שיקום עצמי מ..טירוף.

כל הכבוד לך!

אתה לא יודע כמה כוח יש לך בתוכך. אתה יודע כמה קשה לעשות מה שאתה עושה? שהשכל שולט ולא הרגש? העיניין הוא לא איך אתה מחליט מה אתה עושה, אלא אחרי שאתה מחליט, אתה ממש עומד במילה שלך ועושה את זה אפילו בכוח.

זה נקרא משמעת עצמית גבוהה מאוד מאוד ועמידה במילה שלך. אני לא מכירה כמעט אנשים שיכולים לעשות אחד מהשניים, שלא לדבר על שניהם ביחד.

תיכף אגיד לך מה דעתי, אבל לפני שכתבתי לך את דעתי העדפתי להתייעץ עם אמא שלי (היא לא פסיכולוגית, אבל היא מבינה באנשים), ודעתה כדעתי, אבל היא הוסיפה לי קצת איפה בדיוק הבעייה שלך נמצאת.

או.קיי.: קודם כל אתה לא מטורף. זה ניראה לך שאתה קיצוני או אובססיבי, אבל זה לא נובע מהפעולות שאתה עושה, אלא ממשהו אחר לגמרי. גם אני וגם אמא שלי חושבות שאין שום בעייה עם מה שאתה עושה, עם התוכנית האקראית שלך לבחור כל דבר קטן. זה בסדר גמור. קיצוניות זה דבר מאוד יחסי. קיצוניות מודדים בדר"כ ביחס למשהו שניראה כאילו הוא הכלל השולט בעולם, אבל לקיצוניות אל תידאג. אז אתה קיצוני – אז מה? זה רק לטובתך וזה נחוץ לך. עכשיו לגבי האובססיביות – בוא נסתכל על זה כמו התמכרות. כל מה שאתה עושה הוא בסדר, עד שזה מתחיל להשתלט עליך או להזיק לך. דרך אגב, אני לא חושבת שאתה אובססיבי, לפחות לא לפי הגדרות פסיכולוגיות. יש הבדל עצום בין ההגדרות הפסיכולוגיות האמיתיות לבין מה שאנשים מבינים את אותו המושג.

כמו שזה ניראה לנו (לי ולאמא שלי) אתה כנראה היית זקוק למשמעת סדר בחיים שלך, ואתה יצרת אותה בעצמך, ולא נתת לאחרים ליצור לך אותה. לפי דעתי זו שיטה מצויינת. מצאת דרך להתגבר על המצב של חוסר החלטה בחיים, של לא יודע במה לבחור, של לא עושה כלום ושל כל מה שהרגשת לפני שבנית את התוכנית הזאת. יש עוד אנשים נוספים בעולם שהנשמה שלהם זקוקה למשמעת סדר בחיים, אבל הם פונים לחזרה בתשובה או מתגייסים לצבא (זה אם אין חובה לעשות צבא, למשל בארצות אחרות) או למשהו קיצוני אחר – פונים ל"גוף" חיצוני שייתן להם את הסדר הקשה שהם זקוקים לו כדי לסדר את עצמם. אצלך זה אותו מקרה – הנשמה שלך זקוקה למשמעת סדר מסיבה כלשהי, רק שבמקום שאתה תפנה למשהו חיצוני, אתה פנית אל תוכך ומצאת שם פיתרונות שמתאימים לך. אין כמו לפנות אל תוכך ולבנות את הפיתרונות מתוך עצמך.

השיטה שלך פועלת לפי חוק פשוט מאוד – אמנם זה ניראה כאילו אתה מסתמך על אקראיות, אבל זה לא. זה מאוד מובנה ויש לשיטה שלך חוק פשוט: לעשות מה שהקוביות אומרות.

השיטה שלך אינה שונה ממישהו שעושה דיאטה חריפה ומתמיד בה. מי שהלך לתזונאי/ת – הוא נותן לו משמעת אוכל חריפה של מה לאכול ומה לא ובאיזו שעה וכמה לאכול, וזה די עינוי בהתחלה עד שמתרגלים לזה ועד שרואים תוצאות. אז כאן התזונאי נותן את החוקים. ואצלך הקוביות קובעות את החוקים. אין הבדל. זה אותה גירסה של אותו דבר. וזה בסדר גמור.

שתדע לך שגם אני משתמשת לפעמים בשיטה שלך של האקראיות וללכת לפי מה שיצא לי, רק שאני לא משתמשת בתוכנה, אלא בתמונה הראשונה שעולה לי בראש. אני מחליטה שאני עושה מה שאני ראיתי בעיני רוחי, ורק אם אני רואה שזה ממש לא הולך אני מפסיקה. זה לא מוזר. זה יכול להוציא מתקיעות.

טוב, אז איפה הבעייה? את זה אמא שלי ראתה: הבעייה היא שהתחלת להחיל את השיטה הזו גם על אנשים. אנשים הפכו גם הם למספרים אקראיים, לאובייקטים במקום אנשים. הבעייה הנוספת שאתה הוצאת מהחיים שלך את אלמנט הספונטניות ואת אלמנט ההפתעה. אלו 3 הבעיות היחידות כאן.

