27-08-2007, 09:26
|
עוסק בהיסטוריה צבאית וגרמנית, ובתולדות הלוחמה האווירית
|
|
חבר מתאריך: 23.03.06
הודעות: 1,997
|
|
תגובה
1) אחת האגדות שהפיצו הגנרלים הגרמנים אחרי המלחמה היתה שהתערבויותיו של היטלר והנסיון הכפוי להפוך את ה-262 למפציץ גרמו לעיכוב הגדול בהכנסתו לשירות. מחקר מודרני מראה בצורה ברורה כי הבעיה העיקרית שעיכבה את כל תוכנית מטוסי הסילון הגרמניים היתה ההבשלה האיטית של טכנולוגית מנועי הסילון הציריים של יומו ובעיקר של BMW. מנועים אלה נכנסו לייצור סדרתי רק בקיץ 1944 וגם אז הם היו רחוקים מלהיות מושלמים. רק בשלב זה ניתן היה להתחיל לייצר את ה-262 בצורה סדרתית.
פרשת ה-262 כמפציץ החלה בסוף 1943, אבל גרסת A2 עם ציוד הפצצה היתה מוכנה כבר באביב 1944 - כלומר לפני שייצור המנועים החל.
2) מטוס הקרב הגרמני הסילוני הראשון היה ההיינקל 280 - מטוס שהצטיין בעיקר בהוכחת חוסר בשלותם של מנועי הסילון המוקדמים.
3) כפי שנכתב כאן, מספר מטוסי קדם סדרה של ה-262 טסו החל מאפריל 1944 במסגרת יחידת הניסויים Erprobungskommando 262. בכל מקרה, היתה זו יחידה קטנה מאוד ובכל רגע נתון היו בסד"כ שלה מטוסים ספורים בלבד. גם היחידה המבצעית הראשונה "קומנדו נובוטני" היתה מסגרת קטנה יחסית, אשר במקום להוכיח את יתרונות המטוס, סבלה אבידות כבדות ונשלפה משירות מבצעי באוקטובר 1944 לאחר שגם מפקדה נהרג.
טייסת 616, לעומת זאת, היתה מסגרת מבצעית מגובשת ובשלה יחסית, אשר הוכיחה כמעט מייד את יתרונותיו של המטאור.
4) כפי שכתבתי, הסובייטים ירדו מהר מאוד מהרעיון לייצר עותקים של המנועים הציריים הגרמניים, לא לפני שהם פיתחו והטיסו את הסוחוי 9 והסוחוי 11 הדו-מנועיים (ולא סדרת מטוסי היירוט המאוחרים יותר). הדמיון למטוסים הגרמניים בולט מאוד, בעיקר בבתי המנועים.
5) המעבר לתצורה של מנוע אחד בגוף נבעה בעיקר מקוטרם הגדול של מנועי הסילון הציריים. נסיון לשים מנועים כאלה בבתי מנועים על הכנפיים גרם לגרר רב מדי ולכן הפתרון המתבקש היה למקם את המנוע בגוף. גם מתכנני מסרשמיט וגם קורט טאנק עלו על הרעיון עוד בתקופת המלחמה ולתכנונים שלהם היתה השפעת מה על תכנונים בתצורה דומה בארה"ב ובברה"מ.
|