|
שלום חברים... רציתי לספר לכם על ספר
למעלה מן הזמן!!!
שמו הוא 'לוחמי התמורות', מי שכתב אותו הוא ארז משה דורון, בעל תשובה וחסיד ברסלב.
למי הספר מתאים? לכל העולם, רציני.
מה הוא בכלל? ספר פנטזיה, עליו הולבשו המון רעיונות פסיכולוגיים ודרכי לוחמה, בעולם הזה, ע"פ חסידות ברסלב בעיקר. אבל אל תתבלבלו!!!-
את הספר אפשר לקרוא כסתם ספר פנטזיה, העלילה יפהפייה בפני עצמה...
כמובן שאני ממליצה לכולם להתעמק גם במה שמעבר... אבל הבחירה בידכם...
הבאתי קטע מהספר:
היום התשיעי:
"צַלַּאי", לחשתי בעיניים עצומות, "צַלַּאי, ידידי, יקירי". חושך גדול מילא את חלל העולם. צַלַּאי לא ענה לי, אך חשתי בנוכחותו וזו נסכה בי ביטחון למרות החושך העבה. שוב הייתי יושב על ספסל עץ ביער, לילה עמוק שלט בכול, ואלמלא אותם רחשים רחוקים של ציפורי יער, לא הייתי יודע היכן אני נמצא.
"צַלַּאי", הוספתי ללחוש מבוהל קמעה, "צַלַּאי, אייכה?"
התחלתי לחוש שלא בנוח והגבהתי קולי.
"צַלַּאי", קראתי. הדים רחוקים השיבו לעומתי: "צַלַּאי, צַלַּאי, צַלַּאי..."
רוח טלטלה את צמרות העצים והוסיפה לבהלתי. מה בדיוק אני אמור לעשות כאן?
"הירגע", לחש קול משמאלי. נאנחתי אנחת רווחה. הבטתי לצד שממנו בא הקול והצלחתי להבחין בצלליתו על הספסל שמשמאלי.
"הבט", לחש כדרכו והפנה את מבטי קדימה. מרחוק מאוד ראיתי כעת אורות קטנים, חלושים, אורות העיר שבה הבחנתי בפעם שעברה. ריכזתי מבטי באורות הרחוקים. לפליאתי, ככל שהבטתי בהם יותר, הבחנתי כי אני הולך וקרב אליהם. הבהלה עזבה אותי. התחלתי לחוש כי היום אלמד משהו שלא למדתי מעודי, והוא יהיה כזה, שלא ראיתי כמוהו ליופי. כשהייתי קרוב יותר אל האורות, הבחנתי כי היו אלו נרות. נרות לבנים, דקים. שלהבותיהם הבהבו כמו עומדים היו בכל רגע לדעוך ולהיעלם.
"צַלַּאי", קראתי שוב.
"אני אתך תמיד", לחש לי צַלַּאי. לצדו הבחנתי בדמות נמוכת קומה. שיערתי, כי זהו הילד שהיה אתנו בים. הוא צעד קדימה וניגש אליי, הניח ידו על ידי ובאחת נזכרתי בחום שזרם אליי מידיו כשנגע בי אז. כאז כן עתה, הפיח בי מגעו תקווה.
"עכשיו אתה יכול להיכנס", אמר הילד בקול פעמונים ורמז לי בתנועת פניו לכיוון הלהבות הדועכות.
"להיכנס?" גלגלתי את דבריו במחשבתי, "לאן?".
להבה אחת, בהירה יותר, צדה את עיני. מיקדתי בה את מבטי. אורה החל גדל ורב. יכולתי לראות בו גוונים רבים. סגול וכחול להטו ועלו, חוטי אור לבן התפתלו ונגהו, ירוק נצנץ והבהב לפרקים בתוך האש, ואני התבוננתי בצבעים, מוקסם. עמוק בתוכם ראיתי שוב חושך עמוק ושחור, מעורר דאגה.
"הבט פנימה", לחש צַלַּאי לצִדי.
"לתוך החושך?"
"פנימה", חזר ואמר.
מעודד מנוכחותם של צַלַּאי והילד, התבוננתי בשחור שבתוך האור. מסגרת הצבעים נעלמה ושוב מצאתי עצמי בעולם קודר שרוח מפזרת בו ענפי עצים הנה והנה ובהלה מאיימת עליך מפני הבאות. ריכזתי את מבטי ככל שיכולתי. שבתי וראיתי בתוך השחור להבה דקיקה. יופיה היה מדהים בצורה שקשה לתארה. כל הצבעים היו בה, ממש כולם. הם זהרו ובקעו בחדות ובצלילות שכמותם לא העליתי אפילו בדמיוני. גוונים משתנים, לוהבים, מבשרי שמחה, מלאי צחוק, כילדים משחקים נטולי דאגה. צבעי חירות גמורה ונצחית, בלי זכר לאופל ולפחד. התבוננתי עמוק יותר ויכולתי להבחין כיצד, במחול הלהבה, הפכו הגוונים לעלים של פרח נפתח, נסוגים מלב האש החוצה, מגלים בתוכה אור לבן. התבוננתי בלב האור וראיתי שם תינוק קטן שזה עתה נולד, שערו צהוב, עיניו צלולות, גופו שקוף, בהיר, ובתוכו דולקת אש כחולה. מגודל יפי המראה התחלתי לבכות. לא ידעתי את נפשי. רציתי לפקוח את עיניי.
"חכה" לחש צַלַּאי, "עליך לדעת מהו המראה שראית".
"מעטים זוכים לחזות ברגע מופלא כמו זה", לחש הילד, "כך נולדים השקופים".
"כל זה - נולד בתוכי?" שאלתי.
הילד הנהן וחיוך דק האיר את פניו, "בתוך כל אחד מאנשיי".
פקחתי את עיניי.
פשוט מקסים. תוכלו למצוא פרק שלם באתר הרשמי של הספר:
www.tmurot.net
יש שם גם סירטון שמסביר קצת על הספר.
פתאום הספר הזה תופעה מתפשטת... שומעת עליו בכל מקום, עשו כתבה בערוצים 10 ו-2 וגם אותן ניתן לראות באתר הרשמי.
יש גם באתר מבצע: חוברת של ארז דורון+הספר (שבסטימצקי עולה די הרבה)+דיסק של ארז= 65!!!
אני ממש ממליצה לכולכם, במיוחד לחובבי הפנטזיה, ובעצם, לכל מי שרוצה ספר שנעים לקרוא אותו, שהוא מותח מבחינת העלילה (יעני מלחמות בלאגנים) עם רגעי קסם ותנענוג גדול (תיאור ציורי להפליא, כל הספר אני מרגישה בתוך יער קסום)
ואני לא מגזימה,
תנסו ותראו בעצמיכם, קריאה מענה 
_____________________________________
"היושבת בגנים,
חברים מקשיבים
לקולך, השמיעני"
(שיר השירים- קודש הקודשים)
"בוא יבוא, אחד, יחיד ומיוחד, אשר ירפא את העולם מן הפחד ויטהרו מן האימה" - אגדת כנפיים ("לוחמי התמורות").
|
ראשי
צ'אט
31-07-2007, 14:52
מצב כלאיים
