שלוםם אני חדש פה..
בגלל שפה לא מכירים אחד ת'שניי אז אני יכול לכתוב את זה..
אז ככה אני עוד מעט בן 15ואני ממשפחה דתית( מאוד)
ואני לא כזה אני וזה מאוד קשהה
כי ההורים שלי (בעיקר אמא שלי) לא מסכימים לי הרבה דברים
אני רוצה לצאת אם בנות אני לא יכול בגלל ההורים שלי וככה זה גם מסיבות וזה
וגם דברים שגם דתיים עושים בכיף כמו ללכת למעורב אני לא יכול בגלל ההורים שליי ובגלל זה יוצא לי לשקר להם הרבה פעמיים אני אומר שאני הולך לחבר ובעצם הולך למסיבה וזה..
וזה מאוד קשה לי כי אני לא אוהב לשקר אבל מצד שני אני לא יכול לחיות ככה זה לא מתאים לי!
רציתי לדבר על זה אם ההורים שלי אבל אני יודע שזה ישבור אותם כי איך יצא להם אחד כזה שלא כמוהם
ואמא שלי גם תפסה אותי הרבה פעמיים בחדר אם דברים סרטים כאלה ובגלל זה אני מרגיש שהיא בקושיי מאמינה לי! ואני שונא את זה..
מה הייתם עושים??
תודה רבה לעוזרים!!!

בהחלט זו דילמה לא קלה...
וזו שאלה של חוסר ומצפון... אני מאמין שאתה צריך לבחור מה לעשות עם המצפון שלך ואם אתה מחליט לצאת מהארון הזה של הדת ולהפוך לחילוני יותר אתה תצטרך לדבר על כך עם ההורים...
אני במצב דומה... אני מנסה להגיע ליחידת קומנדו בצבא... אמא שלי מאוד מפחדת והיא לא מוכנה לשמוע על זה... אבל אני יעשה הכל כדי להגיע לשם... בהתחלה חשבתי להסתיר ממנה את זה... בסוף החלטתי שאני מדבר איתה על זה... קיבלתי תגובה קשה מאודאבל היא מקבלת לאט לאט את זה שאני הולך למבחנים האילה ושקיים סיכוי סביר שאני אהיה לוחם שיסכן מאוד את החיים שלו במשך יום יום במשך כל ה4 וחצי שנים האילה (כולל קבע) שאני אשרת כלוחם קומנדו... אני מאמין שהדרך הנכונה היא ללכת ולדבר על זה עם ההורים...
אבל סך הכל המצפון שלך צריך להחליט...
אם אתה רוצה אני אשמח לדבר איתך באיסיקיו 327213
או אפילו בטלפון אם תרצה פנה אליי בפרטי ואשלח לך את המספר שלי... אני מבין שאין לך עם מי לדבר על כך... יש לי חברים דתיים והסביבה לא ממש מקבלת דברים כאילה

זה לא יהיה קל לשניכם אבל אני מניח שזה קצת יקל על ההורים שלך והם יקבלו את זה בצורה פחות קשה כי בעצמך אמרת שהם גילו סימנים לכך.
אולי לא תשמור את יום השבת לקודשו אבל לפחות גם לא תשקר להם כך שמשהו מעשרת הדיברות אתה עדיין מקיים
וברצינות: להיות דתי זה לא בהכרח לקיים תרי"ג מצוות
אתה צריך לקיים את מה שאתה מאמין בו כי זה צריך לבוא מרצון שלך ולא מכפיה

איזה שטויות.

שישקר להורים שלו
שיהיו מתחים עם בני המשפחה
זה לא שייך לדתי או חילוני, אף אחד לא יכול לחיות בכזאת צורה
ואם הוא יעשה את מה שהוא רוצה לעשות זה עדיין לא יהפוך אותו לפחות דתי מאחרים
יש הרבה זרמים ביהדות והוא בקלות יכול למצוא מקום בזרם שמתאים לו
אף אחד לא מעודד אותו להתפקרות מוחלטת אבל את עמק השווה עם ההורים שלו הוא יצטרך למצוא
ובשביל זה שניהם צריכים להתפשר

התכוונתי לזה שאתה מייעץ לו מתוך היהדות, כאילו שאתה מבין בזה.

