חברים חנונים

אהלן
רציתי לשתף אתכם בבעיה שנורא מתסכלת אותי ולפי הכותרת אתם יכולים להבין על מה אני מדבר אבל אני אפרט קצת יותר.

החברים הקרובים שלי מהבית ספר ומאיפה שאני גר ואלו שבדרך כלל אני מסתובב ויוצא איתם די חנונים כאלה. עכשיו אין לי בעיה לא עם חנונים לא עם ערסים לא עם פריקים ולא עם אף אחד. חוץ מהחברה האלה יש לי גם את החברים מהצבא שאיתם אני מרגיש שאני יותר נהנה ויותר פתוח איתם. הבעיה היחידה היא שרובם גרים רחוק ממני וכמעט לא יוצא לנו להיפגש כשאנחנו בבית.
בכל אופן לגבי החברים שלי מהבית כל פעם שאני בבית כמעט תמיד אני מתראה איתם אבל כל פעם מתבאס מחדש. הבילויים איתם נורא אבל נורא משעממים. בדרך כלל אנחנו הולכים ויושבים באיזה מסעדה או בית קפה פלצני כזה וחוזרים הביתה באחת שתיים בלילה. אם הם ממש מתפרעים אז הולכים לאיזה פאב וגם חוזרים מקסימום ב3 בלילה. לצאת למסיבות איתם זה בכלל משהו נדיר. ניסיתי פה ושם להוציא אותנו מהשיגרה המשעממת הזאת אבל רובם לא זורמים איתי. בין אותם החברים האלה יש אחד שהוא החבר הכי טוב שלי מביניהם אני מכיר אותו כבר הרבה מאוד שנים בעצם את כולם אנחנו ביחד מאז היסודי אבל הוא בוא נגיד החבר הכי טוב שלי מביניהם.
בכל אופן הצעתי להם לפעמים לבוא ולצאת לאיזו מסיבה אבל בדרך כלל התשובה שאני מקבל זה "עזוב מסיבה", "אני עייף", "אין לי כוח", "לא בא לי בא לי סתם לשבת איפשהו" וכל פעם אני אוכל את הלב מחדש.
בגלל שאני כמעט ולא יוצא למועדונים או דאנס ברים ומקומות כאלה לא יוצא גם כמעט להכיר בנות ובכלל אם כבר יוצא לנו לצאת לאיזו מסיבה גם אז לא יוצא לנסות להתחיל כי כל הביטחון שלי והחשק יורד כשאני איתם.
בכלל עוד קטע מעצבן שלהם זה שהרבה דברים ביניהם זה לא מקובל עליהם כי זה של ערסים או כי "יש שם מלא ערסים" ומשפטים בסגנון.
בכלל אני חושב שאני מתנהג שונה כשאני לידם מאשר כשאני עם החברים שלי בצבא. כמו שכבר אמרתי אני יותר טבעי ויותר אני עם החברה בצבא וכשאני איתם אז אני קצת יותר מרסן את עצמי ומעדן את עצמי ואולי אפילו מתנהג כמוהם וחבל לי. אני לא יודע למה אבל ככה זה נראה לי שאני נגרר לנורמות שלהם.
החברים שלי בצבא אף פעם לא פגשו את החברים שלי מהאזרחות ואם הם היו פוגשים אותם הם לא היו מאמינים עלי שאני מסתובב עם חברה כאלה. על בנות כמו שאמרתי אין כמעט מה לדבר לחברים החנונים שלי יש כמה ידידות אבל הן גם ילדות חננות כאלה ומכוערות ואני שונא שהן יוצאות איתנו לפעמים.
אני כבר לא יודע מה לעשות כדי לצאת מהפלונטר הזה. אני רוצה לצאת יותר לבלות ולהנות וגם על הדרך להכיר בנות. עם החברים החנונים שלי זה ממש לא אפשרי כרגע.
אני לא חושב שאני יכול לשנות ולגרום להם לאהוב דברים שאני אוהב והם לא וכמו שכבר אמרתי ניסיתי כמה פעמים וזה לא הלך.
בכל אופן הם עדיין החברים שלי ואני יודע גם שיש לי על מי לסמוך והחיים לימדו אותי שחברים זה דבר מאד יקר שאסור לוותר עליו בכזאת קלות. בגלל זה אני גם מתנהג שונה לידם כי אולי כי אני חושש שאם הם יבינו שאני לא באמת נהנה איתם ואני בעצם איתם כי הם מעין ברירת מחדל זאתמרת זה או הם או להישאר בבית לבד ואז אולי הם לא ירצו בי יותר בחברתם.
נמאס לי מהמצב הזה של להעמיד פנים של מי שאני לא אבל אני מפחד לאבד את החברים שלי שלמרות שהם חנונים הם יקרים לי והם תמיד עזרו לי במיוחד אותו חבר אחד שדיברתי עליו שהוא הכי קרוב אלי.

טוב כל הכבוד לכל מי שהיה לו סבלנות לקרוא את כל החפירה שלי.
אודה לכל מי שייעץ לי מה לעשות

אפשרויות משלוח הודעות

אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים

אתה לא יכול להגיב לאשכולות

אתה לא יכול לצרף קבצים

אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל

סמיילים פעיל

קוד [IMG] פעיל

קוד HTML כבוי

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.05 שניות עם 10 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה