ראשית, ה-G שכולנו מדברים עליו, הוא התאוצה המופעלת על גוף כלשהו. כל גוף מעדיף להתמיד במצבו הנוכחי (למשל תנועה בכיוון מסויים במהירות קבועה), על פי חוק שימור התנע. שינוי במהירות, בין אם זה קדימה ואחורה, או לצדדים, מכונה בפיזיקה תאוצה, וזו נמדדת ביחידות של מטר לשניה בריבוע, או g. במטוסי קרב, בגלל מהירותם הגבוהה, כל פניה, משיכה בסטיק או גלגול, מביא לתאוצה גדולה מאוד. הגוף חש את התאוצה כגידול במשקלו, ומכיוון שהתאוצה הטבעית כלפי כדור הארץ היא 9.8m/s בריבוע (או בכינויה המקוצר - 1g, הרי שתאוצה של 20 מטר לשניה בריבוע הם 2g בקרוב, וכן הלאה.
ככלל, מטוסים וטייסים, מעדיפים שה-g המופעל עליהם יהיה חיובי, כלומר שתחושת המשקל של הטייס והמטוס תהיה כלפי מטה. לכן, מטוסים פונים במאצעות הטיית הכנף ומשיכה למעלה, אפילו כאשר מודבר בספליט-אס, או בוינג-אובר (תמרון ששימש פעם לטיפוס מהיר מעל המטרה, התהפכות מעליה, זיהוי ודאי שלה, וצלילה חדה לעברה כדי להטיל עליה את החימוש במדוייק). השפעה של g חיובי גבוה היא אשליה של הגדלת המשקל פי כמה וכמה, תחושה שאתה שוקע בכיסא לאחור, הראש נעשה כבד מאוד וקשה להזיז אותו, כך שהוא נופל בדרך כלל לצד וצריך להתאמץ מאוד כדשי להרים אותו, קשה לנשום ולנשוף כי הסרעפת נעשית כבדה מאוד, ויורדת מאוד יכולת הלב לדחוף את הדם למעלה כלפי המוח, כיון שהדם נעשה כבד מאוד. האפקט העקיף של זה הוא מחסור בדם במוח, פגיעה בראיה, טשטוש הראיה, חושך בעיניים ואיבוד הכרה.
מי שלא הבין, שישאל שכן שהוא מורה לפיזיקה (הם שובתים עכשיו וישמחו להסביר לכם)
מגבלות המטוסים עברו בדורות האחרונים את ה-10 G בהרבה. הבעיה היא כיום האנשים שטסים בהם, שלמרות שהם טייסים חתיכים עם יהלום, בקטע הזה הם מוגבלים כמעט כמו שאר בני האדם, והדם שלהם אוזל מן המוח בתאוצות גבוהות מדי.
כדי למנוע איבוד הכרה המציאו את הג'י-סוט (או חליפת הלחץ) - מכנסיים וחגורת בטן עם צינורות פניאומטיים בתוכם, אשר מתנפחים כאשר ה-g עולה, ודוחפים את הנוזלים מן הרגליים והבטן אל פלג הגוף העליון.
אבל בכל זאת, המטוסים הוגבלו ל-10 g, וגם הטייסים יודעים ומתאמנים לבצע את התמרון במגבלות הנכונות. כאשר הם מתקרבים למגבלה, המטוס קורא להם בקול של כוסית אמריקאית, ואומר "אובר g, אובר g". כאשר, להבדיל, המטוס יורד ממגבלת גובה, המטוס אומר לו "Pull Up" וכן הלאה.
לגבי תמרונים קיצוניים בקרבות אויר: אז קרבות כאלה לא קרו בעולם לפחות 20 שנה. מטוסי הירוט מסוגלים היום לאתר מטוס אוייב, לזהות אותו ב"טורף", לסווג אותו כמטרה, לנעול עליה, ולשגר חימוש אויר אויר, מטווחים של יותר מ-100 קילומטר. קרבות תותחים (או דוג פייט) הם עדיין תסריט שמתאמנים עליו, אבל לדברי טייסי קרב, זה בעיקר בשביל לעשות מסז' לאגו. באופן משעשע, מי שדוקא כן מתאמן היום בקרבות אויר קצרי טווח הם מסוקי הקרב לסוגיהם, אבל הם טסים לאט ונמוך, מתחבאים בוואדיות, עולים קצת ויורים במסוקים האחרים. משהו מעניין מאוד.
ולגבי תרגיל הקוברה: עזוב, אם אתה מזהה מישהו בשעה 6 שלך, והוא יושב עליך תותחים, תנסה ספליט אס, אולי תמשוך קצת ותוציא מעצורי אויר, אבל תשפוט כל הזמן את הפוטנציאל שלך, שהבן זוג שלו לא יתיישב עליך אחריו. הכי טוב שתפיל אותו מרחוק
אגב, טיסנים מסוגלים להגיע לתאוצות הרבה יותר גדולות. מל"טים, בניגוד למי שדיבר כאן, דוקא לא, בגלל המבנה שלהם שדומה לדאונים, ושיקולי המשקל הקריטיים בבנייתם. גם המתווה המבצעי שלהם אינו מצריך תמרון רדיקלי, ובוודאי לא אוירובטיקה. הם טסים במעגלים רחבים, אינם מבצעים תמרונים שהם מעבר לפניה מתונה, ועיקר ההגנה שלהם מטילים מושג בזכות חתימת המכ"מ הנמוכה יחסית (הכלים בנויים מחומרים מרוכבים), מחתימת החום הדלה (מנועי בוכנה או טורבופרופ), ומטיסה בגובה רב ביחס לגודל.
טוסו והצליחו!
ראשי
צ'אט
13-10-2007, 17:26
הפאנץ' זה הגובה שבו זה קרה)
מצב כלאיים