"להיות דתי זה לא בהכרח לקיים תרי"ג מצוות"

זה להשתדל לקיים את כולם. כמובן שאי אפשר אבל צריך לעשות השתדלות ולא לקצץ במה שלא מתחשק לך.

ולפותח האשכול- יהיה נחמד אם תביא מסנג'ר\אייסי, אני רוצה להחליף איתך כמה מילים:]

מנסיון.
לדבר על זה יכול להביא תגובות מאוד זועמות שלפעמים עדיף באמת לסתום את הפה.
מצד שני זה קשה כי הם מגבילים אותך.

אצלנו אין בעיה עם לצאת לפאבים או לראות סרטים וטלוויזיה וכל זה. אנחנו דתיים-מסורתיים ואנחנו עושים את הדברים האלה.
לעומת זאת היו חיכוכים בעיקר בין אח שלי שהוא חילוני לאבא שלי שהוא הכי דתי במשפחה,
ואת האמת בנושא העיקרי של הויכוח שהתפתח ביניהם אבא שלי דווקא צדק. אח שלי פשוט הגזים.

אבל מה הייתה הבעיה? אמא שלי הייתה בין שניהם ויצא שכל הכעס של אבא שלי שנוצר בגלל מה שאח שלי עושה נפל עליה.
בכלל, הרבה פעמים השתקנו דברים כי לא רצינו שאבא שלי ואמא שלי יריבו.

לא פשוט לדבר על דברים כאלה, לא פשוט לשמור בבטן.
אתה אמור להכיר את ההורים שלך ולדעת איך הם יגיבו. השאלה היא מה בכלל אתה הולך לומר להם, ז"א מה הבעיה?
אתה דתי רגיל פשוט רוצה כמו כל בן אדם לצאת עם חברים וחברות ולא להיות חרדי?
או שאתה בכלל רוצה לומר להם שאתה לא מאמין וחוזר לגמרי בשאלה?
כי אם אתה בוחר באפשרות השניה והמשפחה שלך היא הדוקה, יהיה יותר קשה לדבר על זה.
מה גם שאני לא רוצה לעודד אותך לחזור בשאלה ואם אתה כבר לא מאמין הייתי רוצה לשאול מה גרם לשינוי... [פשוט התעניינות, אתה לא חייב לי הסברים או משהו כמובן]

מקווה שלא עשיתי לך כאב ראש עם התגובה הארוכה הזו

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img.photobucket.com/albums/v310/shir_bm/MyPics/botan4.gif]
תודה פום (:

חשבתי לדבר אם ההורים שלי על זה אבל אני יודע שזה יהרוס אותם..
אבל יכול להיות שזה הדבר הכי טוב שאני יכול לעשות כי להמשיך לחיות בשקר אני לא יכול יותר..
כי ההורים שלי שמים לב שאני כבר פחות דתי מפעם אבל הם חושבים שזה איזה שיגעון שיעבור
ולא מבינים שאני לא רוצה להיות כמוהם!
אני רוצה שהם ידעו שאני לא כמוהם שיתנוו לי לחיות ככה אבל אני פוחד שהם יגידו שאני עוד קטן בשביל להחליט מה אני רוצה להיות..
וד"א האייסי שלי 409406640
ותודה רבה למי שעוזר!!!

אין לי בדיוק פתרון או עצה.. ואני חוששת שאני לא אוכל לעזור כמו שאני רוצה..
אבל יש לי מקרה של חברה שלמדה איתי בבצפר.. הם היו משפחה של חרדים והיא חזרה בשאלה בגיל 14, פשוט מרדה בהורים והציבה להם עובדה... בהתחלה הפ נשברו אבל הסופו של דבר הם קיבלו אותה כמו שהיא..

אני לא יודעת אם אני אישית הייתי יכולה לעשות את זה..אבל אם זה כל כך מפריע לך תגיד להם.. אולי לא להציב עובדה אבל לומר שאתה לא יכול להאמין בכח..שאתה צריך להתחבר לכל המצוות ואתה לא, ואחרת כל הקיום שלהן לא שווה.. דבר אליהם ככה שהם יבינו אותך, במונחים שלהם..אולי ככה זה יקל..

