10-08-2007, 14:12
|
|
|
|
חבר מתאריך: 02.03.06
הודעות: 6,684
|
|
למעשה, הכל כתוב בספרי ההיסטוריה.
ארה"ב-גופא מעולם לא הייתה מאויימת ע"י ברית-המועצות, והיו אלה טנקים אמריקאים שחנו במרחק כמה תדלוקים ממוסקבה, לא טנקים רוסיים שאיימו על וושינגטון.
ברית המועצות חיה בפארנויה מתמדת מפני פלישה לתחומה (חוויה שהרוסים מכירים טוב מאז ימי אלכסנדר נייבסקי אם לא מוקדם יותר. ראבאק - אפילו הצרפתים הצליחו לפלוש אליהם. הצרפתים!) ולכן הקימה לעצמה חגורת הגנה בדמות הגוש הסובייטי.
עוד פרקים מפוארים מההיסטוריה הסובייטית:
שנות העשרים: המהפכה מצליחה כל כך טוב עד שרוסיה עומדת לקרוס כלכלית. היחידים שמצילים אותה הם האמריקאים שנותנים לה נדבות וסיוע במזון מתוך טוב-לב בלבד, למרות שהם יודעים שללא הסיוע שלהם המהפכה תתמוטט. סוגייה זו די נטחנה באקדמיה כדוגמא לשיקולים נורמטיביים שגוברים על שיקולי ריאל-פוליטיק.
שנות הארבעים: ברית המועצות נכנסת למלחמת העולם השנייה כבעלת-ברית של גרמניה הנאצית. אחרי שזו פונה נגדה באופן מפתיע, רוסיה-גופא נפלשת ע"י הוורמאכט (חוויה מוכרת, כאמור) ונזקקת לסיוע אמריקאי במסגרת תוכנית "החכר והשאל" עד שהיא תצליח לבנות מחדש ולהעביר את התעשיות הכבדות שלה. דולרים, משאיות ומטוסים נפרקים בנמלי בריה"מ מאוניות אמריקאיות וגם טנקי שרמן שמשום מה לא תראה בציורי מלחמה ברוח הריאליזם הסוציאליסטי. לימים ידפקו לפוקרישקין המפורסם את הקידום רק בגלל שהוא העדיף לטוס על אירקוברה ולא על לאבוצ'קין.
שנות החמישים: הסובייטים מעלים לשלטון את משתפי הפעולה שלהם בכל האזורים שתפסו במהלך המלחמה, מדכאים מרידה בהונגריה רק כי המערב לא התערב (הצלחה מפוארת מס' 1 של הצבא האדום פוסט-מלה"ע השנייה: טנקים נגד אזרחים) ושודדים את הכלכלות של מזרח אירופה כדי לשקם את עצמם. באותו הזמן, ארה"ב שופכת כסף במסגרת תוכנית מרשל על כל מיני מדינות, כולל יוון שעמדה בפני סכנת השתלטות קומוניסטית. ארה"ב מציעה את הכסף גם למדינות מזרח אירופה, אבל רק היוגוסלבים מסכימים לקבל אותו. הסובייטים נורא כועסים על טיטו, אבל לא מעזים לעשות לו כלום. בין לבין, הם נותנים אור ירוק לצפון קוריאה לצאת למלחמה אבל לא כ"כ מתעסקים עם זה בעצמם.
שנות השישים-שבעים: בריה"מ מנסה להציב טילים בקובה ומתקפלת, מדכאת איזו התקוממות בצ'כוסלובקיה (הצלחה מפוארת מס' 2 של הצבא האדום: שוב טנקים נגד אזרחים). כמו כן הסובייטים מצליחים להסתכסך עם הסינים (יש כמה קרבות באוסורי, די תיקו), בוחשים קצת בויאטנם (הרבה פחות מהסינים) מתחנפים למערב במסגרת הדטאנט כדי לקבל טכנולוגיה ודגן כדי לא למות מרעב, מקבלים על הראש מהישראלים במלחמת ההתשה, מצליחים לאבד את מצרים לטובת האמריקאים אחרי מלחמת יוה"כ, חוטפים השפלות בדמות הסכמי הלסינקי ותיקון ג'קסון-ואניק (אתה בטח מכיר אותם אז אני לא אפרט. מה, לא?) ומנסים לעשות כל מיני שטויות באפריקה מה שמפוצץ את הדטאנט. בשלב הזה גם יש להם קצת כסף בצד בגלל עליית מחירי הנפט אבל לא נורא, הם יצליחו לבזבז אותו על מוצרים מוגמרים וטכנולוגיה מהמערב.
שנות השמונים-תשעים: מצליחים להסתבך באפגניסטן (פעם ראשונה בה הצבא האדום נלחם סוף סוף נגד לוחמים אמיתיים מאז הקטע הקצר ההוא עם הסינים באוסורי בסבנטיז וההיתקלויות המפוארות של אזרחים נגד טנקים, לא בהצלחה יתרה), מחירי הנפט יורדים, הכור בצ'רנוביל דולף, יש רעידת אדמה בארמניה, חוזרים להתחנף למערב בשביל לקבל הלוואות, חיטה וטכנולוגיה, מצליחים לאבד את פולין ורומניה, מסתכלים לצד השני תמורת הרבה כסף גרמני בזמן שהרפובליקה הפדרלית מבצעת סיפוח זריז של הרפובליקה הדמוקרטית, נכנסים שוב למירוץ חימוש בגלל הקטע עם "מלחמת הכוכבים" של רייגן, מגלים שאין בשביל זה מספיק כסף, מנסים להשלים עם הסינים, מתפרקים באופן מפתיע וכתוצאה מכך המון סובייטולוגים שישבו בכל מיני אוניברסיטאות בארה"ב מאבדים את פרנסתם - אחת מהם היא פרופסור קונדוליסה רייס, שנאלצת למצוא עיסוקים מעניינים יותר.
לאורך כל התקופה הזו, ענף היצוא המשגשג ביותר של ברית המועצות הוא אנשים מוכשרים ומשכילים, שעשו כמיטב יכלתם כדי להגר לכל מדינה אחרת על הגלובוס. גם כיום הפדרציה הרוסית מאבדת מידי שנה כעשרים אלף מאזרחיה לטובת מדינות כמו ארה"ב, גרמניה, אוסטרליה וישראל. אם כל כך טוב שם, אז למה אין תנועות הגירה הופכיות (בניכוי קומץ תושבים חוזרים)?
לסיכום: הצבא הרוסי הוא נמר של נייר בלי רקורד מבצעי של ממש, רוסיה היא מדינה שדי רע לחיות בה, ורוסיה היא בהחלט לא מעצמת-על - אמנם יש לה יכולת לא-מבוטלת להזיק ולהציק, אבל היא לא כוח הגמוני ומעולם לא הייתה. אין שום סיבה לגלות כלפיה פטריוטיזם של אשה מוכה (שאוהבת את הבעל אפילו ש...) במיוחד אם בחרת להגר ממנה ולערוק מצבאה.
מולדת היא עניין של החלטה מודעת, לא של מקום לידה אקראי. |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
