התלבטתי אם לרשום את זה כאן או במו"ס... החלטתי שכאן יותר טוב

כמו שכולכם בטח קוראים בעיתונים ובאינטרנט (וגם רואים בפועל את החוסר במוטיבציה ..), יש חוסר רצון רציני של מלש"בים להתגייס לתותחנים ולשריון, ולמעשה עד כמה שידוע יש מחסור רציני במתגייסים לשם..

כיצד לדעתכם אפשר להעלות את המוטיבציה להתגייס לחילות הלא-מבוקשים האלו? כיצד אפשר להפוך אותם ליותר אטרקטיבים?

האם לדעתכם שיטת היחצ"ון החילות האלו בתור תותחנים - "סיירת מורן ומיתר" שריון "כולל פלס"ר שריון" היא הוגנת?

איך ולמה לדעתכם אפשר לשפר את התדמיות הגרועות של החילות האלו ולהעלות את המוטיבציה לשרת בהם?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אולי כשחילות יפסיקו להיות חילות בלאי [לפי מה שאני שומע לפחות]

אני מנחש שאתה קרוב לחסימה

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

וגם די גאה במה שהוא עושה ... אתייחס בנפרד:

שריון - אני חושב שהמלחמה האחרונה החזירה לשריון חלק מתהילתו. טנק מסתער ויורה תו"כ תנעה זה מאוד מרשים, אין מה לעשות.

תותחנים - קשה להסביר מה התותחנים עושים. עד שלא נתקלת וחיכית לאש לחילוץ, לא תעריך מה זה. חוץ מזה, סכין בין השיניים ופלאטופ עם פנס/ציין ליזר ושאר אמצעים מתוחכמים תמיד יצטלם יותר טוב ביחד עם פרתוף מושחר, מאשר מישהו שסוחב נפיץ או מישהו שסוחב ערימת שקיות לבנות (חנ"ה למי שלא הבין).

אגב, השימוש ביחידות המיוחדות של התותחנים (מורן/מיתר ומערכים טקטיים אחרים) אינו פסול בעיני. גם בח"א לא כולם טייסי קרב, ובכל זאת שמים פוסטר של F-16 כשרוצים לגייס חמשים.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

ציטוט:

במקור נכתב על ידי amirsgv וגם די גאה במה שהוא עושה ... אתייחס בנפרד: שריון - אני חושב שהמלחמה האחרונה החזירה לשריון חלק מתהילתו. טנק מסתער ויורה תו"כ תנעה זה מאוד מרשים, אין מה לעשות. תותחנים - קשה להסביר מה התותחנים עושים. עד שלא נתקלת וחיכית לאש לחילוץ, לא תעריך מה זה. חוץ מזה, סכין בין השיניים ופלאטופ עם פנס/ציין ליזר ושאר אמצעים מתוחכמים תמיד יצטלם יותר טוב ביחד עם פרתוף מושחר, מאשר מישהו שסוחב נפיץ או מישהו שסוחב ערימת שקיות לבנות (חנ"ה למי שלא הבין). אגב, השימוש ביחידות המיוחדות של התותחנים (מורן/מיתר ומערכים טקטיים אחרים) אינו פסול בעיני. גם בח"א לא כולם טייסי קרב, ובכל זאת שמים פוסטר של F-16 כשרוצים לגייס חמשים.

נתחיל בזה שהביקוש לשריון נפל, תחשוב שהעניין הוא שפשוט חלק עצום מאלה שמייעדים אותם לחיל הזה פשוט מסרבים להתפנות, מה צה"ל יכול לעשות בנידון?

תחשוב שניה איך מרגיש מלש"ב שמיועד לתותחנים ונניח והוא כן מרוצה, ופתאום הוא רואה את כולם מסביבו מסרבים פינוי ומתבאסים שהם הולכים לחיל הזה, מרגישים פראיירים...

לא מזמן דיברתי עם מישהו שייעדו אותו לאחד החילות האלו, והוא אמר "למה דווקא אני צריך לשרת שם?", ז"א אתה מבין זה כבר ממזמן עבר את גבול הטעם הטוב, מי שמתגייס לשם מרגיש כאילו הוא "פראייר" (למרות שאתה טוען ויכול להיות שהוא לא כזה), כאילו התדמית של החילות האלו שכבר הרבה זמן לא טובה כ"כ רק נהיית יותר ויותר גרועה...

ואגב, בשאלוני ההעדפות ששולחים למלש"בים, השם פלס"ר שריון תופס יותר מקום מחיל השריון, כאילו שלהיות בחיל השריון זה נורא אבל פלס"ר שריון או סיירת מיתר זה מצוין...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

בתור קצין תותחנים במיל', אני מכיר את הבעיה מקרוב.
במהלך השירות יצא לי להיות חלק מסגל הטירונות בשבטה.

רוב החיילים אכן מתגייסים עם מוטיבציה לא בשמיים.

חשוב לזכור שרוב המתגייסים לחטיבות החי"ר השונות, ימצא את עצמו בפעילויות בט"ש דומות ו/או זהות למה שיצא לחייל בחת"ם משך רוב השירות.

העניין הוא שהשכבה הגדולה והאמצעית של המתגייסים (לא ה"מורעלים" ולא ה"בעייתיים") הגיעו למעשה "בלי כוונה" לחיל: או שהם בעלי פרופיל 72, או שלא הביעו רצון אחר בשאלון ההעדפות ו/או בצו הראשון.

יש גם כמובן את עניין מורשות הקרב וגאוות היחידה:
רואים את זה הרבה יותר בחי"ר ובח"א.

למעשה יש מס' שהצבא עושה ע"מ להעלות את המוטיבציה:
פרוייקט "קצין לכל מלש"ב" לדוגמא, במסגרתו קצינים מהחיל (אני מניח שזה קיים גם מחוץ לחת"ם) יוצרים קשר עם מלש"בים ששובצו בחיל, ועורכים איתם ועם ההורים מפגש שאלות-תשובות בן שעה-שעה וחצי, במסגרתו גם מסופר על המסלול בחיל.

יש גם את "יום החילות" שעוברים במסגרת התיכון (בתה"ש), שם יש ביתן לכל חיל. השאלה כמה החילות לוקחים את הפרוייקט ברצינות.

סטיקרים, מודעות, אתרי אינטרנט - אלו הם דברים של משקיעים בהם מספיק (יחצנו"ת).

ברגע שהצבא לא מזין את המלש"בים במספיק מידע - הם נאצלים להתקיים משמועות וממה ששמעו מחברים, וחבל.

לסיכום אני יכול להגיד שהשירות בחיל התותחנים (ממקור ראשון) וגם בחיל השיריון לא רק חשוב, אלא גם מעניין ומספק. אפשר לסיים שירות חובה ובאמת להרגיש סיפוק על מה שנתת.

כששירתתי כמפקד טירונים בביסל"ש בזמנו הנתונים היו פחות או יותר 50% שרצו להגיע לשריון ו50% שלא רצו, אבל התפנו בסופו של דבר בבקו"ם. ככה היה עם עם החיילים של המפקדים האחרים, ואני מניח שבחטיבות שנחשבו ליותר מבוקשות מחטיבה 500 בזמנו (שהיתה עם מג"חים) - חטיבות 7 ו188 עם המרכבות (401 היו גם עם מג"חים אז) המצב היה קצת יותר טוב.

כשנשלחתי לבקו"ם לעזור בגיוס של אחד המחזורים, מאד התפלאתי לראות את הביקוש הגבוה של החי"ר. אני זוכר שבאתי בבוקר ואספתי את החבר'ה של גולני, וכל מי שהקראתי ברשימה צעק לי "נמצא כאן" בקול. כמה שבועות אחרי זה כשהיו גיוסים של שריון או תותחנים, ההבדל היה משמעותי.

מעבר לבעיה של "איך מוכרים את החייל", כמו שעשו עבודה טובה על גבעתי בסידרה "טירונות" שהקפיצה את המוטיבציה לשרת ביחידה (שלפני התוכנית המוטיבציה אליה היתה נמוכה הרבה יותר), אחת הבעיות המרכזיות היתה הסדר שבו החיילים גויסו ליחידות השונות.

מה שקרה היה שתאריך הגיוס ליחידות ה"מבוקשות יותר" כמו יחידות החי"ר היה לפני היחידות המבוקשות פחות (תותחנים, שריון, הנדסה) וכל החיילים שסירבו להתפנות ליחידות החי"ר (והיו כאלה) וליחידות אחרות נתקעו במעצר או שמסדרים שבהם צועקים על המתגייסים, ואלה שכנראה שמעו מחברים שלהם את הסיפור הקבוע של "מי שנלחם ולא מתפנה מקבל בסוף את ג'וב החלומות שלו", וכמובן שבסוף כולם מתפנים - ולאיפה הם מתפנים? לגיוסים האחרונים, של היחידות הפחות מבוקשות.
וככה מט"ק/מ"כ טירונים בשירון, הנדסה או תותחנים מקבל בנוסף לחיילים שאו שהיתה להם מוטיבציה כן להתגייס ליחידה, או שלא היה להם אכפת (אלה שאומרים לעצמם "תחתחנים? טוב, שיהיה"), הוא מקבל כמות לא קטנה של trouble makers, המגוייסים הבעייתיים שלא רצו להתפנות ורק הסכימו לפינוי כי אמרו להם שאם הם ידעו מספיק בעיות בבסיס הטירונים, אז הם יקבלו את מה שהם רוצים (מה שכמובן אף פעם לא קורה והם מסיימים כאנשי מפקדה בבסיס הטירונים או כמחממי כיסא במפקדת זרוע יבשה).
ממחלקות של 50 חיילים בתחילת הטירונות היינו מצטמצמים לכ35חיילים בסוף החודשיים טירונות, ועוד כמה היו נפלטים במקצועות ולצמ"פ היו מגיעים מעט מדי חיילים - לא מספיק כדי למלא סד"כ לש פלוגה.
וזה בגלל שבהתחלה היו דוחפים את אותם חיילים בעייתיים וממלאים את הסד"כ באנשים שאין סיכוי להפוך אותם ללוחמים.

אני בתור חייל בשריון ממש לא רציתי להיות שם, אולי זה ישמע קטנוני אבל הסיבה העיקרית ולדעתי כמעט היחידה שבגללה אני וחיילים שהכרתי רצו לעזוב לא הייתה חוסר בתהילה או שנאה של הטנקים אלא הסיבה שכולם מכירים אותה אבל מעדיפים להתעלם ממנה והיא:
היציאות הביתה הגרועות שיש בחייל הזה, לפחות התנחמנו תמיד שאמרו לנו שבתותחנים יותר גרוע.

אני לא זוכר שהיציאות היו כל כך גרועות בשריון.
שישי-שבת אחת לשבועיים במשך השמונה חודשי הכשרה.
בקורס מט"קים זה שישי-שבת אחת לשבועיים ושישי-שבת אחת לשלושה שבועות לסירוגין, אבל זה רק במשך הקורס.
ואחרי זה זה פחות או יותר כמו בחי"ר. בזמנים שצה"ל היה בלבנון לא נראה לי שהיה הבדל ביציאות, וגם אז המוטיבציה לשריון היתה נמוכה הרבה יותר.

הבעיה היא תדמיתית.
למשל, בזמנו (שנת 2002-2003), הביתן של חיל השריון היה על הפנים. הקצין שהעביר שם הרצאות למלש"בים היה בחור חסר מוטיבציה או יכולת דיבור מול קבוצה, וזה בזמן שחילות אחרים השקיעו בביתן מצוחצח עם תמונות ודגמים שונים, עם קצינים ומדריכות.
הסרטון שהיה אמור "להרעיל" את המלש"בים היה צולע וכולו סבב סביב המרכבה. כשהמלש"בים שאלו אחרכך אם כך השריון זה ככה אז הם קיבלו תשובה שלא, והבינו שיש להם סיכוי של 50% "ליפול" למג"חים, שלמרות שאף אחד מהם לא נגע בטנק, כבר אז קיבלו את הרושם שמדובר בבעסה של דבר (וזה נכון, אבל זה לא אמור להיות שיקול בשבילם).
במשובים שהיו מעבירים אליהם חצי מהמגיבים שאמרו שהם לא רוצים ללכת לחיל השריון אמרו שזה בגלל ש"הם פוחדים שיתקעו אותם בטנק דפוק". האמת, אני לא מאשים אותם.

