פרשת נח

רעיונות על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א

לאחר ש "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹקים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ"הקב"ה אומר לנח:"קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ"(בראשית ו' יא'- יג) "לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל"(רש"י שם)

שואל הרב נבנצל שליט"א: למה נחתם דינם לכליה דווקא על הגזל? אמנם בן נח מצווה רק על 7 מצוות וכבר פסק הרמב"ם "בן נח שעבר על אחת מ-7 מצוות אלו ייהרג בסיף"(הלכ' מלכים פ"ט הי"ד) ואע"פ כן, אם נשווה את חומרת העבירה הזאת עם שאר העבירות שהיו לדור המבול, כגון עריות ועבודה זרה (לפי רש"י שם יא') הרי שגזל היא לא החמורה מכולם אלא ההפך, מי שגזל את חברו עדיין יכול לתקן את מעשהו בפעולה פשוטה: "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל" (ויקרא ה' כג'). ביהדות אין אפילו עונש מלקות למי שנכשל בגזל. ולכן השאלה במקומה עומדת: מדוע נחתם גזר דינם דווקא על הגזל שהיא העבירה הקלה מכל שאר עבירות של דור אנשי המבול? מסביר הרב: ידוע שהקב"ה מתנהג עם האדם מידה כנגד מידה. ולכן, למרות שהאדם נכשל לפעמים בעבירות חמורות הקב"ה מאריך אפו עימו. מידת החסד ומידת הרחמים מלמדים עליו זכות. אבל כשהאדם נכשל בגזל שהוא ההפך ממידת החסד, שכן החסד עניינו לתת את מה שאתה לא חייב לתת ואילו הגזל עניינו לקחת את מה שלא מגיע לך, במצב כזה אי אפשר להתנהג איתו במידת החסד משום שהכלל מידה כנגד מידה מונע דבר זה. לכן, היות והקב"ה מתנהג עם ברואיו מידה כנגד מידה, אין מקום למידת החסד עם מי שעשה ההפך מהחסד. זאת הסיבה שגזר דינם של אנשי דור המבול נחתם דווקא על הגזל.

על מנת לתקן העיוות שנוצר בעקבות עבירה זו, הקב"ה מצווה את נח לבנות תיבה, להכניס בתוכה מכל בהמה וחיה לקיום כל מין ומין ולהתעסק בחסד יוצא מן הכלל: במשך שנה שלמה נח ושלושת בניו (עם נשותיהם) מאכילים כל אחת מהחיות, בהמות ועופות שבתיבה. משימה זו היא לא קלה בכלל. חז"ל אמרו שנח ובניו לא ראו שינה בעיניהם כל אותה שנה. (תנוחמא). במשך שנה שלימה הם עובדים לילה ויום על מנת להאכיל אלפי בעלי חיים. צריכים להגיש לכל אחד מהם את האוכל המתאים: זה אוכל בשרי וזה אוכל חלבי, זה אוכל פרווה וזה אוכל עשבים. יש חיות שאוכלות ביום ויש שאוכלות בלילה, בצהרים ובעלות השחר. אי אפשר לתאר את העבודה הקשה שהייתה לנח ובניו בתיבה, עד שמסיימים את סיבוב האכלת ה"אורחים" כבר צריכים להתחיל מחדש. ולא רק זה: בין אלו החיות שאוכלות בשרי יש שאוכלות רמשים, ויש שאוכלות נבלות ויש שאוכלות עשב כזה או פירות או ירקות. צריך היה להקפיד לתת לכל אחד מה שצריך ובדיוק בזמן שהרי פעם אחת איחר נח להגיש לאריה את הארוחה והאריה תקף אותו ונח נשאר צולע, דבר שלא הקל כמובן בהמשך העבודה. אבל נח ובניו ממשיכים יום יום במפעל החסד העצום שהקב"ה ציווה אותם.

