04-10-2007, 12:59
|
|
|
|
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 378
|
|
קטע שאני רוצה לשתף מספר שאני קורא. תהנו ותפנימו.
"אני שאני אזכור כל הזמן את מה שאני רואה עכשיו. אני מקווה שאני אדע את זה תמיד.
החיים מושלמים. העולם זה גן-עדן. מכאן אני רואה את זה, ומכאן אני יודע שזעה מוכרח להיות נכון בכל מקום.
זה האמת, ואמת לא קשורה למקום.
...
אתמול לא ידעתי שזה מה שאני אמצא, אבל לא דאגתי. זה שיצא לי לנוח כל כך טוב אצל מונלייט זה ממש מאוד עזר. בעצם אני רק עכשיו מבין באיזה מצב רוח נורא אני כבר הרבה זמן. כל הזמן אני רץ ובורח ומסתבך ומתרגז. המנוחה אצלו ואיך שהוא היה איתי וגם איך שהוא עם החיים של עצמו הורידו לי בחזרה את הדאגנות.
...
הנה, בדיוק בדיוק עכשיו פרפר כתום עם עיגולים שחורים התיישב על המחברת ולא מפחיד אותו שאני ממשיך לכתוב. הוא מצא לו קרן שמש בזווית טובה והוא מחמם את הכנפיים שלו ונהנה. הוא לא עומד ודואג בגלל שכתוב באיזה ספר של טרייסי שפרפרים חיים רק יום אחד. אם הוא היה דואג אז זה היה מקלקל לו את כל היום.
אז תזכור, אדם.
אין מה לדאוג.
אף פעם בעולם. לדאוג זה תמיד רעיון רע.
...
פלוטו (הכלב שלו) יודע את זה. אני חושב שהוא לא יודע לדאוג. אני צריך להקשיב לפלוטו יותר ופתחות למוכרים בתחנת דלק.
בתוך פרא / גבי ניצן.
_____________________________________
פרספונה מובילת המהפכה.
|