אוקי תראו, זאת לא עוד שאלה בקשר לאני מתלבט אם להיות קרבי או לא, זה קצת שונה.

ברור לי מאד החשיבות של הצבא שלנו וכמה שצריך צבא חזק ואנשים שילכו לקרבי. מאד הייתי רוצה ללכת לקרבי, אך יש לי בעייה אחת שלצערי מקשה עלי מאד ואני לא יודע איך להפטר ממנה.
אני לא מפחד שיתזזו אותי, לא מפחד להתאמץ, גם לא מפחד למות, פשוט הבעייה היא שאני ילד של בית
אבל בהגזמות. אני בן יחיד, אין לי אחים וזה מוסיף עוד קושי, שאני מרגיש שאם אני הולך לקרבי אני משאיר
את ההורים שלי לבד. אני מאד קשור להורים שלי. ההורים שלי מאד לא רוצים שאהיה בקרבי אבל הם הבהירו לי שזאת החלטה שלי והם לא יעמדו בדרכי.
אם אני כמה ימים מחוץ לבית אני פשוט יכול להשתגע, אני מקבל באסה ודיכאון. אני מפחד שאם אני אלך לצבא אני פשוט אקבל שם דיכאון ואני כל המן אחשוב רק על הבית ואז ממילא השירות שלי יהיה פחות טוב, כשכל הזמן אתמקד רק באיך להוציא גימלים וכ'ו.
ברור לי שיהיו כאלה שיגידו, מה אנחנו לא רוצים להיות בבית? מה אתה שונה מאיתנו?
אבל אני רואה שגם בקרב החברים שלי כשאנחנו הולכים לטיולים ומסעות של כמה ימים ברור שנהנים והכל אבל אני רוצה כבר להיות בבית עם ההורים והם לא מפריע להם. סימן שהבעיה שלי זה לא משהו רגיל שכולם מרגישים, זה הרבה יותר מוקצן.

אני מאותר טיס. רציתי לדעת- אם אני אהיה שם אני לא ארצה כ"כ לחזור הביתה? כלומר בגלל ששם בטח יש יותר אינטנסיביות ופחות זמן שסתם משעמם ומשביז.

חשוב לי להבהיר שאם לא קרבי אז אני בכלל לא מעלה על דעתי להשתמט. אני יכול ללכת לעתודה ודברים כאלה.
לא יודע מה לעשות. מקווה שתעזרו לי. תודה מראש

אכן בעיה, אני במקומך הייתי רואה את זה כהזדמנות נהדרת להתחיל לחיות כמו בנאדם מבוגר ואחראי, אחרי הכל אחי אנחנו בסופו של דבר נעזוב את הקן ונהיה צריכים להיות תלויים אך ורק בעצמנו, הצבא זאת הזדמנות נהדרת (ובמיוחד בתפקיד קרבי) ללמוד איך אפשר להסתדר בלי הורים מעט, נכון שבסופו של דבר אתה חוזר הביתה (ואם אתה נמצא בקרבי, אתה תכבד ותוקיר את החזרה הביתה הרבה יותר מאיזה טיול שנתי) אבל בזמן הזה שאתה נמצא מחוץ לבית אתה לומד דברים ועומד בזמנים, יש עליך אחראיות לא קטנה וזאת הכנה קטנה לחיים כאדם בוגר.

אתה צודק, אבל אני לא יודע אם יש לי כרגע את היכולות הנפשיות לעמוד בזה.
ואם אני הולך לקרבי אין דרך חזרה אני לא יכול באמצע הטירונות להתחרט, או שכן?

מבחינתך לא תהיה בעיה מפני שאתה בן יחיד.
תוכל לבקש מההורים שלך שישלחו מכתב לצבא בבקשה להוציא אותך מקרבי.

אחי אתה לא מבין את העניין. אם הייתי מחפש לברוח מקרבי הייתי עושה זאת מזמן זה בכלל לא בעיה.

חוץ מזה שאפשר ללכת לעתודה גם עם פרופיל 97. אני מחפש את הדבר הנכון לעשות.

אז אני עונה לך לשאלה שלך :
"ואם אני הולך לקרבי אין דרך חזרה אני לא יכול באמצע הטירונות להתחרט, או שכן?"
כן, יש דרך חזרה - מפני שאתה בן יחיד.

ככה שלדעתי מומלץ לנסות, ילך - ילך, לא ילך - יש לך אפשרות להתחרט.