האמת שהקב"ה היה יכול להציל את מי שרוצה, להביא מכל סוגי החיות ובהמות ועופות להרי אררט או לסדר להם מקום מקלט על מנת שלא יפָגעו מהמבול. אבל הקב"ה רצה שהישועה תבוא על ידי עשיית חסד, על ידי שבני האדם נעשים שותפים של ה' בגמילות חסד עם הבריות, וכשם שנאמר עליו "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן" (תהילים קמה, ט"ז) גם נח ובניו יעניקו מזון ומחיה לברואים ובזה יתנו זכות קיום לעולם כולו; מאחר שהעולם נחרב בגלל גזל חייבים לבנות אותו מחדש על יסוד של חסד כדברי דוד המלך "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" (תהילים פט', ג'). אחרי המבול נח עושה שוב חסד עם העולם כולו. כשנח יוצא מן התיבה הוא מקריב קרבנות לה' וזה גרם שהקב"ה ישָבע שלא יביא עוד מבול על הארץ. והאות לשבועה זו הוא הקשת. בכל דור ודור, כל פעם שנראתה הקשת זה סימן שהיה צריך להיות מבול שיחריב את העולם ח"ו. ולמה נמנע המבול? בזכות קרבנותיו של נח, כמה אלפי פעמים היה צריך להיות מבול! יוצא אם כן שנח עשה חסד עם כמה וכמה דורות וזכותו הגנה על האנושות כולה מאז ועד היום. לא סתם כתב הפייטן שנח היה ראוי שתינתן תורה על ידו. אלא שמה שאירע לאחר מכן, כשנטע כרם והשתכר, שינה את ההיסטוריה והתורה לא ניתנה על ידו. אם באמת הייתה התורה ניתנת על ידו המצב היה שונה לגמרי, כל העולם היו יהודים (לא היו "בני נח"- דהיינו גויים, בעולם) המצב היה פנטסטי: אין אומות העולם, אין מריבות- כולנו יהודים. אז נכון שבסוף זה לא התגשם אבל נח נשאר בדרגה של נביא ה'. הוא מגלה לנו מה יהיה בעתיד עם בני שם ובני חם ובני יפת. נח הוא הראשון שמגלה לנו שירושלים היא המקום שהקב"ה יבחר: "יַפְתְּ אֱלֹקים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם" (בראשית ט', כז') איפה זה "אהלי שם"? פשוט: ירושלים. שהרי מלכי צדק (שם בן נח-רש"י) הוא מלך שלם "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם" (בראשית י"ד, י"ח) "ומלכי צדק מלכה דירושלים" (תרגום אונקלוס שם).

יוצא שנח הוא הראשון שגילה לנו שירושלים היא המקום שיבחר ה'. ולמרות מעלותו העצומה, נח לא התפלל על בני דורו על מנת למנוע את המבול. כתוב: "וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל" (בראשית ז'- ז') מסביר רש"י: "אף נח מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים" (רש"י שם) איך אפשר להבין, לאחר שהסברנו את מעלתו הגבוהה של נח, שהוא היה מקטני אמונה? וכי לא מאמין נח ביכולתו של הקב"ה להביא מבול? ודאי שהיה מאמין אלא שלא האמין שה' ישתמש במידת הדין נוראה כזו. נח הבין שמידת החסד של ה' היא אין סופית ודווקא בגלל שידע זאת לא האמין שה' יחריב את העולם ע"י מבול. הוא חשב שזה היה רק איום על מנת שיחזרו בתשובה. בזה מובן גם למה נח לא התפלל על בני דורו. רק נזכר לבכות כשירד מהתיבה וראה את העולם חרב, כי עד אז לא האמין שיהיה חורבן כל כך גדול. "היה לך לרחם על בריותך" אמר נח. למדנו, אם כן חלק קטן מאישיותו החשובה של נח אשר לא בכדי זכה לתארים: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹקים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו', ט')ולתו של הקברנו את מעלתו הגבוה של נח את המבול. מאז ועד היום.ילות חסד עם הבריות, וכשם שנאמר עליו

שבת שלום יצחק חלבה





לעילוי נשמת אברהם בן טאוס ת.נ.צ.ב.ה לעילוי נשמת רחל בת קלארה ת.נ.צ.ב.ה..

לעילוי נשמת אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה ת.נ.צ.ב.ה. לעילוי נשמת שרה בת קלארה ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת שושנה בת מרכדה ת.נ.צ.ב.ה. לעילוי נשמת יעקב בן בהייה ת.נ.צ.ב.ה.

הקישורים שלי: http://www.drivehq.com/web/yakov/mylink.htm