בשפה מתמטית: אתה חייב להשאיר מקום לטעות.

בשפה של דיאטנים: אתה חייב לחטוא מידי פעם ולהפר את החוקים, אחרת הגוף שלך לא יוכל יותר להתמודד כמו שצריך עם אוכל שהוא יכל להתמודד איתו קודם. חייבם מידי פעם להקשיב לגוף.

אני אנסה להציע לך פיתרונות בשפה שלך, לפי מה שניראה לי שמתאים לך, משהו שאתה כן יכול לבצע.

כדי לתקן את הדברים בחיים שלך, אני חושבת שאתה פשוט צריך לשנות את החוקים שלך קצת, כי הם לא כל כך עובדים ויכולים להזיק. אני מדברת על מה שקשור לאנשים. עם התחומים האחרים לא אני ולא אמא שלי רואות בעייה.

אני לא יודעת איזה יחסים היו לך עם החברים שלך לפני כן. אבל אתה צריך לחזור לאותם יחסים ואותה התנהגות איתם כמו קודם.

אם נלך לפי חוקים אקראיים, בוא ננסח את זה כך: חברים שלך מתקשרים אליך ומדברים איתך ויוצאים איתך לפי מה שמתחשק להם, לפי מה שבא להם. תתייחס לזה כאילו תוכנה אקראית אחרת הגרילה לך בילוי/להיות עם חברים. התוכנה הזו גם הגרילה זמן אקראי ואתה לא יכול לשלוט בתוכנה הזו. וזה מה שיפה בזה: אתה לא יכול לשלוט בזה. אבל אתה תתייחס למצב הזה בדיוק כפי שאתה מתייחס לתחומים האחרים בחייך שמוגרלים אקראית: אם "נופל" עליך חבר, אז תהיה איתו ו"תיסחף" איתו לאיפה שהוא ירצה להיסחף. אם בא לו לצאת לאן שהוא אז יש שתי אפשרויות: אפשרות ראשונה: בא לך או לא בא לך – כאן אתה בוחר לפי החשק. אפשרות שנייה: אתה לא יכול להחליט ואתה לא יודע. כאן או שאתה בוחר אקראית, או שאתה בוחר לפי השכל (למשל: מסוכן לצאת למדבר יהודה בחום של 36 מעלות) או שאתה אומר "כן" ככה סתם ועושה איתו מה שהוא רוצה. ולא, זה ממש לא מוזר. זה אחד הדברים שאני עושה לפעמים עם האחיין שלי (הוא בן שנתיים). רוב הזמן אני לא יודעת מה לעשות איתו, אז אני פשוט זורמת איתו ועושה מה שהוא רוצה, אלא אם כן זה מסוכן או משהו. זה לא מוזר, אלא זו שיטה מאוד הגיונית כדי להמשיך הלאה ולא לעמוד ככה כמו בול עץ ואתה לא יודע מה לעשות. וכן, אתה גם יכול להמשיך להיות צבוע. רק אם היית מרגיש מספיק בטוח לחשוף את הפנימיות שלך היית עושה את זה. אל תדאג שאתה צבוע. תדאג מהי הסיבה שאתה בכלל כך, ואולי תמצא דרך לטפל בזה.

להגיד לך את האמת, השיטה הזו שלך עם ההגרלה האקראית שלפי התוצאה של הקוביות אתה מחליט לאיזה חבר להתחבר ולאיזה לא, הייתי נותנת למישהו שהוא בודד ואין לו חברים ושיש לו משמעת עצמית כמו לך. זו שיטה טובה, רק לא למי שיש לו חברים, אלא למי שאין לו – שיעשה בכוח חברים. זה כמו סטארטר שצריך לנסות להצית מספר פעמים, עד שהאור נדלק לבד.

כדי להגדיל את אלמנט ההפתעה והספונטניות בחיים שלך וכדי להוציא אותך מהאובססיביות ומהקיבוע, הייתי מציעה לך (בעצם, מבקשת בכל לשון של בקשה) שתנסה למצוא איזה ילד קטן לשמור עליו. כמה קטן – ככה טוב. אחיינים, ילדים של השכנים, בייביסיטר – העיקר שתשמור עליהם. כן, זה חלק מהחוקים שאני נותנת לך שיכולים בקלות להוציא אותך מהקיצוניות ולתת לך מרווח נשימה, להחזיר אותך ל"שפיות" כהגדרתך. למה ילדים? כי אצל ילדים אין יום שדומה למשנהו. הם מפתיעים, מרגיזים, צריך להתמודד כל רגע עם משהו חדש, ואין שום יום שהוא אותו דבר. כל רגע – משהו חדש. וקשה להתמודד עם זה. אז אם תשמור על ילדים ותהיה בקשר איתם – אתה ממש לא חייב לאהוב אותם בשביל זה, אבל אהבה יכולה רק לעזור – זה יעזור להכניס לחייך מחדש את העיניין הזה של הספונטניות. להוציא אותך מהקיצוניות. בכלל עם ילדים, יש כורח להתמודד כאן ועכשיו עם משהו בלתי צפוי, וזה מכריח אותך להכנס לפעולה ואתה לא יכול להשאר בחוסר החלטה. אתה ממש חייב לעשות משהו.

