|
אשכול מעניין, אבל קודם, אתה חייב להבין שמי שסיים מסלול
בשייטת, הוא במקום שונה לגמרי ממך, מבחינת הראש ומבחינת הכושר.
אתה מתאר מצב דיי סטטי באימונים ואני ממש מבין אותך. זה ההרגשה שאתה יוצא לריצה, רץ את החמש קילומטר שלך, אתה מרגיש שאתה מתאמץ אבל אין פה באמת קושי משמעותי ששובר אותך ואתה לא מרגיש באמת שיפור אמיתי בתוצאה.
ונתחיל גם מההערות שאחיך נתן, נעליים ומשטח ריצה. תקרא ותתעניין יש על זה המון חומר באינטרנט בקשר לשברי מאמץ ופציעות, אחד הדברים שהכי משפיעים על הפציעות זה איכות הנעליים והמשטח של הריצה. ככל שהוא יותר קשה הוא יותר מזיק לרגליים, שברי מאמץ, בעיות ברכיים ושאר מרעין בישין. אז קח את זה לתשומת לבך כי זה ממש חשוב, אני עברתי פשוט לרוץ על מדשאה ענקית איפה שאני גר.
אימון בקבוצה הוא באמת מעמיד הרבה יותר קשיים, הרבה יותר תחרות וזה באמת בסופו של דבר גם משפר את הכושר והתוצאות שלך. ובנוסף, יש את הפיקוח של המדריך ויש סרגל מאמצים מובנה, החימום כמו שצריך, אם קורה משהו יש מי שיטפל, יש כל הזמן מדד לעצמך(כל זאת בהנחה שהמדריך באמת ראוי) כמי שמתאמן לבד ומודע לדברים האלה, אז אני מבין את הייתרונות. ולכן לדעתי קבוצה היא דבר חיובי, במיוחד העניין של החבר'ה ושל ההווי. אם לוקחים את זה למקומות מסחריים ומורידים את הפוקוס מהעניין האמיתי של התרומה, וזה מן תחרות כזה מי הכי מגניב, זה כבר משהו אחר, וזה פסול במליון אחוז לפי דעתי.
לגוף השאלה, והעניין של האשכול. גם לי הייתה הרגשה כזאת באימונים, עד שאחרי היום סיירות קיבלתי תוכנית אימונים. אני לא אפרט אותה כי זה לא טוב, וזה מצריך התאמה אישית וזה יכול לפגוע וכו'. אבל מסתבר שיש כל מיני סוגי ריצה. שבשבילי הם עובדים הכי טוב על הראש. וגם מאוד משפרים את הכושר, והכי חשוב אתה גמור אחרי הריצה, גמור באמת.
ניקח לדוגמא את ריצת הפארטלק, דקה קל, דקה בינוני, דקה ספרינט, ככה למשך כל הריצה.אחרי שלוש-ארבע חזרות על זה, אתה לא יכול להתלונן על זה שאתה לא מרגיש שאתה מתאמץ, או שהכושר שלך לא עולה. אצלי זה פשוט מאבק, אתה נאבק עם הרגליים והסיבולת-לב להוציא אותך לספרינט הבא, אתה גמור אבל אתה יוצא לספרינט הבא. להפתעתי אחרי האימוני פארטלק, שיצאתי לריצה של ה40 דק'(ריצת משך) בקצב של בערך ארבע וחצי דקות לקילומטר, הרגשתי שיפור משמעותי בסיבולת לב. ריצת נפח, ריצה שאתה משקיע את כל כולך בשלוש קילומטר לדוג', ריצת ספרינטים וכו'. יש עוד סוגים של ריצות. מה שצריך זה מישהו מקצועי שיסדר אותם, ויסביר לך על כל ריצה, מה היא עושה ומה היא נותנת. זה עובד גם על הכושר והרבה (לי לפחות) גם על הראש, ולדעתי זה הכי חשוב.
אימונים אישיים כמו שאמרו פה, דורשים המון אופי ויכולת התמדה. אני מתחיל אישית גם לשלב אימוני סיבולת לב שהם לא רק ריצה כי אני מפחד על הרגליים, זה יכול להיות רכיבה על אופניים ושחייה. אבל ההגעה אל המקסימום שלך חייבת להיות מבוקרת בשביל שהיא לא תזיק. וזה הכי חשוב.
לכן, לך אל אח שלך, או אל מדריך כושר, ותבקש שיסדרו לך תוכנית שבאמת תעמיד בפניך את הקשיים, ותשפר לך את הסיבולת. וגם תיתן לך באמת את המאבק הזה על הראש, שזה דבר שמפתחים והראש זה אחד הדברים הכי חושבים(לא רק לגיבוש, אלא להמשך הצבא והמשך החיים).
בהצלחה. |
ראשי
צ'אט
16-09-2007, 01:43
להקציב לך זמנים ומטרות ולהשתפר , או למצוא מסלולי ריצה קשים שבהם הקצב יהיה לא הגורם המכריע אלא המאפיינים של המסלול (חול ים לדוגמא) שם , בתור התחלה תצטרך להשקיע את מירב הכח והיכולת.
מצב כלאיים
