 |
18-09-2007, 20:52
|
|
|
|
חבר מתאריך: 08.04.06
הודעות: 1,390
|
|
אסאניה, את ממש נפלאה!
מרגישים את הרגישות והאהבה שזורות בתוך מילותייך.
יש לי שני סיפורי סליחה מיוחדים מאוד שקרו לי בחיים:
הסיפור הראשון מדבר עלי ועל בחור נוסף בעבודה. אני לא יודעת איך, אבל התאהבנו. זה היה לפני הרבה שנים. בעצם, אולי לא הרבה כמו שנידמה לי. אולי 7-8 שנים. כל מה שעשינו זה רק לדבר יחד. לא יצאנו. אחרי כל פעם שהיינו מדברים יחד, היו רואים עלינו שאנחנו זוהרים. ממש ראו עלינו איזה זוהר מיוחד. עד היום כשאנו מדברים יחד יש לנו את הזוהר המיוחד הזה. עד היום, זה לא קרה לי עם אף אחד חוץ ממנו.
מעבר לזה אני לא יודעת איך להמשיך לספר. קצת מבולבל לי בראש, ואני לא זוכרת את הסדר הנכון של הדברים. הוא גילה להורים שלו שאותי הוא אוהב, אבל ההורים שלו לא יכלו לקבל את זה כי אני לא דתייה והוא כן. אז בעצם, בהשפעת ההורים כנראה, הוא הפנה את מרצו לבדוק הצעות אחרות שהיו לו בקשר לחתונה. אני, למרות שלא רציתי אותו ולא רציתי להתחתן איתו במידה וזה יגיע לכך, בכל זאת קינאתי. לא רציתי להתחתן איתו, במידה ונגיע למצב כזה כמובן, כי בתוך תוכי היה קול חזק שאמר "לא! לא! לא!", וגם בכלל שחשבתי שהוא לא יהיה פתוח מספיק לקבל את כל עיניין המיסטיקה שלי, שלא לדבר על זה שאני כן רוצה כל מיני חידושים במין מעבר לתנוחות הרגילות (לא שאני מבינה בזה משהו, אבל שמעתי...  ). היום אני מבינה עד כמה טעיתי בהערכתי אותו ואת הפתיחות שלו.
אני התרחקתי ממנו רק בגלל הקינאה שלי, רק בגלל הכאב שלי, וכך, בלי ריב, פשוט הפסקנו לדבר אחד עם השני, אבל שתיקה כזו שמרגישים את המתח באוויר, שמרגישים ששני הצדדים פגועים, את הכאב החזק, כאילו רבנו וצעקנו בקולי קולות. זה הכל בגללי.
בהמשך הוא וחברה הכי טובה שלי באותה תקופה התחילו להתאהב. ואני רתחתי בתוכי מקנאה. לא רציתי אותה בשבילו. ראיתי בה המון פגמים שלא מגיעים לו. הוא צריך מישהי יותר טובה. גם איתה ניתקתי קשר. הכל מתוך הקינאה שלי. הם התארסו שנה אח"כ, ואני לא באתי לחתונה. למה? נו, כמה פעמים אפשר להגיד אותו הדבר - רתחתי מקינאה. לא יכולתי. רק המחשבה עליהם שהם מאושרים יחד כאבה לי. לא דיברתי עם שניהם, אז גם לא זוכרת אם הם הזמינו אותי או לא. שנה וחצי אח"כ - נולד להם בן. אני לא הגעתי לברית.
כמה שנים אחרי זה, יצא לי להכיר חבר מאוד טוב שלו. הוא כמובן אמור לשמור על חיסיון חבריו, אבל לא עשה זאת. הוא גילה את אוזני שהרבה פעמים הבחור רצה להתגרש ממנה. עד כדי כך. ברגע ששמעתי את זה לא שמחתי. דווקא הרגשתי יותר רע. כי רציתי בכל זאת שיהיה לו טוב. להתגרש אחרי כמה שנים? גירושין זה דבר נורא!
בימים הבאים עשיתי חשבון נפש עם עצמי. הגעתי למסקנה שכל מה שאני רוצה בשבילו זה שיהיה לו טוב, לא חשוב עם מי, העיקר שיהיה לו טוב. לא רציתי שיתגרש. ביקשתי ממנו אלפי פעמים סליחה, אבל בלב. רק ההבנה שכל מה שאני רוצה זה שיהיה לו טוב בכל דרך אשר יבחר, רק היא זו שנתנה מנוחה לנפשי המעונה מכאב וקינאה.
לפני שנה קיבלתי מכתב מאותה חברה טובה שלי - אישתו של אותו בחור. היא לא הבינה למה ניתקתי קשר ולמה התרחקתי. היא חשבה שאולי היא זו שעשתה משהו רע. היא לא ידעה בכלל כלום.
אני, שנשאתי את הכאב הזה איתי כאילו היה סוד צבאי מעיק שאסור לספר לאיש, החלטתי לומר לה את האמת ואת כל האמת. שאהבתי את בעלה. שקינאתי. חשבתי לעצמי שזה הכי טוב ומגיע לה לדעת את האמת. השמטתי את החלק בו גם הוא היה מאוהב בי. לא צריך להכאיב, אפילו שזה היה לפניה. לא חשבתי שהיא תמשיך את הקשר איתי. במפתיע, זה לא הזיז לה הקשר ביני לבינו. מה שעיניין אותה זה הקשר ביני לבינה. ההתחלה שבה חזרנו להיות יחד היתה קצת קשה ומוזרה. אבל אח"כ, לאט לאט הכל זרם. היום אנחנו מדברות חופשי. ולא רק זאת, אלא גם עם בעלה אני מדברת חופשי. החברות בינינו עברה שלב. שלב בו אני טיפ טיפה יותר פתוחה מאשר פעם (אבל עדיין יש לי מיליון ואחד עכבות...). בקיצור, כולנו חזרנו לדבר עם כולנו, כאשר אין זכר לעבר, לקינאה או למה שקרה פעם. העבר באמת נקבר, ואפשר לומר שיש פה סליחה אמיתית אמיתית. אני מאוד שמחה בשבילהם על כל דבר טוב שקורה להם, ומי זוכר בכלל מה היה פעם?
_____________________________________
gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