ואם לא הייתי בן יחיד, הייתי יכול להתחרט?

כן...

אנשים יוצאים מקרבי\נכנסים לקרבי אחרי הגיוס כל הזמן.

אל תצפה שיעבור לך חלק, אתה תאכל הרבה זין ואתה תרצה לצאת,
השאלה האם אתה חזק מספיק בראש כדי לנשוך שפתיים כי השחיקה המנטלית לא תעבור.

אממ זאת בעצם הדילמה שבגללה בכלל כתבתי את האשכול.

שאני מאד רוצה להיות קרבי אבל אני לא יודע אם אני מספיק חזק בראש לנשוך שפתיים כמו שאמרת.

אחרי הכל זאת ההחלטה שלך ואתה יכול לבחור אם להקשיב לעצות פה בפורום או לא.
תקח לך את הזמן שנשאר לך להחליט ותעשה את הבחירה שלך, תעשה אותה כשתדע שעשית אותה בלב שלם ואתה לא מצטער עליה, ואף אחד לא הסית אותך לבחור בה.
אני יודע שהצבא יכול לשנות אנשים, אני מכיר אנשים כל כך מפונקים שנכנסו אליו לשירות קרבי והיום הם חוזרים משם הביתה בלי הבעיה הזאת.
לי אישית אין מה להציע לך לעשות, הבחירה שלך..תחשוב על ההורים שלך בהחלטה ולא רק עליהם, תחשוב על מה שאתה באמת רוצה גם אם זה יפגע באינטרסים שלהם.

יום טוב.

זאת הבעיה. שבכל בחירה שלא אעשה, תמיד אחשוב אולי אם הייתי בוחר אחרת היה טוב יותר.

כי לכל דבר יש את הפלוסים והמינוסים שלו.

כל בחירה שאתה תעשה בחיים אתה תשאל את עצמך, אם יכולתי לעשות את זה שונה מעניין איך היה יוצא.
זה בדיוק אותו דבר כמו אם הייתי לוקח את העבודה ההיא מעניין איך הייתי מסתדר?
אם הייתי ניגש ומתחיל עם הבחורה ההיא מעניין אם היה יוצא משהו?

חיים מלאים באפשרויות אתה זה שצריך לבחור אותן.
חוץ מזה יש לך עוד המון זמן לחשוב טוב יותר ולהתלבט, מקווה שתהיה נחוש בבחירתך הסופית.

ידידי, הבעיה מוכרת כיוון שגם אני הייתי ילד של בית. אני לא יודע אם הייתי "במצב חמור" כמו שלך אבל לא הייתי יוצא לטיולים מלבד טיולי כיתה וחייתי בחממה הבייתית.
בניגוד אלייך לי לא היתה כל כך ברירה כי יש לי עווד 2 אחיות גדולות (מישהו פעם טען שזה שאין לי אחים גם נחשב לבן יחיד כי אני הבן היחיד אך אין לי מושג אם זה נכון או לא) ולכן כשהתגייסתי למרות שאני כן רציתי להיות גובניק כי כל החברים שלי היו, חויבתי להיות בקרבי או יותר נכון הייתי צריך לבחור בין שריון תותחנים ונ"מ כמובן שבחרתי בנ"מ וכמו חייל עוד יותר ממוצע הגעתי לתותחנים

הפלוס הגדול לדעתי שבגללו אתה צריך לעשות זאת היא העצמאות שאתה מפתח והגדילה שלך שם, אני חושב שהחישול שעברתי בצבא היה כמו שאומרים priceless שם אתה באמת הופך מנער לגבר ומה שעוזר זה מלחמת הקיום כי אתה תפגוש את כל הסוגים שם

בקשר לזה שאתה לא יודע אם תחזיק מעמד או לא אני הייתי מציע ובייחוד אם זה נכון שאפשר לצאת מקרבי כיוון שאתה בן יחיד לנסות את זה ויותר מזה לא להשבר בנקודת שבר הראשונה שתגיע והיא תגיע, אלא להשתמש באופציה הזאת כברירה אחרונה וכשבאמת קלו כל הקיצים

שיהיה לך בהצלחה ונשמח לשמוע מה בחרת בסוף

שלכם,
The CHARM one

מנהל פורום "מה שבלב"

תודה על כל התגובות. אני מקווה שאגיע לטיס ואז יהיה לי קצת יותר קל להחליט חח.

עד אז עוד יש כמה חודשים..