קיבלתי ת'ניק הזה ממישהו בשביל לכתוב באלמוניות... אני פשוט משתגע.. ולמרות שאני כל היום מדבר ומוציא את מה שיש לי על הלב אני מרגיש שאולי דווקא עצות מבחוץ יוכלו לעזור לי.. (למרות שאין כל כך מה לייעץ)

אני מזהיר אתכם מראש - זאת חפירה עצבנית ולא יודע עד כמה זה מעניין.. אז אני לא אאשים אף אחד שידפדף ישר לסוף..

הסיפור שלי סיפור די קלאסי.. הייתה בחורה מהשכבה שהכרתי בערך באמצע כתה י' והיינו בקשר (תמים לגמרי) מתישהו בין י' לי"א גיליתי מידידה אחרת שהיא מאוהבת בי (כנראה ממש)..
אני לא ממש ידעתי איך להתמודד עם זה.. פשוט בגלל שבאמת לא הרגשתי אליה שום דבר.. אבל אמרתי שאם יגיע מצב שהיא תדבר איתי על זה או משהו אני לא אפסול את זה מראש (למרות שבלב ידעתי שאין סיכוי..)
טוב המצב הזה נמשך כל כתה י"א וקצת מ-י"ב (וחשוב לי לציין שחוץ מקצת רמיזות היא בחיים לא אמרה לי מילה על זה)..
בכל מקרה, באיזשהו שלב ב-י"ב קצת התרחקנו (לא ממש אבל כבר לא היינו קרובים כמו פעם)
ואז גיליתי שהיא הייתה עם איזשהו חבר שלי (חבר די טוב.). קיבלתי את זה קצת בשוק.. אבל בסה"כ זה לא ממש הפריע לי.. לא כעסתי על החבר או משהו..
אחרי שזה קרה עדיין נשארנו בקשר.. אבל לא יודע איכשהו הסיפור הזה לא יצא לי מהראש..
יום אחד שיצאנו ראיתי אותם ביחד (לא ביחד ביחד אבל סתם כזה יושבים בצד) ופתאום בפעם הראשונה הרגשתי כאילו אולי אני כן מרגיש אליה משהו..
אני זוכר שדיברתי עם כמה חברים שלי שגם היו קרובים אליה וכולם אמרו לי אותו דבר - לא לעשות כלום אלא אם כן אני בטוח בזה, בשביל לא לפגוע בה..
סבבה סה"כ הסכמתי איתם.. אז אמרתי נחכה קצת נראה מה קורה עם זה..
עכשיו חשוב לי לציין שגם אחרי שזה קרה היא עדיין (לפחות איך שאני ראיתי את זה.. יכול להיות שסתם הייתי תמים) שלחה לי סימנים שכאילו היא כן עדיין מרגישה אליי משהו..
טוב עברו איזה שבועיים ככה.. והחלטתי שבשביל לא לצאת המנייאק (כי כבר היה לי ניסיון עם מנייאקים ..) נדבר קודם עם החבר הזה.. לראות מה קורה איתם (שוב אני צריך לציין שהייתה לו חברה באותו זמן, וכשהוא היה עם הבחורה הם היו בהפסקה)..
בכל מקרה הוא אמר לי שהוא לא כ"כ יודע מה הוא רוצה, אבל שבכל מקרה אם זה חשוב לי אז הוא יעזוב את זה בינתיים עד שאני אחליט מה אני עושה עם זה. (אחלה חבר לא? גם אני חשבתי)
טוב אז אמרתי לה שאני חייב לדבר איתה על משהו שמפריע לי וקבענו להפגש..
העניין נדחה כמה פעמים (היא לא יכלה ואני לא יכלתי) ולא רציתי לעשות את זה בטלפון
אז יצא שזה נדחה עד יום הולדת 18 של איזה חבר אחר..
באותו ערב הייתי הכי לחוץ שהייתי בחיים (באמת באמת.. כאילו סתם כי בחיים לא הייתי צריך להיות כל כך כנה עם מישהי.. ותמיד כשהיה משהו זה היה בספונטניות ולא מתוך שיחות וכאלה)
אוקיי אז בתחילת הערב היא לקחה אותי הצידה וביקשה שאני אדבר איתה כי היא משתגעת.. אמרתי לה שלא עכשיו.. כי הרגשתי שאני חייב ליזום את זה (גם בשביל להתכונן לזה)..
קצת יותר מאוחר (ויותר שיכור) במהלך הערב דיברתי קצת עם החבר ההוא ואמרתי לו שאני הולך לעשות את זה.. טוב הוא אמר לי בהצלחה וכאלה.. סבבה
עשיתי סיבוב.. דיברתי עם עוד חבר טוב והחלטתי שאני הולך על זה (!!)
אני בא חוזר למקום ומה אני מגלה? היא לא שם.. ומי עוד לא שם? כן כן.. (אלא אם כן רק לי זה ברור)