בהצלחה
רינה

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

הדילמה אכן דילמה לא קלה,
אבל לדעתי דווקא אתה צריך לשחק את המשחק, כשאני אומר את המשחק אני מתכוון שעדיף שתשתדל שההורים שלך לא ידעו מפעולותיך ומעשיך הלא רצויים בעיניהם. על מנת שהוריך לא יפגעו ולך לא יהיו קשיים נוספים.
הצעתו של רומק במעלה האשכול היא הצעה נכונה, אבל לא לגיל שלך, היא נכונה לגיל בו אתה כבר באמת עצמאי, בגיל בו כבר קיבלת החלטות בחיים.
אני חושב שתמשיך לשחק את המשחק ותראה לאן החיים מתפתחים, אני מאמין שלקראת הצבא הדברים יתבהרו ויראו הרבה אחרת, ההורים שלך כבר יבינו את הכיוון שלך(אם הוא לא ישתנה כמובן) ולאט לאט יסירו את ההתנגדות, ואולי אף יעודדו אותך, כי הם יבינו שהגוזל שלהם פורח מהקן ועדיף שיפרח עם זכרונות טובים, ועם בית לחזור אליו.
אבל כרגע אתה עדיין בבית שלהם ולכן אתה צריך לשחק בחוקים שלהם.
אז סבלנות, שנה שנתיים ואז תקבל החלטות כגון דא, אני אומר את זה כי אני בטוח שבכמה שנים הבאות דעותיך ישתנו כמה פעמים.

עם כל זאת אפשר להגיע לעמק השווה עם הוריך.
תפנה להורה שאיתו יותר קל לך להגיע איתו לעמק השווה, ותגיד לו שאתה חייב לראות סרטים זה ממש קשה לך בלי, ותשתדל להגיע לאיזה שהיא הסכמה.

לגבי בנות אני משער שלא תוכל להגיע איתם לאיזה שהיא הסכמה, ולדעתי כדאי לשחק את משחק החתול והעכבר, סה"כ זה הגיל לצאת, לרצות בנות וכו' ולכן אני לא אומר לך להפסיק כי אני יודע שזה כמעט בלתי אפשרי.

ואם למרות כל מה שאמרתי, החלטת שאתה הולך להגיד להם "מי אתה" אז אל תלך איתם ראש בראש.
אל תעשה דברים "דווקא", משתי סיבות: האחת, אתה חי אצלהם ואתה חי על פי כללי המשחק שלהם. שנית, הם עדיין הוריך והם אוהבים אותך(ונשמע שגם אתה אותם) וזה מאד יפגע בהם אז תשתדל כמה שפחות לפגוע בהם. אל דאגה עם הזמן הם ישלימו עם זה, אבל תן להם זמן.

בהצלחה.

בעיה מוכרת, מאוד.
מניסיון, לא עוזר לדבר עם ההורים (רוב ההורים אם לא כולם), הם פשוט לא מסוגלים לקבל את המציאות שאתה רוצה להיות חילוני, שאתה לא רוצה ללכת בדרך שלהם.
זה תלוי הרבה בהורים שלך, מתי שהוא הם פשוט יפסיקו להעיר לך כמו פעם, אבל עדיין יעירו פה ושם לגבי הדת.
אתה יכול לנסות לדבר איתם, לא חושב שיעזור.
הפיתרון שאני אישית השתמשתי בו היה לשקר מדיי פעם, אם הייתי רוצה ללכת למסיבה הייתי אומר אני יושן אצל חבר, מה שלא טוב בפיתרון הזה, שאמנם אתה משקר אבל אחרי כמה פעמים הם קולטים שאתה סתם אומר ואתה בעצם הולך למקום אחר, ואז מתחילים מריבות וויכוחים.
בקיצור, זה הרבה בלאגן, הזמן יעשה את שלו, אצלי לקח להם 6 שנים לקלוט שאני לא אהיה דתי, והם כבר לא מעירים על הכל, אבל עדיין מנסים להכניס את הדת פה ושם, אצל חברים זה לקח פחות.
אתה עומד בפני אתגר קשה, מעצבן, כואב, וחרא.
תתכונן.

