|
במקור נכתב על ידי גגלעד
בס"ד
לפעמים מחליט האדם: אני עכשיו רוצה לישון כמה שעות, כדי שיהיה לי כוח ללמודאחר כך תודה ! והנה נכנס הוא למיטתו, נרדם, ולאחר זמן קצר אחד מבני ביתו הרעישוהפריע את מנוחתו. מצוי וטבעי מאד שדבר זה יגרום לא לעצבים, ובפרט כשמחשבתו לכאורהצודקת: איך לא חשו לבטלני מתורה ?
וכמו כן אדם מבקש מבני ביתו להכין לו האוכןבזמן, כדי שלא יגרם לו ביטול תורה, ולא עשו כרצונו, דבר הגורם לכעס.
יסודגדול עלינו לדעת:
לא מה שאנו מבינים ורוצים לעשות נחת רוח ליוצרנו, הוא מהשהקדוש ברוך הוא אוצה לקבל את הנחת מאיתנו. יתכן שרצונו יתברך שעכשיו תתמודד עםניסיון הכעס שלך, על כך שעוררוך משנתך, או על שלא הכינו מאכלך בזמנו, וזה רצונו, וחשוב לו יותר ממה שיכולים ללמוד אחר שנה או אכילה זו.
נכון, יש כלל התורהמהו רצון ה' מאיתנו, ואנו צריכים להשתדל בה. אבל אם אנו רואים שקורה לנו, שלאלרצוננו, דבר לא דפוי, סימן שכעת זהו רצון ה' מאיתנו.
וכמה נחת רוח יעשה אדםלבוראו כשיחשוב: "ריבונו של עולם, רציתי לעשות נחת רוח לפניך בעסק התורה לאחר השנהולאחר האכילה, ועכשיו שאני רואה שרצונך והנחת שלך שיפריעו לי מהשנה, או שלא יכינולי את האוכל בזמן, והכל זאת שלא אכעס, אדרבה ואדרבה, אעשה רצונך כרצונך ולאכרצוני".
|
ראשי
צ'אט
27-08-2007, 21:37
מצב כלאיים