ה"חבר" גם לא שם..
טוב.. לא כזה הבנתי מה קורה אבל שטויות אמרתי נחכה קצת... עובר רבע שעה, חצי שעה, שעה
אחרי שעה וחצי בערך הם חוזרים ביחד..
לא איכפת לי מה היה (אם בכלל).. אבל לא משנה.. זה עדיין עצבן אותי..
אבל אמרתי על הזין.. אני עושה את זה בכ"ז..
טוב לקחתי אותה הצידה.. עשינו סיבוב התיישבנו איפשהו.. וזהו
בערך 40 דקות לקח לי עד שהתחלתי לדבר (פשוט לא הצלחתי להוציא תמילים.. היינו במצב שפשוט שתקנו.. ומדי פעם אני מסתכל עליה, רואה שהיא מסתכלת עליי ומחייך.. ואז היא צוחקת.. וזה)
בסופו של דבר אמרתי לה (לא בדיוק במפורש, אבל גרמתי לה להבין)
וכמו שאתם מתארים לעצמכם (אחרת לא הייתי כאן) התשובה לא הייתה אופטימלית.
היא אמרה שאם הייתי עושה ת'צעד כמה חודשים קודם לכן זה היה מושלם.. אבל עכשיו היא בתוך משהו (היא לא ידעה שאני יודע על הקטע עם ההוא) ושהיא מבולבלת ובלה בלה בלה (די איבדתי אותה בשבלב הזה.. כל מה שאני זוכר זה את הקול הפנימי שלי צועק "איך נכנסת למצב הזה?!?!?!")
זהו... (לא באמת) מאז התחילה התקופה באמת הכי קשה שהייתה לי בחיים (אולי זה נשמע לכם קצת מוזר, כי בתכלס מאז שהבנתי שזה מה שאני רוצה עד שדיברנו עברו כולה איזה 3 שבועות, אז כמה כבר הייתי יכול להיות בתוך זה?).. אבל מאז הפסקנו לדבר, והרבה יותר מזה.. כל פעם שהייתי רואה אותה הייתי הולך.. לא אומרים שלום לא כלום.. ככל שעבר הזמן רק רציתי אותה יותר ויותר..
התדרדרתי בלימודים בצורה די משמעותית (מתלמיד של 85-90 ל65-70 ברוב המקצועות) מה שגרר גם המון ריבים עם ההורים (לא הייתי מסוגל לספר להם) הם לא הבינו למה אני לא לומד (באמת שלא למדתי) ופשוט לא יכלתי להסביר להם שמצב שאני, כשכל לילה אני חולם עליה ומתעורר ורק בא לי למות, אין לי מוטיבציה בשיט ללמוד תנ"ך
ככה זה נמשך חצי שנה בערך.. (למרות שבמהלך התקופה הזאת היא ניסתה ליצור איתי קשר כמה פעמים, אבל כל פעם שדיברנו כשהבנתי שאני לא הולך לשמוע ממנה את מה שאני רוצה זה היה נגרר לריבים)
שלא תבינו אותי לא נכון.. לא כעסתי עליה על זה, אבל פשוט לא היתי מסוגל להיות איתה סתם בקשר.. ההרגשה של הפספוס אכלה אותי (באמת באמת)..
לגבי ה"חבר" ההוא - במשך כל התקופה שהייתה הוא שיחק בה בטירוף (אמר לה שהוא יעזוב את חברה שלו ולא עזב, עזב והיה עם בחורות אחרות, חזר לחברה וכו').. נעזוב אותו, אני מחקתי אותו מהחיים שלי ואני לא מתחרט על זה לרגע..
לגבי הבחורה.. לפני חודש בערך היא תפסה אותי לשיחה ואמרה לי שהיא רוצה שנשים את מה שהיה מאחורינו ונחזור להיות בקשר.. כי בכל זאת כבר עברה חצי שנה. ואנחנו עכשיו מסיימים תיכון אז חבל לגמור את זה ככה..
אמרתי לה שאני מוכן לנסות.. ובמשך קצת זמן הכל היה באמת טוב.. היא והוא התרחקו (למרות שאני רוצה להבהיר שכל הזמן הכרחתי את עצמי שלא לחשוב שיש איזשהו סיכוי שמשהו ישתנה בינינו.. אני לא עד כדי כך תמים) ואנחנו היינו בסדר.. ובאמת הייתי שמח..
אבל אני פשוט לא מצליח להשתחרר מזה.. כל דבר קטן מזכיר לי אותה ומכניס אותי שוב לדיכאון.. ואני פשוט לא מצליח למצוא נקודת אור.. אני לא מסוגל לחשוב על בנות אחרות, ואני לא מצליח להוציא אותה מהראש..
איך לעזאזל אני עובר את זה??

