"ב-‏23 באפריל 1948, כשהוא בן שבעים, נקלע מיינרצהאגן לחיפה. באותו יום נערכו בעיר הקרבות המכריעים בין יהודים לערבים. מיינרצהאגן, שהיה על סיפונה של ספינה בריטית בנמל חיפה, ראה כי הבריטים מזעיקים פלוגת חיילים מהספינה כדי להגן על האספקה הבריטית בנמל. הוא השיג מדים, רובה ו-‏200 כדורים מאחד החיילים, ירד לנמל והצטרף באופן פרטי לכוחות ההגנה ואף הפליא לפגוע בלוחמים הערביים. לוחמי ההגנה לא ידעו בדיוק מיהו הקשיש המשתתף בקרב לצידם, אך ביצועיו לא הותירו ספק באשר ליכולתו ולכוונותיו. כשאזלה תחמושתו התגלה מיינרצהאגן על ידי קצין בריטי והוחזר לספינה. ''עליתי לסיפון'', סיפר, ''החזרתי את המדים שלי לידידי, ניקיתי את הרובה שלו ואחר כך הזמנתי בקבוקגדול של שמפניה, שאותו שתינו יחד בתא שלו. בסך הכול היה לי יום נהדר''.



קטע מעניין שמשובץ במאמר הסוקר את חייו של האיש המעניין (והיחסית - לאנשים כמו ווינגייט - לא מוכר) הזה. אני לא יודע האם הוא מופיע בזיכרונותיו (שמזמן לא קראתי) או במקור אחר...

המאמר כולו, ככל הנראה פרי עטו של אורי קציר מאתר "אפלטון"

בסך הכל מאמר מקיף וקליט מאוד: למיטב הבנתי - ואני מסתמך בעיקר על כמה שאמונים עלי ואשר נזקקו לכתביו לצורך מחקר (צבאי) - האיש בסך הכל לא ממש אמין, או שלחילופין אינו מבדיל בין בדיה ומציאות. בכל מקרה: מאמר מעניין.

.

אךךך - איזה אנשים....

הם אינם אלא אלה שגם שומרים על ארמון בקינגהם, בין השאר.