מיקה, הנה אנחנו שוב נפרדות בפעם השנייה.

אני חושבת שגם הפעם האחרונה.
כי הפעם זה שונה,
הפעם אני היא זו שהולכת, מקדימה אותך ביום או יומיים.
כי הרי את מיקה, תמיד זו שהולכת, אל תבכי! את זאת שאומרת שאני לא שווה את הדמעות שלך,
ואת לא התחרטת כמו שאת אומרת תמיד.
את לא התחרטת את רק משכנעת את עצמך שטעית.
את זוכרת בהתחלה כשהיית שירה?
אמרת לי ששתינו יודעות שאני לא אצליח לאהוב אותך, צדקת מיקה, את לא יודעת כמה צדקת.
כמו שאני מכירה אותך את תטוסי לאמריקה כמו שתמיד רצית... ועוד איך תטוסי.
מיקה שלי, כמה אתגעגע אלייך.
זוכרת את הערב ההוא שישבנו במרפסת שבבית של אמא שלך ועישנו? את זוכרת שאמרת לי שאם תמותי החיים ימשיכו?
את בטוח זוכרת, את הרי עדין חושבת ככה.
אני, שלא כמוך מיקה, לא יכולה פשוט לקום ולעזוב,
אני נקשרת לדברים חזק מידי ואז אני לא מצליחה להרפות.
את... אצלך הצורך לעזוב זורם בדם.
מה שפסיכולוגים קוראים לו גורל זו סך הכול גנטיקה דפוקה. שתינו יודעות את זה.
ועכשיו אני פה במרפסת יושבת לבד, מעשנת לבד, בוכה לבד, בלעדייך.
בלי שבתכי איתי, בלי שתהיי איתי. את כבר לא מחבקת לא מנשקת.
ואני הולכת,
בעיקר בשבילך יפה שלי. הרי את לא יכולה לחיות איתי.
אני מקווה שיהיה לך טוב באמריקה, ובחיים בכלל, אפילו שאני לא בטוחה שאת רוצה את זה.

ממי שאף פעם לא תאהב אותך מספיק,
מיטל


תגובות יתקבלו בברכה.=]

אני לא מבינה את זה! 14 אנשים ראו את מה שכתבתי ואף אחד לא מצא לנכון להגיב?
תגידו את מה שאתם חושבים!
אני לא מפרסמת פה דברים בשביל שזה יהיה חומר לקריאה. אני מפרסמת בשביל להבין ולשפר.
אז תעזרו לי.

האמת? לא כל כך אהבתי. קצת סתמי מידי, תיאורים ארוכים מידי ולא מצאתי בהם יופי "פואטי". זה נראה כאילו זה נכתב ללא מחשבה, ללא מבנה וללא מסר. את ביטויי הצער והחוסר אפשר גם לשפר לדעתי.
תשתדלי בפעם הבאה לא לחזור על משפטים בעלי מבנה דומה, ואולי להוסיף רעיון או טוויסט לכתיבה (למשל בסיפור הזה- שמתברר בסוף שהיא מתה ושהנסיעה לאמריקה הייתה החלום שהיא לעולם לא תוכל להגשים).
מצטער על הביקורת הנוקבת, פשוט בדר"כ הכתיבה שלך טובה מאוד, ואני חושב שאת מסוגלת להרבה יותר.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

תודה על התגובה.
אני לא יודעת למה בפורום נרתעים מלהגיב דוקא שזה רע.
ההפך הוא הנכון, אם זה טוב, מעולה!
אם לא, אז סוף סוף יש מה לכתוב.

האמת? פרידות תמיד עושות לי מצב רוח רע
אם זה נכתב על מקרה אמיתי אז תהיי אופטימית שהפרידה לא לתמיד
לפעמים רוצים לברוח ולנסות דברים חדשים ולפעמים גם מגלים שזה ההפך הגמור ממה שחושבים ואז חוזרים.
היום שיש אינטרנט ומיילים קל יותר להמשיך לשמור על קשר עם אנשים רחוקים
סה"כ אהבתי את המכתב

הזדהיתי בכמה רמות..

כתיבה טובה, את מכניסה את הקורא לתוך העולם של הדמות וגורמת לו לסקרנות לבדוק ולרחרח מה קורה מסביב, מי הדמויות, במה בדיוק מדובר.

השארת לי טעם של עוד,

תודה.

תודה לשתיכם =)
chatulim- אני אולי יכתוב תגובה ממיקה למיטל.
אם יהיה לי כוח.