זהו פחות או יותר... שוב מצטער על החפירה, ואם יש פה צדיקים שכן קראו הכל, קודם כל אני מודה לכם
ואם יש לכם עצה לתת (אפילו סתם מילה טובה ) אני אשמח מאד..

תשמע, קודם כל אני כמעט בטוחה שהיא בתוך תוכה, באיזה שהוא מקום בלב, מאוד שמחה שסוף סוף אתה אוהב אותה, למרות שכבר נגמר לה ממך, כי היא כבר התייאשה ועברה הלאה. היא לא תחזור אל העבר, כי היא לא רוצה לחזור אחורה.
דבר שני, לפי דעתי היא הסכימה לקשר עם החבר שלך, לא בגלל אישיותו, אלא מה שהיא חיפשה באמת - היא חיפשה אותך בתוכו. הרי הוא חבר שלך, ויש לו תכונות רבות שמזכירות אותך. חבר שלך ידע לנצל טוב מאוד את ההזדמנות וגם אותה. וכפי שאתה מספר הוא ממש היה מניאק ולא הגון בלשון המעטה. היא היתה חברה שלו היא הוא חבר שלך, ואם היא לא יכולה להשיג אותך, היא יכולה להשיג חלק ממך דרך חבר שלה.
הבעייה שלך שניכם היא שאתם מנסים להחיות את העבר, מתמקדים בעבר ובמה שהיה קודם ביניכם, עוד לפני שהיתה בעיית אהבה גלוייה חד צדדית ביניכם, ולכן הידידות פשוט לא עובדת.
הדרך היחידה לצאת מכל זה ולעבור את זה היא להיות כל הזמן עם אצבע על הדופק.
מה זה אומר להיות כל הזמן עם אצבע על הדופק?
קודם כל, שניכם השתניתם בזמן הזה ואתם ממש לא מה שהייתם פעם. היא כבר לא תמימה, היא הבינה הרבה דברים בחיים שלה, וכמו שאמרתי קודם - אל תתמקדו בלהחיות את העבר כפי שהוא היה קודם. אתם צריכים לבנות משהו חדש לחלוטין ביניכם. סוג שונה של ידידות, ידידות בוגרת יותר, עמוקה יותר. נקודת האור בחייך היא דווקא העתיד. שניכם תעברו את הצבא וכורח הנסיבות הללו ייתן לכם הפסקה אחד מהשני כדי שתוכלו לחזור קצת אחרים. ברגע שיש מעט מאוד זמן לבלות ביחד, כבר לא מבזבזים אותו על ריבים, אלא משתדלים לנצל אותו הכי טוב שאפשר, והצבא זה ממש ייתרון עבור שניכם. הוא יעשה לקשר ביניכם, אם תיטיבו לשמור עליו נכון, רק טוב. אבל אתה חייב להבין שזה לוקח זמן ודורש השקעה. אם תמשיכו לשמור על קשר, אחרי איזו שנה (אולי קצת יותר) אתה תיראה שנבנה קשר ידידות ביניכם והוא אחר, שונה.
פעולה שנייה שאתה חייב לעשות זה לקבל את הבחירה שלך לא לאהוב אותך כרגע. אתה מכיר את המשפט שאם אתה אוהב באמת מישהו אתה נותן לו ללכת? אז תניח לה ואל תתבע ממנה את האהבה שהיא רצתה לתת לך פעם. ברגע שהיא תקלוט שאתה מקבל את הבחירה שלה לא לאהוב אותך, היא לבד תתקרב אליך בחזרה. היא לבד תעשה חושבים בתוך תוכה ותיראה האם היא אוהבת אותך באמת או לא. עכשיו בטוח שלא, כי אתה לוחץ עליה באופן תת מודע. העובדה שאתה נותן לה ללכת - זה הדבר שבאמת יוציא אותך מהדיכאון.
פעולה שלישית: תשקיע בקשר. ממש תתאמץ. גם היא מוכנה לפתוח דף חדש. גם היא לא רוצה שזה יהיה עכור. אתה חייב לראות אותה ולדבר איתה לעשות איתה דברים על בסיס יומיומי בערך. אתה חייב להתאמץ ולא לריב איתה, ואם רבתם, להתעקש וליישר את ההדורים. זה קשה מה שאני אומרת, אבל שווה. זו השקעה לטווח ארוך והיא שווה כל רגע. תוצאת לוואי של זה היא גם כן יציאה מהדיכאון, כי כל רגע שהיא לא מולך פיסית, היא בתוך הראש שלך, ובתוך הראש שלך היא לא גורמת לך אושר. אז כמה שפחות בראש וכמה שיותר במציאות - כך יותר טוב.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