אגב, התשובה השניה בשכיחותה היתה ש"לא רוצים להגיע לשריון כי שמעתי שיש שם המון ערסים". זה הצחיק אותי, מפני שזה אולי החיל הכי צהוב בצה"ל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי megashock היציאות הביתה הגרועות שיש בחייל הזה, לפחות התנחמנו תמיד שאמרו לנו שבתותחנים יותר גרוע.

יצאות הביתה במהלך תקופת ההכשרה זהה בכל זרוע היבשה.
בבט"ש, זה עניין של משימות מול סד"כ נטו, לא חשוב באיזו מסגרת.

בפעם האחרונה שבדקתי, חי"רניקים לא בדיוק עשו חמשושים עם אפטר באמצ"ש...

מהלך השרות שלי היתה הנחייה של המח"ט של חטיבה 401 שכל החיילים שלו יוצאים הביתה ביום חמישי ותמיד לנו אמרו שאנחנו לא יוצאים חמשושים בגלל שיש כוננות ושלא נספיק לעשות טפ"שים ועוד...
יום אחד תפסתי טרמפ עם מ"פ מ401 ושאלתי אותו אם זה נכון שכולם אצלם יוצאים הביתה בימי חמישי והוא אמר שכן והוא חושב שזה מגיע להם כי הם עובדים קשה במהלך כל השבוע ואין שום בעיה להספיק את הכל עד יום שמישי בערב במקום עד יום שישי בבוקר.
כמה חודשים אחרי זה הייתי בצוות מג"ד והייתי גם סמב"ץ בגדוד ואז ראיתי שגם כל העניין של הכוננויות הוא לא נכון ושלא היתה כל מניעה לשחרר אותנו הביתה ביום חמישי.
מייד הבנתי שהסיבה שלא יצאנו חמשושים בניגוד לאחינו מ401 שתפסו בדיוק את אותן המטלות היא צרות עיין של המ"פים שלא רצו שיחשבו שהם שמפנקים את החיילים שלהם יותר מידי.
היה לי מ"פ אחר שלא חשב ככה ובאמת באורך פלא היינו יוצאים בתקופה שלא כמעט באופן קבוע בימי חמישי.

ואחרי לא מבינים למה חיילים לא רוצים להמשיך לשרת בשריון.

יש לי חבר אחד עכשיו בהכשרה בשריון והיה חבר אחד בהכשרה של גבעתי, השריונר הזה דופק בקצב ובלי חשבון 21- 28 וכ פעם כשהוא חוזר הביתה אני רואה אותו אין מצב שלא, אפילו 14 הוא לא סוגר, אולי כי אחרי המלחמה רוצים לזיין אותם קצת יכול להיות שלפני זה היה יותר טוב, והזה בגבעתי התגייס בנובמבר לפני שנה ו9 חודש והוא היה חוזר הביתה כל שבוע במהלך הטירונות וסוגר שבת פעם בחודש או חודש וחצי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי רמבו 6 יש לי חבר אחד עכשיו בהכשרה בשריון והיה חבר אחד בהכשרה של גבעתי, השריונר הזה דופק בקצב ובלי חשבון 21- 28 וכ פעם כשהוא חוזר הביתה אני רואה אותו אין מצב שלא, אפילו 14 הוא לא סוגר, אולי כי אחרי המלחמה רוצים לזיין אותם קצת יכול להיות שלפני זה היה יותר טוב, והזה בגבעתי התגייס בנובמבר לפני שנה ו9 חודש והוא היה חוזר הביתה כל שבוע במהלך הטירונות וסוגר שבת פעם בחודש או חודש וחצי.

אם חבר שלך סוגר 21 ו28 בלי חשבון אז כנראה שהוא חוטף עונשים.
אין סגירות של 28 שהן לא לפי עונש, ואלא אם כן הפקודות השתנו בשנים האחרונות, גם לא סוגרים 21 במהלך ההכשרה. רק בקורס מט"קים, וגם אז זה רק פעם-פעמיים.
אם חבר שלך מגבעתי יצא כל שבוע במהלך הטירונות אז או שהוא הוציא הפניות או אישורים אחרים כדי לצאת בשבת.

לדעתי אתה מחרטט.

אני אגיב, כאחד שמתגייס ב08.
למה הביקוש נמוך? כי:
א. השימוש ה"נבון" במלחמה האחרונה בטנקים, ואיך שהחזבאללה 'שיפד' אותם, הפחידו רבים וטובים.
ב. נוצר מצב שטנקיסטים לא באמת טנקיסטים ומה שהם עושים זה בעצם שוטרים במחסומים (כמו כל צהל), וכך גם חיל תותחנים.
ג. יש סטיגמה של "קרבי לייט".

מצד אחד יש סטיגמה שהרבה שריונרים נפגעו ומצד שני "קרבי לייט"? זה קצת סותר, לא?
מצד שני, המוטבציה לחטיבה כמו גולני שבזמן המלחמה היו אצלה כמה טעויות שעלו בחיי אדם רק עלתה.

בכל אופן, אני יכול להבין איך התפקוד הצולע של יחידות השריון (ולא משנה אם זה אשמתם או לא) לא מוסיפות למוטיבציה.

מי שהכריע את הצבא המצרי בששת הימים היו חיל האויר השיריון וגם התותחנים הנדסה וטיפה חי"ר
מי שנשא ברוב הנטל במלחמת ההתשה בתעלה היו חטיבות 14 ו401 - מה לעשות טנקיסטים..
מי שהציל את מדינת ישראל במלחמת יום הכיפורים עם עזרה מהתותחנים ואנשי ההנדסה הגיבורים היה השיריון.
בכל המלחמות משקלן הסגולי של היחידות המיוחדות שמקבלות את כל התהילה שאף לאפס אחד גדול.

בלי שיריון ובעיקר שריון מבלי להמעיט בחלקם של התותחנים ההנדסה והחי"ר אין קיום לצבא תכניסו את זה טוב טוב לראש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי דני קריאף מי שהכריע את הצבא המצרי בששת הימים היו חיל האויר השיריון וגם התותחנים הנדסה וטיפה חי"ר מי שנשא ברוב הנטל במלחמת ההתשה בתעלה היו חטיבות 14 ו401 - מה לעשות טנקיסטים.. מי שהציל את מדינת ישראל במלחמת יום הכיפורים עם עזרה מהתותחנים ואנשי ההנדסה הגיבורים היה השיריון. בכל המלחמות משקלן הסגולי של היחידות המיוחדות שמקבלות את כל התהילה שאף לאפס אחד גדול. בלי שיריון ובעיקר שריון מבלי להמעיט בחלקם של התותחנים ההנדסה והחי"ר אין קיום לצבא תכניסו את זה טוב טוב לראש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין צורך לשכנע את המשוכנעים.
מצד שני, הקרדיט על קרבות מפורסמים של חיל השריון לא מגיעים אל הנוער.
כל תלמיד בתיכון מגיע בשלב מסויים לטיול בגבעת התחמושת בירושלים ומכיר את השיר המפורסם ויכול לזמזם אותו, אבל אם תגיד לתלמיד תיכון "עמק הבכא" הוא לא יבין מה אתה רוצה ממנו.
גם קרב החווה הסינית הפך לקרב גבורה של הצנחנים וכוחות השריון שנלחמו שם נשכחו.
אז איך תכניס לראש של מלש"ב שהחצים הכחולים הגדולים מהמפות הם לא גולני? סיפורי המור"קים המטופחים שייכים כולם לחטיבות החי"ר. החייל עם הבלורית המתנפנפת מחוץ לקסדה עם העוזי ביד ממבצע קדש נראה טוב יותר מAMX-13 על דיונה.

המלש"בים לא יודעים הרבה על חיל השריון (חוץ מעכשיו, שהם יודעים ש"שהחזבאללה 'שיפד' אותם", כדברי תמיר20). לעומת זאת, החטיבות המבוקשות נמצאות תמיד באור הזרקורים ולכן הן נשארות מבוקשות.
היום ראיתי כתבה בNRG על הכבאים של חיל האויר, שמוצגים שם כלוחמים שמסכנים את חייהם יום יום. כתבות כאלה משפיעות על מלש"ב, ומעודדות אותו לבקש להגיע ליחידה שכזאת (למרות שלחצי ממה שכתוב שם ולמציאות אין שום קשר).

איך אמר מל ברוקס? Merchandising. Merchandising...

אני יודע הרב על חיל שיריון, לצערי.
ביקרתי המון ביד לשריון(לטרון). אל תכליל סתם.
ב. איך היית קורה למה שהחזבאללה עשה? והשימוש היה נכון במהלך המלחמה האחרונה?

יחצנות, תרצה או לא תרצה עוזרת.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי תמיר20 אני יודע הרב על חיל שיריון, לצערי. ביקרתי המון ביד לשריון(לטרון). אל תכליל סתם. ב. איך היית קורה למה שהחזבאללה עשה? והשימוש היה נכון במהלך המלחמה האחרונה? יחצנות, תרצה או לא תרצה עוזרת.

אני לא מאשים אותך, אתה כנראה באמת יודע הרבה יותר מהתיכוניסט הממוצע, זה רק מראה כמה החיל לא יודע למכור את עצמו.

ביקור בלטרון לא מלמד אותך הרבה על השריון. בטח שלא אם המדריכה שלך היתה אחת המורות-חיילות שמעבירות שם סיורים ואין להן מושג ירוק מה הן אומרות.
בפעם האחרונה שהייתי שם, לפני שנתיים התלוותי לסיור שאחת מהן ערכה לתיירים מארה"ב, והיא פשוט קישקשה עד שכאבו לי האוזניים.
גם מהשילוט המתקלף משנות ה70 שנמצא שם אי אפשר להבין כלום.

איך הייתי קורא למה שהחיזבאללה עשה? שימוש נכון בנ"ט וניצול הטעויות הטקטיות של הפיקוד הבכיר שלנו. כנראה בישראל שכחו שבמלחמה גם לפעמים נהרגים חיילים, והטנק, כמו כל כלי מלחמה יכול להיפגע. כל המיתוס על "הטנק הטוב בעולם שעמיד בפני כל טיל" התפוצץ לאזרחי ישראל בפרצוף.
אפשר לחזור על הנתונים הסטטיסטים של חדירות לעומת פגיעות ועד כמה שהמצב היה טוב יותר יחסית למלחמות העבר, אבל התמונה לא תשתנה בעיני התיכוניסט הממוצע.

דווקא אותנו כן לקחו לעמק הבכא, ביב' והמפקד שהייה בקרב (מישהו מפרוסם שכחתי את שמו) דיבר איתנו והייה מעניין מאוד, ואז לקחו אותנו למיצג חילות, והייה ירי של טנקים ותותחנים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי זיגמונד פרויד דווקא אותנו כן לקחו לעמק הבכא, ביב' והמפקד שהייה בקרב (מישהו מפרוסם שכחתי את שמו) דיבר איתנו והייה מעניין מאוד, ואז לקחו אותנו למיצג חילות, והייה ירי של טנקים ותותחנים.

קהלני
בדיוק על דברים כאלה אני מדבר - זאת תוכנית נהדרת, אבל רק כיתות בודדות יחסית, כמו שלך, זוכות לעבור אותה.
בינתיים במקומות אחרים, שבועות גדנ"ע שגם כן מעלים את המוטיבציה לשרת מתבטלים בגלל חוסר תקציב...

כול השכבה היתה, וזה כבר שנה שניה ברצף שיב' מהבית ספר הולכים, וגם הולכים אצלנו כול שנה לגדנ"ע

מחזק.

במלחמת יום הכיפורים נפגעו לנו כ800 טנקים (פלוס מינוס). בד"כ בטנק כזה נפגעו כשני אנשי צוות. בסוף המלחמה, חצי סד"כ היו בבתי חולים ובתי עלמין. גם בין החילות המסיעים לשריון (חרמ"ש, תותחנים, הנדסה, חימוש ועוד) היו נפגעים רבים (אנשי הדוברות למשל היו צריכים לקבל אות גבורה יחידתי). אנשים אלה בעיקר ניצחו את המלחמה, והצילו את ישראל.

בנוגע למוטיבציה, בזמנו הספר "חשופים בצריח" היה רב ערך בהגדלתה. כיום, כשקוראים פחות, כדאי להתרכז בסדרת טלויזיה (למשל על גדוד במלחמת ההתשה ויום כיפור) ובאתרי אינטרנט. אתר יד השריון למשל הוא בסיס טוב אך טעון שדרוג.

