהב יותר? אני חושבת שאתה כבר יודע את התשובה. הוא אוהב את שניהם באותה מידה! הרי הם הבנים שלו.
וכך זה איתנו. אנחנו הבנים של הקדוש ברוך הוא, כל ישראל אחים. הוא אוהב את כולם באותה מידה.
ועוד משהו קטן לפני שאני מסיימת, החזרה בתשובה מומלצת! ומאוד!!!
שבוע טוב וצום קל 
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
