24-08-2007, 22:49
|
|
|
|
חבר מתאריך: 20.04.05
הודעות: 865
|
|
וִויוֹ נוֹבוֹ - הקיבוץ הארצישראלי בקרים
בסוף שנת 1927 ירדה קבוצת חברים מ"גדוד העבודה" בראשות מנדל אלקינד, בחזרה לברה"מ. מדובר בקבוצה בת כ-60 - 80 איש בסך הכל, מהאגף השמאלי של הגדוד. הסיבה לירידה היא אכזבה מהאפשרות להגשים בארץ את הרעיון הקומוניסטי, והתלהבות מהאפשרות לקחת חלק בהגשמתו בברה"מ. הם קראו לקומונה שהקימו "וויו נובו" (באספרנטו), משום שלא יכלו לקרוא לה "דרך חדשה" בעברית, ביידיש לא רצו, וברוסית ראו התבוללות.
הקומונה הייתה קטנה, למרות שהצטרפו אליה מספר יהודים תושבי קרים ומספר יורדים קודמים מהארץ - מספר החברים לא עלה על 100, לכן נאלצו לשלוח את הילדים ללמוד בבית הספר בקולחוז מולטוב הסמוך - שם לימדו אותם ביידיש.
ב- 1935 הגיע הוראה "מלמעלה" שעל הקומונה להפוך לקולחוז, כמו כל הקולחוזים. בנוסף הוחלף שם המקום ל"דרוז'בה נרודוב" (אחוות עמים - ברוסית). מכת הטיהורים לא פסחה על הקומונה וחלק מהחברים נעצרו. סופם של היורדים שחלק מהם הוצאו להורג בטיהורים ברוסיה, ורובם נירצחו עת כבשו הגרמנים את קרים.
בקולחוז שהיה וויו נובו נשארו לעבוד כמה מן המייסדים, למקום נוספו משפחות רוסיות ואוקראיניות. במלחמת העולם השניה גויסו הגברים לצבא, הנשים והילדים נשארו במקום. בזמן הכיבוש הגרמני הלך אחד מחברי הקולחוז - קפיושין שמו - אל הגסטפו ודיווח על הימצאות הנשים והילדים היהודים במקום. הם נאספו על ידי הנאצים ונקברו חיים בבאר הישנה של "וויו נובו"...
שרידים מקרב היורדים הגיעו ארצה לאחר שהחלה העלייה מברית המועצות.
|