 |
25-08-2007, 20:26
|
|
|
|
חבר מתאריך: 04.02.02
הודעות: 470
|
|
במהלך חיפוש אחרי מכונית תופת הותקף כוח צה"ל בבלוקים ובקת"בים , משפחתו של נער ערבי שנהרג ולא הוכח מעולם שנפגע מאש צה"ל תפוצה בחצי מליון ש"ח כך קבע בית משפט השלום בחדרה .הקצין שכבר נבגד בעבר ע"י המדינה הורד בזמנו בדרגה והוכנס לכלא צבאי לחודשיים מחויב כעת לשלם יחד עם המדינה חצי מליון ש"ח למשפחתו של הנער
בסתיו 2002 תפס גדוד תותחנים קו באזור ג'נין. הסמג"ד סרן צבי קורצקי (צביקי), קצין תותחנים מצטיין, "נשאר שבת", כשמפקד הגדוד יצא לחופשה. כבר במהלך יום שישי, קיבל סרן קורצקי התראה על מכונית תופת שנמצאת בכפר נזלת-ז'יד שבגזרת ג'נין. כקצין המתורגל בהתראות מעין אלה, יצא מיד עם נהגו ועם קצין נוסף על-מנת לסרוק את הכפר. בכניסה לכפר, נתקל הג'יפ של קורצקי בהתקהלות של צעירים פלסטינים, שאף יידו אבנים ובקבוקי תבערה לעברו. קורצקי שסבר שההתקהלות באה לחפות על מכונית התופת, יצא מהג'יפ והחל לפנות את ההתקהלות, תחילה ע"י קריאות ברמקול, ומשזה לא הועיל ירה יריה אחת באוויר, וירייה נוספת לעבר "קיר מפגע", על-פי נוהל שהיה קיים בזמנו, מה שגרם בסופו של דבר לפיזור ההתקהלות.
קורצקי המשיך בנסיון לאתר את מכונית התופת, בליווי מסוק, אך בשלב זה המכונית עדיין לא נמצאה. בדרכו חזרה ראה קורצקי התקהלות קטנה נוספת, וכששאל לפשרה נאמר לו כי יש נער פצוע. קורצקי סייע מייד לנער הפלסטיני הפצוע, וליווה את רכבו אל המחסום הקרוב, שם נוכח גם כח רפואי שטיפל בפצוע, אך הנער מת מפצעיו. כעבור מספר ימים נתפסה מכונית התופת עם משלחה בכפר סמוך על-ידי כח אחר, בדרכה לפיגוע באחת מהערים הגדולות.
בית דין צבאי פסק כי קורצקי אשם במותו של הנער הפלסטיני, וגזר עליו שנת מאסר, מתוכה חודשיים בפועל, 4 חודשים שיומרו לעבודת שרות וחצי שנה על-תנאי וכן הורדה לדרגת סגן. גזר דין זה ניתן למרות שבמשפט לא הובאה אף ראיה לכך שהנער הפלסטיני מת מפגיעת כדור. לא בוצעה נתיחה לאחר המוות, ואף לא הוצג דו"ח רפואי המאשר שנמצא קליע בגופו של הנער. כמו כן לא נערך שחזור של הארוע כמקובל בארועים כגון אלה. אם לא די בכך, סרן קורצקי תואר במהלך המשפט על ידי מפקדיו כקצין מסור, מקצועי וערכי, אשר את תורות הלחימה שהטמיע בחיל התותחנים ילמדו עוד דורות של חיילים. אך כל זה לא מנע מבית הדין הצבאי להטיל עליו עונש מאסר בפועל, מה שלא הוטל בגין אף מעשה דומה, מאז פרוץ האינתיפאדה. גם בקשת חנינה שהוגשה לרמטכ"ל, רא"ל בוגי יעלון, לא זכתה להתייחסות.
אביו של צביקי, יפים, נכה צה"ל מלוחמי קרב תל-פאחר, רואה ביחס הצבא והמדינה לבנו, לא פחות מאשר בגידה. "האם זוהי התודה שמכירה המדינה לקצין מצטיין שסיכן את נפשו עבור ביטחונה ?", שואלים מכריו של צביקי.
אם העוול שנגרם לקצין מצטיין כצביקי נוגע ללבכם, אם זעקתה של משפחת קורצקי מטרידה גם את מנוחתכם, הצטרפו אלינו והביעו את הזדהותכם. אולי קולכם יצליח לחדור אל אוזניהם האטומות של מי שמכנים עצמם קברניטי המדינה.
