בננים יקרים
חוויתי עכשיו פרידה די קשה וכואבת
שגזלה ממני הרבה שמחת חיים ...ודמעות

רציתי לשמוע (בפירוט אם אפשר) איך עוברת חווית הפרידה אצל בן.
(אני מדברת על קשר רציני..) כלומר איך זה מנקודת מבט של בן להיפרד, איך הוא מבטא את זה..מתנהג..
ברור שכל אחד מעביר את זה בצורה שונה..זה המיוחד- אשמח לשמוע דברים מגוונים...

אז יאללה..

מסתגר ולא רוצה לראות אף אחד חוץ מחברים ממש ממש קרובים...

לא רוצה לראות בנות בזמן הקרוב... או להפך מתחיל לחפש סתם סטוצים כדי לשכוח אותה... תלוי במצב רוח...

מה מרגיש?
הרבה תחושות קשות... זה בהחלט לא משהו נעים... אם היא נפרדה ממך... אתה תרגיש שהיא זרקה אותך (פגיעה ישירה באגו הגברי... לכן רצוי שאנחנו נעשה את זה... לא סתם אומרים שמי שמתחיל חייב גם לסיים... ותפקיד הגבר בד"כ הוא להתחיל עם הבחורה)
בקיצור הרבה רגשות מעורבים ומעשים יכולים להיות מאוד שונים...

שטיות החיים זורמים מי קצה לקצה הכול משתנה.
גם מה שחושבים שלא משתנה לעולם ,משתנה.

צריך לנצל את אותם רגעים מתוקים ולצאת למסע חדש אם טעם טוב בפה.

את תלמדי בחיים ששינוי זהו חלק מן תהליכי עולם.
עשיר הופך עני ,עני הופך עשיר ,יש חברה אין חברה. אלו החיים
לפעמיים קשה אבל ממשיכים לשטות בספינת החיים.

קיצור זאת הגישה שלי במקום ללכת נגד השינוי ,אני הולך אם השינוי
כך או כך לא הצליח לשנות את השינוי אז למה לא ללכת איתו.

אני יודע קל לומר קשה לעשות לפעמיים קשה אבל אלו החיים.
מכאב צומחת ישועה ,מכאבי צירים של הריון יוצא תינוק.
הכאב משרת אותנו להמשך החיים.

יום טוב

אבל אסור להראות את זה לעולם!
ממשיכים כאילו כלום......

תגיד תודה על מה שיש!

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://greenair.somee.com/script/script.asp]

יש לך השקפה די ילדותית :\

אני חושבת שזה מעצבן, מרגיז, מכעיס, מכאיב ומעליב כשבנאדם שהיית איתו תקופה ארוכה, בנאדם שהיה חשוב לך, בנאדם שבאמת אהבת - פשוט עובר הלאה כאילו כלום אחרי הפרידה. זה רק מקשה על תהליך ההתגברות של האקסית שלך וגורם לה לתהות האם בכלל אהבת אותה אי פעם.

*אני יוצאת מנקודת הנחה שהשאלה נוגעת לקשרים ארוכים ורציניים, ואני מניחה שכשקשרים כאלה נגמרים זה כואב לשני הצדדים.*

לא חושבת שצריך להפוך את זה למשחק אגו :\

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מירי יש לך השקפה די ילדותית :\ אני חושבת שזה מעצבן, מרגיז, מכעיס, מכאיב ומעליב כשבנאדם שהיית איתו תקופה ארוכה, בנאדם שהיה חשוב לך, בנאדם שבאמת אהבת - פשוט עובר הלאה כאילו כלום אחרי הפרידה. זה רק מקשה על תהליך ההתגברות של האקסית שלך וגורם לה לתהות האם בכלל אהבת אותה אי פעם. *אני יוצאת מנקודת הנחה שהשאלה נוגעת לקשרים ארוכים ורציניים, ואני מניחה שכשקשרים כאלה נגמרים זה כואב לשני הצדדים.* לא חושבת שצריך להפוך את זה למשחק אגו :\

אבל אם זרקו אותי כמו כלב,
להשאר במצב שפל???

תגיד תודה על מה שיש!

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://greenair.somee.com/script/script.asp]

נפרדתי מחברה שלי לפני כמה שבועות, והתחושה המבאסת לא עוברת מהר..
מנסה שלא לחשוב עליה, אבל זה כמעט בלתי אפשרי. חושבים עליה בפרטים הקטנים.

תדעי, כמו שזה קשה לבנות, זה קשה לבנים..

וכמה שאני מת לדעת מה היא מרגישה עכשיו, אני יכול רק לנחש שגם לה זה לא כל כך פשוט..

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

בשלבים הראשונים - זה עוד לא מתעכל. זהו שלב "ההלם" המפורסם. זה כאילו שהמוח הבין - אבל הידיעה עוד לא הגיעה ללב.

הידיעה הזאת מגיעה רק כאשר אנחנו נזכרים בדברים קטנים שעשינו ביחד, מחוות מיוחדות, מילים מסוימות ובדיחות פרטיות.