אז... כן- גם אני קראתי הכל..
תשמע, ברגע שאתה נותן לנושא הזה להשתלט עליך- אתה רק תסבול מזה..
בקשר ל"חבר"- אני ממש לא מבינה מה יצא לו מזה והוא באמת צריך לבחון את ההגדרה של "חברות"
אבל אני שמחה שעשית את הצעד ומחקת אותו.. הוא לא שווה יחס בכלל!!
בקשר לבחורה... תישאר איתה בקשר, תלמד למרות הכל לפתוח בניכם דף חדש.. אולי דווקא זה מה שיעזור לך להשתחרר מהדחייה.
אבל תמיד תמיד תלמד להמשיך - לא משנה מה קורה.. עם כל הקושי והכאב.. ואני סומכת עליך שלאט שלאט תבנה מערכת יחסים גם אם זה לא יהיה איתה...
אז... שיהיה בהצלחה מותק...

מעיין

אלמוני ממורמר!!!

קודם כל כבר מכינוי הזה אפשר להבין שקשה לך בלב.
אף על פי שלא היית איתה לא יצאתם או משהו זה עדין פוגע בך.
אז תרשה לי לציין שאני אחת שמבינה תהרגשה וזה באמת קשה, ובאמת אין כוח יותר לחשוב על אנשים אחרים לפגוש אנשים אחרים אלא לחשוב רק על זה/זאתי ששברו תלב
אני יצאתי מזה בגלל שהבנתי משהו אחד הכל מהמוח. זה נשמע מוזר אבל עם תאמן את המוח שלא לחשוב יותר על הבחורה הזאת כך יהיה. נכון שיותר קל לדבר ופחות מעשים אבל תאמין לי אולי בשבוע הראשון יהיה קשה אבל אחר כך יעברו שבועיים חודש חודשיים ותתחיל להתרכז בדברים אחרים בבחורות אחרות. תנסה יותר לצאת עם זה למועדונים ברים פאבים תיזום יותר ברגע שתעשה יותר דברים תתרכז בהם ופחות בבחורה ברגע שאתה יושב בבית אתה יותר חושב עליה.
זה נכון זאת קלישאה אבל העולם מחכה לך מחכה שתצא ולא שתשב ממורמר מול המחשב!!! ודבר ראשון שאני ממליצה לעשות זה לחליף את הכינוי למשהו יותר אופטימי.
ותזכור ברגע שאתה תחליט להפסיק לחשוב עליה ככה יהיה !!!
מקווה שעזרתי אפילו בקצת
אוריתווש