=====================
פורסם בעבר בתאריך 21/12/04 ובעקבות פסיקת בית המשפט היום לחייב את המדינה ואת הקצין בפיצויים בסך חצי מליון ש"ח אנו שבים ומפרסמים את המאמר
יפים קורצקי לא הבין כיצד זה נותר בחיים. כוח של גולני עם 24 זחלמים ושלושה טנקים החל את הטיפוס אל תל פאחר במסגרת הקרב לשחרור רמת הגולן. ברי המזל שהגיעו עד לפאתי היעד זינקו ונלחמו כאריות, חשופים לאור יום ומול כוח עודף ומחופר היטב. 14 צלש"ים ושני אותו גבורה חולקו בעקבות אותו קרב. מעטים שרדו אותו. אך המזל לא שיחק עוד זמן רב ליפים. מיד בתום מלחמת ששת הימים עלה ג'יפ התול"ר שלו על מוקש ויפים נפצע באורך אנוש. אך לא איש כיפים להישבר. למרות נכותו הקשה סירב לקבל סיוע כספי ממשרד הביטחון, "המדינה לא חייבת לי דבר" הוא הסביר. למעלה משנה שכב בבית החולים. כשהשתחרר החל מיד לעבוד, הקים משפחה לתפארת והמשיך להילחם את מלחמת הקיום היום יומית בכוחות עצמו. ברבות השנים וההתבגרות, חזרה הפציעה הקשה ונתנה את אותותיה הקשים. היום, מרותק יפים לביתו וכל תזוזה כרוכה בכאבי תופת החוזרים ומזכירים לו את מוראות הקרב ההוא.
בכל שבת אני הולך לבקר את יפים. בינות לכאבי התופת וסיוטי האתמול בצבצה לה קרן אור. לפני תשע שנים התגייס צביקי. את כל הלהט הציוני, את כל האמונה במדינה ובצה"ל הוריש יפים לצביקה בנו. צביקי זה, שד משחת. חרוץ ומוכשר להדהים, הותיר הבחור המומים את כל שדרת הפיקוד שבאה איתו במגע. חיש קל סיים קורס קצינים, טיפס בסולם הדרגות, כששובל מדהים של תעודות הצטיינות והוקרה הולך ומצטבר מאחוריו. כקצין זוטר מילא מגוון תפקידים שנועדו לבכירים ממנו בכמה דרגות. בכל שפנה, ייעל שיפר, הוביל, ואהוב היה על פקודיו ומפקדיו. צביקי ראה בצבא את עתידו. הוא חתם קבע ואמור היה לצאת ללימודים לפני כשנתיים. בשביל יפים, לראות את צביקי, היה שווה הכל.
אך למדינת ישראל צביקי היה טוב. טוב מדי.
בשבת, כשיצא המג"ד הביתה לחופשה השאיר את צביקי לפקד על הגדוד. צביקי סייר עם ג'יפ בודד כשלפתע הגיע אליו ההודעה. בכפר 'נזלת זיד' מתארגנת מכונית תופת ליציאה לכוון חדרה. הימים, ימי הפיגועים הגדולים, המרחק מהכפר ליעד קצר, אין זמן ואין אפשרות לארגן כוח נוסף. זה צביקי נהגו וחיל נוסף החוסמים עכשיו בגופם מכונית תופת המכוונת לחדרה. צביקי לא חשב פעמיים וטס אל תוך הכפר.
שבת. אין שום גורם בסביבה מלבד תושבי הכפר. אם כן מדוע זה ממתינה לצביקי הפגנה החוסמת את דרכו? המסקנה פשוטה, ההפגנה הספונטנית לכאורה, אינה אלא כוח השהיה שנועד לאפשר לפצצה לנוע על יעדה. צביקי יורד מן הג'יפ וקורא למפגינים להתפזר. כמובן שאיש אינו מתייחס אליו. הוא יורה באוויר וגם אז אין איש מן המפגינים מתרשם במיוחד. הזמן דוחק וצביקי מבצע נוהל שמקובל מאוד באותה עת. ירי לעבר קיר מפגע. הוא מכוון את נשקו ויורה דרך כוונות לעבר קיר לבנים בבית סמוך. צביקי מזהה היטב את ענן האבק העולה ממקום הפגיעה בקיר. הפעם מתפזרת ההפגנה וצביקי ממהר לבצע את הסיור בכפר. מכונית התופת כבר לא הייתה שם, בחסדי ה' נתפסה בכפר סמוך. כשיצא מן הכפר זיהה צביקי התקהלות. התושבים הצביעו על פצוע ברכב. ניטען שנפגע מפגיעת כדור. צביקי סייע ככול יכולתו והוביל את הרכב עם הפצוע אל כוח רפואי סמוך.
