15-09-2007, 21:51
|
|
|
|
חבר מתאריך: 26.08.07
הודעות: 1,837
|
|
אין בעיה, אבל זאת הולכת להיות חפרנות... אז תתכונן..
אוקי, אני אתחיל מזה שאני לא זוכרת מה גרם לי לתפוס יוזמה, ומה הייתה היוזמה הראשונה שתפסתי, אבל יום אחד מצאתי את עצמי מכתיבה למישהו שראיין אותי את מספר הפעמים והמקומות שאני מתנדבת בהם כל יום, וגיליתי שכל יום (חוץ משבת...שבת מנוחה..) היה עם התנדבות כלשהי.
אז נתחיל עם היוזמות הקטנות שכל אחד יכול לעשות: לקום מהספה, לכבות את הטלוויזיה ולהצטרף אל קבוצה של נערים ונערות שעושים משהו למען החברה והקהילה. אם זה להתחיל להדריך, אם זה ללכת להכיר נוער עם שיתוק מוחין שנמצאים במחנה קיץ שלהם בצפון ולהתחבר איתם, אבל ממש להתחבר. אם זה להצטרף אל קבוצה מנהיגות-תיאטרלית של נוער ערבי-יהודי שמחברת הצגה שעוסקת בדו-קיום ומיועדת לקהל יהודי-ערבי (ובתקווה שהדבר ישפיע ויגרום לאנשים להבין שדו-קיום וחברות בין יהודים לערבים זה דבר אפשרי ואמיתי!), אם זה "סתם" לקחת מגש עם תפוח ודבש ולחלק לאנשים במרכז קליטה שבעיר הקרובה ואולי בכלל לחלק בעיר ולגרום לאנשים להבין ש"הנוער של היום" לא מתאים לפרופיל של הנוער שהם רק עכשיו פגשו, ושאולי, אולי הנוער של היום זה נוער טוב ואיכותי! . או במקרה שלי, לקום ולעשות את כל הדברים האלה. ואני חייבת להגיד, אלה הדברים שאני מחכה להם מיום ליום שעובר. הדברים הקטנים שעושים לי את השבוע.
עכשיו ליוזמה טיפה יותר גדולה: בכיתה י' גם אני כמו כל תלמידי כיתות י' הייתי צריכה להצטרף למקום שיחשב למחוייבות האישית שלי (דרך אגב, אני ממש נגד השיטה הזאת! אני חושבת שהתנדבות זה משהו שבן-אדם צריך לעשות מהלב ולא כי הוא צריך תעודת 12 שנות לימוד). לבית הספר שלי הגיעו כמה נציגים של כל מני ארגונים שהציעו את עצמם כמקום שנוכל לעשות בו את המחויבות האישית. לי כבר הייתה הדרכה בשבט המקומי, הייתה לי את הקבוצת תיאטרון שהייתי בה, ועדיין הרגשתי שאני רוצה עוד דברים. הרגשתי שמשהו חסר (דרך אגב, משהו תמיד חסר.). הצטרפתי למועדון שייט שיש בו תוכנית של חונכות לילדים ונוער עם צרכים מיוחדים. למרות שהמורה שלי המליצה לי (ואחר כך אמרה לי בצורה שהיא לא בגדר המלצה) שלא לקחת עוד דברים ולבחור משהו אחד כי כיתה י' הולכת להיות לחוצה ולא יהיה לי זמן, החלטתי שאני לוקחת על עצמי את זה. זה היה שווה כל רגע. המורה שלי טעתה. היה לי זמן. מבחינתי אין כזה דבר " אין זמן" מבחינתי תמיד יש זמן. השאלה היא כמה ממנו מוכנים להוציא על אנשים אחרים שהם לא אנחנו.
עד עכשיו כתבתי על דברים שהתחילו כיוזמות של אחרים, ופרחו והתפתחו עם יוזמות של אנשים נוספים. השנה (תחילת כיתה יא'..) ניתנה לי האפשרות, ההזדמנות והכבוד להצטרף לארגון שילמד אותי איך להקים דברים מהיוזמה שלי. איך לפתוח משהו חדש שאני אקים. השנה או שנה הבאה אני מקווה שאני אוכל כבר להיות במקום, בדבר שאני הקמתי. ולהשפיע ולשנות דברים לטובה.
אני יודעת שביקשת "קצת" , אבל כל מה שקראת כאן אולי נראה הרבה (אם סופרים את השורות והמילים) אבל זה קצת בהשוואה למה שעשיתי ואני עושה. אני מקווה שמישהו קרא את זה עד עכשיו ושאולי זה נתן קצת השראה למישהו לקום, לעשות ולשנות. אם כן, עשיתי את שלי. אם לא, אני רק מקווה שאתה מרוצה מהתשובה שלי... אם למישהו יש שאלה (כמו אם אתם רוצים להתחיל להתנדב ולא יודעים איך...) או הערות אפשר גם לכתוב לי הודעה פרטית. אני מבטיחה שאני אחזיר תשובה.
|