כך כותב מי שמוצג כ"פרשן", אטילה שומפלבי:
ביום שלישי, בעיצומה של ישיבת הוועדה לביקורת המדינה, זה כבר נראה קצת מגוחך. ד"ר ירון זליכה ישב
מול הבוס הישיר שלו - שר האוצר בר-און - וחיוך זחוח מרוח על פניו. אפס יראה, אפס כבוד. מבט על
השולחן המרובע עורר לרגע מחשבות לגבי המציאות שנוצרה סביב החשב הכללי. למעשה, זו כבר אינה
מציאות, זו טלנובלה: זליכה מעבר לפינה. איפה שלא תסתכל, הוא יטיח בך שאתה מושחת, שאתה משקר,
שאתה רודף אותו. הוא גם יקבע לעצמו את המועד לפרישה מהמשרה הרמה. זליכלנד, לא פחות ולא יותר.
אילו היה קצין בכיר בצה"ל או במשטרה יושב בוועדה חשובה של הכנסת וטוען כי ראש הממשלה שקרן, או
מודיע כי הוא יפנה את מקומו כשיתחשק לו - המדינה הייתה רועשת וגועשת. רגע אחד של חסד לא היה
ניתן לקצין הבכיר, שהעז להטיח דברים כאלה בבוסים שלו. אבל לזליכה מותר, כי הוא, כך אומרים, נלחם
בשחיתות.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3446571,00.html

----------------------------------------------------------------
שומפלבי הוא פרשן-בית ותיק של אט"ד, אבל כמות ההתחסדות והסילופים-במכוון שישנם במאמר זה,
שוברים שיא אפילו אצלו.
ובכן, הד"ר זליכה לא חש "יראה" ו"כבוד" כלפי האיש שנשלח לפטרו מטעם החשוד בפלילים, אהוד
אולמרט. זוהי סוגייה מרתקת, שהרי לו הייתה לד"ר זליכה אותה "יראה", סביר להניח שבנק לאומי
היה כרגע בידיהם של החברים של אולמרט, והיינו מפסידים כך וכך מאות מליוני שקלים...
מסתבר שהד"ר זליכה אורב לאנשים ומטיח בהם שהם מושחתים סתם ככה, כי בא לו. מסתבר
שלשומפלבי יש הוכחות חותכות שהד"ר זליכה ממציא או מדמיין את האשמותיו. זוהי סוגייה מרתקת,
שכן מזוז (לא בדיוק לוחם עקבי בשחיתות) מצא עצמו כפוי להורות על פתיחת חקירה פלילית בפרשיות
שחשף הד"ר זליכה. לו היה בדל של סיכוי להימנע מחקירה - מני היה מוצא אותו...
ההשוואה ההזוייה לקציני צבא או משטרה, היא מרתקת. לו ראש ממשלה רדף אישית קציני צבא או
משטרה על רקע העובדה שהם חשפו פרשיית שחיתות שקשורה בו, וניסה לטעון שהרצון להדיחם כלל לא קשור בכך, המדינה הייתה רועשת וגועשת - לפי זהות ראה"מ והקצין. לו הקצין היה "משלנו"
וראה"מ היה ביבי, הקצין היה נשאר ככל שיחפוץ. לו ראה"מ היה אולמרט, והקצין היה לא משלנו, אכן
השומפלבים היו זועקים שיש לפטרו...
מסתבר שבעיני שומפלבי, מותר לראה"מ להפיץ בדיות על פקידים בכירים, ואסור לפקידים להגיב
לשקרים שמופצים אודותיהם.

שומפלבי עצמו הוא לא סיפור חשוב. מדובר בנחום ברנע לאביונים, שהטור שלו מובא כאן מטעמי נוחות
(קל לעשות קופי-פייסט...), שאיכשהו צמח. הסיפור הוא השומפלביות כתופעה: חבורה של עיתונאים
שהחליטו להשתין בקשת על המקצוע שלהם, ולעשות מאמץ עליון ליצור את החדשות במקום לדווח
עליהן. שומפלבי, למשל, מדווח היום שביבי יצטרך לשלם הרבה לסילבן כדי לפייס אותו. אין לי מושג
למה חושב שומפלבי שביבי בכלל צריך לרצות לפייס את סילבן, שכוחו גדול בעיקר אצל השומפלבים
(שחלקם, כמו אטילה עצמו, למשל, מועסקים ע"י משפחתו של סילבן...), אבל ברור למה שומפלבי
ירצה ליצור אווירה שתדחף את ביבי להציע לסילבן חבל הצלה...
השומפלביזם הוא אסון לתקשורת הישראלית, שרק הופעת ישראל היום יכולה לתקן. ידיעות אחרונות
מגוייס לטובת אט"ד, מכיוון שזה משתלם למשפחה השלטת בו. המשפחה השלטת בעיתון אינה
מזוהה פוליטית עם איזושהי אידיאולוגיה, מעבר לצבירת הון נוסף, ואם יראו שהשומפלביזם, עולה להם
בכסף ובמנויים (בעיתון המודפס), ומחליש אותם במהדורה המקוונת - הם יחשבו פעמיים.
שומפלבי עצמו, אם יראה שהוא ניזוק מקצועית, כשהוא מתנהג כיחצ"ן ולא כעיתונאי, עשוי להזכר
במשמעות המקורית של המקצוע שלו, ולא להתבזות בהעלאת רעיונות כאילו חשכ"ל צריך להרכין ראש
בפני השררה...

רק ששומפלבי מעולם לא היה עיתונאי, אלא פופוליסט.
אפילו בימי ביה"ס העליזים.

ליכוד אחד גדול מול מוטרפי השמאל

מאז התקפת השקרים של יום שישי האחרון נדם קולו של חתן פרס ישראל, אז אטילה נקרא לדגל.

ברנע חזר לסורו ומפרסם היום עוד סיפור על זליכה.