ואז - מגיע שלב השבירה.

מסיבה שאף פעם לא הצלחתי להבין אותה - בסטרוטיפ הגברי מקובל שאסור לבכות, שצריך להראות חוסן ולהמשיך הלאה.

בולשיט.

לטובת מי, בדיוק? איזו מטרה זה משרת? לא את הגבר, זה בטוח. אם אין בזה שום טוב - אז למה? למה גבר שבוכה על חבר שלו שהוא מכיר המון זמן וטס לחו"ל זה גברי ומעיד על אהבה וחברות - ובחורה שזורקת מישהו לאחר שנה + - והגבר בוכה אז הוא "רכרוכי"? שטויות.

ההחלמה, בהעדר מילה יותר טובה, מגיעה רק עם הזמן. אין אפס. אין תרופת פלא, קיצורי דרך, או לחשים מיוחדים. ועד אז? כואב. כמו דקירה תמידית בלב.

אדם שלא כואב לו - הוא אדם שלא אהב. כדי ללמוד מהו כאב אמיתי - חייבים לאהוב קודם.

Gallery

Pentax K100D + Pentax SMCP-DA 18-55mm f/3.5-5.6 AL + SMC Pentax-M Macro 1:4 50mm + SMC Pentax 1:2.8/105mm + SMC Pentax-M 1:2.8 35mm + SMC Pentax 1:1.4/50mm

לא קשור לסטריאוטיפים, אני לא בנאדם שבוכה. ובשנה וחצי האחרונה אני זוכר את עצמי בוכה רק על חבר שנהרג ועל פרידה מהחברה.

זה תלוי בעוצמת הקשר. אבל זה לוקח המון כוחות והרבה כאב לב.
אין מה לעשות, צריך להלחם וללכת הלאה, ולא לשקוע במקום.

מקווה בשבילך שתעברי את החלק הזה כמה שיותר מהר..

הבנים בוכים בלילה.... אל תחשבי שלא

Where Is My Mind

ממשיך הלאה... בכי לא ישנה את המצב.
מסתכל על הצדדים החיוביים, יותר זמן לחברים

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.yarntomato.com/percentbarmaker/button.php?barPosition=90&leftFill=BBC7CE]

האמת לא מבין למה אתם בוכים ? מה מכול משבר קטן צריך לבכות.
בסדר קצת כואב אבל ממשיכים קדימה ,מה גם שהבכי לא עוזר בשום דבר אולי מרגישים הקלה.

החיים דינמים הכול זורם היום אתה עני מחר אתה עשיר ,מישהו מת מישהו נולד
בטבע תמיד קיים מצב של איזון ולא משנה באיזה תחום.

היום נפרדת מחברה ,מחר תמצא אחת שיותר תתאים לך.
עדיף לזרום איתם מאשר ללכת נגדם ולבכות על העבר.

אם כשהייתה ילד עברת דברים קשים ,עליות ומורדות אני השב והבכה על העבר ? לא.
ההפך אני יקח את נקודת הפתיחה הזאת ויהפוך אותה למשהו חיובי.

כול כאב הוא מעבר לעבר עתיד טוב יותר ,אחרי השקיעה תופיע תמיד הזריחה.

נשאל שאלה, מת מישהו פעם שהיה קרוב אליך? חבר שלך? קרוב משפחה? התגובה הנורמאלית היא בד"כ בכי, לא מייד לא אחרי יומיים, אבל מתישהו זה כן מגיע.
אתה חושב למה? אתה מנסה לחשוב מה ייצא לך מזה? לא, אתה פשוט בוכה כי כואב לך, כי יש הרגשה חזקה של אובדן, משהו שאתה לא יכול לשלוט בו וחרא לך עם זה.
אתה יכול עכשיו לתת מליון סיבות, שממשיכים הלאה, שמתוך המשבר אולי תצא יותר חזק, שאולי אנאערף בשמה תכבוש את הירח ויצא מזה רק טוב. אבל בפועל אם להיות ריאלים זה ממש לא ככה, כי זה לא מעניין אותך כ"כ בזמן הזה.

אני לא יודע, אולי לא הייתה לך חברה רצינית ואף פעם לא נכנסת למערבולת הרגשית הזאת. ואולי באמת אתה קר כמו קרח וזה עובר על ידך(וזה ממש, אבל ממש לא סימן להיותך מצ'ואיסט וגבר, זה סתם טמטום וזה לא מחזיק לאורך זמן).

אובדן זה ההרגשה הכי חרא בעולם, אז נכון זה לא כמו מוות, יש לך שליטה על זה פחות או יותר, אבל זו ההרגשה. שאתה נזכר בפרטים, ואתה נמצא במקום מסוים ועושה משהו מסוים ואז פתאום עולה לך ההרגשה ש"רבאק, הייתי איתה פה בדיוק לפני חודשיים והיה כזה כיף" אז זה לא נעים, להתחיל לבכות מזה? לא אני, אבל זה הרגשה ממש ממש חרא.