בלחץ הארגון בצלם, הועמד צביקי לדין. בידי התביעה לא עמדה שום הוכחה ממשית. גופת ההרוג נחטפה ונקברה מזמן – איש לא יכול היה להוכיח שנהרג מפגיעת כדור. ראוי לציין כי בהחלט ייתכן שכמו במקרה אחמד דורה, ומקרים אחרים, היו אלה ערבים מקומיים שגרמו למוות ומיהרו להשתמש בגופה ככלי נשק תעמולתי. אך מה לו לבית הדין הצבאי השערות כאלה כשתקדימי בג"ץ ואילנה דיין נושפים בעורפו. מסגרת של חלון חסר שמשה הובאה כהוכחה לכך שהכדור של צביקי הוא שניפץ אותו (כדור מ16 מותיר חור ושמשה שלמה). בקשתו של צביקי לאפשר לו לחזור לכפר ולאתר את מקום פגיעת הכדור בקיר – נענתה בשלילה.
שנתיים קשות עברו על צביקי והוריו. את כל כספם הוציאו על עורכי דין וערעורים. דבר לא עזר. גם בקשתו הסופית לחנינת הרמטכ"ל נענתה בשלילה. דרגותיו נשללו, הלימודים שהובטחו לו בוטלו, והבוקר נכנס צביקי בשערי בית הכלא הצבאי בו ירצה עונש של חצי שנת מאסר. זהו הפרס אותו נתנה מדינת ישראל לבחור מסור וקצין מוכשר שנתן לה במסירות אין קץ תשעה משנות חייו הראשונות, שנים בהן בונה אדם את עתידו. בעבור אומץ ליבו והתייצבותו יחיד מול המון מוסת ומחבלים העושים דרכם לחדרה, היתה מדינת ישראל צריכה להעניק לצביקי אות הצטיינות. אך לא כן הדבר בעידן היפוך הערכים הישראלי. צביקי, הקצין המצטיין, חובש הכפה מקרני שומרון, היה בדיוק הטרף לו המתינה המערכת.
זה שנים אני מבקר את יפים בכל שבת. בשנתיים האחרונות ראיתי כיצד חרב עליו עולמו. לא מסוגל היה לקלוט כיצד זה אותה מדינה בה האמין ועבורה נתן הכל – עושה לו את זה. ניסיתי להסביר ליפים שזה לא המדינה. מישהו גנב לנו את המדינה וביום מן הימים היא עוד תשתחרר משביה. אבל יפים לא מוכן היה לשמוע דיבורים כאלה. הוא הלך ושקע בדכאונו.
לאורך כל התהליך נמנעתי מלפרסם את הסיפור. צביקי שבוי בידיהם של אלו, ששמי סדין אדום בעיניהם. לא רציתי שידעו על הקשר. אבל עכשיו הכל גמור. צביקי בפנים ויפים שבור בנפשו עוד יותר מבגופו.
האיש מרוסק העצמות הזה, האיש שחי על משכחי כאבים שיש בהם בכדי לחסל אדם רגיל, האיש הזה מתחיל מחר הפגנת יחיד מול שער הכניסה למחנה מטכ"ל בקריה בתל-אביב. בגשם ובקור הוא מתכוון לשבת שם, ואני חושש לגרוע מכל.
וצביקי. ברוך ה' את מה שאביו לא מוכן לקבל, צביקי ככול הנראה מתחיל להבין. "אתה חייב להגיש בג"ץ!" ניסה לשכנע אותו אחד מעורכי הדין. אבל צביקי כבר הבין שנלכד בכפות המפלצת, כבר תפס עם איזו מערכת הוא מתמודד. "בשביל מה?" שאל צביקי, "כדי למצוא עצמי בעוד שנתיים עם חובות גדולים עוד יותר ובדיוק באותו מצב?"
בעוד ששה חודשים צביקי ישתחרר. צביקי הוא אוצר לכל יזם. צביקי ילמד ויעבוד בחריצות ובנאמנות שאין שני לה. "בעוד שנתיים" - אמרתי ליפים - "בעוד שנתיים אתה ומלכה תודו לבית המשפט שהרשיע את צביקי. אתם תודו לרמטכ"ל ושאר הקצינים הרופסים שהפנו לו את גבם. אתם תודו להם כי בלעדיהם צביקי היה נשאר בצבא ולא מממש ולו מקצת מיכולתו".
אנחנו עוד נשחרר את המדינה משביה, והיא עוד תזדקק לאנשי סגולה כצביקי.
כעת שנים אחרי הארוע מקבל בית המשפט את טענות המשפחה ומחייב את צה"ל והקצין בתשלום של חצי מליון ש"ח פיצויים
http://yeshanews.com/?id=56348 |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