לדעת אמא שלי מה שמאוד יתרום לבריאות הנפשית שלך זה דווקא לראות תוכנית ילדים אחת ביום (ואם זה קשה לך, אז מינימום פעם בשבוע). תוכנית ילדים – עדיף בערוץ הופ, או סרטים מצויירים, אבל אפשר גם בערוץ הילדים. חשוב מאוד שזו תהיה תוכנית ילדים. אני לא יודעת באיזה גיל אתה, אבל מה שלא יהיה – שהתוכנית תהיה מיועדת לילדים מתחת לגילך. אמא שלי אומרת שכדי לאזן את עצמך אתה חייב לסגת, במידה מסויימת לחזור לילדות, שם היתה לך הבחירה והספונטניות, ושם ידעת דברים. אין הכוונה שתתחיל לעשות דברים של ילדים, אלא הכוונה היא למשוך מחדש את המהות. לעורר אותה בתת מודע. זו המטרה. המהות והתת מודע.

לגבי איך לפתח העדפות אישיות ולהפטר מהאקראיות: אין שיטה יותר טובה משלך. באמת. כל שאתה צריך זה להגדיל יותר את רשימת התחביבים שאתה רוצה לנסות ועוד לא ניסית, להגדיל את רשימת הכישורים, ואולי משהו בסוף יתפוס אותך. תסתכל על זה ככה: זה כמו בפגישות עיוורות. אתה יוצא לעוד ולעוד דייטים, עד שאתה נופל על מישהי שמוצאת חן בעיניך. כאן זה אותו דבר: כאן אתה מכניס לרשימה עוד ועוד תחביבים שעוד לא ניסית (תחביב זו המקבילה לבנות, וכשאתה מנסה את התחביב זו המקבילה לדייט), ואולי מתישהו אחד מהם יתפוס אותך ותאהב אותו מספיק כך שתעשה אותו מאהבה ולא בכוח. בינתיים כל מה שאתה לומד בכוח רק לטובתך. כל מה שצריך לעשות הוא: ברגע שאתה מנסה בכוח איזה תחביב – לבדוק מה הרגשות שלך כלפיו. רק אז תדע אם אתה אוהב אותו באמת ומתעניין בו באמת.

לגבי איך לאמץ כושר בחירה והחלטיות: החלטיות אפשר לפתח רק אם אתה יודע בוודאות מבפנים משהו. אבל גם אם אתה לא החלטי, כי אתה פשוט לא יודע מבפנים, תדע לך שזה בסדר גמור. תניח לזה. ידיעה (בשביל לקבל החלטיות) באה עם הזמן ועם הניסיון, והאמת אני לא בטוחה כל כך שזו תכונה חיובית. אני מעדיפה להשאיר מקום לספק, כי רק כך יכולים להתמודד עם הפתעות ולהיות מוכנים להן. אבל זו רק אני. זה ייקח לך זמן לפתח החלטיות. אולי כמה שנים. פשוט תהיה סבלני.

לגבי איך לאמץ כושר בחירה. לפי דעתי הדרך המתאימה לך היא לבחור לפי השכל. אתה מחפש לבחור לפי הרגש, וזה לא הולך. התחום שהרבה יותר מפותח אצלך זה דווקא תחום המוח, השכל, אז הייתי מציעה לך כרגע, לגבי כל דבר, לבחור לפי השכל. בצורה הזו תפתח כושר בחירה. אם אתה צריך לעשות משהו, או שמישהו שואל אותך שאלה או לא יודעת מה, אוטומטית תתחיל לחשוב ולבדוק בעד ונגד, מה יקרה הלאה, מה יהיו התוצאות, ההשלכות וע"פ זה לתת את התשובה. וכל זה בשבריר שנייה. זה ניראה לי הכי מתאים לך. לבחור לפי הרגש – גם עם זה אתה חייב להיות סבלני עם עצמך. זה לא בא בקלות. יש אנשים שזה פשוט לא מתאים להם. אצלי זה בדיוק הפוך: אני למשל אדם שלא מתאים לו לבחור ע"פ השכל. כמה שאני נחשבת מחושבת, כל פעם שאני עושה בחירה בעזרת השכל שלי אני נכשלת וטועה. אז הדרך שלי היא בחירה דרך הרגש ולא דרך השכל, עד כמה שזה נשמע גרוע.

זהו. אנחנו מאחלות לך בהצלחה, מבקשות ממך שתירגע, שתבין שאתה בסדר גמור, מעריכות אותך על כל מה שאתה עושה, על המשמעת העצמית שלך, על העמידה שלך במילה שלך.

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.05 שניות עם 10 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה