 |
27-09-2007, 20:58
|
|
|
|
חבר מתאריך: 16.05.06
הודעות: 86
|
|
|
זכרתי נכון
להלן מתוך אתר בטאון חיל האוויר גליון 140 אודות ההתרסקות בקיבוץ האון וגם איזכור להתרסקות הנוספת ביפו -
כנפי הזהב - שחזורו של מסע
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]
אייל בירנברג, צילום: אסף שילה
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]
שני מטוסים מוזהבים, שני טייסי פאנטום ושני טייסי הרקולס, משלחת מחיל-האוויר התורכי ועוד צוותי טלוויזיה, צוותים טכניים ומלווים התאחדו למסע בן 39 ימים בשמי המזרח-התיכון. המסע, שעבר לשבוע בישראל, משחזר את הטיסות העות'מניות ארוכות-הטווח הראשונות, שהגיעו לירושלים ב-1914; הרבה התרגשות, קורטוב קסם נוסטלגי ושידורים חיים לעם היושב באיסטנבול היו מנת חלקם של ארבעת הטייסים הנבחרים
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]
לוטננט קולונל אילמאז גוקסן, הנספח האווירי של תורכיה בישראל, עומד בקצה שדה-התעופה מול שורות של כסאות ריקים. מאחוריו עומדים 12 אנשים. ארבעה מהם טייסים בחיל-האוויר התורכי והשאר - אנשי צוות טכני. כולם לבושים סרבלי טיסה אפורים וכולם נרגשים. גוקסן עובר מולם אחד אחד, מסדר אותם במקום ולוחש לכל אחד מילה טובה. כשהוא מסיים, הם עומדים בחץ מושלם והוא מחלק הוראות אחרונות. אנשים שהוזמנו לטקס, שיחל בעוד מספר דקות בצד האזרחי של שדה-דב, מתחילים לזרום אל המקום. הם מנסים להתקרב, אך אילמאז מרחיק אותם: "לייטר, לייטר", הוא מפטיר וחוזר לטייסים שלו.
הטקס בשדה-דב הוא אחד מ-11 טקסים שונים שקיימה המשלחת הזו ברחבי המזרח-התיכון, במסגרת פרויקט "כנפי הזהב" (גולדן ווינגז) - המשחזר את הטיסות ארוכות הטווח הראשונות של האימפריה העות'מנית - היום תורכיה. לאחמט אוזומג'ו, השגריר התורכי בישראל, מרשה אילמאז להתקרב. הוא לוחץ את ידי הטייסים ואנשי הצוות בחמימות. אילמאז, ההתרגשות ניכרת על פניו, ממהר לשוב ולסדר אותם במקומם.
"אתה חייב להבין" הוא אומר בקול כמעט רועד, "ב-1914 ניסו טייסים תורכים לבצע את הטיסות ארוכות הטווח הראשונות. הם ביצעו שלושה נסיונות, שניים נכשלו והשלישי הצליח. הטייסים האלה, השותפים לשיחזור, חיים את אותו הסיכוי, את אותו האתגר ואת אותה חוויה. אני מאושר מאוד".
בצד עומדת דויגו קלהאן, עוזרת הפקה בתחנת הטלוויזיה הגדולה ביותר של תורכיה – TRT. התחנה נוטלת חלק משמעותי בהפקת השיחזור ואף היתה אחת מיוזמות הפרויקט. דויגו מתרגמת עבור השדר התורכי את נאומו של מפקד חיל-האוויר הישראלי, האלוף דני חלוץ. "אנחנו מתכוננים לשידור חי של הטקס היום. שידרנו אתמול מקיבוץ האון וגם לפני-כן את הטקסים מביירות ומדמשק. זה מאוד מרגש. הרייטינג שלנו מעיד שבתורכיה צופים בנו רבים. מדובר בפרויקט גדול ומרגש והעם התורכי מודע לכך. כל צעד שלנו מכוסה בהרחבה בעיתונות הכתובה. ממתינים לנו בכל מקום אליו אנו מגיעים".
כל מטוס הופך מוקד עלייה לרגל
בינתיים נעלמים שניים מהטייסים שעמדו בקצות החץ. "אנחנו מאחרים את הטקס בשתי דקות כדי שידידינו התורכים יוכלו להעביר את השידור החי", אומר המנחה באנגלית. רגע אחר-כך הטקס מתחיל. המנחה ניצב על בימה קטנה ומאולתרת ומזמין את המכובדים בזה אחר זה. אחמט אוזומג'ו, השגריר התורכי, האלוף דני חלוץ, מפקד חיל-האוויר, ראש עיריית תל-אביב רון חולדאי - טייס ויוצא חיל-האוויר בעצמו. כולם מדברים על חשיבות האירוע, חשיבות השיחזור, חשיבות התקופה, חשיבות היחסים הדיפלומטים המצוינים שיש לישראל עם תורכיה ושיש לשני חילות-האוויר - התורכי והישראלי - ביניהם. "אני מקווה שהנתיב האווירי שעברו הטייסים ילווה בנתיב קרקעי של קשר אמיץ בין שתי המדינות", אומר האלוף דני חלוץ.
כמו בסרט הוליוודי מגיחים מאחור שני מטוסים מוזהבים, דגל תורכיה צבוע על זנבם - הטייסים שהתגנבו קודם-לכן משורת הסרבלים האפורים מובילים אותם בבטחה אל אחורי הבמה המאולתרת ומדוממים מנועים. הטקס מסתיים וסביב המטוסים והטייסים מתפתחת המולה. כל מטוס הופך מוקד עלייה לרגל וכל טייס - לאייטם. ראשונים לעלות למטוס הם האלוף דני חלוץ ואיתו השגריר התורכי והנספח האווירי התורכי בישראל. הם מטפסים על אחד המטוסים ומביטים פנימה. "מטוס מדהים", אומר האלוף חלוץ, "הייתי מת לטוס עליו".
בזמן שדרג המכובדים בוחן את המטוס, ממשיך השדר התורכי - אחריו פמליה של צלם ועוזרים - להעביר את הטקס בשידור חי. איתו הטייסים שמחים לשוחח, אבל עם העיתונאים האחרים מתגלים קשיים. "אינגליש?", הם נשאלים. "תורכיש", הם עונים. אחרי שגם ניסיון להידברות באמצעות תנועות ידיים לא מצליח, נמצא פיתרון; "עומאר!", אומרים כולם כמעט פה אחד.
מייג'ור עומאר דמיריאק הוא אחד הטייסים בפרויקט. הוא צעיר, נחוש ודובר אנגלית רהוטה. זו גם הסיבה שבגללה זכה למינוי הלא-רשמי של הממונה על הקשר עם העיתונאים הזרים. זו גם הסיבה שהוא מתרגש במיוחד. ביומיום מטיס עומאר C-130 הרקולס בחיל-האוויר התורכי. "מלבד העובדה שלשניהם יש כנפיים ומנוע", מסביר עומאר בחצי חיוך, "אין דמיון בין הטיסה בהרקולס לטיסה במטוס המשוחזר, שהיא כמובן הרבה יותר מרגשת".
גיבורים לאומיים בתורכיה
"המטוס המשוחזר דומה כמעט בכל למטוס המקורי", מסביר עומאר. המטוס ששימש את הטייסים ב-1914 היה מטוס בריטי חד-כנפי מסוג Bleirot XI, הקרוי על שמו של אחד מחלוצי התעופה, לואי בלריו, שבנה אותו במיוחד כדי לחצות עמו, לראשונה, את התעלה האנגלית ב-25 ביולי .1909 חודשים ספורים אחר-כך, בדצמבר 1909, נספה בלריו בנסיון הטיסה השני מעל אדמת תורכיה.
"המטוס החדש נבנה במיוחד לצורך שיחזור הטיסה. זה תהליך ארוך שהחל ביוזמה של שיחזור הטיסות והמשיך בבניית המטוס במפעלי התעשייה האווירית והצבאית בתורכיה", מספר עומאר. "באמצע תהליך התיכנון הצטרפנו אנחנו, הטייסים. היינו שותפים במרבית תהליכי הייצור וניסויי הטיסה. נתנו למהנדסים פידבק; היינו אומרים להם לשנות חלק כזה או חלק אחר עד שהגענו לתוצאה המרהיבה הזו", הוא ממשיך ולא מנסה כלל להסתיר את גאוותו במטוס.
"אין כמעט הבדלים חיצוניים בין המטוסים המשוחזרים של היום למטוסי העבר המקוריים. מדובר בשני הבדלים עיקריים שניתן לראותם בעין: האחד הוא שנוספה למטוס חופה והשני, שחלקי המטוס אינם עשויים מעץ", הוא מסביר. "שאר ההבדלים נמצאים בפנים. המנוע יותר עוצמתי ולמטוס נוספו מערכות קשר ובקרה מתקדמות. האוויוניקה שבה צויד המטוס חדישה יותר והופכת את הטיסה בו לבטיחותית פי כמה".
הטייסים ואנשי הצוות התורכי שמים דגש על הבטיחות - ובצדק. את אותו המסע, שהם עוברים היום, ניסו לפניהם לעשות שישה טייסים תורכים. שלושה מהם ניספו במהלך הנסיונות. "הטייסים האלה הם גיבורים לאומיים בתורכיה של ימינו", אומר הד"ר דב גביש מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שחקר את נושא הטיסות העות'מניות הראשונות.
על-פי מחקרו של גביש המריא בנובמבר 1909, רק שש שנים אחרי טיסתם הראשונה של האחים ווילבור ואורוויל רייט, הברון דה-קאטר לטיסה הראשונה בשמי האימפריה העות'מנית. הטיסה הזו הציתה את דמיונן של הרשויות העות'מניות. ב-29 בספטמבר 1911 החלה מלחמה בין איטליה לאימפריה, שבה עשו האיטלקים שימוש במטוסים. "זה היה ציון דרך בהיסטוריה הצבאית התורכית, שעודד אותם לשקוד על הקמת יחידה של מטוסים - חיל-אוויר דה-פקטו", אומר גביש. "נקודת-ציון נוספת שהזרימה דם בתעופה התורכית היתה שגשוג התעופה בצרפת. קמו שם תחרויות אוויריות והיתה אווירה של עידוד להישגים תעופתיים, שגם הניבו פרסים כספיים משמעותיים לטייסים", מסביר גביש.
ב-1913 הוכרזה תחרות בצרפת. "זו היתה התחרות האווירית הארוכה ביותר בתקופה ההיא", אומר ד"ר גביש. "התחרות כללה מסע בן 400,5 ק"מ מפריס לקהיר דרך וינה, איסטנבול, קוניה שבתורכיה, ביירות, יפו, ירושלים ופורט-סעיד. הטייסים הצרפתים הראשונים שניסו את מזלם הגיעו רק עד איסטנבול. ז'ול ודרין, הטייס השני, סיים את המסע והיה גם הראשון שנחת בפלשתינה - ישראל של היום - ב-27 בדצמבר .1913 הוא התקבל בתשואות. הטיסות הצרפתיות עוררו באיסטנבול, שברשותה חיל-אוויר צעיר ולא מנוסה, התפעלות. אבל הן עוררו גם קנאה", מסביר גביש.
הטייסים העות'מנים, שחזרו מהמלחמה - על אף שהפסידו בה - צברו ניסיון. שר המלחמה, ג'מאל פחה, העניק להם אותות ומתנות מטעם הסולטן. בטקס ההענקה, שנערך בבית-הספר לטיסה סאן-סטפאנו שליד איסטנבול, הכריז השר שהטייסים הטובים ביותר נבחרו למשימה מיוחדת, שקיבלה את שם הקוד "מסע קהיר" ("קאירו אקספדישן") וכשמה כן היתה - מסע אווירי לקהיר שעבר דרך דמשק, ביירות, ירושלים, באר-שבע, אל-עריש, אלכסנדריה וקהיר.
הטובים שבטובים
מייג'ור עלי שושה עומד בצד נרגש וצופה בטקס. כשזה מסתיים הוא מוחא כף וניגש לחבריו הטייסים. "כשהפרויקט התחיל", הוא מספר, "יצא מפקד חיל-האוויר שלנו, גנרל ארגין צ'לסין, בהכרזה כי אנו זקוקים למועמדים. כמעט על כל לוח-מודעות בטייסות נתלה שלט המזמין טייסים להירשם לטיסות השיחזור ורבים נרשמו. גם אני רציתי, אבל אני כאן בארץ, בתעשייה האווירית, עובד בתוכנית המודרניזציה של מטוסי הפאנטום וה-F-16 של חיל-האוויר התורכי. אני חושב שבחרו את הטובים - אז וגם היום".
"כולנו רצינו במשימה הזו. זה כבוד גדול", מספרים קפטן יוני טאנאר וקפטן ממט אישולורט, שניים מהטייסים בפרויקט, המטיסים בימים כתיקונם מטוסי פאנטום F-4. עומאר נזעק לעזור להם עם האנגלית ולפרש: "הקריטריונים היו בעיקר נסיון טיסה. לכולנו יש כ-000,3 שעות טיסה, חלקנו היינו מדריכי טיסה".
אותו ניסיון, שחשיבותו גדולה כל-כך בפרויקט מסוג כזה, היה כנראה בדיוק מה שחסר לפתחי ביי ולנורי ביי - שני הטייסים שנבחרו למשימה ה"נועזת" במונחי אותם שנים - "מסע קהיר". ב-8 בפברואר 1914 המריאו מאיסטנבול פתחי ביי, עם עוזרו סאדיק ביי ונורי ביי, עם עוזרו איסמעיל חאכי. המטרה: קהיר. יעדי המשנה: דמשק, ירושלים, באר-שבע ואל-עריש. פתחי ועוזרו היו הצוות הראשון שהגיע לדמשק, שם נחתו כעבור 16 ימים, ב-24 בפברואר. ב-27 בפברואר עזבו, כדי להמשיך במסע, כשנקודת הביניים הבאה תוכננה להיות ירושלים.
באותו יום ממש בו המריאו מדמשק ובאיחור של כמה שעות, הגיע לשם הצמד השני. נורי ואיסמעיל התקבלו בתשואות, אולם במהלך טקס קבלת הפנים התקבל טלגרף ובו הידיעה המרה: ה-Bleriot XI הקטנטן שהטיסו פתחי וסאדיק התרסק במורדות רמת-הגולן, מדרום לכנרת. סיבת התאונה, שהונצחה מספר חודשים מאוחר יותר באנדרטה שנמצאת היום ליד קיבוץ האון לזיכרם של שני הטייסים, לא נודעה.
נורי, בנוכחות עוזרו וקהל מאזינים גדול, נדר בדמשק כי ישלים את המסע. בתום תקופת אבל קצרה, עזבו השניים במטוסם מדגם Deperdussin לביירות ומשם ליפו. ההתרגשות העות'מנית לא ידעה גבול. "טייסים ראשונים נוחתים בפלסטין!", צהלו הקולות באיסטנבול. טיסה ארוכת-טווח הפכה, עם היוודע הדבר, מאפשרות תיאורטית שהצרפתים יודעים לממש והתורכים יודעים להתקנא בה, למבצע שהתורכים לבדם יכולים להוציא אל הפועל. את החגיגה באותו הערב ביפו ליוו נציגים מכל קצות הקשת - יהודים וערבים. "את המוסיקה לריקודים ניגנה באותו ערב חגיגי תזמורת הגימנסיה הרצליה", מספר גביש.
צעיפים וחיבוקים
ב-11 במרס, יומיים בלבד לאחר הנחיתה ביפו, היו מוכנים השניים להמשיך לירושלים. קהל רב ליווה את המטוסים הממריאים במבטו. פנייה חדה של המטוס הקטן מעל הים, נגיעה של הכנף במים, המטוס התרסק והשניים נמשו ברגע האחרון. נורי מת כעבור ימים אחדים. איסמעיל יצא ללא פגע.
"זה סימלי", עומאר מהרהר. "בדמשק היתה לנו באמת בעיה עם כנף של אחד המטוסים. המנועים מתחממים בהמראה ולכן אנחנו ממריאים מוקדם מאוד בבוקר. בדמשק התעכבנו בגלל פגיעה בכנף, אבל בזכות הסיוע של הסורים המראנו באיחור קל. יש להם, לסורים, הכנסת אורחים מדהימה. כמו אצלכם".
בבוקר ההמראה משדה-דב, פחות מיממה לאחר הטקס, נשמר שקט מתוח. הטייסים יושבים בתוך תא-הטייס 20 דקות לפני ההמראה המיועדת. "ככה זה יותר טוב", אומר אילמאז ומסמן לאנשי הצוות להסיר את המכשולים מתחת לגלגלי המטוסים המוזהבים. רגע לפני שנכנסו למטוסים ערכו טקס קצר משל עצמם. הם עטפו את אנשי הבסיס בצעיפים ובחיבוקים. הצעיפים מעוטרים בדגל תורכיה ובסמל פרויקט "כנפי הזהב". החיבוקים - מעוטרים בנשיקות. "לא נעים לי להוריד את הצעיף", אומר אחד מהם.
שמונים ושבע שנים קודם-לכן התרסק המטוס שנחת ביפו. היום, הם לא יכולים להרשות לעצמם לתת לזה להתרחש. המטוסים ממריאים והטייסים, חבושים בכובעי חיל-האוויר הישראלי, שהוענקו להם בתמורה לצעיפים, מספיקים להרים יד לנפנוף אחרון לשלום. אחריהם, מוזנק מסוק סייפן של חיל-האוויר ומלווה אותם בדרך לבאר-שבע. לרגע, עומדים הכל בשיער מתבדר ומביטים במטוסים הזהובים בדרכם דרומה לאורך קו החוף. רגע לאחר-מכן המתח נשבר וקריאות שמחה נשמעות למרחוק.
ז'ול ודרין, הטייס הצרפתי שהצליח במשימה, פירסם ב-9 באפריל 1914 מאמר בעיתון יומי של האימפריה העות'מנית ובו גינה את הדמורליזציה של הטייסים התורכים. "למען היוקרה העות'מנית צאו בעקבותיהם!", קרא ודרין. הוא ניסה לעודד וליצור ממשיכי דרך לשלושת הטייסים שניספו. ודרין הצליח. סאלים וכמאל, שני טייסים אחרים, ניסו במרס 1914 לשחזר את מסעם של השלושה. הצלחתם היתה חלקית: הם שיחזרו את ההתרסקות. סאלים וכמאל התרסקו לא רחוק מאיסטנבול, ממנה המריאו. שניהם שרדו את ההתרסקות והחליטו לנסות שוב. הפעם הפליגו לביירות עם חלקי מטוס ה-Bleriot XI והמריאו משם. ב-1 במאי נחתו השניים בירושלים. ב-8 במאי הגיעו לקהיר ו"מסע קהיר" הושלם.
"מה שעשו הטייסים האלה ובמיוחד שלושת הניספים אז, הוא כמו ללכת על הירח-היום", אומר עומאר. באנדרטה, הניצבת עד היום בקיבוץ האון הסמוך לכנרת התכנסו כל חברי הצוות והטייסים. בטקס מרגש, אל מול שני פסלי אריות חדשים שהוצבו ליד האובליסק לקראת הטקס, חלקו התורכים כבוד לשלושת הטייסים המונצחים שם. הרוחות באיזור היו חזקות מדי וחיל-האוויר התורכי הטיל וטו על הרעיון של אנשי הטלוויזיה: מטס ראווה של המטוסים המוזהבים מעל האנדרטה בעת שידור הטקס. "מספיקה לנו האנדרטה הקיימת", אומרת קלהאן.
סיפור של גבורה
שש מאות אלף דולר השקיעה הטלוויזיה התורכית במבצע. השידורים החיים נקלטים בתחנת TRT2 ובנוסף, מכינה הטלוויזיה התורכית סדרת דוקו-דרמה בת שלושה פרקים, שתספר את סיפורם של נורי, פתחי, סאדיק ואיסמעיל: "כנפי זהב - סיפור של גבורה", יהיה שמה. "יהיה לנו סטודיו מיוחד באיזמיר ובו נצלם את פרקי הסדרה", מסבירה קלהאן. "מלבד צילום הטקסים והעברתם בשידור חי, אנחנו מתכוונים להשתמש בחומרים שאנחנו מצלמים גם עבור הסדרה. אחרי הכל, לא בכל יום יש לך צילומים מכל רחבי המזרח התיכון. הכנסת האורחים בכל האיזור היא מקסימה. הלבנונים, הסורים, הישראלים והמצרים - כולכם נהדרים. אתם גורמים לנו לאהוב את המסע. אנחנו סומכים עליכם ועל המארגנים ולא היה לנו שום פחד לבוא לישראל. ליתר ביטחון עשינו סטיה קטנה מהמסלול המקורי והגענו אליכם מעמאן ולא מביירות או דמשק. אני, באופן אישי, רוצה לחזור לכאן. ישראל היא מקסימה", אומרת קלהאן.
אחמט אוזומג'ו, השגריר התורכי בישראל, היה אחד הכוחות המניעים של שיחזור "מסע קהיר". גילוייו של ד"ר דב גביש עניינו אותו, הרגשות הפטריוטיים גאו וגלגלי הפרויקט הונעו. אוזומג'ו בעצמו מצטנע. "אין לי רקע בחיל-האוויר", הוא אומר. "אני בכלל שירתתי בצי. אבל למרות זאת, האירוע הזה חשוב לי באופן אישי". הוא מגיע לצפות בטקסים ומעדיף להמעיט בחשיבות מעשיו ולהדגיש את החשיבות ההיסטורית: "לדעתי מדובר בהישג", הוא אומר, "לא רק בהיסטוריה של התעופה העות'מנית, אלא בהיסטוריה של האיזור כולו. עצם קיומו של המסע היום הוא הישג. כל מדינות האיזור משתפות פעולה וזה מוכיח שגם בזמן קונפליקט, אירועי תרבות אמיתיים יכולים לצאת אל הפועל - ובהצלחה. זוהי נקודה של שפיות שאני מקווה שתרחיב את הפתח לשיתוף פעולה ולשלום באיזור כולו".
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