לא יודע כמה הזמן עוזר, הוא פשוט מחספס את הרגש ושוכחים קצת יותר ואז זה נותן יותר כוח להמשיך הלאה. שוב, מקווה שתעברי את השלב הזה כמה שיותר מהר.

אין כאן שום פוזה גברית ההפך יש פה הבנה של סדרי עולם.

תראה גם אני הייתי כך פעם היה לי חברים ממש קרובים שעזבו באמצע חיי
והייתי נכנס לאובדן שחור שהדרך ממנו היא למטה הייתי בוכה לפעמיים שהייתי נזכר בחוויות שהיו לנו.
היו חברות שעזבו ואהבות נכזבות שלא התממשו וגם אלה היו דברים כואבים.

אז כן היו דברים שבחיים הייתי צריך להתמודד איתם כדי להבין טוב יותר את החיים ועד היום אני ממשיך
ללמוד.

יכול להיות שאני טועה שבאמת צריך לבכות ולהשתחרר מן סיטואצית הפרידה גם במצבים
שנכנסים לדיכאון ולמחשבות שחורות אחרות.

השאלה לאן זה מוביל אותי הכאב ? האם זה יעזור להמשיך ולבכות על פרידה ?

זה עניין של השקפת עולם. יש לי תחושה שאתה רואה בפרידה משהו שלילי עצוב וכואב
אני רואה משהו חיובי ,התחלה חדשה ,דרך חדשה הפקת לקחים ,התחלה למשהו טוב יותר.

הכול לטובה גם מה שאתה חושב שעכשיו לא לטובה הוא לטובה רק יכול להיות שבעוד מספר שנים
שתקבל תבנות עמוקות יותר בחיים תבין שבעצם היה לטובה.
נפרדת מן חברה שלך ובעצם זה פתח לך דלת להכיר את אישתך לעתיד. לדוגמה.

אני הספר לך סיפור שלי לפני מספר שנים חבר שהיה ממש קרוב עזב למקום רחוק יותר
לא יכלנו לשמור על קשר באותה תקופה והתנתקנו באותו זמן חשבתי זה הדבר הכי נורא בעולם
מה עכשיו יהיה ? היה כול כך כיף מצחיק ומה עכשיו ?.
בראיה לרחוק המקרה קרה רק לטובה אני והחבר ההינו שובבים עשינו הרבה שטיות והוא במיוחד
לא למדנו והציונים שלנו ירדו ,ההינו חבורה מצומצמת של בלאגנים.
היום אני מודה לשינוי ,ההתנתקות הזאת לימדה אותי דברים רבים בחיי ממש שינוי במי שאני.
ואם נבחן את העבר ונגיד שחבר שלי היה נשאר מי יודע מה היה היום אולי הייתי מסתובב
ברחוב וממשיך לעשות בלאגנים.

קר רוח אני לא ,אני פשוט רואה את הדברים אחרת
אני מקווה שהבנת אותי אין כאן שום עניין של פוזה גברית בטח שלא בפורום "מה שבלב".

חשוב!!! לי להבהיר אני לא מדבר כאן על אובדן אני מדבר על פרידה.

יום טוב

ג'יימס אלן
"אדם נבנה או נהרס בידי עצמו. במאגר תחמושת המחשבות הוא מייצר את הנשק שבאמצעותו הוא משמיד את עצמו."

"מה שאנו עושים בחיים מהדד לנצח נצחים"

כשמאבדים משהו יקר-כואבים את זה.
וזה לא משנה אם זה חפץ שיקר לך סנטימנטלית או אדם שיקר לך כגון משפחה או חבר טוב.
אם חברה שלך יקרה לך אז כשאתה מאבד אותה זה אמור לכאוב.

בקיצור..לא הייתי רוצה להיות חברה שלך..

עריכה: תוספת.
אתה צודק שצריך לראות את החיים באורח חיובי ובכל זאת..זה שרואים טוב זה לא אומר שעכשיו טוב..
לראות את קצה ההר לא אומר שאתה בראש ההר.
זה שמשהו בסוף יוצא לטובה זה לא אומר שהדרך לא קשה וכואבת. זה רק נותן לנו איזון ו"דלק" להמשיך.

לפי דעתי את סתם עושה לעצמך חיים קשים.
את רוצה לבכות תבכי ,את רוצה להכנס לדכאון סבבה.

אבל אני מנסה להסביר כאן משהו יותר עמוק ,אתה לוקח את הכאב ומגיע למקום חדש יותר טוב.
למה אני צריך לבכות אם נפרדנו ושנינו הגענו להחלטה שזה הטוב ביותר בשביל שנינו.

ונגיד שהייתי חבר שלך ונפרדנו הייתי רוצה שהכנס לדיכאון ? למה ? מה זה נותן ?

אני משתדל בחיי לנהל את הרגשות שלי ולא לתת לרגשות שלי לנהל אותי.

יום טוב

ג'יימס אלן
"אדם נבנה או נהרס בידי עצמו. במאגר תחמושת המחשבות הוא מייצר את הנשק שבאמצעותו הוא משמיד את עצמו."

"מה שאנו עושים בחיים מהדד לנצח נצחים"