לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה פעם הזמנים היו יותר טובים; כולם אומרים - ככה כולם חושבים... גלים של נוסטלגיה עפים באויר, כי פעם החורף היה די סביר... גלים של נוסטלגיה עפים באויר, כי פעם בקיץ היה די קריר... אני לא כל כך זוכרת; מתגעגעת רק בערך, כי העתיד נראה לי הרבה יותר מגניב: רוצה לנסוע ברכבת התחתית של תל אביב... והם יגידו: זהירות מהמרווח, זהירות מהמרווח, זהירות מהמרווח... חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חברה וקהילה > אמצע החיים
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #2  
ישן 20-08-2007, 12:59
  משתמש זכר Netanel Ben-Shushan Netanel Ben-Shushan אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 03.07.05
הודעות: 585
LinkedIn profile
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Shai שמתחילה ב "שירות בצבא קבע והקמת משפחה."

Shai שלום רב,


מספר נקודות לידע כללי:

1. שירות למען המדינה, הן בקבע ובכלל הוא יוזמה מבורכת.

2. קבע, כלל הוא דבר מעולה מכל בחינה הן במישור הכלכלי ובכלל.

3. כל עוד מדינת ישראל קיימת, כך קיים גם צה"ל, וסביר להניח שכך גם אתה תמשיך לשרת המדינה בקבע. שלא כמו מעסיק פרטי שיכול לפשוט הרגל היום או מחר, ואין לך מעין להתפרנס.

4. גם אבא שעובד בהיי-טק או במקצוע אחר ומגיע בשעות מאוחרות לא חי 'חיי' משפחה 'טובים', אין לזה קשר ישיר לקבע.

5. לפי דעתי, אם תדע לעשות גבולות ולהקדיש את כל כולך למשפחה בעת הסרת המדים מדי שבוע הדבר מבורך. אל תשכח שלילדים יש גם את החברים שלהם וחיי חברה משלהם, כך שתוכל לאזן בין השניים. אך כאמור, לא להעלם לתמיד מהתמונה. אחרת אני מאמין שזה יצור 'חור' לקוי בדמות האבהית, ואני מדבר מהכרות קרובה, על כך שאביה של ידידה שלי הוא אל"מ, ידידה שלי, שהיא בתו, סובלת לא מעט למרות גילה הבוגר - היא מרגישה כי חסר לה משהו, אבל שוב כאמור, אם תדע לעשות את האיזון הנכון כפי שדוד שלי שהוא נגד בחיל האויר עשה עם משפחתו - אני מאמין שתוכל לצור הרמוניה מעולה.
_____________________________________
================
http://www.ben-shushan.net
http://blogs.microsoft.co.il/blogs/netanelb

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #3  
ישן 20-08-2007, 13:06
צלמית המשתמש של Shai
  Shai Shai אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 16.11.02
הודעות: 14,010
בתגובה להודעה מספר 2 שנכתבה על ידי Netanel Ben-Shushan שמתחילה ב "Shai שלום רב, מספר נקודות..."

משתמע מהודעתך כי אני מתנגד לצבא קבע.
אבהיר ואומר כי חדי העין ישימו לב שבהודעתי המקורית באשכול לא נקטתי עמדה.
ניתן לראות תהיות ושאלות בנושא אך בהחלט לא דיעה אישית.

לרגע לא רמזתי, ולעולם לא ארמוז, כי שירות בצבא קבע הוא שלילי. ברורה החשיבות הגדולה באנשי קבע, על אחת כמה וכמה, במדינה עם סדר יום כמו שלנו.
מצד שני, וזו נקודה שראוי להתייחס אליה, בסופו של דבר אדם מחליט החלטות לפי ראות עיניו, מה שנוח לו ומה שהוא רואה לנכון.
אדם מניח על כף המאזניים את היתרונות והחסרונות בשירות בצבא קבע וע"פ זה מחליט את החלטותיו.
ידוע כי יש כאלו שיראו יותר יתרונות בכך וכאלו שיראו ביותר חסרונות בכך שכן יש אנשים בקבע, ויש כאלה שפשוט לא.

האשכול נועד לשמוע את דעתם של באי הפורום בנושא ותו לא. ידוע כי שירות בצבא קבע עשוי להיות מאוד תובעי, לרוב, הרבה יותר תובעני מאבא שעובד בהייטק.
השאלה יכולה להשאל גם על אבא שמשרת במוסד, בשב"כ, בשגרירות בחו"ל וכדומה.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #8  
ישן 20-08-2007, 19:40
  פשוט פשוט אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 16.04.07
הודעות: 1,640
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Shai שמתחילה ב "שירות בצבא קבע והקמת משפחה."

שלום וערב טוב,
עברתי תקופות ארוכות של שירות קבע (קרבי וגם עורפי)ביחידות שונות בצה"ל ואח"כ גם במסגרת בטחונית אזרחית. לכן אני יכול להעיד על מה שעברתי ,מה שעברה משפחתי ומה הניע אותי לעושת כך.
המניעים שהביאו אותי להמשך שירות קבע.
התגייסתי לשירות סדיר באוג' 1965 .הרבה לפני שחלק גדול מכם בכלל בא לעולם. קשה להסביר במונחים של ימים אלה את מה שהיה אז.
להביא בחשבון שאני בן של ניצולי שואה . הארד קור של הניצולים .
אמא היתה עבד בבי"ח קרופ משך כ3 שנים בעבור 120 גר' לחם ליום ושרדה את הפצצות בעלות הברית על המפעלים ובסוף נשלחה גם היא לאוושויץ אבל המלחמה נגמרה לפני שחיסלו אותה .היא יצאה משם בת 21 במשקל 30 ק"ג בלבד. אבא עבד יותר משנתיים בזונדר קומנדו באושוויץ בירקנאו כשתפקידו היה להוציא את שאריות האפר של הנשרפים מהקרמטוריום.

