סיפור מקסים שקיבלתי במייל. מקווה שגם אתן תחשבו שהוא שווה העברה...

טיילתי עם בתי בת הארבע כשלפתע היא הרימה משהו מהרצפה ועמדה להכניס אותו לפה.
לקחתי את ה'דבר' ממנה וביקשתי שלא תכניס אותו לפיה.

"למה?" היא שאלה

"כי זה היה על הרצפה, אנחנו לא יודעות איפה זה היה קודם, זה מלוכלך וסביר להניח שיש על זה חיידקים" עניתי לה.

בתי הביטה בי בהערצה ואמרה: "אמא, איך את יודעת את כל זה?? את כל כך חכמה!!!"

חשבתי רגע קל ועניתי לה: "כל האמהות יודעות את זה, זה מופיע ב'מבחן האימהות'. את חייבת לדעת את זה, או שלא נותנים לך להיות אמא".

הלכנו כמה רגעים בדממה, אבל שמתי לב שהיא חושבת על מה שאמרתי ומנסה לרדת לעומקו של העניין.

ואז היא אמרה: "אה!... הבנתי!!! אז מי שלא עובר את המבחן צריך להיות האבא!"

"בדיוק!!" אמרתי לה, וחייכתי חיוך גדול.

כשתגמרי לצחוק, תעבירי את זה לאמא נוספת (וגם לאבא) .

לאשתי, הכי אמא בעולם!

חחח, סיפור יפה

ראיתי את זה איפהשהוא כבר....... אבל נחמד

אבל כיף לקרוא את זה...
התמימות של הילדים...^^

יותר נכון - החוכמה שלהם