בנוסף לכך יש להתרכז בתחום הפרט. אי אפשר לשנות את השגרה השוחקת, אך אפשר לעזור לחיילים להעביר אותה ביתר הנאה. יש להרבות בהכשרות יחודיות לאנשי הצוות שאינם הולכים לקמ"ט על מנת להעלות את הרגשת הערך שלהם.

לסיום, הגישה "גם אנחנו חירניקים (יענו שלב 5, יש לנו פלס"ר)", נידונה מראש לכישלון. מי שרוצה חי"ר ישאף לחי"ר ולא לתחליף. יש להדגיש את יכולות הטנק, מיומנויות הצוות, ועצמת המסגרת. יש להרבות בפעילויות טנקים, גם בקו חי"ר אפשר לדלג צוותים לבצע מסלולים או מטווחים (בוצע אצלנו במילואים).

אחד שהיה שם

ושוב סליחה , כמי שהיה בקשר רצוף עם הסוללות הספורות בעיקר בגזרה הדרומית ועם הנברונים , אכן התותחנים עשו עבודת קודש , אבל בצבא לא ספרו אותם, אני חושב שאני לא אגזים במידה ואומר שעל כל תותח שלנו היה מול אגד שלהם ובבדיקה שנערכה התברר שחלק גדול מההרוגים במלחמת ההתשה ויום הכיפורים היו מירי ארטילריה מצרית, ,לפי דעתי התותחנים המצרים הם החייל מ"ס 1 בצבא המצרי .
לעומת הטנקיסטים שהם נפלים, נקודה מענינת היא שלמרות שעשיתי חמישה קויים בתעלה יצא לי לראות בסך הכל פעמיים טנקים שלהם וגם אלו שראינו היו ברמת מאד נמוכה ,מדפים סגורים וכושר לחימה מעורר רחמים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי דני קריאף לעומת הטנקיסטים שהם נפלים, נקודה מענינת היא שלמרות שעשיתי חמישה קויים בתעלה יצא לי לראות בסך הכל פעמיים טנקים שלהם וגם אלו שראינו היו ברמת מאד נמוכה ,מדפים סגורים וכושר לחימה מעורר רחמים.

המדפים הסגורים מעידים לדעתך על כושר לחימה נמוך? או שפשוט מדובר בתו"ל אחר - התו"ל הסובייטי שלפיו נלחמים במדפים סגורים.

כיצד כושר הלחימה הנמוך של השריונרים המצרים התבטא בשטח?

כמי שנלחם בפרק זמן של שש שנים 1967 1973 [ נדיר] בצבא המצרי , ששת הימים , ההתשה בתעלה ומלחמת יום הכיפורים אני יכול להעיד מעדות ממקור ראשון שהטנקיסטים המצרים הם לוחמים ברמה מאד נמוכה.
במלחמת ששת הימים הם עוד גילו שרידים של לחימה ,במלחמת ההתשה 1967-1970 למרות שהיו להם אלפי טנקים הם לא באו לידי ביטוי וכמעט ולא ראו אותם
וגם במלחמת יום הכיפורים הם הובסו בכל הקרבות כולל קרבות הש' בש' ב14.10 וב17.10 .
בקרב שהתנהל ביום רביעי 17.10 בלמה פלוגה א' בפיקוד אהוד גרוס גדוד 407 במקור חטיבה 600 שסופחה לחטיבה 14 עם ארבעה טנקים במתג 263 לקסיקון ליד מעוז לקקן החל משעה 12.30 במשך כשעתיים וחצי חטיבת שיריון מצרי ועשתה שמות בחוד החטיבה ,ויחד עם פלוגה ח' מגדוד סיור 87 בפיקוד יאיר ליטוויץ שהתחיל את המלחמה כמ"מ ולאחר מכן היה מ"פ שהצטרפה לפלוגה א' בשעה 14.45 שתי הפלוגות היו תחת פיקוד ישיר של מח"ט 14 אמנון רשף,וזאת לאחר שהגדודים המקוריים התרסקו בליל הצליחה מבצע " אבירי הלב" 15.16.10 עשו לחטיבה 25 קרקס מדרנו עד שבשעה 15.30 הגיחו מהגבעות שממזרח הטנקים של חטיבה 217/162 נתקה ניר והשלימו את משימת החיסול.
בקרב שמשום מה נשכח וכמעט ולא מוזכר בספרי ההיסטוריה למרות שהוא היה קרב הש' בש'המוצלח ביותר בתולדות צה"ל והסתיים ב97-0 וזאת מבלי לספור את עשרות כלי הרק"מ ושאר הכלים שהושמדו בקרב.
למרות שחטיבה 25 נחשבה לחטיבת העלית של השריון המצרי שהייתה מצויידת בטנקי T62 הטנקיסטים המצרים "לחמו " עם מדפים סגורים ירו מעט מאד פגזים וטנקים רבים ננטשו מבלי שנפגעו.

תודה רבה.

מתוך אילו טנקים (ובעיקר בעזרת אילו תותחים) נלחמו השריונרים הישראלים נגד הT62?
מספרים שקראתי, הבנתי שהיה חשש שהפגזים הישראלים לא יצליחו לחדור את השריון של הT62, ואת הסטאלינים ב67 היה צריך לאגף, מפני שפגיעות ישירות לחזית הטנק היו מנתזות מהשריון.

עוד סטיגמה שהופרכה...
לטנקים מודל 1967 פטונים A2C עם תותחי 90 מ"מ אכן הייתה בעיה לחדור את השיריון של הסטלין , אך בדיעבד הסתבר שלא צריך לחדור מספיק לפגוע בטנק ואנשי הצוות פשוט בורחים ממנו למרות שהטנק נשאר שלם ולא נפגע..
לגבי הT62 היו אגדות שלא ניתן לחדור את הטנק באמצעות הטנקים שהיו לצה"ל במלחמת יום הכיפורים .
העובדות הן שמדובר"בעורבא פרח" הן ברמה והן בגזרת סיני בקרב ביום 17.10 שבו הובסה חטיבה 25 ,פגזי הטנקים של כוחות 407/600/14/ ו87/143 וטנקי השוט של חטיבות 217 ו500 מאוגדה 162 חדרו ללא שום בעיות את השריון הבלתי עביר של הT62

לתותחי ה105מ"מ שהיו אז לשוטים (ולפלוגת מגח שהספיקו להסב) היתה כנראה יכולת לחדור את הסטאלין הן ע"י ח"ש מנעל, והן בחלולים. החדירות של פגזי ח"ש תלוייה כמובן בטווח.

מי שנלחם בהם במציאות הם כאמור מגחים שצויידו בתותח 90 מ"מ

אכן היו מעט סוללות שלנו אשר חלק מהזמן התרוצצו בשטח גם כדי לכסות אזור יותר גדול. אם נקח בחשבון גם את המרגמות המצריות הכבדות, אכן בהרבה מקרים היה יחס בלתי סביר של הרבה עשרות קנים מצריים לקנה אחד שלנו (שברוב המקרים היה M50 תומ"ת 155 מ"מ) .

יש 0.4 דורשים על כל מקום פנוי. כדי לפתור בעייה זו יש להסביר על תפקידם של החילות, להציג בפני המלש"בים מורשת קרב הייחודית לחיל (לא חילוץ פצועים או הסתערות חי"ר אלא פעולות מותאמות: למשל מחיקת מחנה הטרור בג'נין עם D9, שימוש בתותחים שקטל הרבה כוחות אויב, הסתערות שריון ועוד), להציג אמצעים "מגניבים" ומתוחכמים וכן לבנות מורשת יחידה שכוללת סמלים, המנונים, דגלים ומרכזי הנצחה ומוזיאונים (כמו "בית התותחן" או "יד לשריון" וכן "מוזיאון חיל האוויר").

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ArmouredDov_D9 יש 0.4 דורשים על כל מקום פנוי. כדי לפתור בעייה זו יש להסביר על תפקידם של החילות, להציג בפני המלש"בים מורשת קרב הייחודית לחיל (לא חילוץ פצועים או הסתערות חי"ר אלא פעולות מותאמות: למשל מחיקת מחנה הטרור בג'נין עם D9, שימוש בתותחים שקטל הרבה כוחות אויב, הסתערות שריון ועוד), להציג אמצעים "מגניבים" ומתוחכמים וכן לבנות מורשת יחידה שכוללת סמלים, המנונים, דגלים ומרכזי הנצחה ומוזיאונים (כמו "בית התותחן" או "יד לשריון" וכן "מוזיאון חיל האוויר").

אתה ממש מיושן, למה אתה חושב שילדים בני 17 יחליטו ללכת לשריון בגלל "מחיקת מחנה הטרור בג'נין"? למה אתה מדמיין אותם יושבים בחדר רואים סרט ומחליטים שבגלל זה הם ירצו ללכת לשם?

צריך רעיונות יותר מקוריים בשביל למשוך מלש"בים לחילות הלא-מבוקשים האלו...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ה-D9, הפומ"ה, המרכבה, המנתץ והדורס הם גאוותם של החילות המשתמשים בהם. צעירים מתלהבים מכלים עוצמתיים, ולדעתי מפגן תכלית שמראה את עוצמתם הכלים וחשיבותם בהכרעת הקרב והמערכה יכול לשכנע אותם להצטרף לחילות המפעילים אותם.

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

אני זוכר שלקחו בזמנו את הכיתה שלי (מתישהו באלף הקודם) ליום הרצאות על היחידות הקרביות השונות. לכל יחידה היה נציג (רק שנים אח"כ הבנו שהם כולם חבר'ה שנפלטו מהיחדות שלהם על כל מיני בעיות בריאות..) שהראה סרט-מוטיבציה ודיבר קצת.

מהנ"מ הגיע בחור ג'ינג'י עם זקן תיש והסביר לנו שעם וולקן אפשר לירות על מחבל בלבנון והוא מתפרק והראה קליפ של כלי נ"מ זזים לצלילי מוסיקת מטאל.

מדוכיפת (אז היה רק אותם כחרמ"ש, או שהיה גם את חרוב? לא זוכר) בא בחור נמוך ועצבני, שהראה סרט ובו הוצגו חיילי היחידה מרביצים לערבים בשטחים לצלילי הפסקול של "ספרות זולה" וגם סיפר איך נכנסים לבית ומרביצים לערבים תוך שהוא מדגיש את דבריו בחבטת אגרוף בכף ידו.

מהצוללות הגיע בחור עגול שדמה קצת לאיש הבצק של "פילסברי" וסיפר איזה טוב אוכלים בצוללות תוך שהוא טופח על בטנו.

מהסטי"לים הגיע בחור רזה שנראה קצת עייף ו/או שיכור, ומלמל משהו על "ארצות שראיתי במשקפת שלי". בקליפ שהוא הקרין כל מיני אוניות עשו פוזות לצלילי שירו הידוע של שלמה ארצי.

מהנדסה הגיע רוסי ענק עם ראש מרובע וסיפר איך "אנחנו משתמשים בטרקטורים לדרוס בתים של מחבלים בלאט".

מגבעתי וגולני הגיעו איזה בלונדי ממושקף וערס (בהתאמה) והערס ירד כל הזמן על "חברו" מגבעתי ואח"כ שניהם שנוררו מאיתנו סיגריות.

הבחור בתותחנים היה די חסר מוטיבציה ובעיקר קיטר על הסינג'ורים, השריונר הראה את הסרט הידוע של המרכבה ולא אמר הרבה (או הזכיר שיש גם טנקים פחות מדליקים).

ומהצנחנים הגיע איזה צפונבון עם מלא ג'ל בשער והסביר לנו שכדאי לבוא לצנחנים כי רק שם הולכים עם ירכית.

יותר מידי זה לא השפיע על מישהו. כיאה לילדי פריפריה חצי מאיתנו התגייס לכל מיני יחידות קרביות שלרוב היו בדיוק ההיפך ממה שהוא רצה, והחצי השני עשה הכל כדי להשתמט.

ואני מדבר כמלש"ב לעתיד.....

אצלנו מרגישים הרבה יותר את הביקוש ליחידות חי"ר וח"א ואפילו חיל הים מאשר יחידות אחרות.

כל תוכניות הכושר קרבי מייעדות צעירים לסיירות ואם לא סיירות אז לפחות חי"ר...

לא מדברים על שריון כמעט. מבחינתי לשריון יש שתי בעיות מרכזיות:

א.אם אתה רוצה להגיע לצעירים,אתה צריך לעשות זאת הרבה לפני סיום הבגרויות ואפילו לפני הצו ראשון.
ביחידות מסוימות הבינו זאת.
הרבה צעירים בעלי מוטיווציה לשרת ועם פרופיל מתאים כבר יודעים עוד לפני צו ראשון מה ברצונם לעשות.

ב.בחברה שבה הצעירים שואפים להיות גיבורים,ומדברים על קרבי,הם לא חושבים על לשבת בתוך טנק,עם אנשים שלא היו מתקבלים לחטיבות החי"ר עם הפרופיל שלהם...
כאשר בחיל שריון מקבלים בעלי פרופיל נמוך שלא היו מתקבלים ליחידות חי"ר,דבר זה גורם לצעירים לחשוב שהם יכולים יותר טוב משריון....

אני לא אומר ששריון צריכים להעלות את הפרופיל שממנו אפשר להתקבל,או שהצעירים שעם פרופיל נמוך שווים פחות.
רק שזאת בעיה שיש לטפל בה.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אנסה להסביר את הבעיה.
רוב המלש"בים(שרוצים קרבי) מתלהבים ממש מחי"ר על סוגיו,לזה הם קוראים להיות לוחם אמיתי בעיקר בגלל כל הכבוד והגאווה שמלווים יחידות חי"ר והרובאי הגבוה אליו הם מוכשרים.
הרבה לוחמים אצלנו קראו לעצמם "ג'ובניקים עם נשק",הם מתעלמים מעוצמת האש של החיל ותפקידו במלחמה ובשבילם לוחם נחשב רק חי"רניק.
אף אחד אפילו לא מעז להתגאות ביחידה כשיש לידו חי"רניקים.

שתי סיבות:
א. תהליך המיון אפסי וההכשרה בסיסית ביותר, יוצא שהשירות בחיל לא נתפס כמאתגר מבחינה צבאית-אישית (ולכן השירות בגל"ץ "נחשב" יותר, בגלל תהליך המיון המפרך שכרוך בשירות שם והשאיפה למצויינות).
ב. שיריון ותותחנים הם חיילות מבוססי צוות. ככאלה לפרט יש השפעה מעטה על ההתרחשויות (הוא חולק אחריות עם עוד X חיילים)-בעיקר בדרגות הנמוכות. אף אחד לא אוהב אפס השפעה על הסיטואציה.

"החשש מטעויות הוא אבי הביורוקרטיה ואויבה של החדשנות" (קאמפארד).
"שגיאה שמסרבים לתקן הופכת למחדל" (לינדון ג'ונסון).
"הפשרה של היום היא הנורמה של מחר".

ובחי"ר כל פרט משפיע לבדו על ההתרחשויות ?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יובל. ב. שיריון ותותחנים הם חיילות מבוססי צוות. ככאלה לפרט יש השפעה מעטה על ההתרחשויות (הוא חולק אחריות עם עוד X חיילים)-בעיקר בדרגות הנמוכות. אף אחד לא אוהב אפס השפעה על הסיטואציה.

והנה שוב דוגמא לכך שמשלב מקבל את הרושם ההפוך לחלוטין מהמצב במציאות.

טנק בודד (או מספר טנקים קטן) מסוגל לשנות תוצאה של קרב שלם, ולמרות שיש מספר עצום של דוגמאות לכך, המלש"ים לא מכירים אותם.
הסיפורים של כוח צביקה למשל (ואפשר לעשות אשכול אינסופי על סיפורי גבורה של טנק בודד ואפילו איש צוות בודד שהשפיעו על תוצאות קרב בצורה מכריעה) לא מגיעים אל הנוער.
מה מלש"בים מכירים? מה שמספרים להם בבית הספר ומה שהם רואים בטלויזיה.

"לשבת בטנק" זה לא להילחם, אבל "לשבת בנגמ"ש" זה כן להילחם? ומה לגבי "לשבת במטוס"?
אני לא יודע מי מופקד על העברת המידע הזה למלש"בים ולמערכת החינוך אבל הוא עושה עבודה נוראית.

מזכיר לי שבאחת השיחות של המגד אם אנשי הסגל הסוטר של הגדוד טירונים בבביסל"ש (אני חושב שלפני מחזור נוב'2001), המג"ד שאל מה לדעתם של המ"כים והסמלים אפשר לעשות כדי להעלות את המוטבציה של הטירונים הטריים.
הועלו רעיונות טובים יותר ופחות, ובשלב מסויים אחד הסמ"רים שהיה ליצן מוכר הציע את הרעיון "להטיס את הטירונים מהמרכז לביסל"ש, כמו שהקצינים מקבלים טיסות".
למרבה הפלא, המג"ד התלהב (לא זוכר איך קראו לו. אנחנו קראנו לו "כרובי"), ואכן, מחזור נוב'1 טס בהרקולסים עד עובדה ומשם באוטובוסים הם הגיעו לביסל"ש. זה לקח להם פי שתיים זמן מהשהיה לוקח להם אילו היו נוסעים באוטובוס.
כשראיינתי כל טירון ושאלתי אותו מה דעתו על הטיסה, כמעט כולם אמרו שזה היה מעצבן והם דווקא רצו לישון בדרך.
מחזור לאחר מכן הקרקס נמשך. אני לא יודע אם הפסיקו עם השטות הזאת, אבל בטוח שזה עלה המון כסף שהיו לו שימושים טובים יותר.

דברים שכן העלו את המוטיבציה למלש"בים היו ביקורים בבסיסי שיריון. הגיעו לא מעט טירונים עם המון מוטיבציה שביקשו להגיע לחטיבה 500 (למרבה ההפתעה) כי אחרי הגדנ"ע שהם עברו בבסיס צלמון, לקחו אותם לבקר בבסיס של של גדוד 195 (אדם).
אני בטוח שאם עושים ניסוי ולוקחים קבוצה של מלש"בים, הכי מורעלים על חי"ר שבעולם ונותנים להם לצפות במסלול צוות טנק הבסיסי ביותר, עם אש כבדה, והסתערות תוך ירי במקלעים, חצי מהם ידרשו להגיע לשריון.

A friend in need - is a friend indeed

A friend in need - is a friend indeed

לדעתי יש צורך בכך שבחילות התותחנים השריון וההנדסה, תהיינה יחידות עילית (חטיבה, או גדוד בחטיבה). אלה לא צריכות להיות סיירות אלא בעיסוק העיקרי של החייל. קיום יחידות כאלה והשאיפה להגיע לשם יכולים להיות מקדמי מוטיבציה. (יש לזה גם יתרונות אחרים , אבל הבה נישאר במסגרת הדיון)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי דוד שמואל לדעתי יש צורך בכך שבחילות התותחנים השריון וההנדסה, תהיינה יחידות עילית (חטיבה, או גדוד בחטיבה). אלה לא צריכות להיות סיירות אלא בעיסוק העיקרי של החייל. קיום יחידות כאלה והשאיפה להגיע לשם יכולים להיות מקדמי מוטיבציה. (יש לזה גם יתרונות אחרים , אבל הבה נישאר במסגרת הדיון)

איך בדיוק ? למעט הנדסה, כמות גדודי הארטילריה הסדירים היא הקטנה ביותר מבין החי"ר/שריון/תותחנים/הנדסה. אין סד"כ לגדוד/חטיבה "מובחרים" ...
חוץ מזה, מה יעשה גדוד "דוהר" מובחר ? ירה מהר יותר ? הם ממילא מתחרים זה בזה ... גדס"ר מתאמן יותר במתווים מסויימים של חי"ר (למיטב הבנתי המוגבלת), מה יעשה גדוד כזה בתותחנים בדיוק ?
להנדסה, אגב, יש יחידת עלית - יהל"ם. לשריון יש פלס"ר לא בשל הילת הסיירת כי אם למשימה פרקטית. לתותחנים יש יחידות מיוחדות, ולמרות שהן לא יורות בתותחים העיסוק העיקרי שלהם הוא השמדה מרחוק (בלי להיכנס לפרטים).

בקיצור, לפחות לגבי התותחנים ההצעה שלך לא פרקטית.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

לגבי תותחנים: גדוד עם הכלים הטובים ביותר, אנשים מעולים שיקובצו לאחר האימון הבסיסי, פחות קוי בטש ויותר אימונים, ותנאים משופרים.

ואז בשאר הגדודים יהיו אנשים ממורמרים שמרגישים דפוקים. אני בטוח שהילד שלך נורא ירצה להתגייס לגדוד רגיל כזה. מה, לא?

גדודים כאלה ישאפו להגיע ליכולות של גדודי השפיץ, כמו שהחי"ר פעם שאף להגיע ליכולות הצנחנים, וכמו שהיום הוא שואף להגיע ליכולות הסיירות. בשריון, תותחנים, הנדסה, אין היום לאן לשאוף.

תחרותיות מביאה להישגים. ידוע הסיפור על מנהל ייצור בג'נרל מוטורס שהיה מנהל קו ייצור של מכוניות, והמוטיבציה שם הייתה ברצפת הייצור. פעם אחת, בסוף משמרת הוא רשם בגיר על הרצפה את הספרה 6 (מספר המכוניות שיוצרו במשמרת). כשחזר בבוקר ראה את הספרה 9 (משמרת הלילה). וכך החלה תחרות בין הצוותים שהעלתה את הפרודוקטיביות ללא תשומות נוספות (כמובן שלטווח ארוך יש לתגמל את העובדים על מנת לשמר את רוח הדברים).

ציטוט:

במקור נכתב על ידי דוד שמואל גדודים כאלה ישאפו להגיע ליכולות של גדודי השפיץ, כמו שהחי"ר פעם שאף להגיע ליכולות הצנחנים, וכמו שהיום הוא שואף להגיע ליכולות הסיירות. בשריון, תותחנים, הנדסה, אין היום לאן לשאוף. תחרותיות מביאה להישגים. ידוע הסיפור על מנהל ייצור בג'נרל מוטורס שהיה מנהל קו ייצור של מכוניות, והמוטיבציה שם הייתה ברצפת הייצור. פעם אחת, בסוף משמרת הוא רשם בגיר על הרצפה את הספרה 6 (מספר המכוניות שיוצרו במשמרת). כשחזר בבוקר ראה את הספרה 9 (משמרת הלילה). וכך החלה תחרות בין הצוותים שהעלתה את הפרודוקטיביות ללא תשומות נוספות (כמובן שלטווח ארוך יש לתגמל את העובדים על מנת לשמר את רוח הדברים).

מה שיקרה זה בדיוק מה שהיה כשהיו חטיבות שריון עם טנק מועדף (מרכבה) וטנק לא מועדף (המג"ח).
התקבל מצב שבו על הרחבה של הבסיס טירונים, כשהיו שולפים טירון שהרגע הגיע לבסיס לחטיבה 7 או 188 הוא קפץ משמחה, וכשהיו מושכים אותו ל401 ו500 הוא התאכזב.
הסיפור על תחרות שדוחפת קדימה במפעל לייצור היא לא מתאימה למקרה של צבא, כי במפעל הצוותים יכולים לתת תוצאות מדידות ובמקרה של צבא, אי אפשר למדוד איזה יחידות נותנת הספק טוב יותר מבחינה כמותית.

בערך כמו שבתותחנים, כשמושכים את החיילים להתגייס לחיל בעזרת סיפורים על יחידות איכותיות במיוחד בתוך החייל כמו מורן, אז החיילים שמגיעים לגדודים (והרוב הגדול אכן מגיע לגדודים), יוצא להם כל הרוח מהמפרסים והמוטיבציה צונחת.
וככה נוצרה הסיסמא "תותחנים - תחכום ועוצמה: מביאים אותך בתחכום, ***** אותך בעוצמה".
אם תדחוף יחידה אחת קדימה, מנקודת המבט של האחרות, הן יישארו מאחור. בעגה המקצועית, קוראים לזה "עגינה" (anchoring) או Disambiguation...

יש מן הצדק בדבריך

ראשית העובדות מדברות בעד עצמן - גם אם ללא הצדקה

בחי"ר יש יותר ביקוש לשרת מאשר בשריון

יש לזה המון סיבות ובעיקר לאנשי השריון יש מה לעשות כדי לשנות את האווירה הלא טובה הזו
כמה נקודות שכתבתי בעבר בדיוק בנושא הזה במערכות לפני שנתיים וחצי (חלק גדול מהן כבר נכתבו כאן)
כיצד יכול חיל השריון לשפר את המוטיווציה של משרתיו

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

אין מה לעשות כמה שלא תפמפמו מידע למשבי"ם ברגע שהם רואים איך חייל אחד בסרט הוליוודי ניצח את כל הרעים בעולם זה מה שהוא רוצה
מי רוצה לחלוק את התהילה שלו אם עוד צוות שלם?
אני יודע שזאת חשיבה של ילד ב11 אבל זה מה יש, החיילים שמתגייסים ואומרים "אני או גבעתי או כלא" הם לא החברה הכי חכמים בעולם.

ועוד משהו: בלחימה בבט"ש תותחנים, הנדסה, נ"מ ושיריון הפכו לכוחות מסיעים, לפעמים נדמה משדורי החדשות שיש רק חי"ר בצה"ל. אולי בגלל שמפקד המבצע הוא מח"ט חי"ר כלשהוא מדווחים על "כוח גבעתי הרג 2 מחבלים במבצע..." למרות שבכוח היו 3 טנקים 2 D9 מזלטים מסוקים וכו' ואיזה מחלקת חיר.

ההסדר והשריון הלכו פעם ביחד, לדעתי זה יכול להיות שידוך טוב גם היום. השריון צריך חיילים עם מוטיבציה גבוהה (גיוס חיילי ההסדר יאפשר לחיל לגייס את שאר האנשים מתוך אלה בעלי המוטיבציה הגבוהה לשרת בו). האמור נכון גם לתותחנים והנדסה.

אולי פעם. היום חיילי ההסדר כותבים מכתבים חוצפניים בהם הם מסבירים שגולני והצנחנים לא יכולים להסתדר בלעדיהם ולכן אסור לשלוח אנשים "איכותיים" כמוהם ליחידות "נחותות" כמו חטיבה 900.

אבל אם הם קיימים זו באמת חוצפה אמיתית
זה לא האשכול אבל ההטבות שמקבלים חיילי ההסדר בשרות צבאי של 14 חודש בלבד מקוממת.
ניתן להיות דתי ולעשות שרות מלא ואפילו בן ישיבה כמו החיילים שנמצאים בתוכנית השילוב של 5 שנים שמתוכם הם עושים כמו כולם 3 שנים מלאות בצבא ושנתיים ישיבה

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

הנושא זכה לחשיפת-מה לפני אי-אלו חודשים, כאשר הוחלט לא לאפשר מחלקות הומוגניות של הסדרניקים בצנחנים וגולני (מה נסגר עם זה בסוף באמת?) וכן לאפשר אותן בחטיבת כפיר המבוקשת פחות.

כמה ביינשים הזדרזו לכתוב מכתב ובו הם מוחים על כך - לא בגלל שמגייסים אותם לחטיבה דפוקה (שעושה משימות דפוקות שרובן ככולם סובבות סביב שמירה על ישובים שבהם באופן מפתיע יש לפעמים ישיבת הסדר..) אלא מתוך דאגה כנה לגורלן של חטיבות גולני והצנחנים, מהן נמנעת הזכות להנות מתרומתם הרבה והערכית של חיילים איכותיים כמו הביינישים כותבי המכתב. אין ספק שגולני והצנחנים בהן מתמודדים כשלושה-ארבעה מלשבי"ם על כל מקום פנוי פשוט יקרסו אם הן לא יתנו תנאים מועדפים לאלו שמשרתים רק חצי אבל מדברים על זה פי שמונה...

וגם בגדודים שהפכו להיות החטיבה, עוד לפני שקמה.
יש גם בני"שים בשריון.

בקיצור, מה שאתה אומר לא ממש מבוסס.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

אכן יש ביינישים בשריון ובחטיבת כפיר, וביינישים בעלי פרופיל נמוך משובצים גם כנהגי רכב קל.

אבל זה לא סותר את זה שכאשר הוחלט למנוע מחלקות אורגניות בצנחנים וגולני (בטענה הדי מוצדקת שחטיבות בהן יש 3-4 מתחרים על כל מקום פנוי לא צריכות לתת זכויות-יתר למי שישרתו רק חצי מהזמן) אכן נכתב מכתב כזה, צוטט בתקשורת, ואפילו היה על זה דיון בפורום...

אבל הרושם שנוצר מדבריך, לפחות כפי שהבנתי אותם, היה שהבני"שים לא נמצאים בכפיר ובשריון.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

לא לכך התכוונתי.

בעבר, ביינישים הוקצו כמעט בלעדית ליחידות הפחות נחשקות - שריון וגבעתי (פעם אנשים לא כל כך רצו ללכת לגבעתי, מסתבר...) מאז זה השתנה וגם הביינישים קצת השתנו.

שרות ההסדר ראוי לדיון נפרד (בהקשר היותר כללי של שירות בני הציונות הדתית).
הטרוניה של חיילי ההסדר לא היתה חוסר רצון לשרת בחטיבה 900 (הם משרתים שם). אלה מחאה נגד הנסיון לסגור בפניהם את גולני וצנחנים.

רבני וחיילי ההסדר (לפחות חלקם) קשובים לצרכי צה"ל ואם יוצג להם צורך , הם יענו לאתגר.

קיימים בין רבני ההסדר כאלה ששרתו בשריון בתפקידים בכירים (למשל הרב אליעזר שנוולד שהיה מג"ד ומח"ט)
ויש עם מי לדבר.

כמה שלא יטחנו מורשת קרב וטקטיקה, לא נראה לי שזה ישפיע על השמיניסט הממוצע.
מה שכן אולי יעזור זה שמצלמים כרגע סרט (בכיכוב משתמטים כמובן) על צוות טנק במלחמת לבנון הראשונה. אם זה יהיה סרט הגות ופילוסופיה על שביזותו של החפ"ש זה ישפיע אפילו יותר לרעה אבל מצד שני זה יכול להיות סרט שיכניס קצת גאווה. אני לא בונה על זה.

רוצים לדעת מה לדעתי ישפיע על המוטיבציה לגיוס לשריון? תנו ללוחמים לצאת הביתה עם סרבלים. אין מה לעשות, הוואסח מדבר. מלש"בים שיראו לוחמים בסרבלים מאובקים בתחנה מרכזית יקלטו אחרת את העניינים. אתם יודעים - צריבה תודעתית של נחילי משתבללים וכאלה.

יצא לי לצאת פעם הבייתה עם סרבל.

זה עושה שפשפת ומאוד לא נוח להסתדר איתו בשירותים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ISHPUZ רוצים לדעת מה לדעתי ישפיע על המוטיבציה לגיוס לשריון? תנו ללוחמים לצאת הביתה עם סרבלים. אין מה לעשות, הוואסח מדבר. מלש"בים שיראו לוחמים בסרבלים מאובקים בתחנה מרכזית יקלטו אחרת את העניינים. אתם יודעים - צריבה תודעתית של נחילי משתבללים וכאלה.

לצאת עם סרבל מאובק הביתה?
כאילו שלצאת פעם בשבועיים לשישי-שבת הביתה זה לא מספיק משביז, אז צריך לשבת גם באוטובוס 4-5 שעות נסיעה בסרבל מסריח מנומקס שלא נושם?
ועוד עם הסרבלים עם הפתח למערכת המיזוג, זה נראה גרוע, כמו השסתומים מDune, רק במיקום אסטרטגי יותר.

זה לא מה שירשים את הנוער. כתבות בטלויזיה (יותר מפעם בשלוש שנים), סדרה בסגנון טירונות ויותר מהכל - חשיפה של פעילות השריון, דיווח על גדוד ואפילו צוות שחיסלו מחבלים במקום "כוח צה"ל חיסל", כמו שעושים כשאיזה צוות בגולני או צנחנים עושה.
למשל, כשהקלע מהצנחנים חיסל 4 מחבלי חיזבאללה בנסיון החטיפה כמה חודשים לפני המלחמה הוא רואיין בכל תוכנית והפך לגיבור ששמו מוכר בכל בית.
כשצוות טנק חיסל 5 מחבלים בשבוע שעבר, חוץ מהגולנצ'יקים שעשו להם קצת כבוד בחדר אוכל, אף אחד לא ידע מזה.
אם לא יהיה פרסום, לא תהיה מוטיבציה.

הבעיה היא כרגיל עד כאב- החינוך.

החבר'ה הצעירים לא יודעים להתעניין (הכללה- נכון, אך לדעתי בהכללה היא נכונה).
הרי אם מישהו מתעניין ומנסה להשיג מידע, היום אנו בעידן זמינות המידע- אין סיכוי להחמיץ מידע אם אתה מחפש אותו.
הקישו את המילים "שריון מורשת" וראו איך נראה העמוד הראשון בגוגל:

פרש - מורשת קרב שיריון

בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי rozwarez שמתחילה ב "מורשת קרב שיריון" ... יש הרבה סיפורים הירואיים מקרבות שריון..עולה לי לראש "כוח צביקה" והסיפור של ...
www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=132429 - 115k - הועבר למטמון - דפים דומים
Fresh - מורשת קרב: מלחמת ששת הימים, יוני 1967

אל מול הצירים הדרומיים נשלחה חטיבת שריון, שבסיוע כוחות נוספים, נועדה למנוע קטיעת ..... מורשת קרב: מלחמת ששת הימים, יוני 1967, Segmany, 01.06.02, ראש ההודעה ...
www.fresh.co.il/dcforum/Army/370.html - 108k - הועבר למטמון - דפים דומים
[ עוד תוצאות מתוך www.fresh.co.il ]
[DOC] תשובות לחידון מורשת ישראל בזמר העברי

פורמט קובץ: Microsoft Word - צפה כ- HTML
ב במהלך קרבות יום הכיפורים ברמת הגולן הצליחו שתי חטיבות שיריון לבלום ... מורשת החטיבה חקוקה במלחמות ישראל. מנה שני הישגים משמעותיים של החטיבה במלחמות ישראל? ...
dmzcms.education.gov.il/.../36346/חידוןמורשתישראלבזמרהעברי.doc - דפים דומים
ןוירשה ןואיזומ - ןוירשל די

של חיל השריון, תערוכת מורשת השריון והוויה ציונית המייחדת .אתרים לאומיים ... מכל רחבי העולם פוקדים את האתר בוני דגמים ואחרים, המתעניינים בתחומי שריון ...
www.arcm-latrun.org.il/museum.html - 6k - הועבר למטמון - דפים דומים


וזה רק חלקו הראשון של העמוד הראשון, עם חיפוש באמצעות צירוף מילים פשטני וילדותי.


אז שוב, הבעיה היא שנוער ישראל יודע באופן כללי רק להיות מולעט ומואכל במה שמשוגר לכיוונו מהטמבלוויזיה והתשקורת. הביאו כאן דוגמאות לפני-

nimo888-"לפעמים נדמה משדורי החדשות שיש רק חי"ר בצה"ל. אולי בגלל שמפקד המבצע הוא מח"ט חי"ר כלשהוא מדווחים על "כוח גבעתי הרג 2 מחבלים במבצע..." למרות שבכוח היו 3 טנקים 2 D9 מזלטים מסוקים וכו' ואיזה מחלקת חיר"

NimDod-"ום ראיתי כתבה בNRG על הכבאים של חיל האויר, שמוצגים שם כלוחמים שמסכנים את חייהם יום יום"

אז שני אלה הם דוגמא הפוכה, של מי שכן מחפש ובודק, אך הם לא מן הנוער, והם מעידים על צורת העברת המציאות המעוותת והמוטה שמתרחשת בתקשורת.

אני הייתי מ"מ בטירונות בביסל"ש יותר משנה, ואכלתי את הלב וניסיתי כל מיני דרכים לחזור משם ולעלות לחטיבות השריון המבצעיות, עד הגעה לראיון עם הקשנ"ר. לא הלך.
מה שלמדתי (ורק בדיעבד) הוא שכח החינוך גדול מכח הלוחם הבודד ונישקו (לרוב, חוץ מצביקה גרינגולד ויוסי לפר ועוד מתי מעט).
עשיתי גם תקופה קצרה של שבועיים בבקו"ם, ובתור בוגר חטיבת מג"חים ידעתי לדבר על התכונות המושכות בטנק, בשירותו של הטנקיסט ויותר מכל- בחשיבות הטנקיסט הבודד לעומת החי"רניק הבודד למערכה.

לטעמי בעיית המוטיבציה לחילות הממוכנים (ושימו לב למכנה המשותף לחילות הקרביים שאיתם יש בעיית מוטיבציה- הממוכנים והמודרניים) היא בעיית שיווק בלבד, וברגע שנתחיל לשווק וליחצ"ן את יתרונותינו, לא תיוותר כל אטרקטיוויות בשירות החי"רניקי.

בסופו של דבר, מה עדיף- להיות רגלי וארוז לפרקים בקופסה ממוגנת חלקית או לעבוד בצוות עם חברים על מכונת מלחמה עתירת יכולת, כוח אש וביצועים מוטוריים?

מה עדיף, להיות מצויד בכח אש אישי שמסוגל להזיק רק לאיש חשוף בטווח אפסי או קצר (כן, כל טווח מתחת ל-500 מטר הוא טווח קצר, אני לא באמת מצפה שחי"רניק יראה את העולם הקרבי כך), או שאולי עדיף לשתף פעולה עם עוד שלושה ולהתחלק בכח אש שיודע לפגוע (כמעט) בכל מה שהעין רואה וגם להשמיד?

מה עדיף, לקחת את האוכל והמים יחד עם כמות כדורים ספורה ומדודה על הגב או להעמיס 11,100 כדורי מא"ג ועוד עשרות פגזים ועשרות פצצות מרגמה ולקינוח גם נשק אישי (לגיבוי וחילוץ, לפעמים צריך את זה) על מכונה עם כמעט אלף או אלף וחמש מאות כוח סוס?

מה עדיף, לבחור מסלול התקדמות בזהירות בין אבני הטרסות ולהיפצע מכל קוץ או לנוע על פניהן באגרסיביות ולטחון בולדרים עם הזחלים?

ומה עדיף, להצטנף ברעד על הקרקע בהישמע נפילות הפגזים או לפקוד "ברד משמיים מדפים סגור" ולהיות מסוגל להמשיך ולהילחם למרות זאת?

לסיכום, דעתי היא שבעיית החילות הממוכנים היא שיווק. המוצר עצמו מצוין.

מי שרוצה לענות לי שבמילא רוב השירות הצבאי עובר במחסומים בשטחים, אענה לו בשאלה-
אז מה עדיף- לוותר על האפשרויות שסקרתי למעלה או להיות מסוגל לעשות גם וגם, להרחיב דעת ויכולת, לאתגר את עצמך ברמה האישית?
וגם- אם רוב השירות עובר ממילא במחסומים- אז מה מותר החי"ר מן השריון התותחנים וההנדסה? הצעצועים מהפלסטיק על הנשק? מישהו באמת חושב שנהג האוטובוס או החברה בבית יחייכו אליו יותר בשל כך?!

חינוך חינוך ועוד פעם חינוך.
מלש"ב\נער\אזרח\בן אדם- תהיה תמיד אדיב, סקרן, ספקן וחשדן. כך תוכל לשפוט את המציאות סביבך נכון וטוב יותר.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

מ"מ של מרכבה 4, סג"מ, מפקד על ציוד בשווי שמתקרב לאפצ'י (לפחות A).
המערכות בטנק הזה סופר מתוחכמות, ולא כל אחד יכול לתפעל אותם.
דא"ג, גם המשימות דומות בחלק מהמקרים לאפצ'י.
זה צריך להיות לא פחות אטרקטיבי מכל סיירת חי"ר.
הכל עניין של שיווק / יחסי ציבור, ותראו אך על כל מקום פנוי מתמודדים 2.

A friend in need - is a friend indeed

אסטרטגיית השיווק של הנדסה למלש"בים מבוססת בעיקר על יהל"ם.
רוב המגוייסים יגיעו לגדודים ויבלו את השירות בכוננוית, מטבחים, מחסומים שמירות ואולי מדי פעם בהנחת והרמת שד"מי נ"ט. (אנשי הצמ"ה יעשו עבודה משמעותית).
חלק מהסיבה לזה היא שעבודות הנדסיות מרגשות יותר (חבלה, פשיטות, הרמת נ"א) , שניתנו בעבר הרחוק לגדודים, ניתנות כיום רק ליהלו"ם (פלגת יעל).
התוצאה היא מוטיבציה ירודה ויכולת הנדסית נמוכה בגדודים.

תחפש מה 603 עשו ב4 שנים האחרונות

יש אמת בדבריך. במחלקה שלי בטירונות האנשים התחלקו לשלוש קבוצות:
1.אלה שרצו להגיע ליעל, ובשביל זה ביקשו להגיע להנדסה. למיותר לציין שרובם לא הגיעו ליעל ונשבזו נורא.
2. אלה שהיו להם אחים ששירתו ברובאיות של הנדסה וסיפרו הרבה סיפורים בבית. מזה אנו לומדים שכן ניתן לשווק את הנדסה בלי לשקר ולהמציא.
3. אלה שלא היה להם אכפת לאן ישובצו.

בשנתי האחרונה בסדיר, הייתי רס"פ של מדור חבלה ומיקוש בבהל"צ. העברתי קורסי פלס 5 רבים אבל במסגרת המדור ביליתי זמן רב בהכנת תצוגות ובאירוח בני נוער, מהארץ ומחו"ל.
אחת הקבוצות שאירחתי לשבוע שלם היתה שכבת מסיימי כיתות י' מהפנימיה הצבאית שליד הריאלי בחיפה, ובהלך שהייתם תחת אחריותי, הפקנו להם תרגיל די גדול שהראה את יכולות חיל ההנדסה, שכלל פריצה רועשת ושקטה, הפעלת מטענים והסתערויות חי"ר רגילות.
לאחר התרגיל, בשיחה עם כמה מהשוחרים, גיליתי כמה הם הופתעו מהיכולות של החיל, והבינו כי לוחם הנדסה הוא לוחם לכל דבר בשילוב הפן המקצועי, ורבים מהם התעניינו עוד ואף חלקם הביע את רצונו להגיע לחיל בסופו של דבר.
בתערוכות שהיינו שותפים להן, רוב המבקרים התלהבו מהטנקים והכלים ההנדסיים, ולא נראה לי שבגלל עוצמת האש והתחכום שבהם, אלא מגודלם.

הבעיה העיקרית היא התהילה. בני הנוער היום לא שומעים את סיפורי הגבורה מהעבר, אלא שומעים ורואים את סיפורי הגבורה של ההווה, ורובם אכן שייכים לחטיבות החי"ר, וזאת הסיבה שהמוטיבציה לשרת בחטיבות אלה גדלה כאשר המוטיבציה לשרת בחילות האחרים יורדת, ולכן צריך להגיע לאותם בני נוער מוקדם מאוד, לעניין אותם ולאתגר אותם מספיק כדי שירצו להגיע לאחד החילות ה"פחות" יוקרתיים.
לצערי, חי"רניק תמיד יתפס כלוחם רב און וכגיבור, ולוחמי ההנדסה, השיריון והתותחנים ישארו מאחור.

בסופו של דבר, הנוער לא מבין שכולנו לוחמים, החי"רניקים, המוהנדסים, השיריונרים והתותחנים (ויסלחו לי אלה שלא הזכרתי), ובעת מלחמה כולנו תומכים זה בזה, ועוזרים זה לזה

"רק רוח רפאים מתבוססת בעברה, ומסבירה את עצמה בעזרת מתארים עצמיים המבוססים על החיים שעברו עליה. אתה האדם שאתה בוחר היום, לא האדם שאותו בחרת פעם להיות "

(ויין וו. דייר, "אזורי המשגה שלך")


"If everyone is thinking alike, then sombody isn't thinking"
GEORGE S. PATTON

אחת הבעיות הגדולות לדעתי בתחום יחצ"נות השריון ואני מניח שזה נכון גם לשאר החיילות המקצועיים הוא ההווי והצגתו בתקשורת.

לחיל הרגלים אף פעם לא מתייחסים כמו חיל רגלים אלא כחטיבות נפרדות וכמו שכבר ציינו פה לפני כאשר יש פעילות של אחת הטיבות מציינים שכח מאותה חטיבה הוא שהרג את המחבלים. המאזין יודע לעשות את הקישור בין שם החטיבה וההווי שלה כפי שהוא מוצג זה דורות בהוויה הישראלית.

לעומת זאת לחיל השריון תמיד מתייחסים ככח שריון שעשה את זה וזה. אצלנו אין חטיבות? לכל חטיבה אין טנק שונה והווי משלה? אז למה לא לציין שכח מחטיבה 401 הוריד 5 מחבלים? או שכח מטיבה 7 הוא שחילץ את צוות דובדבן שנתקע בקסבה?... (זרקתי סתם דוגמאות, אל תנסו לחפש את המקרים...)

המלש"ב הממוצע רוצה להיות שייך לאיזשהו מותג כמו שהוא לובש נייק כדי שיחשבו שהוא ספורטאי או שהוא מוציא המון כסף על ג'ינס של דיזל כדי שיחשבו שהוא מגניב. גולני זה מותג, צנחנים זה מותג וכך כל חטיבות החי"ר הן מותג שאפשר להזדהות איתו ולאמץ אותו. בנוסף המלש"ב יודע שלחטיבה X מגיעים חברה מסוג מסוים שהוא מתחבר אליהם ולכן גם הוא חייב להיות שם.

מאחר שלשריון מתייחסים בכזו כוללניות אז מבחינת המלש"ב עניין המותג לא קיים אלא מדובר בגוף גדול ומסורבל שבו כולם הם אותו דבר, אין הווי ויחודיות, הכל אפור ואני בטח לא מתאים לשם עם הצבעוניות האינדיבידואלית שלי.

לדעתי אם יתחילו להכניס בחדשות את שמות חטיבות השריון שביצעו פעולות מסוימות אז יתחיל לדגדג לבני הנוער לבדוק מיז את החטיבה הזו ששבועיים רצוף הורידה בעזה 7 מחבלים? וזה יחשוף אותם לסוג הטנק של אותה יחידה ולסוג האנשים שמשרתים בה ולסמל היחידה ואז כשהוא יראה בתחנה המרכזית חייל עם הסמל הזה הוא ידע לשייך אותו לאותה החטיבה ולאט לאט זה יכנס לתודעה הישראלית, תיווצר שונות בין חטיבות השריון בהווי שלהן בתודעה הקולקטיבית וזה לדעתי ישפיע לטובה על רצון בני הנוער לשרת בחיילות מקצועיים.

ברעות שריונאים...

"עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל". (יגאל אלון)

1. רוב השירות הוא בבט"ש ולא בתותחנות.

2. כלים מיושנים וציוד מוזנח.

אני יכול להתייחס רק לנושא השריון ולא לתותחנים, אבל אני חושב שהבעיות העיקריות הן:

א) טפ"ש, טפ"ש וטפ"ש. טנקים נראים מאוד יפה כשהם נוסעים ויורים, אבל צריך לנקות אותם ולתחזק אותם, וזה לא כיף בכלל. כל מלש"ב שגולש באינטרנט או שיש לו אח גדול/שכן שהתגלגל לשריון, שמע סיפורי זוועה על גריז וסולר ופריסות זחל ושאר ענייני תחזוקת רק"מ שנראים יותר כמו מכונאות (רק בלי התעודה המקצועית וההכשרה הטכנית של מכונאי אמיתי) מאשר כמו שירות קרבי. זה גם נתפס כמשהו שגוזל זמן ואכן יש צדק בדבר - כשעשיתי מילואים בחש"ן, היינו מתחילים את הטפ"ש וההזדכויות די בבוקר ויוצאים מצאלים מאוחר בערב. אחרי שעברנו הסבה לחי"ר קל, גילינו שאפשר לגמור להתאמן בסביבות 12 בצהריים, ובשלוש בצהריים כבר להיות בבית (מי שגר בי-ם/ת"א ויש לו רכב או טרמפ).

ב) אם למט"ק/מ"מ ושאר אנשי סגל יש את הרגעים היפים שלהם, אז לאנשי צוות לא כל כך. זה משתנה מן הסתם מפלוגה לפלוגה ומחטיבה לחטיבה, אבל בתפקיד איש צוות הטנק אין יותר מידי הילה - גם אם לא מתייחסים אליך כמו לחלק מהזיווד של הטנק, הריבוי של קצינים ומש"קים בפלוגת שריון הופך את החפשי"ם לזניחים ולמי שלא ממש סומכים עליהם או מאמינים ביכולתם לגלות אחריות או יוזמה מעבר למילוי תפקידם בטנק. אם בחי"ר לחפשי"ם ותיקים יש לאן לשאוף, אז בחש"ן זה קיים הרבה פחות, וגם מספר החיילים מכל מחזור שנותר בפלוגה מבצעית הוא קטן מכדי להוות קבוצת-השפעה משמעותית (שני-שליש מבוגרי צמ"פ היו מתגלגלים לקמ"ט וקורסים אחרים, הבודדים שלא עשו זאת היו נשלחים לפלוגה מבצעית וחלקם יוצאים לקמ"ט בזימון שני-שלישי או לקורסים אחרים, ככה שמחזור של ותיקים מנה בין שלושה לשישה אנשים בסוף. אני לא יודע איך זה היום).

פלוגת חש"ן היא יחידה קטנה, מבחינת אנשים יש שם לפעמים אפילו פחות מבסיירת ממוצעת, אבל מכיוון שהחפשי"ם של פלוגת חש"ן אינם נחשבים במיוחד, הם "נהנים" משלל מטלות (במתארי פעילות מסויימים - מספיק מטלות בשביל פלוגת חי"ר הגדולה פי-כמה) מהן לא פעם פטורים לחלוטין חיילי המפקדה ואפילו חיילי החולייה הטכנית המצורפת לפלוגה (זה תלוי כמובן בתקיפותו של הסמ"ט מול סמרטוטיותו של המ"פ).

ג) ההכשרה בחש"ן (ונדמה לי שגם בחת"ם) היא קצרה למדי - חודשיים טירונות, חודשיים מקצועות, ואח"כ אימון מתקדם (צמ"פ היה 4 חודשים, אני לא יודע איך זה עכשיו). אחרי ההכשרה אפשר לצאת לקורס פיקודי או להיזרק לפלוגה מבצעית. במסלול הכשרה ארוך יש משהו יוקרתי יותר בעיני המלשבי"ם, תחושה של השקעה ומבחן, בעוד שבמסלול חש"ן נראה לפעמים שפשוט לומדים איך לנקות את הטנק, והכי גרוע - בסוף גם לא משתמשים בו יותר מידי.

ד) סרטים של טנקים מתסערים זה טוב ויפה, אבל על מי הם מסתערים בדיוק? הסתערויות חש"ן ולחימת שריון-בשריון לא היו לנו מאז 1982 לפחות. מלש"ב שרוצה להיות קרבי, רואה בעיקר פעילות חי"ר ולחימה של חי"ר נגד חמושים רגליים שונים ומשונים. נכון שבשורה התחתונה ביחידת חי"ר ממוצעת הוא יתעסק באותה כמות של פעילות שיטור משעממת כמו בשריון (ועל זה כבר היה לנו דיון אודות ה"בריחה" ליחידות מובחרות) אבל כשכן יצא לו לעשות "משהו אמיתי" אז הוא ישתמש בהכשרה החי"רית שלו. בחש"ן, כך נראה למלש"ב הממוצע, לא רק שכל היום לומדים רק לנקות את הטנק, אחר כך גם לא עושים איתו כלום וסתם עומדים במחסום - מידי פעם יש משהו כמו מלחמת לבנון השנייה או פשיטה משוריינת לעזה, ושם הטנק מסתובב לו כמין מבצר נייד ומגושם, מתקלקל ונתקע מידי פעם ולכל היותר יורה על כל מיני שיחים וסלעים וגם אם יש שם חמוש אז לא רואים אותו בכלל.

אלו, לטעמי, הסיבות העיקריות לבעיות המוטיבציה. אני לא יודע אילו פתרונות אפשר להציע - אפילו הטיעון הותיק של "פחות בט"ש יותר אימונים" לא כל כך תקף כאן, כי יותר אימונים אולי ייצרו שריונאים מיומנים יותר, אבל לא בהכרח מלשבי"ם מלאי מוטיבציה יותר, כי אחרי האימון יש טפ"ש וגריז וטנקים שנתקעו עם פריסת זחל, ומוטות פיתול והינעים....

שיפור היציאות (זה תקף לכולם). שיפור התנאים בהכשרה - לדוגמא: במסלול שריון אתה מקבל 6 שעות שינה מהרגע שבו נגמרת שעת הת"ש ועד ההשקמה (ותוספת של 30 דקות במקרה של שמירה). הקטע הוא שהזמן הזה כולל התארגנות בוקר ( לבישת מדים וכן הלאה). קיצוץ בצוותי השמירה והטיפולים, יותר תע"מ עם טנקים, ריענון כל הכשרת השריון (המצב הנוכחי בלתי נסבל), העלאת גאוות היחידה (לא חסרות דרכים), העלאת הגאווה המקצועית (תותחן, טען וכו), העברה של מור"קים, מחיקת תחושת ה"פרייאריות" של מתגייסי שריון, ביטול המרובעות בנושאי יציאות: הייתה כוננות והתבטלה? למה לא לשחרר את החיילים?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי metooshelah שיפור היציאות (זה תקף לכולם). שיפור התנאים בהכשרה - לדוגמא: במסלול שריון אתה מקבל 6 שעות שינה מהרגע שבו נגמרת שעת הת"ש ועד ההשקמה (ותוספת של 30 דקות במקרה של שמירה). הקטע הוא שהזמן הזה כולל התארגנות בוקר ( לבישת מדים וכן הלאה). קיצוץ בצוותי השמירה והטיפולים, יותר תע"מ עם טנקים, ריענון כל הכשרת השריון (המצב הנוכחי בלתי נסבל), העלאת גאוות היחידה (לא חסרות דרכים), העלאת הגאווה המקצועית (תותחן, טען וכו), העברה של מור"קים, מחיקת תחושת ה"פרייאריות" של מתגייסי שריון, ביטול המרובעות בנושאי יציאות: הייתה כוננות והתבטלה? למה לא לשחרר את החיילים?

היציאו הביתה בגדודים הן לא טובות בגלל החוסר בכוח אדם, ולא בגלל שמישהו החליט. כשהייתי בצמ"פ וחצי פלוגה היתה יוצאת הביתה, אז מי שנשאר היה שומר 2:4 כל הזמן, עד שהם היו חוזרים. לא היה אפשר לשחרר יותר מזה.
אפשר לנסות "להוציא" מהמפקדה עוד שומרים, אבל זה כבר וויכוח אחר.
לגבי השעות שינה - ה-6 שעות שינה של המסלול זה הכי הרבה שאי פעם קיבלתי, חוץ מבשלהי השירות שלי שם הייתי כבר במצב צבירה של עציץ. צמ"פניק בגדוד תמיד שמר בלילה, ותמיד ישן 6 שעות שינה בשני חלקים. בקמ"ט ישנים פחות ולאחר מכן כמפקדים ישנים הרבה פחות. זה לא סוף העולם. מתרגלים לזה. אף מלש"ב לא יסרב לחיל השריון בגלל שישנים שם פחות טוב. מי שהשינה חשובה לא עד כדי כך לא יסתדר באף חיל קרבי. התארגנות בוקר זה שטויות. 10 דקות לצחצח שיניים ולהתלבש זה מספיק.

אם מקצצים בצוותי שמירה, אז למעשה אין שמירה. לא חסרות דוגמאות של טנקים שאיבדו את המאגים שלהם בגלל שהחיילים החליטו על דעת עצמם שלא צריך לשמור כי גם ככה אף אחד לא מגיע לחור הזה.
אם מקצצים בשעות טיפולים אז הטנקים לא עובדים. מוט פיתוח לא מחליף את עצמו ואם לא מחזקים את הבוגי כמו שצריך אז הבוגי נופל. ושכחתי איפה אמרו את זה, אבל גם הנאום הציוני המלהיב ביותר לא יגרום לטנק מקולקל להניע בבוקר.
זה ההבדל בין חיל מקצועי לבין חילות אחרים. בחיל אויר יש צוותים שאחראים לשמירה על תקינות הכלים. לחיל השריון אין, כי הלוחמים צריכים לדעת לעשות את זה (לפחות חלק מזה) לבד בשטח, וגם תחת אש.

אני מסכים איתך על העלאת המוטיבציה, ואכן יש כל כך הרבה דרכים לעשות זאת, ועדיין לא עושים אותן (או שעושים ואנחנו לא שומעים עליהן). בכל מקרה זה לא פועל. עדיף היה לשכור יחצ"ן (כימי מילואים אפילו) וללמוד ממנו איך משווקים את החיל. במקומות אחרים עושים את זה נהדר. הסידרה "טירונות", מרוץ גולני, מפגני חיל האויר, אלה רק חלק מהדוגמאות. לשריון, לתותחנים ולהנדסה אין את זה.
העברת מור"קים - כן! בהחלט. לדעתי תלמיד צריך לדעת מי זה יוסי לפר כמו שהוא יודע מי זה יוני נתניהו.
חייבים גם להקטין את תחושת הפראייריות - כלפי כל החילות הלוחמים ולא רק חיל מסוים. לצערנו, משתמטים הופכים היום לגיבורי תרבות, וגם אלילי הנוער שכן עשו צבא, בדרך כלל לא שירתו כלוחמים. השדרנים, הזמרים, השחקנים, הספורטים - כמעט כולם ביצעו שירות שדחף את הקריירה שלהם קדימה. הבעיה הגדולה היא שהצבא מעודד את זה. ראה ערך ספורטאים מצטיינים (שהיה לי ה"עונג" להיות מפקד של שניים שכאלה בטירונות 02 שהעברתי).

לדעתי צריכים להיות בפלוגה צוותים רזרביים

• להקלת העומס
• לקיום רצף לחימה

במלחמת יום הכיפורים לחמנו ביום וישנו בלילה (ברוב הימים) מאחר ואמצעי ראיית הלילה לא היו טובים.
בפעמים הבודדות שנלחמו, הצלחנו להתגבר על העייפות.

כיום, הטנק יכול להלחם 24 שעות . הצוותים לעומת זאת לא יחזיקו מעמד אחרי שתיים או שלוש יממות.
צריך לקחת בחשבון שיש לטפל ולחמש את הטנק בהפוגות מהלחימה, מה שמגביר את העומס על הצוותים.

מצב אידאלי הוא צוותי יום\ לילה ( אולי אפילו עם התמחות ספציפית). בכל מקרה צריכים להיות כמה צוותים רזרביים בפלוגה.

קיום צוותים רזרביים ישפר רבות את איכות החיים של האש"צים

א. נושא החתימות - כל מפקד חתום על טנק וזיוודו, כולל צל"מ. מה עושים באימונים ? מחליפים באמצע ? איך מסתדרים עם האחריות על הציוד ?
ב. באימונים, מהי החלוקה ? מתי הצוות החליפי מתאמן ובאיזה מתאר ?
ג. במלחמה, הטנקים מתקדמים. ע"ג מתי מתניידים החליפיים ? איפה הם, בגזרה הקדמית או עם המפג"ד ? מתי מתחלפים ? מי קובע את הסדר ? האם מפרקים צוות רזרבי ?

בח"א יש יותר טייסים ממטוסים. זה הגיוני, כי המטוס, בניגוד לטנק/תומ"ת אינו בחתימה אישית של המפקד. כל פעם מחליפים, וכל טייס מתאמן במתארים שונים (שלא לדבר על כשירויות ספציפיות כמו צילום לדוגמה שיש רק לחלק מהטייסים). מה קורה כאשר הטנק מצוות אישית לחיילים מסוימים ?

חוץ מזה, מטוס ממריא ונוחת באותו בסיס. טנק הולך מפה ועד הודעה חדשה, אי אפשר להמתין לו בבסיס ...

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

לגבי החתימות, אין לי כרגע תשובה (אולי המפקד הבכיר יותר חותם). בכל מקרה, במילואים קורה הרבה שעושים מסלול על טנק של צוות אחר ואין בעייה (בסדיר הסיפור אחר).

לגבי אנשי הצוות הרזרבי (בזמן מלחמה), סביר להניח שהם יהיו עם הדרגים של הגדוד (הם צריכים לישון).
המועד הטוב ביותר לתחלופה הוא בזמן התידלוק והחימוש (גם אם הוא נעשה בדירוג). כלומר, אנשי הצוות יגיעו עם ההספקה (ויאבטחו אותה בדרך).
לחילופים הם יכולים לנוע בנגמ"ש אחד או שניים (פתרון פחות טוב כי הם לא ינוחו).

בכל מקרה, קיום רצף לחימה של מספר ימים, בכל שעות היממה, מחייב צוותים חילופיים.

בעניין היציאות, היו פעמים שיכלנו בכיף לעשות 14-7 אבל לא עשינו. למה? ככה. אני מודע למה שקורה סביבי, אבל יציאות צריכות להיות תלויות קו. אם יש קו נוח, יש לצ'פר את הלוחמים במקסימום האפשרי.