דווקא אמא יצאה מהמלחמה חולת נפש מוכרת וחיתה עד יומה האחרון על כדורים קשים נוגדי דכאון ואשפוזים לא מעטים בבתי חולים לחולי נפש.
מי שסבל מאד בבית היינו כולנו.גם האחים ובראש ובראשונה אבא.
אני נולדתי בחו"ל במחנה עקורים שנה וחצי אחרי תום המלחמה.
כילד קטן גדלתי במעברה וראיתי את חרפת העוני ועברתי את ההשפלות של ילדי הארץ או העולים הותיקים.
אנחנו נקראנו ה"סבונים" עלי ועל אחי צחקו במיוחד בגלל אמא החולה.
זה הרקע האישי המשפחתי.
הרקע הכללי .
משפט אייכמן הסתיים כ3 שנים לפני הגיוס שלי לצה"ל כלומר כשהייתי בתקופת השנים הפורמליסטיות של תחילת התיכון.
בינואר 1965 החליטה ממשלת ישראל בראשותו של לוי אשכול ושר האוצר פנחס ספיר על המיתון. המצב הכלכלי בבית ובמדינה היה בכי רע. כדי לסייע בפרנסה הלכתי לעבוד כפועל בנין וכשוליה בסלילת כבישים וגם נתתי שיעורי עזר לילדים צעירים ממני בתיכון.
אני התגייסתי באוג' 1965.
השירות הצבאי עפ"י חוק אז היה שנתיים וחצי בלבד .אבל יצא לי להשתתף במלחמת ששת הימים. כאילו המלחמה ה"נהדרת" עם ההצלחות הגדולות. ביחידה שלי היו הרוגים ופצועים בקרבות רפיח והג'יראדי ואח"כ בהמשך הדרך לתעלת סואץ וגם חלק קטן בכיבוש רמת הגולן.
כבר הייתי קצין צעיר .סג"מ ועליתי מיד אחרי המלחמה לסגן.
עכשיו תארו לעצמכם את האוירה בארץ כפי שאני גדלתי בה ואת מה שעמד בפני בשיקול הדעת האם לחתום לשירות קבע או לא.
חתמתי בלב שלם ובנפש חפצה. עברתי יחד עם צה"ל תקופה לא קלה של מרדפים בבקעת הירדן מבצע כראמה וימי קרב ברמת הגולן ואח"כ מלחמת ההתשה הקשה .
אח"כ השתחררתי בשנת 1970 והלכתי ללמוד באוניברסיטה.
מלחמת יוה"כ תפסה אותי לאחר סיום התואר הראשון ולפני סטאז'..נלחמתי בסיני ואח"כ שוב ברמה .
לצערי הרב, אחי הצעיר נהרג בקרב התקפת הנגד מול הצבא המצרי ב7 באוקטובר .
מכאן והלאה לא היתה כלל שאלה האם לחתום קבע. בוודאי שחתמתי . היו חסרים אז המון קצינים לצורך שיקום הצבא שאחרי המלחמה ההיא לא היה שיקול נוסף כלל.
הנישואין הגיעו מאוחר יותר .אשתי הבינה את הרקע שלי -הרי הכרתי אותה במנסרת השירות הצבאי - ורק רצתה לגור ליד הוריה כדי שיעזרו לה בגידול הילדים.
אחכ עברתי למסגרת בטחונית אזרחית שגם בה לא הייתי יותר מדי בבית.

האם ילדי נפגעו משירותי הבצאי /בטחוני?
אין לכך תשובה בדוקה.
שאלתי אותם את השאלה הזאת גם ישירות וגם בעקיפין. היו לי יסורי מצפון בשל כך.
הם חלוקים בדעתם האם זה פגע בהם. 2 אומרים שבכלל לא. להיפך, זה תרם להתפתחותם העצמאית .
1 אומרת שנפגעה חלקית כי רצתה אותי יותר בבית והצעיר ביותר אומר שהוא נפגע מאד.
מה אפשר לעשות? יש כאלה ויש כאלה כמו בכל ענין כמעט.

ליהודה. אין מה להעריץ. אנחנו אנשים כמו כולם. גם הקרביים וגם הג'ובניקים.
מה שניע אותי בכל אופן היה בראש ובראשונה התרומה למדינה ובמקום השני הענין העצום שהיה לי בשירות .
אין תעסוקה יותר מאתגרת ,מעניינת ומושכת לאדם צעיר. (בכל אופן באותם הימים ואי חושב שגם כיום)
_____________________________________
אין לך אדם שאין לו שעה.


נערך לאחרונה ע"י פשוט בתאריך 20-08-2007 בשעה 19:42.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 13:52

הדף נוצר ב 0.06 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר