2 הילדים שלי . לא משנה מה אני עושה 2 אוייבים מושבעים ממש

אחד אוכל את השני.

לא משנה שיחות שאני מנהלת איתם, עונשים כמו אי ן מחשב או טלויזיה על מנת שיסתדרו,כלום. כל הזמן רבים אחד עם השני עד כדי שלא ניתן שהם יהיו בקורת גג אחת.

מה הפתרון.

האמא המיואשת (המנהלת שלכם).


הגיל שלהם 8 - 11 בן ובת למי שלא יודע

זה מסתדר עם השנים, הבן שלך מתחיל להכנס גם לגיל הבעייתי, זאת תקופה כזאת של חתול ועכבר, ההורים שלי מצאו לנכון להפריד בנינו קצת בגילאים האלה <חדרים נפרדים או דברים ששהם רק שלנו>, ומצד שני דאגו לתת לנו אחריות משותפת <משימות בבית, לעזור בשעורים אם אפשר וכו>, וגם בילויים משותפים <סרטים, בחופשות..> .

הפעולות האלה נתנו לנו קצת שקט ומהצד השני קירבו אותנו.

אגב, למרות הכל היינו מתקשרים כל שניה להורים בגלל משהו אבל זה עבר בשלב מסויים והפכנו להיות הכי קרובים שאפשר..

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

מי שאומר לך שהוא מבין בזה לדעתי משקר. אין בזה פתרון אחד אלא צריך לנסות.
כמו שאמרה לך הולי -אני מניח שזה יעבור עם הזמן. יתבגרו ויתגברו.
אני לא יודע אם זה נכון לעשות (כנראה שאני טועה אבל כך אני חושב) מה שעלה בראשי הוא פשוט ל"שחד" אותם כדי שיפסיקו. מן הסתם שניהם רוצים דבר מה (משחק/ טיול/ בגד וכו') לומר להם שיקבלו אם יפסיקו לריב -ושאם לא יפסיקו לריב השוחד יעלם מיד בדיוק באותה מהירות שהגיע.

אין לך אדם שאין לו שעה.

רוב רובן של המריבות הן לא ביניהם, אלא על תשומת הלב שלך.
כי הרי אין לילדים בעיה לריב על אמת, ושזה לא יהיה בקולי קולות.
תפקיד הצעקות הוא אחד ויחיד- שהן יגיעו לאזנייך.
אחרי שתפנימי את הדבר הבסיסי הזה ההתמודדות היא יותר קלה, כי אז רוב העבודה היא עם עצמך, בראש ובראשונה.
מתחילם לריב? קחי את שניהם, ברוגע (לפחות שיראה כך- זה חשוב) ותסבירי להם שהצעקות שלהם מאוד מפריעות לך, לכן בכל פעם שהם רבים- את יוצאת מהבית.
ותבצעי את זה- גם אם את באמצע המטלה הכי דחופה שלך. צאי ותמתיני בחוץ ליד הדלת.
תופתעי כמה מהר השקט יחזור. ואז תכנסי חזרה, ותמשיכי כרגיל, מבלי לתת להם מילות תוכחה.
אחרי כמה דקות המריבה תחזור. אני מבטיח לך. ואז תחזרי שוב על הפעולה. תסבירי ותצאי.

אני מבטיח לך שמהר מאוד רף הצעקות ירד פלאים.

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

אני לא מבין בגיל הזה מצד ההורים, אבל התערבות יתר יכולה דווקא להעצים מריבות. נראה לי שנכון לנסות לתת לכל אחד את המרווח שלו - גם מבחינה פיזית (חדר, או לפחות שולחן, ארון וכו') וגם מבחינת תשומת לב (להקדיש לכל אחד זמן בנפרד מדי פעם). לנסות שכל אחד יגדיר את הגבולות החשובים לו ואז להסביר שהעניין הדדי. בעיקר חשוב לא לשדר מסרים כפולים - אם רוצים שהם לא יצעקו, אי אפשר לדרוש את זה בצעקות, אם רוצים שהם יכבדו את הפרטיות זו של זה אי אפשר לעשות את זה תוך פגיעה בפרטיות שלהם. ולמרות הכל לשמר את הסמכות ההורית - בסופו של דבר את הקובעת. תני להם לריב ותתערבי רק כשנראה שאין ברירה או כשיש יסוד להאמין שההתערבות תהיה אפקטיבית.

תנסי ליזום פעולות משותפות כדי לגרום להם כן להיות יחד
תתני תמריץ לבן שיידע שישתלם לו לעזור לאחותו בשיעורים למשל
ותמריץ לבת אם תראה בו כאח גדול ותדע שהיא יכולה לספר לו דברים

הטילי עליהם מטלות משותפות שאם לא יעמדו בהם יאבדו פריווילגיות.. אם כן יעמדו בהם, תני להם צ'ופר קטן, תשומת לב.. (הרי זה מה שהם מחפשים)

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

רק לשים את הדברים על השולחן. יש להם כבר חדרים נפרדים. .

אני מצטטת את juda:
"רוב רובן של המריבות הן לא ביניהם, אלא על תשומת הלב שלך.
כי הרי אין לילדים בעיה לריב על אמת, ושזה לא יהיה בקולי קולות.
תפקיד הצעקות הוא אחד ויחיד- שהן יגיעו לאזנייך.
אחרי שתפנימי את הדבר הבסיסי הזה ההתמודדות היא יותר קלה, כי אז רוב העבודה היא עם עצמך, בראש ובראשונה."
מסכימה מאד, אבל בשלב זה אני לא יוצאת מהבית אלא אומרת להם שיתאמצו למצוא פתרון ביחד וממשיכה במעשיי. ההתעלמות שלי ממריבות קטנות וקולניות הכחידה אותן.
ולדעתי גם אין צורך ביוזמה המחברת בין הניצים. זה יקרה מעצמו אם לא נתערב.

ולא כל האחים הופכים להיות חברים טובים. מתוך ארבעת אחיי אני יכולה להעיד על שניים שהם חברים טובים שלי. השניים האחרים הם אחיי הצעירים יותר ואני אוהבת אותם מאד אבל אני לא חברה שלהם.
פה האופי משחק תפקיד, לדעתי, יותר מקירבת הדם.

חבל לבזבז את "החיים הטובים -חסרי הדאגות". ז אמור גם לגבייך - כי הילדים עדיין "ילדים" והם יגדלו ל"בעיות באישיות" בבחרות ובגרות. ז"א אם לא תחליפי את החינוך שלהם.

בתובה ל"שאלה למביני עניין". איני פסיכולוג של הגוף וגם לא כירופרקט -של הנפש, וזה מה שהנתי ממך , ויתכן שבגלל ששנינו איננו מכירים(משער)- ואת את ילדייך יותר ממני - אל אתיימר להיות אלא בעל עניין- כאב. גם כואב את כאבך.
מסכים עם Juda שהילדים למעשה "רבים על" - תשומת ליבך.
את אשה "עסוקה" - כנראה שללא בעל, שמפרנסת ומגדלת את הילדים באופן שמתאים לדאגנות שלך. הילדים - גודלים עם הדוגמא שיש להם בבית - בדידות בלי שיתוף - כי הרי אינך רוצה לשתף אותם בבעיותייך וגם לא בניסיונות למוא פתרונות טובים יותר לך ולילדים -כמקשה משפחתית אחת...
אין זה משנה ,לדעתי - אם הבת היא בת 11 או הבן. בגיל כזה - מעל גיל 10 - כיום הילדים בעלי המון מידע מהבי"ס והחברה שלהם - ובאין שיחה עם ההוריםעל כל הדהרים הללו - לילדים בגיל זה יש כבר את היכולת הנפשית לבחור ולהחליט ולבקר/להתאקלם בסביבת הבית... וילד או ילדה בני 8 - תמיד עדיין לא מבינים הכל - ונעזרים בהסברים או במבט עיניים בלבד על האח/ות הגדולים,ועל ה"זוגיות עם אימא" ומשתדלים לחקות או לשנות לגבי עצמם.

אבל - ממש כשם שילד/ה בני 8 -עדיין רוצים "להיות עם כל הזכויות של ילד" + "בלי החובות של בוגר". בעוד שבן/בת 11 - כבר מתחילים להתעניין ב"פיזיקה של בני זוג"...

אז כמו שלמדתי מהילדים שלי -"זה לא הולך בלי אהבה". זה שם של ספר שיצא לפני שנים בהוצאת "מעריב" וכתבה - מרים קוץ... מומלץ שאם תוכלי -תקראי, ואם לא - תשתמשי בכותרשלו.

את חייבת -לשנות הרגלים אצלך. את הדוגמה "הכי הכי" שאהובה על ילדייך, ואם הם רבים - זה אומר שיש משהו מזה- אצלך. את צריכה להיות יותר אימא "אוהבת ילדיה" ומאוד חשוב שתאמרי זאת בכל פעם לפני - שאת "משאירה אותם ללא ההשגחה שלך" , כמו יציאה לעבודה או יציאה בערב, או שאת מבקשת ש"ישחקו במרחק שלא אשמע הרעש"... ואל תוותרי על זמן מיוחד בו את עם אחד מהם בנפרד. עודדי אותם לפתח יות את הצד השלו , הרוגע,הבטוח במעשיו/מעשיה... ועודדי אותם - להיות "החבר'ה שלך" כשצריך ו"הילדים שלך" כשצריך.

והכי חשוב: אל תשכחי לשאול : איזו אימא אתם רוצים? שרבה אתכם על כל דבר ונושא- או ששמחה אתכם בכל עת. - אז תנו לי דוגמא בהתנגות שלכם , כי מילים בלבד וצעקות - זה לא מספק בעיניי, ואני לא רוצ ללמוד מכם ככה, כמו שאתם כעת -רבים ורועשים...

"סופר נני"!!!

תזמיני אותה אולי זה יעזור..

וכן את הספרים איך לדבר שהילדים יקשיבו ואיך לדבר כדי שהילדים ילמדו

מעניין מאוד ומומלץ מאוד ותודה לחיים חדשים שהמליצה לי על הספרים האלה

לכולנו יש מה ללמוד

הרי בסופו של דבר שניהם נאבקים ונלחמים אחד בשני באהבה אלי.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.