בעניין שעות שינה: לא יצא לי במהלך המסלול לישון מעל 5- 5 וחצי שעות, בין היתר מכיוון שזמן המסדר היה בתוך שעות השינה (צריך לקום כ 10 +- לפני) וכי היה לי מ"מ טיפש, שהיה בודק כמו אידיוט מצבי אבטחה כל הזמן, מקפיץ אותנו לתקן את המצבים (למרות שהוא היה תופס אותנו על הדברים הכי מפגרים והכי לא יעילים בעולם) וחופר לנו כ30 עד 40 דקות על חשיבותם של מצבי האבטחה. מיותר לציין שהשלמות לזמן השינה לא קיבלנו מעולם... מצד שני, ישנם טירונים בחטיבות חי"ר אשר השינה שלהם טובה יותר.

בעניין השמירות: ניתן להכניס את הצל"מ של הטנק (בהנחה והוא לא בנשקייה) ואת הזיווד לבפנים ולנעול את הטנק ולהשאיר ציוותי שמירה קטנים יותר, או להשתמש בשמירה הקיימת בבסיס.

בעניין הטיפולים: מובן לי שלא ניתן לקצץ בזמן הטיפולים, אבל אפשר לעשות את העניין נוח יותר לכולם - הכוונה היא שלא צריך להתעקש על דברים מפגרים (לדוגמא: חורף, משטח בוצי ומגעיל והצוותים נישלחים לנקות רצפת צריך כחלק מהטפ"ש. כמובן שמנסים להתחמק מבוץ כמה שאפשר בעזרת שקיות ניילון ושאר המצאות, אבל המציאות היא שלא ניתן להלבין את הריצפה בתנאים כאלו).

בעניין המוטיבציה: אולי כאן כדאי להכניס את התגיות המקצועיות (ראה אשכול של יוסיפון) כך שאנשי הצוות בטנק יוכלו להתגאות ברמתם המקצועית. כ"כ בצבא שלכל מקצוע מונפץ יש סיכה משלו, אולי כדאי להכניס סיכות מקצועיות שיחולקו לאחר המבחן המסכם במקצועות.

בעניין מור"קים: במסלול מעבירים מור"קים, אבל הפעמים שמעבירים אותם בצורה חוויתית הם אפסיות. את המור"ק של יוסי לואפר (מקווה שמאיית את השם נכוןן) העבירו לנו בצורה מדהימה. לעומת זאת, ערב מור"קים של החטיבה היה יבש, משעמם ומרדים.

בעניין תחושת הפרייאריות: אני יכול לומר שהרבה פעמים היא נובעת מטיב הציוד ששריונרים מקבלים. אנחנו עושים קווי חי"ר ועם זאת לא לכולם יש ווסטים. אנחנו עושים קווי חי"ר, אבל את מספר הכוונות שיש ניתן לספור על יד של מוהנדס ( ). רק לאחרונה (חודשים - שלוש) קיבלנו פלאטופים לקלעים שלפני כן היו צריכים להסתובב עם E3.

גם הציוד השריונאי שלנו במצב עגום ביותר: האזוריות והגביות בתהליכי התפרקות מהירים, ואין מי שיתקן, או לחלופין - יתאם אותם לדרישות של החיילים. אותו עניין עם הסרבלים: יש חוסר במידות נורמליות (איזור ה- 56-60) ומי שתכנן את הסרבל כנראה עשה זאת תחת השפעת חומר כלשהו. אין לי שמץ של מושג מה המתכנן חשב לעצמו כשהוא הכין את הכיסים בסרבל הישראלי.

בזמני, כשנכנסו אפודי החש"ן החדשים (והמעצבנים - מי שתכנן את מימית הוויסקי לא חשב שהיא תפריע לירות עם נשק בשקע הכתף?) ניפקו אותם בטירונות לחיילים של 401 כדי לפצות אותם על השביזות שבטנק הישן, בעוד ששאר החיילים הסתובבו עם אפודי חזייה זוועתיים.

למוטיבציה זה לא מי יודע מה תרם.

1 - תדמית של מרובעים
2 - לא רוצה להיות תלוי לחלוטין במישהו אחר בשטח.

הדיון עד כה בהחלט מעניין, אבל נדמה לי שפספנו עד כה הבט אחד, משמעותי בעיני, של העיניין.
מאז של"ג (למעט לבנון2), עיקר פעילות צה"ל היתה בט"ש בסגנון כזה או אחר - לבנון, אינתפדה 1 ו-2. בפעילות שכזו יש לחילות השריון והתותחנים פחות ביטוי (בטח שבאיו"ש) מאשר במלחמות כמו ששת הימים, כיפור או של"ג. לדעתי, הדבר הוריד את המודעות בציבור בכלל ובקרב המלש"בים בפרט, לחילות הללו ולהשפעתם (העצומה) על שדה הקרב.

לא מדובר רק בתקשורת ובעיתונות. אם כמלש"ב, שומע מחבריו הבוגרים המשרתים בתותחנים שהם עושים בעיקר פעילות חי"ר בשטחים, למה שירצה להגיע לשם? בהנחה שהוא איכותי, רציני ובעל מוטיבציה (כמו כל המלש"בים שלנו, אחמד) הרי ברור שהוא ישאף להתגייס ליחידה שזה ייעודה.

אגב, אחרי ששת הימים המצב היה הפוך - אנשים סירבו להתפנות לגולני ושריון נחשבו ל"צבא האמיתי".

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

לסיכום - כל עוד שיריונרים יעשו מסלול של 03 שהוא מסלול מינימלי וכן הנשקים שיקבלו יהיו נשקים בלאי כנראה שהמצב ישאר ככה.

ח'ברה, מה הולך פה? הפורום הזה בדרך כלל הוא המקום הכי רציני באינטרנט...
א. שריונרים עושים היום מסלול של רובאי 05, פעם אחרונה שבדקתי הם עדיין קיבלו רובאי 03 - אבל מבחינת תכנים הוא 05 ובודקים איך להעניק להם את הרובאי המתאים.
ב.באמת שחיל השיריון וצה"ל מנסה לעלות את המוט' ליעדים הבעייתיים (עד היום זכור לי גיוס של מ"צ שיותר מחצי מהמגיוסים לא הסכימו להתפנות והעדיפו ללכת לכלא לתקופות לא קצרות), אם יש לכם רעיונות קונקרטית ולא רק להפטיר ולהגיד "זה לא בעיה", בטוח שאפשר לפנות לגורמים הרלוונטים ולגרום לחלק מהדברים לקרות. לא כל הצבא אטום (רק רובו).
ג.צוותים רזרבים ויצאיות יותר טובות זה רעיון נהדר, רק שבשביל זה צריך יותר חיילים שיתחלקו בעומס, לא ממש המצב שבכל שני וחמישי מקפיצים חיילים מחופשה ומאיפה לא לפעולות בעזה.
ד.לא מזמן עלתה הצעה שצה"ל ישמור על יותר קשר עם בתי הספר, ולכל בית ספר יהיה סא"ל שבתור תפקיד נוסף ידאג לקשר איתו. בערך לאחר יומים הרעיון נקטל בתקשורות ונגוז, כנראה שלא כולם רוצים מיטלריזציה של המדינה עד כדי כך.
ה.המקצועיות בשריון ובכלל בצה"ל באמת בקנטים, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי

ציטוט:

במקור נכתב על ידי oliamir שריונרים עושים היום מסלול של רובאי 05, פעם אחרונה שבדקתי הם עדיין קיבלו רובאי 03 - אבל מבחינת תכנים הוא 05 ובודקים איך להעניק להם את הרובאי המתאים.

יש הבדל ענייני בין 03 ל-05. אם אני זוכר נכון, 03 עובר הכשרה ללחימת חי"ר רק עד רמת חוליה, ללא הכשרות על פק"לים מחלקתיים או פלוגתיים.
אין שום צורך שלוחמי שריון יתאמנו בלחימת חי"ר ברמת המחלקה והפלוגה, כי אני לא רואה מצב שבו100 לוחמי שריון מסתערים רגלית על יעד.
מה שאתה אומר נשמע כמו הנפצה שמספרים למלש"בים בבקו"מ כדי לשכנע אותם ללכת לשריון...

העניין עם טירונות 05 אמנם נשקל בשריון - אך לא מיושם. לא מבחינת תכנים ולא מבחינת שום דבר אחר. אני לא מבין איך ההנפצה הזאת השתרשה כל כך עמוק. בשריון עוברים טירונות 03 בלבד. אין סיבה בעולם ששריונרים יעברו טירונות 05. אין צורך ללמוד להסתער רגלית מעבר לרמת החוליה. אין צורך ללמוד על עשרות נשקים מעבר למא"ג ול -m16 (מה גם שיש מגבלות פרופיל). התוספת היחידה היא שבוע אחד שנקרא שבוע עימו"ג שבו לומדים על צ'קפוסטים, פטרולים ושאר ירקות.

לסיום - אין טירונות 05 בשריון. צאו מהסרט.

בעניין צוותים מתחלפים - זה בלתי אפשרי מבחינת סד"כ. כל עוד הביקוש לשריון יהיה נמוך והפלוגות תישארנה קטנות, זה ישאר בגדר חלום.

בעניין צוותים רזרביים
זה נשמע כמו הביצה והתרנגולת. בכל מקרה, כמו שהצבא מביא X אנשים, הוא יכול להביא 1.5X או 2X
(במיוחד שX זה לא כל כך הרבה)

היו מצבים שבהם היו צוותים רזרביים או לכל הפחות איש צוות רזרבי או שניים או מט"ק רזרבי. בעיקר בקו לבנון, כדי לאפשר יציאות של שבועיים-שבוע. כמובן שזה אף פעם לא עבד מספיק חלק, בעיקר כשאנשים התחילו להשתחרר, לצאת לקורסים או סתם להיפצע ולחלות, וזה נגמר בסגירות ארוכות יותר ויציאות דפוקות יותר.

(נהגים בדרך כלל). עם זאת, אין זה אומר שאיש הצוות הכפול השני בצוות יזכה ליציאות יותר טובות. הוא פשוט יסונג'ר למטלות שונות, או שפז"מניק יצא במקומו והוא יחליף אותו בצוות שלו (של הפז"מניק). ואם הוא פז"מניק - זה פשוט אומר שהוא לא יהיה חייב לעשות את כל המסלולים/המשימות.

בזמני, טענים עברו הכשרת נהיגה מקוצרת (ללא הסמכה להעלאת טנק על מוביל), ולא פעם מצאו את עצמם מבצעים נהיגות טנקים מנהלתיות כאלו ואחרות (במשטח בדרך כלל, או מהמשטח לשטח וחזרה)

כל עוד חש"ן יהיה יחידה של פרופיל 72 ומעלה ולא פרופיל 82 ומעלה, אז לא תהיה טירונות 05.

במה בדיוק שונה טירונות 05 מ 03 ?

ולמה ישנה הכללה שפרופיל 72 לא מאפשר 05 ?
לא כל מי שיש לו 72 זה אומר שדווקא הבעיה שיש לו לא מאפשרת טירונות 05 לא ? (לי יש 72 בגלל מס' גבוה במשקפיים [-7] ולא בגלל כל מיני בעיות אחרות, לדוגמא.

לטנקיסטים יש שלב מקצועי של טנקיסט
מדוע כל כך חשוב איזה רובאי הוא?

יש שלבים מקצועיים בכל מקצוע (מתחיל מ06 אם אני זוכר נכון) . הרמה הרובאית היא 03, כי לא צריך יותר מזה.

לא חשוב לי,

אני רק שואל במה כ"כ שונה טירונות 05 מ 03 שבעלי פרופיל 72 באופן גורף פסולים מלעשות אותה ?

רמות רובאי ופרופילים הם לא משהו אוניברסלי. דווקא שיטת הפרופילים הצהלי"ת (שלפניה היה משהו הזוי שנקרא "שיטת פרשני"ת" עם אותיות לפי חלקים בגוף) ידועה כמי שמאפשרת מיצוי די יעיל של כוח אדם ומגייסת אחוזים גבוהים מהמלשבי"ם.

למה קבעו את זה? ככה. לא תמיד אפשר להתייחס לכל מקרה לגופו, אז עושים הכללות. פעם שריון היה גם פתוח לבעלי הפרופיל הנשכח 65 (שמאז בוטל ובעליו חולקו בין 64 ל72) והוחלט ש:

א) הכשרה רובאית ברמה של 03 מספיקה בהחלט.
ב) הכשרה רובאית ברמה גבוהה יותר תוביל ליותר פציעות, אי-סיום ונשירה בפרופילים הקיימים בחש"ן.

רוצה לשנות את זה? תכתוב מכתב לאג"ת.