 |
11-08-2007, 16:12
|
 |
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
|
סיפורים קטנים כמלמדים על מצב כללי: מקרהו של חייל חיל הספר, מ. קולשטוק.
חיל הספר העבר-ירדני כמעט שלא העסיק יהודים. כוח זה (שהיה גדוד פרשים בראשיתו, שודרג
לגדוד מעורב פרשין/ממוכן, ולבסוף הוגדל למימדים של חטיבה מוקטנת: גדוד ממוכן, גדוד פרשים
ויחידה ממוכנת) כלל ב15 שנותיו הראשונות בין 600 ל-900 חיילים, שאחוז היהודים בהם נע בין שניים
לארבעה אחוזים. רובם המכריע של היהודים שירת בתפקידים עורפיים, שדרשו מיומנויות וכישורים
שלא היו למגוייס הערבי/דרוזי/צ'רקסי הממוצע (בעיקר כישורי שפות ומקצועות טכניים שונים). מצב זה
הביא לכך שחרף מספרם הנמוך, הייתה להם חשיבות גדולה יותר מזו שמשתקפת במספרם היחסי.
עם זאת, השירות שם נחשב כפתרון רע מבחינה תעסוקתית, והיה קשה לגייס לשם אנשים טכניים.
מצב זה הביא לכך שהובטחו הטבות שונות למתגייסים - הטבות שלא תמיד קויימו, והסיפור הנ"ל
(באדיבות הארכיון הממלכתי הבריטי) נותן דוגמא מובהקת לכך:
מ. קולשטוק היה (או ישנו, אם כי אני בספק...) צעיר ארץ ישראלי (תושב נחלת בנימין 111) אשר
התגייס לחיל הספר העבר-ירדני כמכונאי, ועל כן קיבל מיידית מינוי של קורפורל (רב"ט), שבנחשב היה
לדרגה של נגד, שמזכה בתנאים טובים יותר, הן במהלך השירות והן לאחר הפרישה, כשיש להעניק
למשוחרר את מענק השחרור שלו.
קולשטוק קיבל תעודת שחרור המגדירה את התנהגותו כ"לא טובה", ועל כן נמנע ממנו לקבל את
הפיצויים, להם היה זכאי מתוקף תפקידו. סיפורנו מתפתח פה לסדרה של חילופי מכתבים
(קולשטוק לא עבר לסדר היום על מניעת המענק, והחל שולח מכתבים, למפקד חיל הספר, לנציב
העליון (מכתבים שלא נשתמרו) ומכתב לשר המושבות בלונדון.
טענתו הייתה: בכל 3 שנות שירותי, היו לי 3 עבירות משמעת - הופעה לא מגולח למסדר, אי ציות
להוראה, ואיחור בשעה לחזרה מחופשה. הוא טוען שלמרות שיש לו צידוקים לכל אחד מהמקרים,
כולם נרשמו בתיקו האישי, ובעטיים, נשללה ממנו כ-ל הקצבה לה היה זכאי אחרי 3 שנות שירות.
הקובץ המצורף כאן מכתבו של קולשטוק לשר המושבות, המתאר השתלשלות העניינים מנקודת
מבטו (מתוך התיק CO 831/28/12 בארכיון הממלכתי הבריטי) :
  
סיפורנו מתעקל פה: שר המושבות מחזיר את התלונה לטיפולו של הנ"ע, ארת'ור ווקופ (הנציב
העליון הפרו-ציוני ביותר שכיהן פה - אבל גם לוטננט-גנרל בהכשרתו הצבאית, ואדם המחוייב
למערכת בכל נימי נפשית), וווקופ לא מוצא עילה להצדיק את תלונתו של קולשטוק. העניין לא נגמר
בזה, ויש דיונים אולי בכ"ז מגיע לקולשטוק משהו, והמפקד הצבאי האווירי בא"י (חיל האוויר היה
האחראי על הכוחות הבריטיים בארץ עד 1936) מכריע שקולשטוק יקבל מחצית מהמענק המגיע
לו בתום 3 שנות שירות.
גם כאן לא נגמר הדיון: בחילופי פתקים בין גורמים שונים במערכת, מתפתח דיון האם בכ"ז יש
עילה לקבל את דברי קולשטוק, כשהציר הסובב הוא "האם קולשטוק דווח שהתנהגותו בעייתית" או
שגילה על כך רק אחרי שחרורו, כשלא נותר לו דבר לעשות בעניין" (אם לא דווח, סבור כותב הפתק - הרי שמגיע לקולשטוק לקבל את המענק במלואו).
 
זהו סוף הסיפור, לפחות מבחינת התיק - ולא ברור מה הוחלט לגבי קולשטוק, אבל מבחינתנו יש
מאפיינים של סיפור קולשטוק, שיכולים על החייל היהודי בחיל הספר העבר ירדני:
1. הצורך בגיוס אנשי מקצוע כפה על הבריטים לגייס בעלי מקצוע כבעלי דרגה, ובתחום זה היה
ליהודים יתרון מוחלט, ולא רק יחסי.
2. השירות כמיעוט מבוטל, גרם לכך שהייתה אפלייה ביחס ליהודים, שבחלקם סבלו מהתעמרות
ממפקדים ערביים ובריטיים (דבר שקולשטוק טוען בגלוי, למרות שאינו מציין את יהדותו כגורם,
מסיבות מובנות - הוא כותב לאותה מערכת שלטענתו פגעה בו).
3. רמתם של היהודים הייתה גבוהה - וכאב הראש שדבר זה גרם לבריטים, היה בהתאם (בחילופי
הפתקים לגבי קולשטוק מועלות שתי דוגמאות של חיילים ערביים עם סיפור דומה, שם לא היו
כ"כ הרבה תלונות, ובטח שהן לא הגיעו עד ללונדון...). הבריטים ידעו שאם הסיפור יתפרסם כפי
שהוא, יכולתם לגייס נגדים טכניים נוספים בהמשך, עלולה להיפגע.
סיפורו של מילשטוק הוא מאפיין של רוב חיילי חיל הספר היהודים, שרובם התגייסו באופן עצמאי
(ולא נשלחו ע"י ההגנה - שלוחי ההגנה, והיו כאלה, היו מיעוט בקרב היהודים בחיל הספר), והוא
עוד הוכחה שלא רק מכתבי המפקדים מלמדים על המתרחש, אלא גם תלונות החפ"שים... |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