בהצלחה

חתימתי העצומה בגודלה הוסרה ע"י השליט הבלתי מעורער שימי, למי שיש בעיה שיפנה אליו.


ד אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה. ה עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו

תיראה, מעולם לא היה לי ניסיון כמו שלך, אבל היה לי ניסיוןבמקבילה אחרת. בעצם שתיים. באחת באמת לא יכולתי להמשיך לשקר לעצמי, אבל התגובהשחטפתי היתה לא ניתנת לתיאור בעוצמתה, וממש לא צפיתי את זה. אבל אני לא מצטערתלמרות כל מה שחטפתי, ועד עכשיו אני חוטפת. בניסיון השני אני רציתי לנסות להראותלאדם אחר דרך אחרת יותר יפה, יותר מתאימה לו, כי הדרך שבה הוא הולך הורסת אותו לבליהכר. גם כאן התגובה היתה מאוד קשה, שמאוד מאוד פחדתי. על אותו אדם. ממה שהוא עלוללעשות. אותו אדם הבין לא נכון בכלל את מה שרציתי להגיד וזה היה נורא. אבל מצד שניאותו אדם דווקא ניסה לשפר את יחסיו איתי, שנעבור לפורמולה אחרת של יחסים.



אני מבינה שאתה נמצא בנקודה מאוד מאוד חשובה שאתה לא יכוללשקר לעצמך. מכירה את זה.

הדבר הכי הכי חשוב בקטע הזה הוא לשקול את התגובות. אם זהיהרוס את ההורים שלך - בפירוש אל תדבר איתם. כאן אני באמת יודעת על מה אני מדברת. האדם הראשון שדיברתי עליו זו מישהי בעבודה. האדם השני זו אמא שלי. האנשים האלהחשובים לך מאוד, ולהגיד להם - אתה לא יודע איך הם באמת יגיבו. נכון, אח"כ הם יטענו וירגישו שהם מקבלים אותך כמו שאתה, אבל זה רק על פני השטח. זה רק שקר שהם משקרים לעצמם. מה שהם באמת יזכרו זה את הכאב הגדול שגרמת להם. אפשר יהיה לראות את זה בהתפוצציות שמגיעות אח"כ על דברים קטניםורגילים.



אני חושבת שהכי טוב שתסתכל על זה בראייה אחרת לגמרי, ואוליתרגיש יותר טוב עם עצמך.

הדבר החשוב ביותר בכל העסק הזה הואגםאתהוגםההורים שלך. ואסור שבסיטואציה הזו מישהו מכם ייהרס.

חשוב מאוד מאוד לעשות את זה בעדינות ובהדרגה. כמו שאתה לא רוצה שיפילו עליך את עולמך בפתאומיות, אז גם אסור לעשות את זה להם. יותר קל לקבל את זה שאתה בן סורר מאשר בן כופר.

אני ממליצה: המשך לשקר. כן. אבל שתסתכל על זה בראייה אחרת: נכון, הם הרבה פעמים יתפסו אותך על חם. יגלו מה שאתה באמת עושה. אבל אתה צריך לשמוח על כל רגע שהם תופסים אותך על חם. כי זה עוד צעד נוסף בהדרגתיות שבה הם יפנימו ויקבלו אותך באמת. אתה כבר יוצר מצב שאתה מטפטף את זה להם לאט לאט. תמשיך כפי שאתה עושה עכשיו, אבל אל תתאמץ להסתיר את עצמך יותר מידי. אם זה ניראה לך מוזר, בוא תנסה לראות את זה בצורה אחרת לגמרי: נניח נדלקת על בת מסויימת, ואתה מרגיש שאתה מת לנשק אותה. פשוט לא יכול לעצור בעצמך. הרי אי אפשר ליפול עליה סתם כך ולנשק אותה. צריך לחזר אחריה, לזרוק לה רמזים, וכל רמז כזה שהיא תופסת זה כאילו "תפסו אותך על חם". כאילו עוד קלף שלך ניגלה. אבל אתה רוצה שהוא יתגלה. זה דבר טוב. עד שהיא מוכנה לזה, ואז אתה מגלה את כל הקלפים, ומשם ממשיכים. כאן זה אותו דבר אבל במישור אחר. תחשוב על זה.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...