07-08-2007, 22:02
|
|
|
חבר מתאריך: 08.04.06
הודעות: 1,390
|
|
מניסיון
1. לגבי להגיד לעצמך דברים שאת לא מאמינה בהם:
כן, זה עובד, אבל רק אם מתעקשים ומתמידים. אבל הכי טוב שאני אגיד לך את השלבים שעוברים עד שרואים שזה באמת עובד:
בהתחלה את לא מאמינה. את מרגישה שאת משקרת לעצמך. את לא רואה שום צורך להמשיך. את מתוסכלת מזה כי זה שקר, וזה בטוח לא יעבוד, וגם מהעובדה שעבר זמן ועוד שום תוצאה לא ניראית לעין.
אם את מתמידה, אז אחרי זמן מה שיכול לקחת חודש, שישה חודשים, שנה - תלוי בתדירות שבה את אומרת לעצמך את המשפטים, כשעולה לך המחשבה בראש שאומרת שאת לא יפה, לא נאהבת ולא ולא ולא... פתאום את מרגישה שבאופן אוטומטי איזה קול קטן בתוכך אומר לך שזה לא בהכרח נכון. שיש בכל זאת כמה אנשים שחושבים שאת יפה ואפילו מהממת, שחושבים שאת מדהימה בתור בנאדם, שחושבים שאת דווקא חברותית ואולי אפילו מקנאים בך בכמה דברים.
אבל למרות ההוכחות החותכות מול העיניים את מעדיפה להשתיק את הקול הזה, כי זה פשוט לא נכון. זה בטח שקר. זה בטח רק בראש שלך, את מדמיינת.
בהנחה שאת ממשיכה להתמיד, אז הקול הזה מתגבר עם הזמן יותר ויותר (שוב: חודש או חודשיים או שנה וכו' - הכל בהתאם לתדירות ולנחישות וההתמדה שלך).
אבל את עדיין בוחרת שלא להאמין לאותו קול, למרות ששוב יש לך הוכחות חותכות מול העיניים. אנשים אפילו אומרים לך כמה הם אוהבים אותך, כמה הם מעריכים אותך, מה הם אוהבים בך, אבל את בשלך - מתעלמת. אולי בגלל שאלו לא האנשים שאת רוצה שיגידו לך את הדברים האלה. האנשים שאת באמת רוצה שיגידו לך את זה - לא אומרים.
בשלב מסויים הקול הזה הופך להיות כל כך חזק שאת פשוט לא יכולה להתעלם - לא ממנו, ולא מהמציאות שעומדת מול עינייך. ולא מהעובדה שהוא דובר בעצם אמת. בשלב הזה את כבר יכולה להבחין מי באמת אוהב אותך, מי רוצה את טובתך ומי סתם משחק אותה. וברגע שיש לך הוכחות שאת נאהבת וכו', זה אוטומטית מעלה לך את הביטחון העצמי ובאופן טבעי את כבר מתחילה להיות את ולדבר עם אנשים יותר בחופשיות. אדם שמרגיש נאהב מקבל ביטחון עצמי באופן אוטומטי - כבונוס.
אני עדיין לא הגעתי לשלב שבו אני לא מפחדת מאיך שאנשים יגיבו, אבל לפי דעתי יש סרט שאפשר לשאוב ממנו השראה בנושא הזה (אני לפחות שאבתי) והוא: אפקט הפרפר 2. אני לא ראיתי את כולו אלא רק חצי ממנו, כי זה נורא הפחיד אותי, אבל בכל זאת העיקרון היה: הבחור מבין שהוא הוזה ועובר ממצב למצב והכל בתוך הראש שלו. בשלב מסויים הוא הבין שהכל הזייה, וברגע שהוא הפנים זאת - הוא התחיל לעשות בתוך ההזייה כרצונו. הוא פשוט לא דפק חשבון לאף אחד. ממש לאף אחד. כי זו הזייה, אז במציאות לא יקרה לו כלום, נכון? זה רק משחק. הדבר היחיד שמעניין אותו זה לחזור למציאות האמיתי ולהפסיק להזות.
אז אולי זו גישה שיכולה לעזור. להתייחס לזה כאל משחק.
אני יודעת מה יעזור לי: אם אני ארגיש שהאנשים שאני מפחדת מתגובותיהם לא יוכלו להזיק לי - אז אוכל להגיד את שעל ליבי ולהיות חופשייה. אבל כל עוד אני חוששת בתוך תוכי שיזיקו לי או שיפגעו בי באיזו שהיא צורה, אני נשארת סגורה. אולי אצלך זה אותו דבר. אויל פשוט את (ואני) צריכה להרגיש שאת מוגנת ושאף אחד לא יוכל לפגוע בך, וזה ייתן לך רגש שיחרור וחופשיות.
לגבי יצירת מעגל חברתי: אני עשיתי את זה באופן טכני. עבד - עבד. לא עבד - לא עבד. העיניין הוא שצריך להתמיד להתקשר לאלה שאת רוצה בחברתם. לא להתייחס לזה שהם לא מתקשרים אלייך עדיין. להתקשר, ליזום יציאות, או במילים אחרות - להראות נוכחות, להשקיע בקשר. לפעמים זה עובד ולפעמים לא, ולפעמים מוצאים בדרך מישהו באופן טבעי. אבל גם כאן צריך להתמיד. להשקיע.
עשי מה ש-MAX-MAX הציע. זה באמת עוזר. אפילו אם תעשי רק אחד הדברים, לא חייבם את כולם, כי כולם זה קשה, אבל אפילו דבר אחד ישפר פלאים ויגרום לשינויים גם בתחומים אחרים.
_____________________________________
gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...
|