ליאו איימרי הוא דמות לא מוכרת יחסית בארץ, שהיה ראוי שתהיה מוכרת יותר: הוא האיש שחיבר את
הצהרת בלפור.
מדובר בפוליטיקאי בכיר מהמפלגה השמרנית שכיהן במשך חמש שנים כשר המושבות (בין 1924 ל1929),
והיה חבר פרלמנט במשך 34 שנים (עד 1945). בין השאר, הוא כיהן גם כש הימייה וכשר לענייני הודו,
אבל תפקידו כשר המושבות הוא אשר מעניין אותנו...
עוד בהיותו חבר פרלמנט מהספסל האחורי, הוא גילה מעורבות והתעניינות בתחום יחסי החוץ, ושימש
כאיש מודיעין בתחילת מלה"ע הראשונה (במקביל לתפקידו כח"פ). בהמשך מונה לתת-שר במשרד החוץ,
ושם לכאורה, נוצר הקשר הארוך בינו לבין עם ישראל: איימרי היה מחברה של הצהרת בלפור, והיה
מהדוחפים הגדולים להקמת הגדודים העבריים (תחת השם המרשים "הלגיון היהודי"...).
כאשר מונה לשר המושבות, נחשב לתומך אמיתי של התנועה הציונית ורעיון הבית הלאומי.

תכונה זו הפכה אותו למטרה ברורה בעיני הערביסטים של משרד החוץ ומשרד המושבות אשר לא סמכו
עליו, וראו בפעילותו נזק לאינטרס הבריטי ארוך-הטווח במזה"ת.
איימרי הוליד שני בנים, ג'ון וג'וליאן. ג'ון היה די דומה לאביו, וכיהן שנים רבות כח"פ. הוא נחשב היה
לתומך עקבי של הציונות וישראל, ונפטר מתישהו בשנות התשעים.
ג'ון הוא סיפור מרתק: ג'ון איימרי פשט רגל בצעירותו ונמלט לצרפת. שם הצטרף לתנועה פאשיסטית
מקומית. אחרי כיבוש צרפת ע"י הנאצים, עבר לגרמניה והציע לנאצים לגייס כוח מתנדבים בריטי.
הוא נחל כשלון, אך עצם העובדה שבנו של חבר קבינט בריטי פועל למען גרמניה, היה בה בכדי לעורר
הד גדול, בקרב הבריטים. אחרי המלחמה נתפס ג'ון, הודה בבגידה, וניתלה.

וכאן אנו מגיעים לקטע שהיה עלול להרוג את ג'ון מהתקף לב, לו ידע מה שאנו יודעים: ג'ון היה
מישלינג...
אמו של ליאו איימרי הייתה בתם של מהגרים יהודיים מהונגריה, אשר התנצרו אחרי הגעתם לבריטניה.
ליאו איימרי עשה מאמצים להסתיר זאת, וסביר שג'ון כלל לא ידע שהוא יהודי. הצלחתו בסהסתרת מוצאו
הייתה כזו שהספרייה היהודית הוירטואלית, ראתה בגילוי זה, חידוש מרשים:
http://www.jewishvirtuallibrary.org...aphy/amery.html
http://www.jewishvirtuallibrary.org...ory/amery1.html
העניין המוזר הוא, שבסיור מקרי ולחלוטין לא מכוון, הסתבר לי שכבר לפני 70 שנה ידעו על מוצאו
היהודי - בדיוק האנשים שמהם רצה להסתיר זאת: הערביסטים של שירות המדינה.
סקירה של מסמכיו האישיים של לוטננט קולונל פרדריק פיק (מייסדו של הלגיון הערבי - האיש שהוחלף
ע"י גלאב), מראה שפיק ידע היטב על מוצאו של איימרי, וכמובן, זקף זאת לחובתו:
ב1938 הייתה בבריטניה ממשלה שמרנית, שאיימרי לא היה חבר בה, מסיבות טובות: לצידם של
צ'רצ'יל ואידן, הוא הוביל את הקו שהתנגד לפייסנות.
בקטע שכתב חברנו פיק מייד אחרי הסכם מינכן בשני מכתבים לגברת ריצ'י כלשהי, הוא דיבר על
חבורת "צ'רצ'יל-אידן-איימרי (יהודי!)" שתומכת בצ'כים העלובים ומפריעה לסיכויי השלום, ובכך הראה
שהוא יודע על מוצאו של איימרי. פיק ציין שיהודים ידועים כשקרנים, ועל כן תביעותיהם על הארץ, אינן
אמינות.
אני חייב להודות שהתפעלתיח שגם מכתבים מרנינים וחושפי-פרצוף כאלה, הושארו ע"י פיק למוזאון
המלחמה האימפריאלי (שלמרבה צערנו, לא מרשה לצלם דיגיטלית את המסמכים - ולא זו בלבד, אלא
שגם החליט להציג בעזרת גלילי מיקרופיש בלויים במיוחד - סיוט לקריאה!), ומלמדים שמבלי שאיימרי
ידע - שונאיו ידעו על מוצאו, וראו במוצא זו, סיבה לנטיותיו הפוליטיות של איימרי...
למי שרוצה למצוא את המסמכים, הם נמצאים במסמכי פיק במוזאון המלחמה האימפריאלי, בקובץ

78/73/3 והם מהתאריכים (25.10 ו-20.11 בשנת 1938 - ומציגים תמונה יפה של הפקידות
הקולוניאלית שהועסקה ע"י הבריטים בממשלת המנדט (אמירות עבר הירדן הייתה חלק מהמנדט עד
1946).
סיפור אחרון לגבי אדם מעניין זה, קשור שוב בצ'מברליין ובתבוסתנותו האינסופית: כולם יודעים שאחרי
פלישת היטלר לפולין, נשבר צ'מברליין והחליט להכריז מלחמה על גרמניה. בפועל, לקח לצ'מברליין
יותר מ48 שעות עד שפעל בדרך זו, והוא בעצם א-ו-ל-ץ לבצע צעד זה, אחרי שעמדה לרמות גם את
פולין.
סיפור המעשה קשור בנאום שצ'מברליין נשא בבית הנבחרים ב2.9.39, יום אחרי הפלישה לפולין, ובו
הסתייג מהכוונה להכריז מלחמה על פולין. סגן מנהיג הלייבור (בדר"כ, האופוזיציה משמאל, שצ'מברליין
איגף אותה משמאל בקלילות מאז מינכן...), ארת'ור גרינווד, קם לשאת דברים במקום המנהיג הנעדר,
קלמנט אטלי, והודיע שהוא ידבר בשם הלייבור (היה ברור שהוא יתבע הכרזת מלחמה), ואז קפץ
איימרי ממושבו וקרא לגרינווד שהוא לא מדבר בשם הלייבור - אלא בשם אנגליה כולה, ובכך הצהיר
שראש מפלגתו (צ'מברליין) אינו מייצג בעיניו את אנגליה, כשהוא מסרב להכריז מלחמה.

זהו איימרי, והסיפור הזה עלה לי לראש, בגלל האשכול כאן שעסק במינכן, ומשם נזכרתי במכתבי פיק,
ומשם באיימרי, וכן הלאה וכן הלאה...


אגב, אין לי מושג אם הוא מונצח בארץ - אבל אם לא, הרי שראוי להנציחו (אולי לקרוא על שמו את
גן הילדים בבלפוריה - שהרי יש לו חלק גדול בסיבה שהמושב זכה בשם זה...)